חוק דחיית מועדים (הוראת שעה – חרבות ברזל) (חוזה, פסק דין או תשלום לרשות) מתוך

חוק דחיית מועדים (הוראת שעה – חרבות ברזל) (חוזה, פסק דין או תשלום לרשות), התשפ״ד–2023

ס״ח תשפ״ד, 14, 430. תיקון התוספת: ק״ת תשפ״ד, 216.

1.

הגדרות [תיקון: תשפ״ד]

בחוק זה –

”זכאי לדחיית מועד בתקופה הקובעת הראשונה“ – כל אחד מאלה:

(1)

מי ששירת כחייל כהגדרתו בחוק השיפוט הצבאי, בתקופה הקובעת הראשונה, כולה או חלקה;

(2)

מי ששירת כשוטר כהגדרתו בפקודת המשטרה, בתקופה הקובעת הראשונה, כולה או חלקה;

(3)

סוהר שמתקיים לגביו אחד מאלה:

(א)

הוא שירת ביחידה ללוחמה בסמים, ביחידת ההתערבות והליווי המרכזית, ביחידה המיוחדת להשתלטות על אסירים או ביחידה מבצעית מחוזית, בתקופה הקובעת הראשונה, כולה או חלקה;

(ב)

ביום תחילתו של חוק זה הוא שירת באגף בבית סוהר המשמש רק להחזקת אסירים כמפורט להלן, ואם הוארכה התקופה הקובעת הראשונה לפי הוראות סעיף 6(א)(1) – הוא שירת באגף בבית סוהר כאמור ביום תחילתה של תקופת ההארכה:

(1)

אסירים החשודים, הנאשמים, או שהורשעו בעבירה מהעבירות המנויות בסעיף 68ג(ב) לפקודת בתי הסוהר, כנוסחו בחוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (מס׳ 57 והוראת שעה), התשפ״ב–2021;

(2)

אסירים שנעצרו לפי חוק סמכויות שעת חירום (מעצרים), התשל״ט–1979, או לפי החלטת מפקד צבאי בהתאם להוראות פרק ט׳ לצו בדבר הוראות ביטחון [נוסח משולב] (יהודה והשומרון) (מס׳ 1651), התש״ע–2009, שהוציא המפקד הצבאי באזור, כתוקפו מעת לעת;

(3)

אסירים שנכלאו לפי חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים, התשס״ב–2002;

(4)

מי ששירת ככבאי כהגדרתו בחוק הרשות הארצית לכבאות והצלה, התשע״ב–2012, בתקופה הקובעת הראשונה, כולה או חלקה;

(5)

מי שהיה נעדר, חטוף או שבוי בתקופה הקובעת הראשונה, כולה או חלקה;

(6)

מי שהתגורר ערב תחילתה של התקופה הקובעת הראשונה ביישוב שהתפנה המנוי בתוספת;

(7)

מי שאושפז בבית חולים לתקופה של שבעה ימים לפחות בשל פציעה שנגרמה לו בתקופה הקובעת הראשונה כתוצאה מפגיעת איבה כהגדרתה בחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, התש״ל–1970;

(8)

עובד או מתנדב בהיקף פעילות המקביל למשרה מלאה בגוף הצלה המנוי בפסקה (1) או (5) להגדרה ”גוף הצלה“ שבסעיף 90א לפקודת המשטרה;

(9)

בן זוגו של כל אחד מהמנויים בפסקאות (1) עד (8) האחראי לחיוב יחד עימו;

(10)

עיזבון של אדם שנפטר המנוי בפסקה מהפסקאות (1) עד (5), (7) או (8);

(11)

חברה שיש לה חמישה בעלי מניות לכל היותר, אם בעל מניות בה הוא אדם המנוי בפסקאות (1) עד (6) והוא מחזיק 50% מאמצעי השליטה בה לפחות, או שותפות רשומה אשר אדם המנוי בפסקאות (1) עד (6) משתתף בניהול עסקיה ושולט ב־50% לפחות מנכסיה; לעניין זה, ”אמצעי שליטה“ ו”החזקה“ – כהגדרתם בחוק החברות, התשנ״ט–1999;

”זכאי לדחיית מועד בתקופה הקובעת השנייה“ – כמפורט להלן, לפי העניין:

(1)

לעניין סעיפים 2א ו־3א – כל אחד מאלה:

(א)

מי ששירת כחייל בשירות חובה כמשמעותו בפסקה (1) להגדרה ”חייל“ שבחוק השיפוט הצבאי וזכאי לקבלת תוספת רמת פעילות א+, א או ב בדמי הקיום המשולמים לו, בתקופה הקובעת השנייה, כולה או חלקה;

(ב)

מי ששירת בשירות מילואים בנסיבות חירום לפי סעיף 8 לחוק שירות המילואים, התשס״ח–2008, בתקופה הקובעת השנייה, כולה או חלקה;

(ג)

מי ששירת בשירות צבאי לפי התחייבות לשירות קבע, וזכאי לקבלת תוספת רמת פעילות א+, א או ב בשכר המשולם לו, בתקופה הקובעת השנייה, כולה או חלקה;

(ד)

מי ששירת במשטרת ישראל באחת מיחידות אלה, בתקופה הקובעת השנייה, כולה או חלקה;

(1)

היחידה המיוחדת למלחמה בטרור (ימ״מ);

(2)

יחידת המסתערבים (ימ״ס);

(3)

יחידה 33 (הגדעונים);

(ה)

סוהר שמתקיים לגביו אחד מאלה:

(1)

הוא שירת ביחידה המיוחדת להשתלטות על אסירים, בתקופה הקובעת השנייה, כולה או חלקה;

(2)

ביום תחילתו של חוק דחיית מועדים (הוראת שעה – חרבות ברזל) (חוזה, פסק דין או תשלום לרשות) (תיקון) (דחיית מועדים בתקופה הקובעת השנייה), התשפ״ד–2023 (ביום 31.12.2023), הוא שירת באגף בבית סוהר המשמש רק להחזקת אסירים כמפורט בפסקאות משנה (1) עד (3) של פסקה (3)(ב) להגדרה ”זכאי לדחיית מועד בתקופה הקובעת הראשונה“;

(ו)

מי ששירת ככבאי באחת מיחידות אלה, בתקופה הקובעת השנייה, כולה או חלקה:

(1)

יחידת להבה;

(2)

יחידה לחומרים מסוכנים;

(3)

יחידת אופנועים (ית״ם);

(4)

יחידה לחילוצים מיוחדים (יל״ם);

(ז)

מי שהיה נעדר, חטוף או שבוי בתקופה הקובעת השנייה, כולה או חלקה;

(ח)

מי שהתגורר ערב תחילתה של התקופה הקובעת הראשונה ביישוב שהתפנה המנוי בתוספת;

(ט)

בן זוגו של כל אחד מהמנויים בפסקאות משנה (א) עד (ח), האחראי לחיוב יחד עימו;

(י)

עיזבון של אדם שנפטר המנוי בפסקה מפסקאות משנה (א) עד (ח);

(יא)

חברה שיש לה חמישה בעלי מניות לכל היותר, אם בעל מניות בה הוא אדם המנוי בפסקאות משנה (א) עד (ח) והוא מחזיק ב־50% מאמצעי השליטה בה לפחות, או שותפות רשומה אשר אדם המנוי בפסקאות משנה (א) עד (ח) משתתף בניהול עסקיה ושולט ב־50% לפחות מנכסיה; לעניין זה, ”אמצעי שליטה“ ו”החזקה“ – כהגדרתם בחוק החברות, התשנ״ט–1999;

(2)

לעניין סעיף 4א – כל אחד מהמנויים בפסקאות (1) עד (11) להגדרה ”זכאי לדחיית מועד בתקופה הקובעת הראשונה“, וכן מי שאושפז בבית חולים לתקופה של שבעה ימים לפחות בשל פציעה שנגרמה לו, בהיותו חייל, בתקופה הקובעת הראשונה או בתקופה הקובעת השנייה, כתוצאה מהפעולות הצבאיות המשמעותיות; אולם לעניין זה, בכל מקום בפסקאות האמורות, במקום ”בתקופה הקובעת הראשונה“ יקראו ”בתקופה הקובעת השנייה“ ובמקום ”התקופה הקובעת הראשונה“ יקראו ”התקופה הקובעת השנייה“; לעניין הגדרה זו –

”חייל“ – כהגדרתו בחוק השיפוט הצבאי;

”הפעולות הצבאיות המשמעותיות“ – הפעולות הצבאיות המשמעותיות שעליהן החליטה ועדת השרים לענייני ביטחון לאומי לפי סעיף 40 לחוק־יסוד: הממשלה, והודיעה לגביהן לוועדת החוץ והביטחון של הכנסת ביום כ״ג בתשרי התשפ״ד (8 באוקטובר 2023);

”חוזה“ – לרבות שטר חליפין ושטר חוב כמשמעותם בפקודת השטרות;

”חוק השיפוט הצבאי“ – חוק השיפוט הצבאי, התשט״ו–1955;

”חוק שירותי תשלום“ – חוק שירותי תשלום, התשע״ט–2019;

”פקודת בתי הסוהר“ – פקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל״ב–1971;

”פקודת המשטרה“ – פקודת המשטרה [נוסח חדש], התשל״א–1971;

”רשות“ – כהגדרתה בסעיף 2 לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש״ס–2000;

”התקופה הקובעת הראשונה“ – התקופה שמיום כ״ב בתשרי התשפ״ד (7 באוקטובר 2023) עד יום כ״ג בחשוון התשפ״ד (7 בנובמבר 2023);

התקופה הקובעת הוארכה עד יום 31.12.2023 (ק״ת תשפ״ד, 736).

”התקופה הקובעת השנייה“ – התקופה שמיום כ׳ בטבת התשפ״ד (1 בינואר 2024) עד יום כ׳ באדר א׳ התשפ״ד (29 בפברואר 2024);

”תשלום חובה“ – כמשמעותו בסעיף 1(א) לחוק־יסוד: משק המדינה;

”תשלום לרשות“ – תשלום לרשות לפי חיקוק, לרבות תשלום חובה או קנס ולמעט עיצום כספי.

2.

דחיית מועד שנקבע בחוזה החל בתקופה הקובעת הראשונה [תיקון: תשפ״ד]

(א)

נקבע בחוזה מועד לעשיית פעולה בידי אדם הזכאי לדחיית מועד בתקופה הקובעת הראשונה, והמועד האמור חל בתקופה הקובעת הראשונה, יידחה המועד האמור ב־145 ימים או עד יום כ׳ באדר א׳ התשפ״ד (29 בפברואר 2024), לפי המוקדם (בסעיף זה – תקופת הדחייה), ובלבד שהאדם הזכאי לדחיית מועד או מי מטעמו הודיע על כך לצד שעימו התקשר בחוזה; הצהיר אדם או מי מטעמו על היותו זכאי לדחיית מועד, חזקה היא כי הוא זכאי כאמור כל עוד לא הוכח אחרת.

תקופת הדחייה הוארכה עד יום 31.12.2023 או 85 ימים, לפי המאוחר (ק״ת תשפ״ד, 736).

(ב)

נקבעה בחוזה תקופה לעשיית פעולה בידי אדם הזכאי לדחיית מועד בתקופה הקובעת הראשונה, שהיא נמשכת לפי טיבה ושחלה כולה או חלקה בתקופה הקובעת הראשונה, יחולו הוראות סעיף קטן (א) על מועד הסיום של אותה תקופה.

(ג)

נדחה מועד לפי הוראות סעיף זה, לא יראו זאת כהפרת החיוב בחוזה, בין היתר לעניין חיוב בריבית פיגורים.

(ד)

הוראות סעיף זה לא יחולו על –

(1)

מועד לפעולה לפי חוזה שנכרת בתקופה הקובעת הראשונה;

(2)

חוזה שבו כל הצדדים הם זכאים לדחיית מועד בתקופה הקובעת הראשונה;

(3)

תשלום ששולם לפני יום תחילתו של חוק זה;

(4)

עסקת תשלומים; בפסקה זו, ”עסקת תשלומים“ – פעולת תשלום שנעשתה באמצעות כרטיס אשראי כהגדרתו בסעיף 11ב לחוק הבנקאות (רישוי), התשמ״א–1981, אשר משולמת על ידי המשלם לשיעורין ואשר הנכס או השירות שנרכשו בעסקת היסוד כהגדרתה בחוק שירותי תשלום, באותה פעולת תשלום, סופקו במלואם למשלם טרם מועד התשלום שחל בתקופה הקובעת הראשונה.

2א.

דחיית מועד שנקבע בחוזה החל בתקופה הקובעת השנייה [תיקון: תשפ״ד]

(א)

נקבע בחוזה מועד לעשיית פעולה בידי אדם הזכאי לדחיית מועד בתקופה הקובעת השנייה, והמועד האמור חל בתקופה הקובעת השנייה, יידחה המועד האמור ב־31 ימים (בסעיף זה – תקופת הדחייה), ובלבד שהאדם הזכאי לדחיית מועד בתקופה הקובעת השנייה או מי מטעמו הודיע על כך לצד שעימו התקשר בחוזה; הצהיר אדם או מי מטעמו על היותו זכאי לדחיית מועד בתקופה הקובעת השנייה, חזקה היא כי הוא זכאי כאמור כל עוד לא הוכח אחרת.

(ב)

נקבעה בחוזה תקופה לעשיית פעולה בידי אדם הזכאי לדחיית מועד בתקופה הקובעת השנייה, שהיא נמשכת לפי טיבה ושחלה כולה או חלקה בתקופה הקובעת השנייה, יחולו הוראות סעיף קטן (א) על מועד הסיום של אותה תקופה.

(ג)

נדחה מועד לפי הוראות סעיף זה, לא יראו זאת כהפרת החיוב בחוזה, בין השאר לעניין חיוב בריבית פיגורים.

(ד)

הוראות סעיף זה לא יחולו על –

(1)

מועד לפעולה לפי חוזה שנכרת בתקופה הקובעת הראשונה או בתקופה הקובעת השנייה;

(2)

חוזה שבו כל הצדדים הם זכאים לדחיית מועד בתקופה הקובעת השנייה;

(3)

תשלום ששולם לפני יום תחילתו של חוק זה;

(4)

עסקת תשלומים; בפסקה זו, ”עסקת תשלומים“ – פעולת תשלום שנעשתה באמצעות אמצעי תשלום כהגדרתו בחוק שירותי תשלום, אשר משולמת על ידי המשלם לשיעורין ואשר הנכס או השירות שנרכשו בעסקת היסוד כהגדרתה בחוק שירותי תשלום, באותה פעולת תשלום, סופקו במלואם למשלם טרם מועד התשלום שחל בתקופה הקובעת השנייה.

3.

דחיית מועד שנקבע בפסק דין או בהחלטה סופית החל בתקופה הקובעת הראשונה [תיקון: תשפ״ד]

נקבע בפסק דין חלוט של בית משפט או בית דין, או בהחלטה סופית של גוף או אדם אחר בעל סמכות שפיטה על פי דין, מועד לעשיית פעולה בידי אדם הזכאי לדחיית מועד בתקופה הקובעת הראשונה, והמועד האמור חל בתקופה הקובעת הראשונה, יידחה המועד האמור בתקופת הדחייה כמשמעותה בסעיף 2(א).

3א.

דחיית מועד שנקבע בפסק דין או בהחלטה סופית החל בתקופה הקובעת השנייה [תיקון: תשפ״ד]

(א)

נקבע בפסק דין חלוט של בית משפט או בית דין, או בהחלטה סופית של גוף או אדם אחר בעל סמכות שפיטה על פי דין, מועד לעשיית פעולה בידי אדם הזכאי לדחיית מועד בתקופה הקובעת השנייה, והמועד האמור חל בתקופה הקובעת השנייה, יידחה המועד האמור בתקופת הדחייה כמשמעותה בסעיף 2א(א), ובלבד שהאדם הזכאי לדחיית מועד בתקופה הקובעת השנייה או מי מטעמו, הודיע על כך לצד השני להליך.

(ב)

על אף האמור בסעיף קטן (א), רשאי בית המשפט או בית הדין, לבקשת הצד השני להליך, להורות כי המועד האמור באותו סעיף קטן לא יידחה או כי יידחה לתקופה קצרה מתקופת הדחייה האמורה בו, אם סבר, בנסיבות חריגות ומטעמים מיוחדים שיירשמו, כי הדבר מוצדק בנסיבות העניין, ובלבד שנתן לאדם הזכאי לדחיית מועד בתקופה הקובעת השנייה הזדמנות לטעון את טענותיו לעניין זה.

4.

דחיית מועד לתשלום לרשות החל בתקופה הקובעת הראשונה [תיקון: תשפ״ד]

(א)

חל מועד לתשלום לרשות, שחב בו אדם הזכאי לדחיית מועד בתקופה הקובעת הראשונה, בתקופה הקובעת הראשונה, יידחה המועד האמור בתקופת הדחייה כמשמעותה בסעיף 2(א).

(ב)

הוראות סעיף זה יחולו על מי שמנוי בפסקה (7) או (8) להגדרה ”זכאי לדחיית מועד בתקופה הקובעת הראשונה“, אם הוא או מי מטעמו הודיע על היותו זכאי כאמור לרשות; הצהיר אדם או מי מטעמו על היותו זכאי כאמור, חזקה היא כי הוא זכאי כאמור כל עוד לא הוכח אחרת.

(ג)

הוראות סעיף זה לא יחולו על פנייה של אדם לרשות באופן מקוון בתקופה הקובעת הראשונה, לשם קבלת שירות הכרוך בתשלום.

4א.

דחיית מועד לתשלום לרשות החל בתקופה הקובעת השנייה [תיקון: תשפ״ד]

(א)

חל מועד לתשלום לרשות, שחב בו אדם הזכאי לדחיית מועד בתקופה הקובעת השנייה, בתקופה הקובעת השנייה, יידחה המועד האמור בתקופת הדחייה כמשמעותה בסעיף 2א(א).

(ב)

הוראות סעיף 4(ב) ו־(ג) יחולו, בשינויים המחויבים, לעניין דחיית מועד לפי סעיף קטן (א).

5.

סייגים לתחולה

הוראות חוק זה לא יחולו על אלה:

(1)

מועד לתשלום מזונות שנקבע בחוזה או שנקבע בפסק דין או בהחלטה סופית כאמור בסעיף 3;

(2)

חוזה עבודה.

6.

הארכת התקופה הקובעת הראשונה או תקופת הדחייה [תיקון: תשפ״ד]

(א)

שר הביטחון, בהסכמת שר המשפטים ושר האוצר, ובהתייעצות עם שר הפנים ובאישור ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, רשאי, בצו –

(1)

להאריך את התקופה הקובעת הראשונה, לתקופה אחת או יותר, ובלבד שתום התקופה הקובעת הראשונה לא יהיה מאוחר מיום י״ט בטבת התשפ״ד (31 בדצמבר 2023);

(2)

להאריך את תקופת הדחייה.

(ב)

שר הביטחון רשאי לעשות שימוש בסמכותו כאמור בסעיף קטן (א) דרך כלל או לסוג מסוים של זכאים לדחיית מועד, ורשאי הוא לקבוע כי הארכת תקופת הדחייה כאמור בסעיף קטן (א)(2) תחול לעניין סעיפים 2 עד 4, כולם או חלקם.

7.

גיבוש רשימת סוהרים [תיקון: תשפ״ד]

(א)

לשם יישום הוראות חוק זה לעניין זכאי לדחיית מועד בתקופה הקובעת הראשונה, שהוא סוהר כאמור בפסקה (3)(ב) להגדרה ”זכאי לדחיית מועד בתקופה הקובעת הראשונה“, יגבש סוהר בדרגת תת־גונדר לפחות, שמינה לעניין זה הנציב כהגדרתו בפקודת בתי הסוהר, רשימה של סוהרים שמתקיים לגביהם ביום תחילתו של חוק זה האמור באותה פסקה, ואם הוארכה התקופה הקובעת הראשונה לפי הוראות סעיף 6(א)(1) – יעדכן את הרשימה כאמור בתחילתה של כל תקופת הארכה.

(א1)

לשם יישום הוראות חוק זה לעניין זכאי לדחיית מועד בתקופה הקובעת השנייה, שהוא סוהר כאמור בפסקה (3)(ב) להגדרה ”זכאי לדחיית מועד בתקופה הקובעת הראשונה“, יגבש סוהר בדרגת תת־גונדר לפחות, שמינה לעניין זה הנציב כהגדרתו בפקודת בתי הסוהר, רשימה של סוהרים שמתקיים לגביהם ביום תחילתו של חוק דחיית מועדים (הוראת שעה – חרבות ברזל) (חוזה, פסק דין או תשלום לרשות) (תיקון) (דחיית מועדים בתקופה הקובעת השנייה), התשפ״ד–2023, האמור באותה פסקה.

(ב)

צד לחוזה יהיה זכאי לפנות לשירות בתי הסוהר בבקשה לברר אם צד אחר לחוזה מנוי ברשימה כאמור בסעיף קטן (א).

8.

שינוי התוספת

שר הביטחון, בהסכמת שר האוצר ובאישור ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, רשאי, בצו, לשנות את התוספת.

9.

שמירת דינים

אין בהוראות חוק זה כדי לגרוע מהוראה לפי כל דין אחר המאפשרת דחיית מועדים.

10.

ביצוע