יערות דבש/דרוש יד

דרוש ידעריכה

תוכחת מוסר מ"ש הגאון זצ"ל בימי סליחות קודם ר"ה תק"ז לפ"ק בק"ק מיץ יע"א.

ישעיה הנביא אמר (ישעיה נח, א) קרא בגרון אל תחשוך כשופר הרם קולך והגד לעמי פשעם ולבית יעקב חטאתם להבין מה זה הענין קריאת הגרון ולמה בחר בגרון יותר משאר מוצאות משמיע קול דברים וביחוד מה שאמר הרם כשופר קולך.

לכן נראה כי באמת המוכיח לישראל להגיד להם עונם צריך בחינה יתירה לבל יכשל ח"ו בדברי סרה על ישראל כי הקב"ה תובע עלבונם ומקפיד על זה והרי זה בכלל מוציא דיבה וכי הוציא שם רע על בתולת ישראל וכאב הכועס על בנו ומ"מ מקפיד אם אחר ידבר עליו דברי קנטור וכדומה ולכך אמרו במדרש (מד"ר דברים פ"ב ח) כי משה אמר עצמות יוסף נכנסים לארץ ישראל ואני אין נכנס והשיב לו ה' יוסף הודה בארצו ואתה לא הודית ויש לתמוה למה לא אמר על שאר הנכנסים לארץ ישראל ולמה דוקא יוסף ובפרט לפי מ"ש (ילק"ש בשלח רמז רכ"ז) שכל עצמות השבטים בכלל נכנסו לארץ ודרשינן ליה מן והעליתם עצמותי מזה אתכם דייקא א"כ למה תלה הדבר בעצמות יוסף דוקא אבל ידוע מ"ש במדרש (ד"רוילד פ"ט ו) שאמר משה בהן קלסתיך ובהן אתה גוזר עלי והשיב ה' הלא אתה אמרת והן לא יאמינו לי וכו' הרי דלכך נענש מלבוא לארץ ישראל בשביל שחשב ודבר סרה על עם ה' היותם קטני אמנה.

והנה ידוע דכל שורש ומצב ישראל הם שבטי יה אשר הם כללו של ישראל וא"כ המדבר סרה על השבטים גדול עונו ממדבר על זרעם אחריהם ויפה כח האב וא"כ היתה טענת משה חזקה עצמות יוסף הן נכנסות לארץ ישראל אף שהוציא דיבה על השבטים ואמר שאוכלים אבר מן החי וכדומה ממאכלות אסורות והיה שקר כי ידם היתה תמיד לה' ואני שהייתי רק מחושדי ישראל אולי לא יאמינו לי לא אכנס לארץ ישראל והשיב לו השם לא מן זה הטעם אין אתה נכנס רק עיקר טעם הוא כי משה היה סיבה למרגלים ודור המדבר כי באמת ה' אמר לו (במדבר יג, ב) שלח לך מרגלים לדעתך וכו' והיינו לחפור הארץ לדעת איזה מקום נוח בקל לכבוש ואיזה מקום קשה אבל לחקור טיב הארץ השמינה או רזה וטיב פירותיה זה אינו מגדר מרגלים ועל ידי כך נתגלגל שאמרו פירות משונים ואוכלת יושביה וכדומה ואילו היתה שליחותם רק לדעת המקומות כנ"ל לא היו באים לידי כך וגם ע"י חקירה זו נולד ספק בעיני העם כאילו יש ספק בדברי ה' ח"ו שהפליג בשבח ארץ ישראל זבת חלב ודבש וכו' וזה אמרם משה לא הודה בארצו הרצון שלא הפליג להודות ולהלל שבח ארץ ישראל עד שהוצרך לשלוח מרגלים ולחקור בטיבה השמינה או רזה ולא כן יוסף שאמר לשר המשקים (בראשית מ, טו) וזכרתני והוצאתני מן הבור הזה כי גנוב גנבתי מארץ העברים וכו'.

ויש להבין מה צורך הגדה זו לשר המשקים שנגנב מארץ עברים אבל באמת הוא כך כי החסידים הראשונים היו בוחרים לשבת תמיד במערות וחורי עטלפים כדי להתבודד ולהתרחק מן בני אדם המרגילים ומביאים לידי חטא והנביא צווח (ירמיה ט, א) מי יתנני במדבר ורשב"י ע"ה היה יושב במערה כמה שנים וכי קצרה ידו למקום שאין מגיד לקיסר וכמבואר בש"ס וכדומה הלא מלאכי מעלה היו סובבים אותו תמיד כנודע אלא בחר בישיבה זו לקנין שלימות ולכן בצאתו השיג מעלה גדולה עד שנתגדל למעלה מר' פנחס בן יאיר כמבואר בש"ס (שבת דף לג:) ואח"כ היה הוא ודורו שאחריו יושבים כולם במערה ולומדים בתורה כאשר מצינו בזוהר דברי חכמים אחרים בזמן רשב"י ובזוהר סיפורים רבים מהחכמים רבים שהיה דירתם תמיד במערות ובמחילות לקנין השלימות להתרחק מבני אדם א"כ י"ל אף יוסף הצדיק נבחר לו לשבת בבית האסורים נבדל מישוב בני אדם להנצל מחטא בני אדם ולעבוד ה' בתכלית העוני וחוסר וזו היתה שלימותו כדכתיב (בראשית לט, ב) ויהי ה' את יוסף והלא בצאתו היה עלול לחטאים ולרוב יופיו בנות צעדה עלי שור.

וכמה מלחמות שצריך להתגבר ביצרו עד שאמרו (סוטה דף לו:) לולי דיוקנו של יעקב היה ח"ו נלכד בפח אשת אדוניו ואמרו (שם) שהוציא יו"ד טפות זרע ע"י יו"ד אצבעות והם היו בעו"ה גרמא לצרות רבות וביחוד יו"ד הרוגי מלכות אמנם יוסף אשר חמד ובחר לצאת מהמאסר כי ידע כי עיקר שלימות האדם היא בארץ ישראל מקום אשר שם משכן ה' ובו יקנה אדם שלימות התדבקות גמורה עם ה' ושם אין מסך הבדל רוחות הטמאות וכדומה והגבר אשר יבקש להתדבק בה' היה צריך לעלות לא"י וע"ז היה יוסף חומד לשוב לארצו ארץ חיים ולקנות שם שלימות גמורה להיות כסא ומרכבה לה' ככל אבותיו ובשבתו בבית האסורים א"א לזאת וזהו אמרו והוצאתני מבור הזה לא לשם תענוג לבקש חופשיות משביה כולי ליתנהו ביה רק הטעם כי גונב גנבתי מארץ עברים וכל מגמתי לשוב שמה להתדבק בה' באור אלהים חיים ולא לתענוג עולם הזה ובחר בשבת ארץ ישראל ולא אמר לשוב אל אביו רק תלה הכל בארץ ישראל כי חשב זה לעיקר וכל האבות זכו למעלה נשגבה כזו מחמת זכות ארץ ישראל וזה הודה בארצו לזה היה השבח והודיה ולכך אף כי לא זכה בחיים מחמת שכבר החלה הגלות יעקב ובניו ירדו מצרימה זכה לאחר מותו שבאו עצמותיו לארץ ישראל וא"ש.

ומזה תבינו כמה מצוה יש לחמוד לעלות לארץ ישראל כמ"ש השל"ה וספר יראים שתמיד יהיה בלב אדם חשק וחמדה לארץ ישראל כדכתיב (מלכים א' ט, ג) והיו עיני ולבי שם כל הימים ותמיד אם אדם מלא כל חמודות יזכור שהוא חסר שאינו בארץ ישראל תכלית השלימות מה קנית ויתעצב על כך כי עיקר חסר אצלו וכמ"ש (תהלים קלז, ו) אם לא אזכרכי אם לא אעלה ירושלים על ראש שמחתי כי לשמחה מה זו עושה אם מקום תכלית האושר האמיתי חסר ושנית נלמד כי כל מה שהאדם מבקש בזה העולם הוא הכל בשביל קנין שלימות אם מבקש עושר הוא כדי שלא תטריד אותו העניות בעבודת ה' כאמרם (עירובין דף מא:) עניות מעבירה האדם מדעת קונו וכן הכל.

וזה כוונת הנוסח (בתפילת שמו"ע) זכרנו לחיים למענך אלהים חיים וכו' דיש להבין פירושו של למענך דבשבילו יתן לנו חיים ומה איכפת ליה בנו וגם בזוהר (תיק"ז תיקון ו') תמה על הני תפילות בראש השנה וביום הכפור הכל לחיים ולפרנסה ואמר הם ערב רב ככלבא בישא צועקים הב לן חיים הב לן מזוני ובאמת נוסח התפלה הוא כך זכרנו לחיים אבל ענין בקשת חיים הוא בשני אופנים אם הוא באופן שיהיו חיים לענין תענוג עולם הזה וכדומה בכבוד המדומה כמו שרוב החיים מבקשים לתכלית זו חיים וע"ז אופן דיבר הזוהר כי הם ככלבא בישא וכו' אבל אופן ב' והוא כדי לעשות רצון ה' כי לא המתים יהללוהו ולא כל יורדי דומה וכל זמן שאדם חי יוכל לתקן עוותו ולעשות קנין שלימות וכאמרם (אבות ד' י"ז) יפה שעה אחת בתורה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי עולם הבא ובזה האופן היטב אשר תקנו זכרנו לחיים וכו' למה מבקשים חיים למענך אלהים חיים לעשות נחת רוח בתורה ומעשים טובים לה' לתקן אשר מרדנו בו הכל לשם ה' ולא לפנים אחרות ואם אדם כוונתו לכך מה טובה ומה נעימה תפלתו ונשמע מזה מה שהתחלנו לדבר כי מאד יזהר איש בתוכחתו לבל יוציא שם רע על ישראל עם קדוש לה'.

ובאמת יש לתמוה על מה שאמר ישעיה בשביל שאמר (ישעיה ו, ה) תוך עם טמא שפתים אנכי יושב נגע מלאך ברצפה בוערת בפיו ואמר סר עונך וכו' והלא בראש דבריו אמר תיכף (ישעי' א, ד) הוי גוי חוטא עם כבד עון וכו' אשר הוא יותר מעם טמא שפתים שאמר אבל ידוע כי הנביא נבואתו ניתנה לו בקירבו כדכתיב (ירמי' כ, ט) והיה בלבי כאש בוערת והוא מוציאו משם ולחוץ כדכתיב (שמואל ב' כג, ב) רוח ה' דבר בי ומלתו על לשוני ואינו עושה רק כמעשה כלי בעלמא שמוציא מפיו מה שניתן בקירבו ולכך אם הנביא מדבר בנבואה אין עליו עונש כי לא ענה מלבו ואת אשר ישים ה' בפיו ידבר ולכך פתח נבואתו (ישעיה א, ב) יאמר שמעו שמים וכו' כי ה' דבר אבל זה שאמר תוך עם טמא שפתים אנכי יושב ענה מלבו ולא הוא דבר נבואה ולכך נענש וזהו כי הנביא נתיירא להגיד לישראל פשעם וחטאתם כי בקל ילכד בדיבור אחד לקרוא אותם חוטאים רשעים וכדומה וענוש יענש ולכך זרזו המקום ואמר הוא דבר הנבואה תדבר קרא בגרון אין לך אלא להוציא בגרון ולחוץ מה שניתן ברוח הקדש בקירבך ואמר הרם קולך כשופר כמו שאין השופר רק מעשה כלי בעלמא ומה שנופחין בתוכו יוציא ברוח דרך נקב השני כן אתה אינך משמש אלא מעשה שופר בעלמא א"כ אין עליך יראת עונש ותגיד לעמי פשעם בטח כי לא מלבך תדבר וכנ"ל.

וכן הדבר אצלי יגורתי להוכיח פן אדבר ח"ו לעז על ישראל אשר הם קדושים רק אדבר כל מה שכתוב בספרים ואהיה רק כמליץ לומר בעל פה מה שכתוב בספר רק כמו שופר בעלמא להשמיע קול במחנה העברים וגם כל הדברים סובבים על עצמי כי יודע אני שברי וקלקולי בעו"ה והריני כמדכיר וכל הדברים אלי יגיעו.

אהובי בניי הנה קרב יום ה' יום ראש השנה ארץ רעשה וצבא השמים יחולו כי הוא כיום בריאת שמים וארץ וכו' ואיך לא נחיל ונראה לעשות לנו צידה כל ימות השנה לשרש יצר הרע והמשל כמו חולה אשר יאמר לו הרופא בימי אייר אשר המזג אויר טוב מאוד יעסוק ברפואה ויבדיל עצמו ימים עשרה או עשרים לא יעסוק בשום דבר רק יעסוק כדי להבריא את גופו בסמים מרים ורפואות וכדומה ואכילת דברים בריאים והאיש אשר שומע בקול רופא וכאשר יעברו ימים אלו והוא חוזר לאכול כל דבר המזיק לגופו כפי מזגו בודאי לא תועיל רפואתו ואדרבה תזיק כי הוא כבר למד מזג גופו מבלי לאכול דברים המזיקים כמו דברים חמוצים וכדומה אבל איש חכם וישמור אלה שלא יאכל אח"כ אף שכבר גופו בריא אולם כי אם דברים הבריאים לגוף למזגו ואף כי אין צורך בשמירה כ"כ כימים האלו שהיה עוסק ברפואות כי כבר הבריא מ"מ ישמור מבלי לאכול דברים המזיקים ביותר כי יחדש החולי ויתקפו עליו יותר מקדם כי כבר נחלש כחו בחולי הראשון ובקל מקבל גופו ההפסד.

וכן הדבר ברפואת חולי הנפש כי ימים אלו ימי אלול ותשרי וביחוד בין כסא לעשור עלולים למאוד לרפואה ולרפא כל פצע וחבורה ומכה טרייה כאשר ישים האדם ללבו לעסוק ברפואות ובשלימות בתשובה כראוי וכמאמר חז"ל הלא המה רופאים ומומחים בקיאים ויבדיל עצמו משאר דברים אפס תהיה כוונתו לבד להבראת נפש וכאשר יעברו ימים הפיקח משמר עצמו מכל עבירה לבל ישוב למחלתו כבראשונה ואם כי אינו נזהר כל כך מאזהרות בפרישות וסיגוף כמו בימים האלו עכ"פ משמר עצמו מדבר עבירה ופשע נגד ה' ותורתו לבל יחלה וימות מיתת שאול ושחת ח"ו אבל הכסיל כאשר יעברו ימים האלה ושב ורפא לו הנה ימים אלו ימי בכורי ענבים לא ישים ללבו לשמור עוד דרך עץ חיים לא יחוש לביטול עשה ולא תעשה בחשבו כי כבר סילק עונו וחטאתו להתכפר והנה זה שוטה יכבד חליו שנית יותר מהראשון.

והנה אמדו במדרש (ילק"ש תהלים רמז תשי"ח) שהשטן אומר לה' ביום הכפורים ישראל גנבים הם והקב"ה נוטל עונות ישראל ומטמינם תחת פורפירא שלו והשטן בא ורואה כי הקב"ה הטמין אמר (תהלים פה, ג) נשאת עון עמך כסית כל חטאתם סלה עכ"ל ולהבין מה ביקש בזה שישראל גנבים ולא שאר דברים וגם מה שהקב"ה מטמין עונות הטמנה זו מה טיבה ואיך ומה וכי הקב"ה וותרן ח"ו יעוות משפט וגם מה שאמר השטן נשאת עון עמך כסית וכו' ומה כוונתו בזה ומה מאמרו ואולם במדרש אחר (פרדר"א פ' מ"ו) נאמר כי השטן אומר בניך דומים למלאכי השרת אין להם שנאה וקפיצות כמו מלאכי השרת ולכאורה הדברים סותרים וגם מה ביקש בשבחו של ישראל ואם לית ליה רשות ישב וידום.

אבל בעו"ה בואו ונווכחה כל התשובה שאנו עושים בימים האלו הוא הכל משפה ולחוץ אין הלב עמו כי מי קורע ללבו בכל התכלית ולהסיר לב האבן מבשרו בכל אופן ויפתו בפיהם בוידוי גזלנו ועדיין בעו"ה הגזילה תחת ידינו טפלנו שקר עדיין השקר מרקד בנו וכהנה יותר וביחוד שנאה ביום הכפור קמים כל העם כאיש אחד באהבה וחיבה עד שכל הרואה יאמר איש אחד ואחים הם אבל בוחן לבבות יודע כי בקרבו ישים ארבו ולא זזה השנאה מלבו ואפילו ביוה"כ אם ימצא מקום להתכבד בקלון חבירו או להשתרר וכדומה לא יחוש מלעשותו כללו של דבר מה נבחר מעשה ישראל בימים האלו ובפרטות ביום צום הנבחר בכל מעשים ועבודת ה' אבל העבודה המסורה ללב בזה חוששני שאינו כ"כ שלם כמ"ש וכבר אמרו (יומא כט וע"ש פירש"י) הרהור עבירה קשה מעבירה כי אמרו (בבא קמא דף עט:) החמירה תורה בגנב יותר מבגזלן שלזה יש מורא לבשר ודם ואין לו מורא שמים הרי עשה ח"ו עין שלמעלה כאילו אינה רואה וזהו הרהור עבירה שימנע לעשות עבירה בפרהסיא מחמת פחד בני אדם ומהרהר בעבירה א"כ אין אלהים נגד עיניו.

וזהו מאמר השטן ישראל גנבים הם הרצון במראית העין הם צדיקים כמאמר מדרש השני אין להם שנאה וקפיצות כנ"ל וכללו של דבר במראית העין ובמעשה הם כמלאכי השרת מנוקים מעון אבל זה מהמרי כי לבבם בלתי שלם ובקירבם ישימו ארבם וא"כ הרי הם גנבים שעושים עין מעלה כאילו אינה רואה ח"ו וענשם יותר חמור כגנב כנ"ל ובזה מקטרג לישראל ולכך אלו ב' מדרשים הם כונה אחת ועל דרך אחת הולכים.

ומה עשה הקב"ה שהבחין לבבות בני אדם ה' הוא יודע כנודע כי אין מלאכי השרת בוחנים לבבות ולכך נוטל עונות ומסתירם תחת פורפירא שלו שלא יהיו גלוים לפני ב"ד של מעלה לדון בם רק ה' לבדו הוא הרואה אותם והוא צריך לדון וא"כ שהקב"ה הוא בגדר הדיין וקיימ"ל (רה"ש כ"ו ע"ב) אין עד נעשה דיין ואין הקב"ה יכול להעיד על לבם שהוא בלתי שלם וא"כ חזר הדין למראה עינים ישפוט ובזה הודאת השטן בעצמו שאנחנו זכאים ולכך אמר השטן רבש"ע נשאת עון עמך הרצון אם תעשה כך מבלי להניחו בגלוי ולהעיד על עונות שבלב שלפניו נגלה רק תסתיר אותם למען תדין אתה לבדך א"כ נשאת עון עמך כסית כל חטאתם סלה ואתה אין עד נעשה דיין ויצאו זכאים בדין ע"פ דברי השטן בעצמו.

ולכך התפלל דוד (תהלים יז, ב) מלפניך משפטי יצא ואז עיניך תחזינה מישרים הרצון שתדין לפי ראות עינים ולא מחשבת איש כי אז מי יצדק בדין כי מי יאמר זך לבבי מהרהור ופשע וזהו כשהקב"ה שופט ולא ב"ד פמליא של מעלה ולכך באיוב כתיב (איוב א, ו) ויבואו בני אלהים להתיצב על ה' היינו ב"ד של מעלה ואז יש לשטן פתחון פה לערער כי אז יכול ה' להעיד ולכך ויבא גם השטן בתוכם לקטרג.

ולכן נא רחצו והזכו הסירו רוע מלבבכם עבדו את ה' בכל לב ודבר זה יותר נח אם ישים ה' נגד עיניו וכי שוא כל אדם סלה ויתבונן ביצורי ה' וכי גדלו מעשיו ומה מאוד רבו רחמיו על האיש בבריאת האדם.

ומי שבקי בחכמת הניתוח שקורין אנאט"אמי הוא יכיר אהבת ה' לאדם וחכמת יצירה וכאשר הזמין לאדם כל צרכו בגידים ועצמות ועורקים זה העצם רך וזה העצם קשה זה לח וזה יבש הכל במזגו ממוצע ושוה זה בזה מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית אם יתבונן אדם בזה הלא יטהר לבבו מכל פשע ויתקע בלבו אהבת המקום ויראתו ויהיו כל ענייני העולם הזה כלא חשובים בעיניו וינוח מכל עצבי הזמן ודאגות המטרידות הלא יראה כי ה' יוצר האדם הכין כל מפעליו להיות לו כל הצורך וא"כ למה ידאג ולא ישמח במעשה ה' כי רבו וביחוד ימים אלו יטהר לבבו מכל סיג ופשע ובפרטות בתערובות אנשים ונשים כי זהו קוץ מכאיב וסילון ממאיר בעו"ה ואין שנוא לפני המקום אלא תערובות אנשים ונשים ובתולות ולכן כבר קבעתי לכם ואהיה כמדכר לכם מבלי ללכת ערב ראש השנה ויום הכפור על קברות רק האנשים ויקדימו הנשים לילך ביום שלפניו או יומיים ילכו גם להסיר מלבן הגאוה והקנאה אשר מדה רעה כזו מביאה לאדם לכל הצרות ויגונים.

אמרו ביומא (דף עא:) כהן גדול הלך מקדש הקדשים לביתו והלכו כל העם אחריו ופגעו בשמעיה ואבטליון והניחו לכהן גדול והלכו אחריהם ואתו שמעיה ואבטליון למיפטר מיניה ואמר הכה"ג ייתו בני עממיא לשלם והשיבו לו ייתו בני עממיא דעבדו עובדא דאהרן ואל ייתו בני אהרן דעבדו עובדא דעממיא פירש"י עובדא דאהרן רודף שלום ויש להבין מה רודף שלום יש כאן ומי המחרחר ריב ומה שלום רדפו שמעיה ואבטליון ואם כי יפטרו מכהן גדול כך היה הנימוס בירושלים שכל אחד הלך אצל כה"ג לנשק ידיו ששמש לה' בבית קדש הקדשים כמבואר בספרים רבים עד שהעידו שלא היה אפשר לכהן גדול לילך לתוך ביתו עד חצות הלילה כי אין מישראל שלא היה נושק לכה"ג את ידיו וגם מה ביקש כה"ג בזה שקראם בני עממין הלא אין לשמעיה ואבטליון פשע במה שהם הלכו אחריהם וכי קראו להם.

אבל יובן במה שדרשו במדרש (ילק"ש פרשת בא רמז רי"ג) ובא הגר והלוי גר שנתגייר הרי הוא ככהן ולוי ולהבין הטעם כבר נודע (שבת דף קלט:) מה טעם זכה אהרן לכהונה בשביל וראך ושמח בלבו זכה לחושן המשפט שבו והיינו כי מבואר במדרש (שמו"ר פ"ג בא) כי אהרן היה גדול ממשה והיה במצרים לישראל לנביא ומשה לא היה במצרים כלל בחזקת מתנבא כי נתגדל בבית פרעה ומשם ברח לכוש ומדין וא"כ אמר משה מה יאמר אחי בבואי אל מצרים להשתרר עליו ולהנבא להם והלא מקנא בי וגדולה קנאה ואמר לו ה' יתברך לא כן הוא והבטיחו שאהרן ישמח בו בתכלית השמחה בלב ובשביל כך זכה לכהונה.

והנה כל ענין הגרים הוא שמתדבקים בנו בהיותינו בשפלות בזה העולם ובימי דוד ושלמה לא קבלו הגרים והם מניחים גיאות ושרי האומות שהם בגדר המעלות ולהם בזה העולם משפט הבכורה ורוממות הנסיכות ואין לך ממש זמן שהיה לישראל בזה העולם חוץ בימי שלמה ולא התמיד הענין ובכל זה שש ושמח לרצון קונו ולהשפיל עצמו ולהתדבק בישראל הרי זה ממדות של אהרן ולכך אמרו גר שנתגייר הרי הוא ככהן ולוי כי בשביל כך זכה אהרן לכהונה ולכך אמרו (יבמות דף מה:) כל משימות שאתה משים לא יהיה רק מקרב אחיך ואין ממנין גר לשום מינוי בישראל והטעם כי אילו היה מגיע לשום מינוי אפשר שגירותו לא לשם שמים רק להשתרר והרבה משום שררה מחליפין דתם ולכך אמרו מבלי לתת לו מינוי כלל ואם בכל זאת יתגייר הרי בחון שכונתו לשם שמים ועוזב כל השררה ומסתמא לשם שמים עשה וזהו לאות כי רוח טהרה והכנעה ויראתו ביראת ה' נוססה בלבו ויהיו ברוכים לה' וזהו מאמר המדרש בפנחס (במ"ר פכ"א ג) שהיו שבטים מבזים אותו ראיתם בן פוטי זה שפיטם אבי אביו עגלים לעבודה זרה וכו' לפיכך הכתוב מיחסו פנחס בן וכו' בן אהרן הכהן והיינו כמ"ש שהם חושבים לגנאי היותו בן גרים ואדרבה הגר תופס מעשה אהרן כמו יתרו שהיה ראש מדין ובישראל היה רק שפל ולא נתקרב לשום מינוי וא"כ ראוי לכהן כמו אהרן ולכך הכתוב מיחסו שהיה כהן וזהו ענין כהן גדול הנ"ל כי המהרש"א כתב דלכך היו הולכים אחר שמעיה ואבטליון כי היו יותר תלמידי חכמים וממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ והנה כה"ג זה לא ביקש לתת להם מעלה שבשביל זה הוא הואיל שתלמידי חכמים גדולים המה ובשביל זה הלכו אחריהם רק אמר ייתו בני עממיא לשלם היותכם בני גרים וא"כ הרי אתם ככהנים גדולים והשיבו הם דלכך בני עממיא ככהנים גדולים דעבדו עובדא דאהרן שאינם מתקנאים ואינם מקפידים על השררה אבל אתם מבני אהרן ומתקנאים מבלי לתת לנו מעלה היותנו תלמידי חכמים וזה אינו עובדא דאהרן והוא עובדא דעכו"ם אשר כל עניינם ומחשבתם הכל גאוה וקנאה כנודע.

ולכן עם ברי לבב הסירו אלהי נכר מקרבכם הוא הגאוה והקנאה זהו שמרקד בנו מאוד ידעתי כי רבים אשר לא ירצו לשמוע תוכחתי באומרם הלא אנחנו ג"כ יודעים וכבר אמרו חז"ל (אבות פ"ד א) איזהו חכם הלומד מכל אדם והכוונה אל יאמר אדם אני גדול מזה ואף גם שאני בעצמי שנוא לפני ה' אוי לי על שברי ומ"מ בור שנוא ומימיו חביבים דברי הם אמת וישר כמו שאמרו בשופר שהוא לעורר בתשובה ויהיה התוקע מי שיהיה הכל מוציא רבים ידי חובתן ואף אני אין עושה רק המעשה שופר אהיה זכאי או חייב כמאמר הנביא (ישעיה נח, א) הרם כשופר קולך מצות רבות שיש ממש חיוב על האדם לעשותן ומחמת קנאה נמנעים לבל יאמרו ראה זה נתגלגל זכות על ידיו והגיע לבריות על ידיו דבר טוב אוי לנו הלא ימינו כצל על הארץ ואדם איך יתגאה ויתקנא ויחמוד הלא ימיו חרוצים וכבר אמר איוב (איוב ז, א) הלא צבא לאנוש עלי ארץ וכימי שכיר ימיו כעבד ישאף צל וכשכיר יקוה פעלו כן הנחלתי ירחי שוא ולילות עמל מנו לי.

ולהבין זה כבר נודע כי כל ימי איש אם בגבורות שמונים שנה ועד כ' אינו בר עונשים א"כ בצרי ליה לכל היותר ס' שנה וכבר נודע מ"ש הפוסקים (שו"ע חו"מ סימן של"ג ס"ג בהגה) שאין להמשרת להשכיר עצמו ביותר משלש שנים משום דבעבד כתיב שש שנים יעבוד וכתיב (שמות כא, ב) משנה שכר שכיר הרי שכיר זמנו ג' שנים וא"כ בן אדם שכל ימיו הנשארים לעבודת ה' ס' שנים הוא כמו עבד כי שש שנים וששים הכל אחד אחידיות ועשיריות כנודע וא"כ יש לתמוה האיך קרא לו שכיר הלא שכיר הוא רק ג' שנים ואף לפי הנ"ל הוא רק שלשים שנה אבל כבר אמרו (שבת דף פט:) יצחק אבינו בחשבונו פלגא דלילות דאדם ישן וא"כ הרי נשאר רק שלשים שנה והרי זה כשכיר כנ"ל וכבר נודע אף כי בלילה האדם ישן מ"מ צל נשמתו בו להאיר כל הלילה כנודע בכל המפרשים וזה מאמר הפסוק כי צבא לאנוש עלי ארץ כמה יהיו שנותיו והוא רק כימי שכיר דהיינו כעבד ישאף צל דגם לילה נשתתף לענין צללים כנ"ל אבל ימי המעשה הם רק ביום וזה אמר כשכיר יקוה פעלו כי פועל אדם ישולם לו רק ביום ומפרש הטעם כי הנחלתי לי ירחי שוא ולילות עמל מנו לי ולכך אינו כימי שכיר כי לילות אינו לחשבון כמאמר יצחק.

וא"כ איפוא מי גבר אשר לא יראה לקנות שלימות להרחיק כל מדות מגונות מעצמו ואשרי האדם השוקד תמיד לקרות בספר איוב כי הוא כולו מחמדים וכבר כתבתי ספר מיוחד לזה כי מאמר חז"ל הוא (ב"ב טו) איוב משל הוא על ישראל בכלל כי בימי שלמה היה ישראל בתכלית השלימות וקרוב לה' כנודע כי הסטרא אחרא וכת דיליה היה מוכנע לו והיו אז ישראל במעמד גבוה כמו מעלתו של איוב שהיה להם בימי שלמה ממש מעין עולם הבא כמו שהפליגו בטובת איוב כן היה לכל ישראל בימי שלמה והחל השטן לקטרג על ישראל כי מרוב הטובה הם עובדים השם וזהו ויקם ה' שטן לשלמה והשם נתן ביד שטן למעט תחלה אחת לאחת ממשלת ישראל כאשר היה בעו"ה.

מתחלה נחלקה מלכות בית דוד והיתה הלוך וחסר עד שלבסוף נמסרו ישראל ביד שטן לגמרי שייסרם רק מבלי לעשות בהם כלה ח"ו כי ע"ז נכרתה הברית לבל יעשה כליון ח"ו וזהו את נפשו שמור ומאז החל ישראל לקונן ולדבר ברוב צערם עד שאנחנו בעו"ה בגולה שכורת ולא מיין וזהו איוב לא בדעת ידבר וכל עסקינו בגולה אשר יצחקו עלינו צעירים וכדומה ורבים יסורים וכל ראש לחלי וכל לבב דוי הכל מבואר במענה איוב וזהו הכל מיסורי ישראל וגם משיח בן דוד שסובל יסורים בשביל ישראל והארכתי בפרטות דברי איוב איך הכל מוסב על ישראל וכן רעי איוב הם חכמי ישראל ואין מנחם לאיוב ולא מצא עזר כנגדו בעו"ה כי כאבו נעכר יום ביומו אמנם בביאת אליהו בן ברכאל הוא אליהו הנביא כאשר יבוא הוא על ישראל והשיב לב אבות על בנים אז ימצא איוב תנחומים ואז ישוב רוחו בקרבו ואז יזכה למראות נבואה וידבר ה' את איוב מהסערה והוא המובטח ע"י נביאים (זכריה ט, יד) וה' עליהם יראה ויצא כברק חצו והלך בסערת תימן והיא הסערה שידבר ה' עם ישראל ולבסוף יוסיף לישראל משנה מאשר היה בימי שלמה והמה ימות המשיח אי"ה ולכן עם ה' ברי לבב עד מתי תהיו שכורים ולא מיין כבר אמר עלי (שמואל א' א, יד) הסירי יינך מעליך וכן אנחנו צריכים ליישב עצמנו מבלי לבלות זמן בחנם כי אם לראות לעבוד ה' בשמחה ובכל צרותינו לשמוח.

ואמרו בגמרא מגילה (דף י:) כאשר שש להטיב אתכם כן ישיש להרע וכו' ומי חדי הקב"ה במפלת רשעים כו' ומשני הוא אינו שש אבל אחרים משיש דייקא נמי דכתיב ישיש וכו' ויש להבין אם הוא אינו שש למה משיש לאחרים בפרט איך יתכן שום שמחה בהצר לישראל אבל אמרו חז"ל (מכות כד) ר"ע כשהיה רואה רומי בתכלית הגדולה ורוממות שהיתה מושלת בכל העולם ושפלות ירושלים בעו"ה שהלכו שועלים בה היה שוחק ונתן הטעם אם לעוברי רצונו כך לעושי רצונו עאכ"ו אם בעולם הזה כך בעולם הבא עאכ"ו וזהו מאמר דוד (תהלים ד, ה) נתתה שמחה בלבי מעת דגנם ותירושם רבו כי בזה נלמד ק"ו א"כ בהרע לישראל והטיב לעכו"ם יש לשמוח כי מזה ראיה כמה טובה כפולה ומכופלת יהיה לישראל באחרית הימים אי"ה.

אך זהו לבני אדם שאינם יודעים עד כמה מגיעה טובה אשר ייעד ה' לעמו ולכך בראותם הטובה והצלחה לרשעים ישמחו כי ממנה ישערו עד היכן תגיעה טובה לישראל מכח ק"ו הנ"ל אבל לה' אשר אליו נגלו כל תעלומות לא שייך זה כי מה צורך לק"ו אם לעוברי רצונו כך הלא הוא בלא"ה יודע מה רוב טוב אשר צפון ליראיו וזוהיא קושית הגמרא כאשר שש וכו' מי איכא שמחה קמי קב"ה במפלת רשעים וצ"ל דהשמחה היא מחמת הק"ו לעושי רצונו עאכ"ו ע"ז מקשה הגמרא הלא הוא אין צריך לק"ו הנ"ל ומשני באמת הוא אינו שש עבור הק"ו כי הוא אינו צריך אבל אחרים ישיש ולכך כתיב ישיש כי אחרים יודעים להעריך הטובה ובראותם הטוב מעכו"ם ילמדו ממנו הק"ו ויש להם שמחה לכך נאמר ישיש וא"ש.

וכמה יש לנו לשמוח בראותנו הצלחת רשעים ומצירי ישראל ושפלות עם הקדוש וכל הבא לעולם מה' הכל לטובה היא בתכלית הטובה כפולה רק אין אנו משיגים כאשר לא ישיג החולה הטובה שעשה לו הרופא בהשקותו מים המרים ומלוחים אשר לא יערב לחיך ומולידים לו קיאה השוברים כל גופו וכאשר שב לאיתנו אז יכיר טובת הרופא ומנשק עפרות רגליו וכן אנחנו בהגיע אלינו רעה אזי לא נבחין כי היא רפואה שלימה ותכלית טובה לגויתנו ולנפשנו.

לכן הנה ימים באים המה ימים אשר בו יכול אדם להברות גופו ונפשו ולא אטריח עליכם בסגופים ותענית כי המה קרובים להפסד למאוד כי מי שאינו בריא אולם וכח התענית מחלישים כוחו מלעבוד עבודת השם כראוי ואפשר עוברים על ונשמרתם לנפשותיכם וגם מוליד בטבע כעס אשר היא מידה מגונה למאוד רק עיקר להתרחק מעבירה והרחקת עושק ושנאה ומדות רעות בנפש וקיום מצות עשה ודקדוקי מצות בתכלית השמחה ושיהיה לשם שמים בלי גאוה רק יהיו עושים לקיים מצות הבורא מבלי לומר אני אשוב כשיהיה כך וכך דרכם של בני אדם לומר כאשר אגמור דבר זה אזי אפנה את עצמי לעבוד ה' וכדומה כשאזכה לגמור משפט זה או עסק זה או נשואין בניי ובנותיי אז אשוב לה' בכל לבב וע"ז אמרו חז"ל (אבות פ"ד מ"ד) אל תאמר כשאפנה וכו' שמא לא תפנה וזה דרכו של יצר הרע להרחיק הדבר על הזמן.

וזכורני אחד היה בפיה"ם שהיו רבים נושיו וכאשר בא הנושה לקחת ולנוגשו ביקש מאנשים שהיה להם היכרות אצל ב"ח וסוחרים לפשרו לפרוע על זמנים מתחלפים ואנשים הנ"ל שאלו אותו שיאמר כיצד יהיו הזמנים אם ארוכים או קצרים והשיבם אין לי נ"מ בזה יהיה איך שיהיה רק העיקר שהפשר יהיה שלא אצטרך לשלם תיכף בעת הפשר שום דבר כי לא היה בדעתו לקיים הזמנים ולכך לא חשש על הרחבה זמן ארוך או קצר רק שלא ליתן שום דבר תיכף כן הדבר ביצר הרע כשרואה שיש לאדם חימוד לתשובה אומר עכשיו יש לך עסק פלוני ויטרידך המתן זמן קצר הלא בקרב ימים יעבור העסק ואז תעבוד ה' מבלי מונע ובין כך כמה עיקולים ועיכובים יסובב ויעברו ימים ואין שב בעו"ה צאו ולמדו מן קין והבל אשר זה היה סיבת כל הקלקולים בעולם ולהבין הענין קין והבל אשר שעה ה' למנחת הבל ואל מנחת קין לא שעה וכאשר הרע לקין אמר (בראשית ד, ו) למה נפלו פניך אם תטיב שאת ואם לא תטיב לפתח חטאת רובץ ודרשינן במדרש (ב"ר פכ"ב ו) שהבל אמר לקין אם אתה ממתין ליצר הרע מתחלה פותח לך כחוט השערה ולבסוף יהיה כעבותות העגלה ויש להבין מה ביקש הבל בזה ומה זה ענין להא דשעה ה' אל מנחתו אבל הענין כי הקריבו קרבן לה' לתקן חטא אדם הראשון כי גם הם היו בכלל חטא והנה נודע מ"ש רש"י (בראשית ה, כט) ומדרש כי לאחר חטא אדם הראשון נתקלקלה הארץ ולא הולידה פירות כלל רק קוצים עד שבא נח ולכך נאמר עליו (בראשית שם) זה ינחמנו מעצבון ידינו ולפ"ז קין שהביא מבכורות פרי האדמה ע"כ שהיו מן אותן פירות שהיו בארץ קודם החטא כי לא צמחו לאחר החטא מחדש אבל הבל שהביא מבכורות צאנו ע"כ הם מתולדות בהמות שנבראו ויצאו מן הקרקע כשנוצר האדם כמ"ש שהכל היה תחת הקרקע עד שבא אדם כי באותן יתכן בכור וא"כ הבל הוצרך להמתין עד שהיו הצאן הנולדות ויהיו ראויות להקרבה לכך נאמר (בראשית ד, ג) ויהי מקץ ימים כי היה צריך זמן וא"כ מהבל לא היה פגם ששהה בקרבן שלו כי הוצרך להמתין ולא סגי בלא"ה אבל קין שקרבן שלו היה מובן כי היה מן הנבראים א"כ למה המתין בקרבנו זמן מה ולא היה מן הזריזין המקדימין למצות ולכך שעה ה' למנחת הבל ואל מנחת קין לא שעה הואיל ואיחר קרבן שלו וכאשר חרה לקין כי לא שעה כי לא הבין מה בכך ששהה בקרבנו השיב לו הבל אם בזמנו אין ליצה"ר רשות ובקל תדחה אותו אבל אם תמתין כבר נעשה גבור וכעבותות עגלה ואי אפשר לכובשו ולכך חרה אף ה' כ"כ ולא קיבל קרבנך כי צריך להיות זריזין ומקדימין היכא דאפשר כמו ביצר הרע שצריך להתרחק ממנו מיד בהיותו קטן וא"ש.

מזה נלמד כל דברים שיש לעשות במהירות ובזמנו כי אם תמתין יזקין היצר הרע ואי אפשר לגרשו בשום אופן ולכן אין לנו אלא לשוב לה' בכל לבב ולחדול מעשות רע לבלי לבלות זמן בתוהו כי בעו"ה כאשר תחלוף השנה ויחשוב האיש במה אבוא למלך בראש השנה ומה בידי מעש בלי פגימה וחלק יצה"ר בו ובעו"ה יודע אני בעצמי כי מעט אשר לפני אוי לי שעברה שנה ומצות ה' בידי מעט שיהיו הכל בלי פגם וכולן כליל לעבודת ה' ומה מאוד מחמירים בעלי היראה בענין זה דרך משל התוקע שופר וכונתו לתקוע לשם מצוה ואפשר ח"ו שכונתו ג"כ שיהללוהו אחרים היותו תוקע טוב הרי הוא כעובד לה' ולבריות הרי כאן שיתוף ח"ו וכן בכל המצות אם לוקח לולב בשביל הבריות ובשביל המקום הרי כאן עובד בשיתוף אוי לנו מה נאמר ומה נדבר נשב בדד ונדום נקוה לה' אולי ירחם להסיר לב האבן.

ובאמת אנו מצפים ובוטחים על חסדי ה' כמאמר גמרא דערכין (דף יו"ד ע"ב) אומרים מלאכי השרת מפני מה אין ישראל אומרים שירה לפניך בראש השנה וביום הכפורים פירוש הלל אמר להם הקב"ה ספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפני והם יאמרו שירה להבין השאלה והתשובה הוא כך דהנה ידוע על כל הנסים אומרים הלל ושירה ואין לך נס גדול מה שקרה לנו בראש השנה ויום הכפורים וכמבואר במדרש (ירושלמי רה"ש פ"א ה"ג) מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו כי אנו לובשים לבנים ושמחים ובוטחים לה' כי הוא נושא עון ומטריד לשטן בשופר עד שיוציא לצדק דיננו ואין לך נס גדול מזה וא"כ ראוי לומר שירה יותר מכל הנסים ולכך שאלו כן אבל תשובת השם היתה לא כן בשלמא בנס יציאת מצרים היו אומרים שירה מפני שכבר יצאו שוב לא יבואו שמה כהבטחת ה' וכן בכל הנסים אבל בזה אף דבראש השנה יצאנו זכאים מ"מ חלילה מחטוא אח"כ כי בקל יכשל כמאמר הש"ס (תענית דף ח:) אם נגזר לגשמים והם חוזרים לרעה הגשמים יורדים למקום בלי נוצר לזריעה וכן הכל א"כ תמיד לא נגמר הנס ואנו צריכים תמיד רחמים שימרו ועיזרו לבל נכשל בעבירה ולבל יגבר עלינו אויב צר פנימי וחיצון ח"ו ולכך אין כאן גמר הנס לומר הלל וזה שאמר ספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפני כי ח"ו לא ישובו והם תמיד פתוחים בלתי סוגר וא"כ איך אפשר לשיר וכבר אמרו (אבות פ"ב מ"ה) אל תאמין בעצמך עד יום מותך ולכן כבר אמרתי אל תאמרו בעבור ימים האלו הותרה הרצועה כבר היה יום הכפור ימי הכפרה ואח"כ נשכימה לכרמים כדרך העולם לילך בקרי עם השם מבלי משים ללב מצוה תמה וברה.

ואמת אמרו תוספות בשם ר"ה גאון (ערכין י' ע"ב ד"ה אמרו) כי גם מלאכי השרת אין אומרים שירה בראש השנה ויום הכפורים ולכך ממאן לומר ביוצר והחיות ישוררו והקשו התוספות א"כ למה אמרו מלאכי השרת מ"ט אין ישראל אומרים שירה ולא שאלו על עצמם ונראה כי הטעם שעלה ברוחם שישראל יאמרו שירה הלא דוודאי המלאכי השרת אין אומרים הואיל והקב"ה דן ואם בים לא שררו הואיל ומעשי ידי ה' טבעו בים איך ישוררו ביום אשר רבים רשעים נגזרו למיתה רק ידוע דבים הוצרכו ישראל לומר שירה ביחוד הואיל ומלאכי השרת לא אמרו שירה הוצרכו הם לומר שירה וכן נאמר ביהושע (יהושע י, יב) שמש בגבעון דום שלא אמרה שירה הוצרך יהושע לומר שירה במקומה כנודע במדרש (ילק"ש שם רמז כ"ב) וא"כ כאן שאין מלאכי השרת אומרים שירה לדעתם היה הואיל שדן ישראל א"כ יש לישראל לומר שירה עבורה כמו בים וזוהיא היתה שאלתם אבל יפה שאלו אילו הטעם בשביל דין ישראל אבל באמת גם המלאכים בעצמם נידונים בראש השנה כמאמר ר"א בחרוז ונתנה תוקף הנה יום הדין לפקוד על צבא מרום ואין לישראל לומר שירה תמורתם כי לא היתה המניעה בשביל ישראל וכבר נודע במאמרם (שמות, לג) כי לא יראני האדם וחי דדרש המדרש אפילו מלאך שנקרא חי כי מלאכים הם נצחים ונקראים חיים ובני אדם נקראים מתים כי סוף האדם למות וזוהיא תשובת השם ספרי חיים וספרי מתים פתוחים פירוש הן ספרי מלאכי השרת והן ספרי בני אדם וא"כ אין להם לומר שירה.

עמדו נא וראו מה נורא יום ה' אשר תלהט אש סביב ועד תקיעת שופר אלפי אלפים פרסאות גחלי אש בוערות ולזאת אפילו מלאכי השרת יאחזון רעדה לבל יוקדו בגחלי אש ה' כי באש ה' נשפט ולכך בקהילות פולין אומרים שחרית בפיוט והחיות בוערות אש אשר כל סוגר החרוז באש כי א"א לשער גודל האש עד שבא השופר ואז התקיעה מורה רוח של חסד למעלה ובא רוח ומפזר אש ויזלו מי חסד ולכך מלאכי השרת מצפים לשופר ואמרו אשרי העם יודעי תרועה לכן אין להאריך בשחרית ראש השנה בשום דבר עד שופר כי איך יתכן למעלה האש בוערת ואנו נעמוד למטה ונבלה הזמן בשירות ונגונים של שטות מן חזנים הלואי שלא יהיו שוררים שירים שמנגנים בבית אופר"א מזמרים אותו לשיר מלך עליון שנתייסד לכבוד המקום המלך בכבודו וכל רגע יש היזק שאינם ממהרים בשופר בבקשה מכם אחינו בית ישראל חדלו דברים של שטות והסירו מסוה עורון מפניכם ולא נבלה זמן בזמירות של הבל ובעו"ה רבים המתפללים בראש השנה ויום הכפור אינם בעלי תורה כי בוחרים תמיד באנשים שיודעים לצפצף בצעקת שוטים ואינם יודעים הברת אותיות כלל להברות ולהגדיל ולהניח ולהרפות הרפוי ולחזק החזק אוי לנו שעדיין השטן מרקד בנו לשום כונתנו בעמדנו לפני הבורא לשפוך שיחנו באלה הדברים שאין בהם ממש ולא נייחא כלל בשום אופן.

והנה יש עוד פירוש בגמרא הנ"ל לפמ"ש גמרא (עבודה זרה דף ד:) לא ליצלי אינש מוספי דריש שתא ביחיד בג' ראשונות דהקדוש ברוך הוא יושב ודן ודלמא מפקיד ליה בדינא ועיין במגן אברהם (או"ח תקצ"א סק"ז) שהביא בשם ס"ח קושיא דהא בכל יום ג' שעות ראשונות דן ומה הבדל יש בין ראש השנה לשאר ימים ותירץ דכאן הדין יותר חזק מכל ימות השנה ואם אמת כדבריו מ"מ יש עוד הבדל לענ"ד דבשאר הימים בג' ראשונות הדין נחתם מיד וכל יום בכלל עיון ופקידה לדעת אם ישוב להפכו מרעה לטובה וכן להיפך ח"ו ולכך בשאר ימות השנה האיך נימא דלא להתפלל בג' ראשונות דאולי מעיין בדינא ומה לו לעשות אם ימתין להתפלל בין כך נגמר הדין ומה תועיל תפלה אחר גמר דין וקשה צעקה לאחר גמר הדין על כל פנים טוב שימהר להתפלל קודם משא"כ בראש השנה שפיר אמרינן שיתפלל לאחר גמר הדין דהיינו לאחר ג' שעות ואף דכבר עבר דין מ"מ לא נחתם ותפלתו תועיל ג"כ כמו בעת הדין.

וידוע דמלאכי השרת אומרים שירה כעלות השחר כדאמרינן (חולין דף צא:) שלחני כי עלה השחר ומלאך אני והגיע זמני לומר שירה אבל הלל קיימ"ל דכל היום כשר להלל וזוהיא שאלת מלאכי השרת מפני מה אין ישראל אומרים שירה בשלמא אנחנו כי זמנינו בבוקר ואז זמן דין א"כ איך יתכן לשורר בשעת זעם משא"כ ישראל דיש להם לומר כל היום וא"כ היה להם לומר שירה שהוא הלל אחר שלש שעות והשיב להם הקב"ה כי כל היום בכלל הדין באומרו ספרי חיים ומתים פתוחים לפני ואינם נסגרים בג' ראשונות כי אין גזר דין בג' ראשונות ואינו נחתם וכל היום נידון ולכך אין להם לשורר ואף אנחנו איך נשיר ונשמח בשמחה שאינה של מצוה ואפילו בחג השמחות הוא חג הסוכות שלנו הוא לשמוח בשמחה של מצוה באתרוג ולולב אשר הגדיל ה' חסדו עמנו להנחיל מצוה כזו וכבר דרשנו טעמים רבים על ד' מינים הללו.

אבל יש עוד טעם להיות דיש להבין למה תקנו בכל הפיוטים לומר באל"ף בי"ת וגם בגמרא (ברכות דף ד:) נתנו מעלה למזמור תהלה לדוד דאית ביה אל"ף בי"ת אבל אמרו באחד שבא למלך גדול ולא היה סיפק בידו להרבות לו בתוארים כראוי לכבודו לקח נייר אחד חלק והתחיל לכתוב תואר שלו בשולי היריעה להורות כי הרי נייר חלק לפניך תוכל לכתוב על גביו מה שתרצה וכן הענין בזה כי נודע כי כל הדיבורים נכללים בכלל אל"ף בי"ת וכו' באלו כ"ב אותיות נכללים כל הדיבורים וא"כ אנו שמשבחים לה' מי יערוך אליו תהלה ולכך בהתייסד השיר באל"ף בי"ת הרי כאילו מורה כל הדיבורים שבעולם כלולים כולם בשיר שבח ולא יבצר דבר מה שהפה יכול לדבר מה שלא יהיה נערך בשבח לה' והרי זה דרך כלל בכל הדברים וכן בוידוי הוא מיוסד אשמנו ועל חטא באל"ף בי"ת כי חטאנו בכל מה שהפה יוכל לדבר בעו"ה.

ולכך כתבו כל המהנדסים ובעלי גמטריאות כי כל ענינים שבעולם שמים וארץ וכל אשר בהם חוץ לאלוה נכללים בנקודות קו ושטח מעוקב נקודה קטנה עומדת תמיד במרכז וממש אין לו כמות רק היא ראשית כל דברים ואח"כ קו אין לו כ"כ רוחב רק אורך בקו מורכב מנקודות ואח"כ שטח הוא דבר שיש לו אורך ורוחב אבל אין לו גובה אבל הוא בעל שתי קצוות אלו גבולים ומעוקב הוא גשם שיש לו גובה ג"כ והוא בעל שלשה קצוות אורך רוחב גובה בזה נכללים כל הנבראים ממש כמו נקודה והוא דומה לה וג"כ הכל מתאוים למרכז כנודע.

לכך אתרוג נקרא רגג תאוה לעינים ולולב משוך כמו קו וערבי נחל הוא על שטח שאין בהם מעלה ולכך אין בהם גובה ונקרא ערבי נחל כי נחל משוך ומורה על שטח וכן ערבה לשון שטח כמו ערבות מואב הוא ערבה ומדבר כיוצא בזה הרבה ולהיותה בעלי ב' קצוות נאמר ערבה שתים והדס מורה על מעוקב שהוא גובה ולכך נקרא עבות שהוא דבר עב ולא יתכן עב בלתי גובה והוא בעל ג' צלעות לכך נאמר הדס שלשה וא"כ בד' מינים כלולים כל חלקי עולם בכלל לכך איש הישראלי הנוטלם ומשבח לה' הרי כאילו נוטל כל עולם בידו ומשבח בו לה' ומורה בו שה' הוא המניע לעולם בכלל בכחו הגדול ולכך המצוה לנענע להיות שהוא המניע משגיח בכל חלקי העולם ולכך מעלה ומוריד לד' רוחות ומנענע להורות כי הכל מה' והכל נברא לכבודו יתברך ולתת הודיה לשמו הגדול ובאמת אם ישים איש כזה ללבו ודאי שימצא נחת וישמח שמחה תמה וברה בנטילת לולב ולא יעלה בו שחוק וכדומה.

אשרי איש שעמלו בתורה ובמצות ועושה נחת רוח ליוצרו כי זה כל אדם כאשר אמרתי כי כצל ימינו על הארץ והעיקר ג"כ למחות בעוברי עבירה ובפרט בעון תערובות ח"ו אנשים ונשים מאד ראוי לקנא בפרט כאן עיר שכולם כהנים ממש ועל הכהן מוטל ביותר לקנאות ברית קודש ולכך (במדבר ה, יב) כי תשטה אשתו והובא אל הכהן והוא מקריב מנחת קנאות כי על הכהן לקנאות קנאת ברית ולכך נתכהן פנחס בקנאו ברית קודש ולכך אליהו שהוא פנחס אמר (מל"א י"ט י) קנא קנאתי וכו' כי עברו בריתך וזה מאמר הקרא (ויקרא כא, ט) ובת כהן כי תחל לזנות את אביה היא מחללת דאמרינן (ב"ק נ) גבי נחוניא חופר שיחין דלכך ניצלה בתו מבור דבר שנצטער בו אותו צדיק אל יכשל בו זרעו ואילו היה הכהן מקנא קנאת ה' צבאות בברית לא היה נכשל זרעו לזנות וע"כ דגם הוא לא שמר ברית כהונתו כראוי ולכך את אביה היא מחללת דאות היא שלא קינא הברית ובפרט ח"ו הבועל ארמית אוי לאותה עבירה רבים שאלו למה עונש דבועל ארמית לא נזכר בדברי תורה כלל רק הלכה למשה ומדברי קבלה אבל התירוץ כי התורה לישראל ניתנה ועל הישראלים נאמרו בתורה כל העונשים על עבירות אבל הבועל ארמית קשורה ככלב ונמשכה ערלתו ואינו בגדר ישראל והתורה לא ניתנה רק לבני ישראל ולכך לא נזכר בועל ארמית כלל כי הרי נדחה מכלל ישראל לכך (סנהדרין דף פא:) קנאים פוגעים בו ולא צריך בית דין לכן השמרו עצמיכם מכל דבר פשע ואיש אשר ח"ו יחטא ימהר לשוב כי תשובתו קשה ואולי יחון ה' צבאות כי חנון ורחום הוא ואל ימתין בתשובה כמ"ש כי מי יודע אם מחר בכחך לשוב.

ואיתא במדרש (ויק"ר ל"ד ג) אמרו על הלל הזקן שכשנפטר מתלמידיו ואמרו לאן אתה הולך אמר לגמול חסד עם דין אכסניא דאית ליה בגו ביתא אמרו לו וכי כל יום אית לך אכסנאי א"ל ולאו נשמתא אכסניא בכאן ולמחר היא אזלית ויומא לית אנא יודע ולהבין וכי לא הרגישו התלמידים דנתכוין לנשמתו ואם לא הרגישו מה שאלה על צדיק כהלל דלא יהיה כל היום מכניס אורח ותשובת הלל דאמר היום בכאן ולמחר אזלא ג"כ צריך ביאור דלמה לא אמר בפשוט דאנו כאן ג"כ כאורחים גרים על הארץ ולמה ליה למימר למחר אזלא.

אבל ידוע (עיין תוספות חולין פ"ד ד"ה עשרה וכו' בשם המדרש) דאורח הכא לאדם יום אחד או יומיים יכבדו בעל הבית למאוד כראוי אבל אם יתמהמה אצלו ימים ושנים לא יכבדו יותר מארוחתו ארוחת תמיד כי מי יכלכל תמיד יום בואו במשתה רב אבל יום או יומיים טרם צאת האורח אז יוסיף הבעה"ב לכבדו ולעשות משתה כי האורח ילך ומי יודע יום הזדמן שיבוא שנית בגבולו וכן הענין בנשמה שהיא אורח בגוף שהוא תכלית יצר טוב הבא לאדם בי"ג שנה מתחלה האדם מכבדו כאורח הנוטה ללון אבל כאשר שורה אצלו זמן זמנים אין כאן כבוד הרב וזה אמרם של תלמידים להלל וכי כל יומא אכסניא הלא כבר נשתקע וכמעט הוא תושב א"כ למה זה תכבדו ביותר והשיב הלל בשביל כך כי נשמתו דא אכסניא שהיום בכאן ולמחר תלך ולכך אני גומל חסד לא בשביל הביאה רק בשביל יציאה כי איני יודע יום צאתה ואני צריך לגמול ולהתנהג בכבוד בה כדרך אורח אשר פעמיו כוננו לילך יום ויום וכן יש לנו לעשות לגמול חסד לנפשנו וחסד עם אחרים ואם יהיה גומל חסדים לאחרים וגומל לנפשו רעה ח"ו וכי דינא הכי אדם קרוב לעצמו.

וליתן טעם למה נשמה נקראת אכסניא הוא מה דכתיב (תהלים עח, לט) ויזכרר כי בשר המה רוח הולך ולא ישוב ויש להבין מה זה רוח הולך ולא ישוב וח"ו לומר כן אבל יובן במ"ש (אבות ד' ב) עבירה גוררת עבירה ולהבין הוא כך דודאי הגוף אינו יכול לעמוד נגד יצר הרע כמאמרו (קידושין פא) חזי דאת נורא ואנא בשרא אבל בשכון נשמת אדם שהוא כח אלהים בקרב אדם אזלא אימתה נגד יצה"ר והנה נשמה עצמותה קדושה מאוד ואינה סובלת שיחטא אדם אפילו חטא קל שבקלים לכך אדם שנמשך אחר יצה"ר לחטוא חטא קל תיכף נשמתו כועסת והולכת ממנו ולא נשאר בגוף רק צל נשמה בעלמא וא"כ אח"כ יצה"ר גובר על הגוף ואין מי שיקום נגדו ולכך הוא הדבר שכתבתי לעיל דמתחלה יצה"ר כחוט ואח"כ כעבותות העגלה משום דמתחלה הנשמה נגדו אבל בדבר קטן שהנשמה הולכת אז היצר הרע הולך ומתגבר כי מי ילחם לו.

וזהו כוונת הפסוק ויזכור כי בשר המה ובשר אי אפשר לעמוד נגד יצר הרע דהוא נורא כנ"ל אבל קשה הלא יש לו רוח ממעל ולזה אמר כי רוח הולך בקצת עבירה ולא ישוב עוד ובאמת לכך נאמר (בראשית ב, ז) ויפח באפיו נשמת חיים ונשמה רק נפיחה ועומדת ברוח כדי שתלך ותשוב ולא תהיה תקועה באדם לגמרי וזה רוח הולך ולא ישוב ולכך נקראת נשמה אכסניא כי היא כל רגע עומדת לעקור כאשר יחטא אדם ואשם באחת מן העבירות קלות תיכף תלך נשמתו מאתו וסר צילה ממנו ולמאן דהיה מבין חכמת צללים היה מרגיש מיד בראות אדם אם נשמתו בקרבו או סרה ממנו ולכך הרשעים בחייהם קרוים מתים.

וזה ענין תקיעות שופר כי שופר הוא ג"כ רוח בעלמא ונפיחה בעלמא ולכך תוקעים להזכיר כי בן אדם רוח הולך ולא ישוב ויש לרחם עליו ודע כי הנשמה נפוחה באפו של אדם והוא פתוח כי הנשמה בו נכנסת ויוצאת וכדכתיב (ישעיה ב, כב) אשר נשמה באפו והחוטם הוא עיקר פרצוף פנים כדאמרינן ביבמות (דף ק"כ וע"ש בתוספות ד"ה הכרת בשם הירושלמי) דהכרת פרצוף הוא החוטם והחוטם הוא דומה לשופר כי מתעקם לתוך גולגולת של הראש וצורתו כך והוא כמו השופר בעיקום ודע כי יש הבדל הנשמה באה מהשם עצמו שנופח בחוטם והוא בבחינת תקיעה פשוטה בלי הפסק ע"י השופר שהוא החוטם כדכתיב ויפח באפיו ולהיות בן אדם רק נפוח באפו ורוח הולך כנ"ל ולכך ה' ארך אפים כי בשביל כך מאריך אפו אמנם הרוח בא ע"י מלאכי השרת המה שלשה מדריגות כמבואר ביוצר שרפים ואופנים וחיות הקודש והנשפע מה' בא לחיות ומשם בהפסק לאופנים ומשם בהפסק לשרפים ומשם בחוטם אדם ואינה באה בקו ישר מה' לאדם והוא שברים ג' שברים אמנם הנפש באה ע"י עולם הגלגלים וט' גלגלים הם כנודע כי עשירי אינה משמש כלל והוא תרועה ומבואר בשו"ע (סימן תק"צ ס"ג) שצריך להיות תשעה כחות הנקרא ט' טרומיטין וזהו תקיעה שברים תרועה כנגד ג' מיני נשמות שיש באדם.

ולכן יש לאדם להתעורר בתשובה למאוד בשמוע קול ג' תקיעות ובאמת כבר דרשנו פעמים רבות כי השטן נוח לו לבסוף שיעשה האדם רצון קונו וכן בחרוז שחברתי המתחיל אתה יצר הרע מה תבקש ממני קבעתי באות כ'.

כי רצונך להגדיל חני לפני יוצרי אשר קנני מי ביקש זאת מידך ראות פני.

ואמרינן בש"ס (ב"ב טז) שטן לשם שמים נתכוין דאמר מנשייא ליה לרחימי דאברהם ולכך אמר (איוב א, ט) הלחנם ירא איוב את ה' להבין מה לו לשטן לחוס כ"כ לבל ישכח אהבת אברהם אבל יובן כי בזה כל חיות השטן כנודע כי תורניים ופלוסופים מחולקים אם צדיקים עדיפים ממלאכי השרת או מלאכי השרת עדיפים אבל תלוי בזה סיבות ותכלית עשיית מצות אם יש בהם תכלית לקיום העולמות כמ"ש מקובלים כי הכל צרכי גבוה או אם נאמר כדעת המדרש (ב"ר פמ"ד א) מה איכפת לקב"ה שיאכל בשר חזיר או בשר שור רק לבחון בני אדם אם יעשו רצונו וכן יסד נוסח בתפלת נעילה ואם יצדק מה יתן לך.

ונ"מ בין אלו הוא דרך משל למלך שצוה לעשות מבצר בספר המדינה להגן בפני אויבים ויצא עבד אחד ובנה בקצה אחד במקום אחד שלא היו לו מתנגדים מבצר חזק למאוד בלתי לכבוש אבל עבד שני יצא ובנה השני במקום שהיו מתנגדים תמיד ולא היה כ"כ חזק כי נתעכב מחמת המתנגד והנה המלך שמח ביותר במבצר שאין לכבוש ממבצר שיש לכבוש אף כי באמת כי עבודתו היתה רבה כי נלחמו אתו תמיד מה בכך סוף כל סוף כוונת המלך למבצרם להגן על המדינה יותר נתקיימה בראשון מבשני כי זהו אין כ"כ חזק ובקל יכבשו אותו האויבים.

אבל מלך שרוצה רק להבחין עבדים מי ומי השלם אתו ונרצה באהבתו לעבודתו וגלל כן ציום לבנות באיי הים בתים ועבד אחד הלך לשם ובנה כרצונו כי לא היה לו מעכב אבל השני לחמו אתו שודדי הים ונתן נפשו בכפו ויבן בית כמצות המלך ולא היה מהודר כבנין של ראשון ולהיות כי אין תועלת למלך בבתים כלל רק עשה להבחין לב עבדיו וראוי כי השני ששם נפשו בכפו ללחום יהי' אהוב למלך ביותר מן הראשון אף כי בנינו מהודר כי השני הראה במופת עוז אהבתו ויראתו למלך בלחמו נגד שודדים.

וממשל תבין בקל הנמשל כי בודאי מצות המלאכי השרת למעלה שלימה בלי פגימה להיותה משוללת יצר הרע וחומר מעבודת בני אדם המורכבת בחומר ורבים לוחמים לו תמיד ואין מצוה ועבודה מבלי שיהיה בה פגימות רבות וא"כ אם עשית המצות לצורך העולמות ודאי כי עבודת מלאכי השרת למעלה תוכשר ותוחשב אף כי אין להם מתנגדים אבל אם כוונתו להבחין ודאי צדיקים נבחרים אף כי יש פגימה בעבודתם.

וזהו הבדל גם כן בין אברהם לאיוב כי אמרו חז"ל (בבא בתרא דף טו:) גדול הנאמר באיוב יותר ממה שנאמר באברהם אבל לא בשביל זה היה יותר צדיק מאברהם כי אברהם היה תמיד נרדף וסבבוהו צרות רבות רעות נע ונד בארץ לא מצא מרגוע והיה חסר מקום אפי' ד' אמות קבר לא היה לו ואפשר שהיה לו קצת פגימה במצות אבל איוב שהיה שקט ושלוה בביתו לא חסר לו כל טוב וכל אוהביו השלימו אתו פשיטא שהיה יכול לעשות מצוה בלי פגימה יותר מאברהם כי לא היתה לו שום מניעה והרי זה בגדר מלאכי השרת ואברהם בגדר צדיקים הנ"ל וחזר הדבר למחלוקת הנ"ל הנה להכריע בין דיעות הנ"ל הדבר מבורר אם אין רצון השם בבחינה רק בעשית המצות ולהגדלתו ולכך יוכשר בעיניו מעשה המלאכי השרת כנ"ל ואם כן היא גופא קשיא למה נברא השטן הוא היצר הרע ומאן מעכב על ידו לא היה לו לבראו ויהיה הכל מעשה האדם בשלימות כמו מלאכי השרת אלא ודאי רצון הבורא להבחין.

ובזה יובנו דברי הש"ס הנ"ל השטן בראותו בשבחו של איוב חשב אולי ששכח אהבת אברהם הואיל שקצת פגימה בעבודתו שאינו כמלאכי השרת וכוונת ה' בעשית המצות לקיום העולמות וא"כ בזה יהיה השטן מבוער מן העולם ואין צורך בו ולזאת בנפשו דבר השטן וא"ש.

יהיה איך שיהיה ניחא ליה להשטן שיעמדו הצדיקים בנסיון כי אם ח"ו כולם ישמעו לו א"כ יקצוף ה' ויבערו מהעולם בראותו כי הכל סג יחדיו ומה תועלת אם יבחנו בני אדם אם אינם עומדים בבחינה ולכך נוח לו לשטן שיעמדו צדיקים בנסיון ולכך ביום כפור מלמד זכות ומפאר לישראל קמי קב"ה מטעם הנ"ל כדי שלא יקצוף הקב"ה לבערו מן העולם ולכך אמרו (סנהדרין צח) שבן דוד בא בדור שכולו חייב דאז יקצוף ה' על השטן ויבערו מן העולם והוא שרו של עשו ובנפול זה יקום זה יה"ר שיהיה דור שכולו זכאי ואז גם אויבינו ישלימו אתנו ועמך כולם צדיקים ובא לציון גואל אמן ואמן