תרומת הדשן/א/רלב
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
שאלה רלב
עריכההא דקאמר תלמודא פ"ק דגיטין וכ"ת אעביד לחומרא א"כ אתה מוציא לעז על גיטין הראשונים א"כ תקשה היכי נהגו האחרונים כמה חומרות בגיטין שלא נהגו בהן הראשונים וכן עוד היום אנו מחמירין בכמה מילי בגיטין שלא נהגו בהן רבותינו שהיו לפנינו:
תשובה יראה דדברים הללו צריכים לימוד רב אימתי שייך לומר נמצאת אתה מוציא לעז ואימת לא אמרי הכי דהא ע"כ כללא הוא דילפינן מינה מההיא דפ"ק דגיטין דהא דייק מיניה התם במרדכי דאין לזיין האותיות של שעטנ"ז ג"ץ בגיטין מטעם דא"כ אתה מוציא לעז והיה נראה לחלק דכל היכא דמילתא דפשיטא הוא להתיר ובא אחד להחמיר ולעשות זהירות יתירתא כה"ג אמרינן לא תעביד דא"כ אתה מוציא לעז אבל היכא דאיכא ספיקא וצדדין שמן הדין ראוי להחמיר מוטב יותר לעשות כדת וכתורה לגמרי וניחוש לגיטין שלפנינו שלא יהא בהן ספק משניחוש ללעז גיטין הראשונים והכי אמרינן פ' המגרש דאתקין רבא בגיטין מן יומא דנן ולעלם ומפרש התם מן יומא דנן לאפוקי מדר' יוסי דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו ופרש"י התם אע"ג דקי"ל כר' יוסי מ"מ תקן כך כדי שיהא בהיתר גמור ושלא יוציא שום לעז על בת ישראל וכה"ג נמי פי' אהא דתיקון ולעלם לאפוקי מדבעי רבא מדרב נחמן אלמא אפי' האמוראים החמירו שלא לצורך ולא חשו ללעז גיטין הראשונים דמשמע דקודם רבא לא היו כותבים מן יומא דנן ולעלם והיינו משום דהוא חייש ללעז שלפניו משום דרבנן פליגי עליה דרבי יוסי חש רבא פן יוציאו לעז ולימרו דהילכתא כרבים וכן הא דאיתא בתוספות ובמרדכי פ' כל הגט דתיקן ר"ת לכתוב בגט והרי את מותרת לכל אדם אע"ג דבטופס הקדמונים לא הוי כתב כדאיתא התם לא הוי חייש ר"ת ללעז הראשונים והחמיר שלא לצורך שהרי כתבו תוס' ומרדכי התם דבטופסים הקדמונים נמי מאריכין בכמה לשונות בגט שהן כוללין כמו והרי את מותרת לכל אדם מ"מ הואיל ומשמע בכמה דוכתא בתלמוד דצריך לכתוב והרי את כו' חש ר"ת פן יוציאו לעז אם לא יכתבו הכי ולא אשגח על לעז גיטין הראשונים וא"כ צריכים לחלק בההיא דגיטין דלעיל דאין לעמוד על כל אות ואות משום לעז גיטין הראשונים וכן הא דזיון אותיות דשעטנ"ז ג"ץ דדייקינן מיניה אע"ג דהתם נמי איכא צדדים וסברות להחמיר אלא דהתם אי אתינא להחמיר ולומר דצריך לעמוד על כל אות ואות א"כ הגיטין הראשונים שלא עמדו על כל אות ואות היו פסולים לגמרי ונשתנה בהן מטבע חכמים לגמרי דהוו גרע טפי מלא אמר כלל בפני נכתב שהרי העיד שקר שנכתב בפניו דהיינו כל הגט כמו שאנו סוברים להחמיר שכך תיקנו חכמים והוא לא ראה רק שיטה אחת וכן אותיות דשעטנ"ז ג"ץ אם נחמיר לזיינם א"כ סוברים אנו דלא מיקרו אותיות בלא זיון וא"כ כל גיטין הראשונים שלא זיינו אותם פסולים לגמרי היו כי לא היה כתב כלל וכמו שגרשה בגט מוטעה ומשובש מכל צדדין דמי אבל ההוא דמן יומא דנן וכן והרי את מותרת אפילו לפי מה שסוברים להחמיר הגטין שלא היו כותבים כך לא היו פסולים בפשיטות אלא שהיה לדקדק לעז בהן כל כה"ג לא חיישינן ללעז גיטין הראשונים אי איכא סברא וטעם להחמיר אבל למיעבד זהירות וחומרות יתירות שלא נהגו הראשונים אפי' בכה"ג לא עבדינן. ומההיא דפרש"י אמן יומא דנן לאפוקי מדר' יוסי ואע"ג דהילכתא כר' יוסי מ"מ תיקן רבא כדי שיהא בהיתר גמור ושלא יצא שום לעז על נשואי בנות ישראל נראה לתרץ נמי הא דנהיגי עתה לטרוח הרבה לפעמים ע"י יציאה מרובה להחתים עדים בגיטין אע"ג דפסק תלמודא בכמה דוכתא בגיטין דהלכה כרבי אלעזר דאמר עידי מסירה כרתי וגט שאין עליו חתומים עדים כלל כשר לגרש בו ואין העדים חותמין על הגט אלא מפני תיקון העולם והאידנא ליכא תיקון העולם בעידי חתימה שהרי כל המנהיגים קורעים הגיטים מיד אחר נתינתם וגונזים אותם לעצמן ומימינו לא שמענו שבאתה אשה לב"ד וגט בידה להנשא בו או לגבות בו כתובתה וא"כ טורח עידי חתימה למה לדידן אלא משום דכמה סתמא משניות וברייתות דקא סברי כרבי מאיר דסבר עח"כ וגט שלא היו עדים חתומים בו הוי כמו חספא בעלמא מפקינן נפשין מכל פלוגתא כדי שיהא בהיתר גמור ושלא להוציא לעז כלל על נישואי בנות ישראל*):