יפה תואר על בראשית רבה/א/טו
<< | יפה תואר על בראשית רבה • פרשה א |
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו •
השמים נבראו תחלה כו'. ונ"מ במחלקותם למסבר קראי כדאמרינן בפ"ק דיומא גבי כיצד הלבישן. דלמ"ד שמים נבראו תחלה בכ"מ שמזכיר שמים מקודם הוא כפשוטו. ואם מקדים הארץ תחלה צריכין אנו לבקש טעם למה הקדים את הארץ. ולמ"ד הארץ נבראת תחלה צריכין למצוא טעם על המקומות שמזכיר שמים תחלה. וזה אין קושיא דלדעתם שהשמים והארץ לא נבראו כאחד למה כתיב מאמר אחד [וזה בראשית שהוא ג"כ מאמר כדאיתא בגמ'] על שניהם ולא קבע שני מאמרים. מאמר על כל אחד. י"ל כיון שמתחלת הבריאה נבראו רק חומרם. ונשתלמו רק אח"ז כדכתיב לעיל סי' ז' ובחגיגה פ"ב שמתחלה ב' פקעיות כו' לכן לא החשיבם לקבוע מאמר בפ"ע על כל אחד. ועוד י"ל כיון דמ"מ אח"ז עמדו שניהם יחדיו והיו לאחדים לכן קבעם שניהם גם מתחלה במאמר אחד:
שבתחלה עושה הכסא ואח"כ השרפרף כו' באמת המשלים האלה לא מן הכסא לב"ש ולא מן הפלטין לב"ה לא יספיקו לבאר לנו למה ברא ה' את העולם באופן זה. כי גם אם החרש עצים צריך לעשות הכסא מתחלה כדי שידע אח"ז מקום ומדת השרפרף אשר מראש לא ידע. וכן הבונה ארמון צריך לבנות בנינו מתחתיתו ולמעלה. איננו כזאת במעשה הקב"ה היודע הכל מראש. ומעלה ומטה ישוו לפניו. אבל המה הביאו המשלים אחרי כי מצא ב"ש הכתוב השמים כסאי דמדמה בריאת שמים וארץ לכסא והדום. וב"ה דרש את הכתוב ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים כי זה כבונה פלטין לכן משוה כל אחד את בריאת שמים וארץ להאומנים והאומנות הנזכרים בקרא אשר כן חפץ הבורא לבחור בבריאתו אף כי לא יבצר ממנו לעשות הכל ביחד או להיפך. אמנם למצוא טעם ותכלית במחלקות ב"ש וב"ה י"ל כי דעת ב"ש הוא אשר יסוד הבריאה ותכליתה הוא כסא כבוד ה' והמלאכים ברואי מעלה. ולכן ברא ה' תחלה את השמים אשר זה הוא התכלית והעיקר. ומהם נשתלשלו ונבראו יצירי הארץ אשר המה טפלים לברואי מעלה. וב"ה סוברים כי תכלית הבריאה הוא האדם. ולכן ברא ה' בראשונה את הארץ וכל היקום אשר עליה המוכרחים לצרכי האדם ואת האדם. ואח"כ את השמים ברואי מעלה אשר בערך הבריאה המה נחשבים רק למדרגה שניה נגד האדם ולפ"ז אף כי כל אחד הביא כתובים לראיה לדעתו. אין לנו לבקש הוכחה בכתובים. כי קראי לא כמר דייקי ולא כמר דייקי. אבל עיקר מחלוקתם הוא בסברא הנ"ל. וכל אחד יתרץ את הכתובים המתנגדים לדעתו וסברתו כרוחב דעתו:
כאלפס וכסויה היצוקים בדפוס כאחד בעת עשייתן ואח"כ נחתכין במגרה וכמ"ש הראב"ד במסכת עדיות פ"ב משנה ה'. וכ"ה מסקנא דמילתא וכדאיתא בפר"א פי"ח ששרתה שכינה ביניהם והסכימו אלו עם אלו ששניהם נבראו בשעה א' וברגע אחד. אמנם מזה אינו מוכח כדעת הרב בח"ב פ"ל ודעת הרלב"ג שהבריאה היתה באפס זמן וברגע אחד נבראו. אף כי כן נראה מהוראת המלות. וכ"נ לכאורה בשוחר טוב מזמור נ' שאמר שניהם ביחד נבראו כו' ב"ו צר צורה ומתחיל בראשו וגומר ברגליו וכו' אבל הקב"ה כשהוא צר את האדם בבת אחת כו'. אמנם כבר הזכרנו בסי' י"ח ונזכיר עוד לקמן פ"ג סי' כ' ופי"ב סי' ג' כי יש מאמרים רבים בדברי רז"ל נגד דעה זו. ולפ"ז י"ל כי שניהם נבראו בהמשך זמן. ומ"ש כאחת נבראו ר"ל שבאותו רגע שהתחיל בריאת השמים התחיל ג"כ בריאת הארץ ושניהם היו נמתחים והולכים כל אחד לפי התיחסותו של זה עם זה ונשלמה בריאתם ברגע אחד. וכן מ"ש שצר האדם בבת אחת פירושו כי צורת כל אחד ואחד בכל חלקיו ובכל אבריו נצטיירה ברגע אחד. ולא היה צורת אבר אחד לפני השני. אבל ציור הצורות היה בהמשך זמן:
יעמדו יחדו. ובחגיגה פ"ב מתרץ הקרא לב"ש וב"ה מאי יחדו דלא משלפי מהדדי. והנה הראב"ע התעורר על ראיה זו דהכתוב לא קאמר ע"כ על הבריאה כי קרא אותם ביחד ועמדו. כי בטרם שנבראו למי יקרא. וע"כ הכתוב מדבר כי אחרי שכבר נבראו יקראם לפקודתו. והמה כעבדים נאמנים יעמדו יחדו לשמוע בקול ה'. אבל באמת מצינו הפעל קרא גם להוציא מן האין אל היש. וכמו קורא הדורות מראש. וזהו על צד ההעברה שקורא אל האין כאלו כבר נמצא לעשות את מאמר ה'. ויתפרש קורא אני אליהם. לשמים וארץ בדבור אחד מה שאין הפה של בשר ודם יכול לדבר. ויחדו יצאו מן ההעדר אל הויה:
ששניהם שקולים. הנה זה הוא מדרך המדרש להביא לראיה כל הדברים הדומים לענין זה אף כי היה סגי לו באחת. ומה שלא הביא כבשים קודמים לעזים כו' מלמד ששניהם שקולין כמו שהובא במשנה סוף כריתות. י"ל כיון דהביא משל אחד בעניני קרבנות מתורים ובני יונה די לו:
ויתכן למצוא טעם להני חמש ראיות שהביא ששקולים הם. משום דמשפטי הקדימה יש חמשה מינים וכמו שנפרש. ובא להוכיח מאלה החמשה כי השמים והארץ שוים ואין לאחד משפט אחד מהקדימות על השני. האחד הוא משפט הקדימה של הסבה על המסובב וכמו שהשמש המביאה אור. היא קודמת לאור. והאב קודם לבנו כי האב הוא סבת הבן. ואין הבן הוא סבת האב. וכן השמש היא סבת האור ואין האור הוא סבת השמש. ושלא תאמר כי בין הארץ והשמים יש ג"כ אחד סבה והשני מסובבת ויש משפט קדימה לאחד על השני לכן מביא כי גם אברהם יצחק ויעקב שקולים הם אף כי האחד הוא האב והשניים הם התולדה. השני הוא משפט הקדימה בכח. ולמשל אם איש בא בכח המשלחו. יש למשלח ולמפקד משפט הקדימה על הנשלח והנפקד. ושלא תאמר כי גם בשמים ובארץ. האחד מפקד על השני ויש לו משפט הקדימה לכן מביא ממשה ואהרן שהם שקולים אף כי אהרן בא רק ממשה אשר צוה עליו מפי ה': השלישי הוא משפט הקדימה בחשיבות כמו הנכבד על הנקלה. החכם על הסכל. ושלא תאמר כי גם בשמים ובארץ האחד חשוב מהשני ויש לו משפט הקדימה. לכן מביא מיהושע וכלב אף כי יהושע היה נביא והמוציא והמביא את ישראל ולא כן כלב בכל זאת שקולים הם. הרביעי הוא משפט הקדימה בזמן כמו הזקן על הנער. ושלא תאמר כי גם בשמים ובארץ האחד הוא קודם בזמן על השני ויש לו משפט הקדימה לכן מביא כי תורים ובני יונה שקולים הם אף כי התורים זקנים הם מבני יונה: והחמישי הוא משפט הקדימה במקום וכמו היושבים ראשונה במלכות קודמים להיושבים שנים ושלישים וכן בכל מקום ושטח יש חלק אחד הקודם למה שאחריו. ושלא תאמר כי גם בשמים ובארץ יש משפט קדימה לאחד על השני במקום. ולזה מביא מאב ואם השקולים. אשר משנשה שותפין שיש באדם. וזה הקב"ה האב והאם. האב הוא מהיושב ראשונה לפני האם כי הוא נותן מקודם הזרע ואח"ז האם הנותנת את הדם והאדום ובכ"ז שקולים הם. כן הוא גם בשמים ובארץ. סוף דבר כי לפני הקב"ה הכל שקולים אם יעשו את רצונו. אף כי לא ימלט אשר בערכם יש יתרון לאחד על השני מ"מ הקב"ה המביט על התכלית ותכלית כל דבר הוא למלא את פקודת היוצר. וכל הממלא את פקודתו שקול לפניו גם לרם ונשגב ממנו הממלא ג"כ את פקודת היוצר: