טור אבן העזר יב

אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט
צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה · מידע על מהדורה זו

<< | טור · אבן העזר · סימן יב (מנוקד) | >>

סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
ארבעה טורים באתרים אחרים:    alhatorah.org Sefaria.org
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה

מפרשים בהמשך הדף (שלימות: 75%):    בית יוסף ב"ח דרכי משה ד"מ הארוך דרישה פרישה

טורעריכה

המביא גט ממדינת הים שצריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם, או שמעיד על בעלה שמת, או שאמר הרגתיו - לא ישאנה משום חשד. ואם כנס, לא יוציא.

אבל המביא גט בארץ ישראל - כיון שאין צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם, ישא.

אשה שנדרה הנאה מבעלה ולא הפר לה ובאה לפני חכם להתירה ואסרה שלא מצא לה פתח להתירה - לא ישאנה שמא יאמרו אסרה כדי שישאנה. ואם כנס, לא יוציא.

מיאנה או חלצה בפני בית דין - יכול אחד מהם לישאנה, כיון שהם שלשה לא היו אחרים חוטאים בשבילו.

וכל אלו שאסורים לישא משום חשד, אם היו להם נשים: לחכם בשעה שאסרה, ולזה בשעה שהביא הגט או מעיד בה, ומתו, מותרים לינשא להם, דהשתא ליכא חשד כיון דבאותה שעה היתה אשתו קיימת. גרשו לנשותיהן - אם גרמו הם הגירושין, אסורות. ואם נשותיהן גרמו הגירושין, מותרות.

וכולן מותרות לקרוביהם, שאינם חשודים להוציאן מבעליהם בשביל קרוביהם.

בית יוסףעריכה

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

המביא גט ממדינת הים שצריך שיאמר בפ"נ ובפ"נ וכו' משנה בספ"ב דיבמות (דף כה:) המביא גט ממדינת הים ואמר בפ"נ ובפ"נ לא ישא את אשתו מת הרגתיו הרגנוהו לא ישא את אשתו ובגמרא (שם) טעמא דממדינת הים דעליה קא סמכינן אבל מא"י דלאו עליה קא סמכינן כלומר דבא"י אינו צ"ל בפני נכתב ובפני נחתם ישא את אשתו ואמאי דתנן הרגתיו לא ישא את אשתו אמרינן בגמרא הוא ניהו דלא ישא את אשתו אבל לאחר תנשא ולא אמרינן רשע הוא והתורה אמרה אל תשת ידך עם רשע כדרבא דאמר רבא אדם קרוב אצל עצמו ואין אדם משים עצמו רשע ודע דהיינו דוקא בעד אחד המעיד אבל אם היו ב' עדים מעידים מותר אחד מהם לישא אותה שאין שנים מצויים לחטוא בשביל אחד כדאיתא בירושלמי וכתבו הרי"ף בפרק הנזכר אצל החכם שאסר את האשה בנדר על בעלה לא ישאנה וכן מפורש בדברי הרמב"ם בפ"י מה' גירושין שכתב וז"ל העד האחד שהעיד לאשה שמת בעלה ונשאת על פיוהרי זה לא ישאנה וכ"כ בתוס' והר"ן בפ"ב דכתובות והא דתנן הרגנוהו לא ששנים מעידים כן אלא כלומר שהרגו עם אנשים הרבה:

ומ"ש ואם כנס לא יוציא שם מסקנא דגמרא אליבא דרב אשי (דף כה:) ויתבאר בסמוך: ב"ה כתב רבינו בסי' קפ"א בשם תשובת הרא"ש ז"ל שאע"פ שיש עדים המכירים חתימת הגט אם לא היו במעמד נתינת גט צריך השליח לומר בפני נכתב ובפני נחתם ואסורה לו:

אשה שנדרה הנאה מבעלה ולא הפר לה ובאת לפני החכם להתירה וכו' משנה (שם) החכם שאסר את האשה בנדר על בעלה הרי זה לא ישאנה מיאנה או שחלצה בפניו ישאנה מפני שהוא ב"ד ובגמרא אוקימנא מתניתין דקתני החכם שאסר את האשה בנדר על בעלה לא ישאנה ביחיד מומחה דקי"ל דמצי מיפר וכיון דיחיד הוא אתי לידי חשדא אבל בי דינא דבי תלתא לא חשידי כדתנן מיאנה או שחלצה בפניו ישאנה מפני שהוא ב"ד כ' רבי' ירוחם בשם הרמ"ה דוקא אסרה אבל אם התירה על בעלה וגירשה מותר לישא אותה החכם ואפילו התירה יחיד ואפילו הדיוט:

ומ"ש ואם כנס לא יוציא מסקנא דגמרא שם אליבא דרב אשי וכתבו הרמב"ם בפרק י' מהלכות גירושין על שליח שהביא גט ועד המעיד שמת בעל וחכם שאסר את האשה בנדר על בעלה וכתב הרב המגיד כן פירש רש"י דהא דאמרינן אם כנס לא יוציא אכולהו קאי וכן דעת רב אחא וגם הרמב"ן בטל דעתו שהיה סבור שעד המעיד לאשה אפילו כנס מוציא והסכים לדעת הראשונים והרשב"א ז"ל מחמיר בדין העד: וכתב עוד ויש בירושלמי בזה נסחאות חלוקות האחת היא קדש אין אומרים לו שיכנוס אלא שלא יכנוס ואם כנס אין מוציאין מידו וזהו הנוסחא שכתב הרמב"ן אבל הרשב"א מצא נסחא אחרת קדש כמי שכנס אמרו לו שלא יכנוס וכנס מוציאין מידו ופירש הוא ז"ל אמרו לו וכנס אחר ההתראה קונסין אותו ומוציאין מידו עוד בירושלמי גירש מהו שיחזור אם אומר את כן לא נמצא מוציא לעז על בנה פירוש אם אתה אוסרה להחזירה נמצא מוציא לעז על בניה וכ"כ הוא ז"ל ונראה שהיה לה בנים מכניסה ראשונה לפי הירושלמי הזה עכ"ל ותשובת הרשב"א בזה באורך כתבתי בסימן שקודם זה וכתבתי בסוף סימן י' כל זה כתב רבינו בסימן קמ"א בשם הרא"ש דכל היכא שהתרו בו ועבר וכנס לא מיקרי דיעבד ומפקינן לה מיניה ועיין שם:

וכל אלו שאסורים לישא משום חשד וכו' מותרת לינשא להם וכו'. פ"ב דיבמות (דף כו.) במשנה וכולן שהיו להם נשים ומתו מותרת לינשא להם ובגמרר. מתו אין נתגרשו לא והתניא אפילו נתגרשו ל"ק הא דהואי קטטה הא דלא הואי קטטה ואבע"א הא והא דלא הואי קטטה הא דארגיל הוא הא דארגילה היא: ופרש"י נתגרשו לא. וע"י שנתן עיניו בזו שהתיר גירש את אשתו: הא. דקתני אפילו נתגרשו כגון דה"ל קטטה מקמי הכי דעדיין לא נתן דעתו על זאת: הא. דקתני נתגרשו לא בדארגיל הוא קטטה שהוא התחיל להקניט את אשתו והא דקתני אפילו נתגרשו בדארגילה היא קטטה שהיא הקניטרו תתלה וכתב הרמב"ם כלישנא בתרא וכך הם דברי רבינו כתב נמוקי יוסף וכולן שהיו להם נשים ומתו לאחר זמן מותרות לינשא לו שהרי בשעה שהעיד העד או שאסרה החכם היתה אשתו קיימת ולא לישא את זו נתכוין ומיהו אם היתה חולנית כשהעיד חיישינן וכן משמע בירושלמי ע"כ [%א] ודע דאיתא תו במתניתין וכולן שנשאו לאחרים ונתאלמנו או נתגרשו מותרות לינשא להם ופסקה הרמב"ם בפרק הנזכר ואיני יודע למה השמיטה רבינו:

ומ"ש כולן מותרות לקרובותיהם וכו' שם במשנה:

בית חדש (ב"ח)עריכה

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

המביא גט ממדינת הים וכו' לא ישאנה אשה שנדרה כו' לא ישאנה הכל במשנה שם ס"פ שני דיבמות:

ומ"ש דאם כנס לא יוציא שם איבעיא להו כנס מהו שיוציא ואסיקנא משמיה דרב אשי מתני' היא הנטען מן השפחה כו' ואם כנס לא יוציא אלמא ברננה לא מפקינן וכו' ופירש"י כנס מהו שיוציא אחכם ומביא גט קאי ברננה לא מפקינן ול"ד לנטען על אשת איש דהתם הואיל והוציאה בעל מפני זה והלך זה ונשאה מכוער הדבר עכ"ל ומשמע דדוקא בנטען על א"א קאמר רש"י דיוציא אבל עד המעיד באשה נמי לא יוציא והא דנקט חכם ומביא גט רישא דמתני' נקט וכ"כ ה"ר ירוחם בשם רש"י גם ה' המגיד כתב אדברי הרמב"ם שהתירו בכולה וז"ל כן פירש"י דאכולהו קאי כו' אבל התו' כתבו וז"ל מתניתין היא הנטען מן השפחה וכו' ולנטען על א"א לא דמי דהתם בדק הוא שיוציא דאם הוא אמת אסורה ליה אבל החכם שאסר את אשה בנדר אפילו אסר שלא כדין כיון שגירשה בעלה שריא לחכם מדאורייתא עכ"ל ולפ"ז ודאי בהמביא גט ועד המעיד לאשה דאם היה הלע"ז אמת אסירה ליה משום א"א נמי אם כנס יוציא ולא מיבעיא ליה אלא אחכם שאסר וכ"כ ה"ר ירוחם נכ"ג ח"ב דהתוספות כתבו דוקא בחכם אבל במביא גט ועדות אשה אם. כנס יוציא ע"כ והיא דעת הרשב"א שכתב ה' המגיד בשמו שמחמיר בדין העד ומסתמא נמי מחמיר במביא גט דבתרוייהו איכא איסורא דאורייתא אם היה הלעז אמת ותימה לי למה פסק רבינו להקל שלא כדעת התו' ותו דבאשר"י משמע דהכי ס"ל שכתב וז"ל איבעיא להו חכם שאסר האשה וגרשה בעלה כנס מהו שיוציא ואסיקנא דאם כנס אינו מוציא דברננה לא מפקינן עכ"ל אלמא להדיא דאחכם שאסר דוקא מיבעיא ליה ואסיקנא ביה דאינו מוציא אבל במביא גט ועד המעיד פשיטא ליה דיוצא כמו בנטען על א"א ואהא לא קמיבעיא ליה והכי נראה עיקר מדקבעה תלמודא הך איבעיא אמתניתין דתכם שאסר ואע"פ דבתשובת הרא"ש כלל ל"ב סי' ג' מבואר דבמביא גט נמי ס"ל דלא יוציא וכדכתב רבינו סוף סי' קמ"א מכל מקום בפסקיו חזר בו והסכים לדעת התוספות ולכן לענין מעשה נראה דאין להקל בחששא דאיסורא דאורייתא וכאן אין לומר קים לי כרש"י ודעימיה כדלעיל בנטען על אשת איש דהתם שאני דלגבי בעל ה"ל קלא דבתר נישואין אבל הכא ה"ל קלא דקמי נישואין דהאי שנשאת ומשום האי רננה א"ל רבנן דלא יכנוס הלכך אם כנס יוציא ולא מצי למימר קים לי כהני גדולים דאמרי לא יוציא נ"ל ודלא כש"ע:

אשה שנדרה הנאה מבעלה ולא הפר וכו' משמע דיכול החכם להתיר הנדרים שהיה יכול הבעל להפר ולא הפר וכן משמע לקמן בסימן ל"ט ואין כן דעת המרדכי פרק השולח ועיין בהגהת מרדכי דשבת בדין זה ובתשובת מהרי"ק שורש כ' ובתרומת הדשן סי' רע"ט:

מיאנה וכו' כיון שהם ג' לא היו אחרים חוטאים בשבילו משמע דס"ל דוקא בג' וכ"כ הר"ן ר"פ האשה שנתארמלה על שם רבינו חננאל דוקא בג' ומביאו ב"י סוף סימן י"ז גבי נשאת לאחד מעידיה אלא דקשה דלקמן בסי' קנ"ב בדין ב' אומרים נתגרשה וב' אומרים לא נתגרשה דאם נשאת לא תצא כשנישאת לאחד מעידיה הו"ל לרבינו לפרש דהיינו דוקא שהיו שנים לבד אותו עד שניסת אליו כמו שפירש הר"ן ע"ש ר"ח לשם גבי הך דב' אומרים נתגרשה וכו' וכן בסימן מ"ז גבי ב' אומרים נתקדשה וב' אומרים לא נתקדש' דבניסת לאחד מעידיה לא תצא הו"ל לפרש דדוקא בדאיכא ב' דאומרים לא נתקדשה לבד אותו עד שניסת לו ולכן נראה דמ"ש רבינו כיון שהם ג' האמת נקט דמיאון וחליצה אינו אלא בפני ג' כמו שיתבאר בסיעתא דשמיא אבל ה"ה בב' המעידים לאשה נמי לא חשדינן לחבירו שיהיה חוטא בשבילו ויכול אחד מהם לישאנה לכתחילה וכדכתבו הרי"ף והרא"ש להדיא ספ"ב דיבמות וראייתם ברורה בברייתא לשם וכן הוא בירושלמי וכן פסק הרמב"ם פ"י מה"ג וכ"כ התוס' והרמב"ן והר"ן והא דתנן הרגנוהו לא ישא את אשתו אין פירושו ששנים מעידים הרגנוהו אלא אחד לבד מעיד ואומר אני הייתי עם הורגיו כדמפרש בגמ' דבהא פליגי ת"ק ור"י דלר"י כיון שאמר אני לא נגעתי בו אלא הייתי עם הורגיו תינשא אשתו לאחר אבל לת"ק אפי' אמר העד שהרגו עם אנשים הרבה נמי תינשא לאחר וכן פי' התוס' אליבא דת"ק אבל אין כאן אלא א' המעיד לפיכך לא ישא הוא את האשה אבל בשני עדים יכול האחד לישא אותה וכן פסק בש"ע:

דרכי משהעריכה

(א) בהגהת מרדכי דיבמות דף תקס"ב דה"ה שנים כולי כמו שכתבתי לעיל וכתבו שם בשם התוספות דאע"ג דשרי מ"מ בעל נפש ירחיק מזה וכן הוא בהגהת מיימון פ"י מהלכות גירושין וע"ל סימן קל"ג: