יבמות קד א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
ושל עיר הנדחת ושל זקן העשוי לכבודו לא תחלוץ ואם חלצה חליצתה פסולה א"ל רבינא לרב אשי מאי שנא זקן העשוי לכבודו דלאו להילוכא עביד דבי דינא נמי לאו להילוכא עביד א"ל אילו מסגי ביה שלוחא דבי דינא מי קפיד עליה דיינא:
מתני' חלצה בלילה חליצתה כשרה ורבי אלעזר אפוסל בבשמאל חליצתה פסולה ור' אלעזר מכשיר:
גמ' לימא בהא קמיפלגי דמר סבר מקשינן ריבים לנגעים ומר סבר לא מקשינן ריבים לנגעים לא דכ"ע לא מקשינן ריבים לנגעים דאי מקשינן אפילו גמר דין בלילה נמי לא והכא בהא קמיפלגי מר סבר חליצה כתחלת דין דמיא ומר סבר חליצה כגמר דין דמיא רבה בר חייא קטוספאה עבד עובדא במוק וביחידי ובלילה אמר שמואל כמה רב גובריה דעביד כיחידאה מאי קשיא אי מוק סתמא תניא אי לילה סתמא תניא אלא יחידי קא קשיא ליה היכי עביד ביחידי דיחידאה קתני לה דתנן חלצה בשנים או בשלשה ונמצא אחד מהן קרוב או פסול חליצתה פסולה ור"ש ורבי יוחנן הסנדלר מכשירים ומעשה באחד שחלץ בינו לבינה בבית האסורים ובא מעשה לפני ר"ע והכשיר ואמר רב יוסף בר מניומי [אמר רב נחמן] אין הלכה כאותו הזוג ואב"א כולהו נמי יחידאה קתני להו דתניא א"ר ישמעאל בר' יוסי אני ראיתי את רבי ישמעאל בן אלישע שחלץ במוק ביחידי ובלילה:
בשמאל חליצתה כו':
מ"ט דרבנן אמר עולא ילפינן רגל (ויקרא יד, יד) רגל ממצורע מה להלן דימין אף כאן דימין ורבי אלעזר לא יליף רגל רגל ממצורע והתניא ר"א אומר גמנין לרציעה שהיא באזן הימנית נאמר כאן אזן ונאמר להלן אזן מה דלהלן ימין אף כאן ימין אמר רב יצחק בר יוסף אמר ר' יוחנן מוחלפת השיטה רבא אמר לעולם לא תיפוך אזן אזן מופני רגל רגל לא מופני וכי לא מופני מאי פירכא איכא איכא למיפרך מה למצורע שכן הטעון עץ ארז ואזוב ושני תולעת:
מתני' וחלצה ורקקה אבל לא קראה חליצתה כשרה זקראה ורקקה אבל לא חלצה חליצתה פסולה חלצה וקראה אבל לא רקקה רבי אלעזר אומר חליצתה פסולה ר"ע אומר חחליצתה כשרה
רש"י
עריכה
ושל עיר הנדחת - נמי לשריפה קיימא:
ושל זקן העשוי לכבודו - לתכריכי מיתה הואיל ולאו להילוכא עביד לאו נעל הוא:
דבי דינא נמי - סנדל שהיה לב"ד ומיוחד לחליצה:
לנגעים - כל ריב וכל נגע (דברים כא) מה נגעים ראייתם ביום דכתיב (ויקרא יג) וביום הראות בו אף ריבים ביום וחליצה דין הוא דגובה כתובתה:
אפי' גמר דין נמי לא - ואנן תנן דיני ממונות דנין ביום וגומרים בלילה (סנהדרין דף לב.):
כתחלת דין דמיא - דנפקא לן בסנהדרין באחד דיני ממונות (דף לד:) דתחלת דין ביום:
במוק - אע"פ שאינו של עור:
כמה רב גובריה - בלשון גנאי אמרה:
אי מוק סתמא תניא - בברייתא דלעיל (דף קב:) בקב הקיטע במוק בסמיכת הרגלים:
לילה סתמא תנינא - במתניתין חליצתה כשרה:
ביחידי יחידאה תני לה - במתני' דתנן ובא מעשה לפני רבי עקיבא והכשיר:
רגל רגל ממצורע - דכתיב על בהן רגלו הימנית (ויקרא יד):
ונאמר להלן אזן - במצורע:
אזן אזן מופנה - משני צדדין בין במצורע בין בנרצע דקרא דמצורע עני מיותר לגמרי כדאמרן במנחות בפ"ק (דף י:) יד יד לקמיצה רגל רגל לחליצה אזן אזן לרציעה וגבי רציעה תרי אזנו כתיבי ורצע אדניו את אזנו (שמות כא) ונתת באזנו ובדלת (דברים טו):
לא מופני - משני צדדין אלא מצד אחד דמצורע מיותר אבל בחליצה לא וליכא אלא חד וקסבר ר' אלעזר מופנה מצד אחד למדים אם אין תשובה ואם יש להשיב משיבין:
(וכי לא מופני מאי פירכא איכא. מופנה מצד אחד למדין ומשיבין) והכא מאי פירכא איכא ומהכא נפקא לן בכל דוכתא לר' אלעזר מופנה מצד אחד למדין ומשיבין (שבת דף קלא.): מתני' חליצתה כשרה - דקריאה לא מעכבא דכתיב ככה יעשה
תוספות
עריכהנתבטל עדיין וכן פי' בפ' ראוהו ב"ד (ר"ה כח.) גבי שופר של עבודת כוכבים לא יתקע ואם תקע יצא ותימה דאמרי' בסוף פרק כסוי הדם (חולין פט. ושם) שופר של עבודת כוכבים לא יתקע בו ואם תקע לא יצא ומפרש התם משום דעבודת כוכבים כתותי מכתת שיעוריה וי"ל דהתם בעבודת כוכבים של ישראל דלא סגי לה בבטול דכי האי גוונא משני בפרק לולב הגזול (סוכה לא: ושם) אהא דאמר רבא לולב של עבודת כוכבים לא יטול ואם נטל יצא ופריך ממתני' דלולב של אשרה פסול ומשני באשרה של משה וא"ת אי בעבודת כוכבים של ישראל מאי קאמר דמכתת שיעוריה והא טעונה גניזה דמפיק לה בפ' רבי ישמעאל (ע"ז דף נב:) מושם בסתר וי"ל כיון דטעונה גניזה אין כתותי שיעור גדול מזה א"נ בעבודת כוכבים של עובד כוכבים שעבדה לדעת ישראל שטעונה שריפה וא"ת ובעבודת כוכבים דעובד כוכבים מכי אגבה הויא דישראל כדאמר בפרק כל הצלמים (שם דף מב.) גזירה דלמא מגבה לה והדר מבטל לה וי"ל כגון שהגביה השופר והסנדל על מנת שלא לקנותו דהא תנן (לעיל דף קא.) במנעל שאינו שלו . חליצתה כשירה ולולב איירי ביו"ט שני ובסוכה הוה מצי לשנויי דאיירי ביו"ט ראשון ולא הוה צריך לאוקומי באשרה דמשה אלא משום דקתני אשרה דומיא דעיר הנדחת דאפילו ביו"ט שני והא דנקט בסנדל של תקרובת עבודת כוכבים חליצתה פסולה הוה מצי למנקט סנדל עבודת כוכבים של ישראל אלא ניחא ליה למנקט כוליה מילתא בעבודת כוכבים של עובד כוכבים ור"ת מפרש דכולהו בעבודת כוכבים דעובד כוכבים והכא לאחר ביטול והתם קודם ביטול ולאחר ביטול נמי לכתחלה לא יתקע ולא יחלוץ דמאיס לענין מצוה לפי שהיה עליו שם עבודת כוכבים אפילו אם תמצא לומר דשרי לכסות בעפר של עבודת כוכבים לכתחילה כמו בשל עיר הנדחת לא דמיא כסוי לחליצה דלענין כסוי לא חיישי' למיאוס והא דמשני בסוכה מתני' באשרה דמשה ולא משני בדעובד כוכבים וקודם בטול משום דאפילו נקצץ לולב מן הדקל נתבטל והא דקתני בסוף פ' כסוי הדם (חולין דף פט. ושם) דלולב של עבודת כוכבים אם נטל לא יצא איירי שהלולב בעצמו (של) עבודת כוכבים אבל לולב של אשרה משמע שנלקט מן האשרה והכי הוי מצי למנקט בסמוך דאם חלצה קודם בטול פסול וליפלוגי בשל עבודת כוכבים עצמה אלא אגב אורחיה אתא לאשמועינן דתקרובת עבודת כוכבים אינה בטילה עולמית ואם תאמר כיון דבבטלה איירי רבא מאי קמבעיא ליה לר"ל בפרק כל הצלמים (ע"ז מז.) דקל של עבודת כוכבים שבטלו לולבו מהו למצוה תפשוט מדרבא דסוכה לכתחלה לא יטול ואם נטל יצא וי"ל דלרבא פשיטא ליה ולריש לקיש מיבעיא ליה אע"ג דפשיטא ליה התם מר' יוחנן רביה מכל מקום מדרבא לא בעי למפשט:
מר סבר חליצה כתחלת דין דמיא. לכך פסולה ובירושלמי בפרק אחד דיני ממונות גרסינן מנין שדנין ביום וגומרים בלילה שנאמר ושפטו את העם בכל עת ופריך אית קרא לשעבר אלא מנין שאם טעו ודנו בלילה שדינם דין ת"ל ושפטו את העם בכל עת וגו' דומה שהוא טעות ועוד דלא פריך שפיר אגומרין בלילה ואית קרא לשעבר אלא גרסינן איפכא מנין שטעו ודנו בלילה שדינן דין שנאמר ושפטו את העם בכל עת ואית קרא לשעבר אלא מנין שגומרין בלילה וכו' וגמרא שלנו (סנהדרין דף לד:) מוקי נמי האי קרא לגומרין בלילה והרבה דברים יש בירושלמי שצריך להפכם:
אי מוק סתמא תניא. הוה מצי למיפרך אימור דאמרי רבנן בדיעבד לכתחלה מי אמור אלא פריך אדשמואל שלא הקפיד אלא על מה שעשה כיחידאה ומסיק כרבי ישמעאל בן אלישע והוא עשה כן לכתחלה:
אמר רבי ישמעאל בן רבי יוסי אני ראיתי את רבי ישמעאל בן אלישע. כך כתוב בספרים וקשיא לר"י איך יתכן שראה רבי ישמעאל בן רבי יוסי את רבי ישמעאל בן אלישע שנהרג קודם רבי עקיבא ורבי ישמעאל כפוף ויושב לפני רבי ויום שמת ר"ע נולד רבי ומיהו אין למחוק הספרים בשביל כך כי מה בכך שרבי ישמעאל ברבי יוסי היה כפוף ויושב לפני רבי כי גם רבי יוסי אביו אילו היה קיים היה כפוף ויושב לפני רבי ולמאי דפירש ר"י דתרי רבי ישמעאל בן אלישע הוו אתי שפיר דאותו שנהרג היה זקנו של אותו רבי ישמעאל בן אלישע שראוהו רבי ישמעאל בן רבי יוסי דאפשר שחיה הרבה אחר רבי עקיבא:
עין משפט ונר מצוה
עריכהמתוך: עין משפט ונר מצוה/יבמות/פרק יב (עריכה)
מז א מיי' פ"ד מהל' יבום הלכה ט"ז, סמ"ג עשין נב, טור ושו"ע אה"ע סי' קס"ט סעיף ו', ובסדר חליצה סעיף יא, ובפירוש סדר חליצה סעיף יט, [עי' מ"מ]:
מח ב מיי' פ"ד מהל' יבום הלכה י"ז, טור ושו"ע אה"ע סי' קס"ט סעיף כ"ב, ובפירוש סדר חליצה סעיף נה:
מט ג מיי' פ"ג מהל' עבדים הלכה ט':
נ ד מיי' פ"ד מהל' מחוסרי כפרה הלכה ב':
נא ה מיי' פי"א מהל' טומאת צרעת הלכה א', סמג עשין רלו:
נב ו מיי' פ"ד מהל' יבום הלכה י"ב, סמ"ג עשין נב, טור ושו"ע אה"ע סי' קס"ט סעיף מ"ג:
נג ז מיי' פ"ד מהל' יבום הלכה י"א, סמג שם:
נד ח מיי' פ"ד מהל' יבום הלכה י"ב, סמג שם, טור ושו"ע אה"ע סי' קס"ט סעיף מ"ג:
ראשונים נוספים
מה להלן בימין אף כאן בימין. צריך לעיין איטר במה חולץ אי בשמאלו שהיא ימין כל אדם או בימינו שהיא שמאל כל אדם או אינו חולץ כלל מצינו לענין תפילין שהן בשמאל שהאטר מניח בשמאלו שהיא ימין כל אדם ושולט בשתי ידיו מניח בשמאל שהיא שמאל כל אדם אלא יש לומר התם ידכה כתיב יד כהה ואטר יד כהה שלו זו היא ימינו של כל אדם.
וגבי כהן תנן בבכורות (דף מ"ה) השולט בשתי ידיו רבי פוסל וחכמים מכשירין ותנו רבנן אטר בין ביד בין ברגל פסול.
ויש מפרשין דהתם לאו משום דבעיא עבודה בימין והא לית ליה ימין אלא משום דכחישותא איתחילה ליה בימין ואע"ג דשולט בשתי ידיו כשר התם משום דבריותא אתחילה לה בשמאל אבל אטר כחישותא היא ודאי.
ורש"י ז"ל פירש שם משום דבעיא עבודה בימין מדאמרינן בפרק ב' דזבחים (דף כ"ד) יד יד לקמיצה רגל רגל לחליצה אוזן אוזן לרציעה וזה שהוא אטר אין לו ימין ומסתייע החי פי' מדתנן במתניתין דאלו מומין (דף מ"ה) שולט בשתי ידיו ר' פוסל וחכמים מכשירין ולא תנן אטר פסול לדברי הכל אלמא אינו פוסל משום מום דלאו כחישותא ולאו בריותא אית להו טפי משאר אינשי אלא משום שאין לו ימין הוא פסול [פי' ומשו"ה לא תנן במתני' דאטר לד"ה פסול כיון דלחכמים לאו משום מום פסול] וכאן דאין לו ימין אף לחליצה פסול שהרי עבודה וחליצה ממצורע למדנו יד יד לקמיצה רגל רגל לחליצה ובמסכת חולין נמי בפרק גיד הנשה (חולין דף צ"ב) בעי ר' ירמיה בתר דידיה אזלינן או בתר מיניה אזלינן ולא איפשיטה אלא דאי מהתם חולץ בזו ואח"כ בזו ומסתלק מן הספק ואם אין לו ימין כמו שפירשנו אינו חולץ כלל וכיון שאין גמרא בדבר לא יחלוץ.
הא דאמרינן הכא דכולי עלמא לא מקשינן ריבין לנגעים: כלהו תנאי דמתניתין קאמר, אבל ודאי איכא ר' מאיר דסבירא ליה דמקשינן כדתניא בפרק אחד דיני ממונות (סנהדרין לד, ב) ומשום דקיימא לן כסתם מתניתין דהתם (לב, א) דקתני דיני ממונות דנין ביום וגומרין בלילה, קא דחינן הכא ואמרינן דכולי עלמא לא מקשינן. אלא דלישנא דגמרא קשיא לי, דאמר דאי מקשינן אפילו גמר דין נמי לא, דאי משום הא מאי קושיא אין הכי נמי דלר' אליעזר דפוסל אפילו גמר דין נמי לא וכר' מאיר וצריך עיון.
מדאקשינן מאי קושיא ליה אי מוק סתמא תניא אי לילה סתמא תניא: משמע לכאורה דלמאן דמכשר במוק ובלילה אפילו לכתחלה מכשר, דאי לא לימא לכתחלה קא קשיא ליה. והא דקתני בלילה חליצתה כשרה, משום דקא בעי למתני רבי אלעזר פסול, דאפילו דיעבד פסיל תנא נמי חליצתה כשרה, ומוק נמי משום דקא בעי למיתנא סיפא בסמיכת הידים חליצת הפסול תנא רישא חליצתה כשרה, וקב הקטע נמי למאן דמוקי מתניתין וברייתא כר' מאיר אפילו לכתחלה היא, דהא מנעל הוא לדידיה, וכיון דלא דריש ואנעלך תחש אפילו לכתחלה היא, דהא מנעל הוא לדידיה, וכיון דלא דריש ואנעלך תחש אפילו לכתחלה מכשר. ולמאן דמוקי לה כרבנן ובמחופה עור, לכתחלה נמי כשר דהא קרינא ביה תחש.
מאי טעמייהו דרבנן אמר עולא ילפי רגל רגל ממצורע מה להלן ימין אף כאן ימין: ונסתפקו רבותינו הצרפתים (לעיל במאירי הביא בשם תוס', ולפנינו ליתא) הרבה באטר אם חולץ בשמאלו שהוא ימין כל אדם או בימינו שהוא שמאל כל אדם או בשתיהן או שאינו חולץ כלל שאין לו ימין וכבר הארכתי בה בריש פרק גיד הנשה (חולין צב, ב) גבי אית לבהמה ולא עגיל ואית לעוף ועגיל.
דכ"ע לא מקשי' ריבי' לנגעי' פי' אליבא דהני תנאי דהא איכא ר"מ דמקיש ריבי' לנגעי' כדאי' בסנהדרין דאין מקישי'
גמר דין נמי לא וא"ת ומאי קאמר דאה"נ דיכולי' למי' דגמר דין נמי לא כדק' ר"מ התם י"ל דלא ניחא לן לאוקמי דלא כהלכ' דק"ל דיני ממונו' מתחילי' ביום וגומרי' בלילה מדכתיב ושפטו את העם בכל עת:
אי מוק' סתמא תניא אי לילה סתמא תניא וא"ת נהי דתניא דכשרה בדיעבד לכתחילה לא מכשירים יש לומר דלגבי מותר ודאי בין לר"מ בלא עור בין לדידן במחופה עור אפי' לכתחלה שריא כדאית' לעיל ולילה נמי כיון דגמר אפי' לכתחלה כדתניא דנין ביום וגומרי' בלילה מ"ט ילפי' רגל מרגל ממצורע וכן הלכתא ודיקא ברגל בעי' ימין אבל חליצה אפי' בשמאל היא ואפי' לכתחלה דהא לא כתיב אלא וחלצה ואפילו גדמת חולצת בשנים כדאיתא לקמן גבי יבם:
מ"ט לאו משום דלאו בני קריאה נינהו ק"ל מ"ל למתלי בהא ולא תליא משום דלאו בני דעה וכן לרבא ולרבי ינאי דאמרי' לקמן טעמא משום דליתנהו בואמר ואמר' נימא משום דלאו בני דעה ובעינן כונה בחליצה וליכא וי"מ דכיון דב"ד עומדין שם ומזכירי' ומזרזים אותו להתכוון כוונה איכא וכדאמרי' גבי גט שכתבו חרש שוטה וקטן דכשר בישראל עומד על גביו והנכון כמו שמפרש בירושלמי דמ' תרומה גבי הא דאמרינן כל חרש ששנו חכמים במשנה אינו שומע ואינו מדבר ליתיה האי כללא לר' דהא תנן חרש שנחלץ וחרשת שנחלצה פי' דמשמע להו דמתני' בחרש וחרשת דאורייתא שמדברים ואינם שומעים מדלא קתני נמי שוטה והיינו דקאמר לאו משום דלא בני קריא נינהו דמאי מהני קריאה כיון שאינם שומעי' זה לזה דאי לא הא ק"ל חרש המדבר ואינו שומע או שומע ואינו מדבר הרי הם כפקחים לכל דבריהם ומהדרי' משום דלאו בני דעה נינהו פי' דלגבי הא מילתא דחליצה דעתא צילתא בעא דאפילו פקחים טעו בה כדאמרי' לקמן חלוץ לה ובכך אתה כונסה:
א"ר הי"ל סנדל של זקן העשוי לכבודו לא תחלוץ ואם חלצה חליצתה פסולה א"ל רבינא לר"א מ"ש של זקן העשוי לכבודו דלא דלאו להילוכא עבידי דבי דינא נמי לאו להילוכא עבידי, פי' אותו של זקן הוא מיוחד לתכריכיו וזה של ב"ד נמי מיוחד לחלוץ בו וכיון דאלו להילוכא עבדי יהא פסול כאותו של זקן א"ל אילו מסגי בי' שלוחא דב"ד מי קפיד עלי' דיינא הלכך כיון דלא קפיד עלייהו כאלו להילוכא עביד אבל של זקן קפיד עליהו והלכך לא הוי נעל.
חלצה בלילה כו'. אסיקנא דבהא קמפלגי דמ"ס חליצה כגמר דין דמי ומ"ס כתחלת דין דמי. פי' בפ' א' ידיני ממונות דנין ביום וגומרים בלילה ואמרי' אתם מנה"מ אר"א אר"פ דכתיב ושפטו את העם בכל עת משמע אפילו בלילה. והא מדכתיב ביום הנחליו את בניו דרשו מיני' ביום אתה דן דיני גזילות ולא בלילה הא כיצד יום לתחלה דין לילה לגמר דין. ובחליצה פליגי ת"ק ור"א דר"א סבר חלצה כתחלה דין דמיא שמעכשיו היא רשאית לגבות כתובתה. שכ"ז שהיא ש"י אינה רשאי לגבות כתובתה שכמו שלא ניתנה כתובה לגבות מחיים דבעל. כך לא ניתנה לגבות מחיים דיבם כיון שהיא זקוקה לו. ואם מתה קודם שתחלוץ יבמה יורש כתובת' כדאמרי' לעיל בפ' החולץ נמצא שמשעת חליצה היא רשאית לגבות כתובתה. והלכך תחלת דין הוי ובעי' יום. ואם חלצה בלילה פסולה. ות"ק סבר חליצה גמר דין הוי שמיד מורים לה ב"ד להנשא ולמאן. רב ב"ח עבדי עובדא במוק וביחידי ובלילה. פי' מוק הוא מנעל העשוי מלבד קשה ואניו עור. אמר שמואל כמה רב גוברי' דהא גברא דעבדי עובדא כיחידאי דתניא אריב"י אני ראיתי את ר"י בן אלישע שחלץ במוק וביחידי ובלילה וא"כ סתם מתניתין דמכשיר בלילה כר"י ב"א הוא ולית הלכתא כוותי'.
בשמאל חליצתה פסול ור"א מכשר. מ"ט דרבנן אמר עולא ילפי' רגל רגל ממצורע מה להלן בימין דכתיב בי' על בוהן רגלו הימנית אף כאן דימין ומקשה ור"א לא יליף. והתנאי אר"א ענין לרצועה שהאי באוזן ימנית נאמר כאן אוזן ונאמר להלן אוזן מה להלן בימין אף כאן בימין. ופריק רבא אוזן אוזן מופנה רגל רגל לאו מופנה. פי' אוזן אוזן מופנה משני צדדין בין במצורע בין בנרצע דמצוע עני מיורת לגמרי כדאמרי' בפ"ק דמנחות יד יד לקמיצה. רגל רגל לחליצה. אוזן אוזן לרציעה. וגבי רציעה נמי תרי אוזן כתיב ורצע אדוניו את אזנו ונתת באזנו ובדלת. רגל רגל לא מופנה משני צדדי' אלא מצד א' דמצורע מיור שכל מה דכתוב במצורע עני כתוב בפ' מצורע עשיר, אבל בחליצה ליכא אלא חד ואיצטריך לגופי' וסבר ר"א דמופנה מצד א' למדין אם אין תשובה ואם יש תשובה משיבין ואין למדין ומהכא נפקא לן בכל דוכתי. ואמרי' השתא למ"ד מופנה מצד א' למדין ואין משיבין אל אלמ"ד למדין ומשיבין מאי איכא למימר. ר"א היא שאמר מופנה מצד א' למדין ואין משיבין. וכי לא מופנה מאי פרכת דאיכא למיפרך מה למצורע שכן טעון עץ ארז ואזוב ושני תולעת. ואין הל' כר"א דיחדי ורבים הלכה כרבים.
ואם חלצה בשמאל חליצתה פסולה. ומבעי' לי איטר באיזה רגל חולץ מי אמרי דומיא דתפילין ואמרי' במנחות אטר מניח בימינו שהוא שמאלו. וה"נ אע"ג דילפי' רגל רגל ממצורע אטר חולץ בשמאלו שהוא ימינו. א"ד אין דין אטרות נוהג אלא ביד דחזיא למלאכה אבל רגל דלא חזיא למלאכא לא. ורגל האטר שוה הוא לרגל כל האדם. ויש לפשוט שדין אטרות נוהגים ברגל ממאי דאמרינן בבכורות פ' מומין אלו ת"ר אטר בין בדי בין ברגל פסול. ואכתי קמבעי' לי' מן אמרי' דוקא בתפילין אמרי' הכי משים דבעי' ידכה והימין של איטר הוא כהה שלו והלכך מניח בימינו שהיה שמאל אבל בחליצה דבעי ימין י"ל דל"ש אטר מכל אדם. תדע דלא תנאי במצורע דילפי' חליצה מיני' אטר במה הוא מזה כדתניא גבי תפלין ולא בחליצה ולא ברציעה ואל בכל אותם שצריכים ימין למימרא דאטר שהו לכל אדם. א"ו ל"ש דגלי לך בתפילין וה"ה נמי לחליצה ולכולהו:
מתניתין חליצה רקקה ולא קראת חליצתה כשרה רקקה ולא חלצה חליצתה פסולה. חלצה קראה ולא רקקה ר"א אומר חליצתה פסולה ורע"א חליצתה כשרה אר"א ככה יעשה לאיש כתיב כל דבר שמעשה מעכב.
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה