חולין לד א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
בחולין שנעשו על טהרת תרומה ורבי יהושע לא ס"ד דקתני בשר דאי בתרומה בשר מי איכא אלא מאי בקדשים חיה בקדשים מי איכא בשר בבשר מיחלף בשר בפירי לא מיחלף אמר עולא חבריא אמרין בחולין שנעשו על טהרת הקדש ודלא כרבי יהושע ואנא אמינא רבי יהושע היא ולא מיבעיא קאמר לא מיבעיא חולין שנעשו על טהרת קדש דחמירי דאית בהו שלישי אלא אפילו חולין שנעשו על טהרת תרומה נמי אית בהו שלישי מאן חבריא רבה בר בר חנה היא דאמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן מאי אהדרי רבי אליעזר ורבי יהושע להדדי אמר לו ר"א לרבי יהושע מצינו אוכל חמור מן האוכל דאילו נבלת עוף טהור בחוץ לא מטמא ואילו אוכלה מטמא בגדים אבית הבליעה ואנו היאך לא נעשה אוכל כמאכל ורבי יהושע מנבלת עוף טהור לא גמרינן דחידוש הוא אלא מצינו שהמאכל חמור מן האוכל דאילו מאכל בכביצה ואוכל עד דאכיל כחצי פרס ואנו היאך נעשה אוכל כמאכל ור"א טומאה משיעורין לא גמרינן ועוד לדבריך שאתה אומר על ראשון שני יפה אתה אומר שני שני למה אמר לו מצינו שהשני עושה שני ע"י משקין אמר לו והא משקין נמי תחלה הוו דתנן כל הפוסל בתרומה מטמא משקין להיות תחלה חוץ מטבול יום ועוד שלישי שני למה אמר לו אף אני לא אמרתי אלא בתרומה שטהרתה
רש"י
עריכהבחולין שנעשו על טהרת תרומה - כלומר האי אוכל ראשון ושני ושלישי דקתני בחולין מיירי במסכת טהרות (פ"ב מ"ב) ובאיזו אוכל חולין אתה מוצא שלישי הא שני לא עביד שלישי בחולין אתה מוצאו בחולין שנעשו על טהרת תרומה:
על טהרת תרומה אין על טהרת הקדש לא - דבטלה דעתו ואין שם טהרת הקדש נתפסת עליהם אבל בטהרת תרומה נתפסין אלמא מתניתין דלא כרבי יהושע אבל כר"א אתיא דהא סתם קאמר שלישי שלישי אפילו בחולין שנעשו על טהרת הקדש:
דקתני בשר - מתניתין בבשר חולין קאי ובשלמא פירות חולין אדם מתפיסן בטהרת תרומה כדי שיהא רגיל להתנהג בטהרת תרומה שאם תתחלף לו תרומה בחולין ויאכל תרומה בחזקת חולין יהא אוכלה בטהרה אבל בשר ליתא בתרומה ואין כהן מתפיס לבשר חולין טהרת תרומה משום דלא מיחלפא ליה תרומה בבשר חולין שיבא לאוכלה כדרך החולין:
בשר בבשר מיחלף - לפיכך דרך אוכלי קדש לאכול בשר חולין אפי' של חיה בטהרת הקדש שאם תתחלף לו בשר הקדש בה שיהא אוכלה בטהרה:
בשר בפירי לא מיחלף - תרומה אינה אלא בפירות ואינו נחלף בבשר לפיכך אין דרך הכהנים להתפיס לבשר חולין שלהן טהרת תרומה:
אמר עולא חבריא אמרין - כדאמר במתני' דקתני שלישי בחולין שנעשו על טהרת הקדש קמיירי ודלא כרבי יהושע ואנא אמינא דרבי יהושע נמי ס"ל הכי דחולין שנעשו על טהרת הקדש אית בהו שלישי והאי דקאמר רבי יהושע בחולין שנעשו על טהרת תרומה רבותא אשמועינן דאפ"ה אית בהו שלישי וכ"ש חולין שנעשו על טהרת הקדש:
מאן חבריא - דסבירא להו דדוקא נקט רבי יהושע חולין שנעשו על טהרת תרומה:
מה אהדרי רבי אליעזר ורבי יהושע להדדי - מה השיבו זה לזה איש על דברי חברו:
מצינו שהאוכל חמור מן האוכל - האדם האוכל המאכל חמור מן המאכל:
היאך לא נעשה אוכל כמאכל - דהאוכל אוכל ראשון לא יהא ראשון:
דחידוש הוא - שאין לו טומאה בגלוי וכשהיא בבית הסתרים היא מטמאה האדם עד שהוא מטמא בגדיו וכל שאר טומאות מטמאות בגלוי ואין מטמאות בבית הסתרים הלכך גזרת הכתוב היא ואין למדין הימנה ור"א סבר למדין:
אלא מצינו שהמאכל חמור מן האוכלו - דאילו המאכל קיבל טומאה בכביצה אוכלין טמאין שנגעו בו:
ואדם האוכל - אוכלין טמאין אינו טמא אא"כ אכל חצי פרס כדתנן בעירובין (דף פב:) וחצי חציה לפסול את הגוייה והן ב ביצים:
טומאה משיעורין לא גמרינן - דשיעורין מילתא באנפי נפשיה היא ולאו משום חומרא וקולא אלא אוכל דמטמא בכביצה כך שיער בו הכתוב מכל האוכל אשר יאכל ואמרינן בפ"ח דיומא (דף פ:) אוכל הנאכל בבת אחת ושיערו חכמים אין בית הבליעה מחזיק יותר מביצת תרנגולת ופסול גוייה בכחצי פרס הכי תקון רבנן:
ועוד לדבריך - שאתה למד טומאה משיעורין לעשות מאכל חמור מן האוכל מה שאתה אומר האוכל אוכל ראשון נעשה שני יפה אתה אומר אלא שני שני למה:
אמר לו מצינו - שאוכל שני עושה את חברו שני:
ע"י משקין - אם נגע אוכל שני באוכל שהמשקה טופח עליו נעשו משקין תחלה כדקתני ואזיל כל הפוסל את התרומה מטמא משקין להיות תחלה וחזר המשקה ועשה האוכל שני וכיון דאשכחן ע"י משקה דשני עושה שני בשום דוכתא מחמרינן גבי אדם האוכלו למהוי כותיה דאכילה חמירא ממגע:
וא"ל - ר"א אי ממשקה ילפינן תחלה נמי בעית למיעבדיה להאי אדם כי היכי דמשקה נעשה ראשון ורבי יהושע לא יליף מן המשקה דהתם חומרי דמשקין הוא שעלולין לקבל טומאה אבל מן האוכל יליף:
חוץ מן הטבול יום - דאיקלשא טומאה מיניה ואע"ג דפסיל תרומה לא עביד משקה ראשון:
אף אני לא אמרתי - האוכל אוכל שלישי נעשה שני:
אלא - באוכל של תרומה כלומר בחולין שנעשו על טהרת תרומה וכדאמר רבי יהושע בהדיא לעיל וכיון דעל טהרת תרומה נעשו עבדי לאוכלן שני:
מפני שטהרתה של תרומה טומאה היא אצל הקדש - כדאמרינן בחומר בקדש (חגיגה דף יח:) בגדי אוכלי תרומה מדרס לקדש אלמא אין שמירת תרומה חשיבא שמירה אצל הקדש דהא מדרסות לגבי תרומה מטמאין ואפילו בחולין דהא טומאה דאורייתא היא והאוכל תרומה נשמר הוא מן המדרס ואפ"ה לגבי קדש לא חשיבא שמירה וחיישינן שמא ישבה עליהן אשתו נדה ה"נ שלישי דתרומה לגבי קדש מספקינן ליה בשני הלכך האוכל שני לקדש שמצינו שני עושה שני ע"י משקין מדקאמר רבה בר בר חנה דאותביה ר"א לרבי יהושע שלישי שני למה ואמר אף אני לא אמרתי כו' ש"מ דהא דקתני במילתיה דרבי יהושע בחולין שנעשו על טהרת תרומה ה"ק באלו חולין יש שלישי בנעשו על טהרת תרומה ועלה קאמר אף אני לא אמרתי דדוקא קאמר ולא רבותא דאי טעמא יהיב למילתיה ואמר באיזו חולין הוא נעשה שני לקדש בחולין שנעשו על טהרת תרומה ומשום דטהרתה טומאה היא אצל הקדש ולעולם שלישי בחולין שנעשו על טהרת הקדש איכא מאי קא מותיב ליה ר"א שלישי שני למה הא אשמועינן רבי יהושע טעמיה ועולא דאמר לעיל דרבי יהושע בחולין שנעשו על טהרת הקדש נמי אית ליה שלישי סבר דהא דקתני במילתיה דרבי יהושע בחולין שנעשו על טהרת תרומה טעמא הוא דיהיב למילתיה דבחולין דטהרת תרומה הוא דאמרינן נעשה גופו שני לקדש משום דטהרתה טומאה היא אצל הקדש אבל לא בחולין דטהרת הקדש ולעולם אשמועינן דיש שלישי בנעשין על טהרת תרומה וכ"ש בנעשין על טהרת הקדש והאי מהדרי ליה לא שמיע ליה דאינו לא במשנה ולא בברייתא מה שהשיבו זה לזה אלא רבה בר בר חנה שמיע ליה מרביה א"נ ס"ל לעולא דהאי אף אני לא אמרתי לא היו דברים מעולם דלרבי יהושע בתרוייהו קאמר דנעשה גופו שני לקדש וטעמא משום דטהרת שניהם בין נעשין על טהרת תרומה ובין בנעשין על טהרת הקדש טומאה היא אצל הקדש והאי דקתני לעיל בחולין שנעשו על טהרת תרומה רבותא אשמועינן דאפילו בהני איכא שלישי:
תוספות
עריכהמאן חבריא רבה בר בר חנה. לא ר"ל רבי אלעזר דלעיל דלא הוה קרי ליה חבריא דרבו הוה כדאמר בפ"ק דב"ק (דף יא:) וביש נוחלין (ב"ב דף קכח.) דאמר עולא אמר רבי אלעזר הלכה גובין מן העבדים אבל קשיא אמאי לא קאמר עולא רבותי אומרים ונראה דרבי אלעזר לא קאמר לעיל יותר אלא הכא בחולין שנעשו על טהרת קדש עסקינן והש"ס הוא דמסיים ודלא כרבי יהושע:
ואוכל עד דאכיל חצי פרס. אע"ג דמפרש ר"ת דבי"ח דבר גזרו על אדם האוכל כביצה שיהא טמא מ"מ מייתי ראיה מפסול גוייה שהיה מתחלה בחצי פרס:
טומאה משיעורין לא גמרינן. תימה הרי מצינו נבלת בהמה דמטמאה ואוכלה טהור אלמא מאכל חמור מן האוכל:
שני שני למה. דאע"ג דאיכא למיגזר דבהדי דאכיל אוכלין טמאין שדי לפיו משקין דמעשר מ"מ אי לאו דאשכחן בעלמא שני דעביד שני לית לן למיגזר דלא להוו מילי דרבנן חוכא ואיטלולא:
מצינו שני עושה שני ע"י משקין. וא"ת ואמאי לא קאמר ע"י ספר דאמרינן בפ"ק דשבת (דף יד.) דהוי מי"ח דבר וידים הבאות מחמת ספר נמי פוסלות תרומה כדאמר התם וי"ל דלא בעי לאתויי אלא ממאכל דעביד מאכל אחר שני דומיא דמאכל דעביד אדם שני ועוד דהא דספר עביד ידים שניות וגם פוסלות את התרומה לאו משום טומאה אלא משום חומרא:
משקין תחלה נמי הוו כדתנן וכו'. לא בא להקשות שכמוהו יעשה האדם ראשון דלמה יש לו להיות ראשון אלא רצה לומר דהא דעביד שני היינו דווקא ע"י משקין שהן תחלה ול"ג מה שכתוב בספרים אמר ליה רבי יהושע שאני משקין דעלולים לקבל טומאה דמ"מ לא תירץ כלום:
אף אני לא אמרתי כו'. י"מ כי מהכא דייק דחבריא
ראשונים נוספים
מתוך: רבינו גרשום על הש"ס/חולין/פרק ב (עריכה)
ולוקמה בחולין שנעשו על טהרת תרומה כו'. כלומר ולוקמה מתניתין דאין נאכלין בידים מסואבות בחולין שנעשו על טהרת תרומה ור' יהושע כלומר דהא מודי בחולין שנעשו על טהרת תרומה דאית בהו שלישי:
לא סלקא דעתך דקתני בשר. כלומר השוחט בהמה חיה ועוף דהוא בשר:
אין בשר בבשר מיחלף. כלומר אע"פ שאין חיה בקדשים גזרינן חיה אטו בהמה דאיתה בקדשים אבל בשר בפירי לא מיחלף ואי בתרומה היאך גזרינן בשר אטו פירי:
מאן חבריא רבה בר בר חנה. כלומר דרבה בר בר חנה סבר לר' יהושע חולין שנעשו על טהרת הקדש לית בהו שלישי כדבעינן למימר בסוף ההלכה:
א"ל ר' אליעזר לר' יהושע מצינו שהאוכל חמור מן (החולין) [האוכלין]. ואנו היאך לא נעשה אוכל כאוכלין כלומר ולמה אמרת האוכל אוכל ראשון דאינו אלא שני:
מנבלת עוף טהור לא גמרינן. כלומר דחדוש הוא דאינו מטמא אלא אבית הבליעה:
אלא מצינו שהאוכלין חמור מן האוכל דאילו אוכל בכביצה. כלומר דאילו אוכלין מטמאין בכביצה כו':
אלא שני שני למה. כלומר לדבריך שאתה אומר שהאוכלין חמור מן האוכל לפיכך האוכל אוכל ראשון אינו אלא שני אלא האוכל אוכל שני למה הוא שני כמוהו והא לדבריך אין חמור אוכל כאוכלין:
א"ל מצינו שהשני עושה שני ע"י משקין. כלומר שאם נגעו משקין באוכלין שניים הרי הם כמוהו:
משקין נמי תחלה (הא) [הוו] דתנן כל הפוסל את התרומה כו' ואיזהו דבר הפוסל את התרומה זהו שני ועושין משקין תחלה:
חוץ מטבול יום כלומר שטבול יום פוסל תרומה ואין עושין משקין תחלה:
ועוד שלישי שני למה. כלומר לדבריך שאתה אומר שהאוכלין חמור מן האוכל אוכל שלישי למה גופו שני:
ואנא אמינא ר' יהושע היא ולא מיבעיא קאמר לא מיבעיא חולין שנעשו על טהרת הקדש. פי' קסבר עולא כר' אסי דאמר האוכל ג' של חולין שנעשו על טהרת הקדש נעשה גופו ב' לקדש כדאי' בשמעתי' ור' אסי נמי קאמר לא מיבעיא קאמר וכו' אלמא עולא ור' אסי אמרו דבר אחד.
ולא ידעתי מי הזקיקו לרש"י ז"ל בל' ראשון ל"מ קאמר לומר דכ"ש שיש בהם ג' אבל לא אמר שהג' עושה האוכלו ב' אלא בחולין שנעשו על טהרת תרומה לפי שטהרתה טומאה היא אצל הקדש חדא ללישנא דגמרא דצריך למימר ל"מ קאמר לא דייקא הכי ור' אסי נמי בלשון הזה קאמר שהאוכל ג' ב' ועוד שא"כ ג' מחלוקות בדברי ר' יהושע ואין עליך לדין כלשון ראשון אלא כלשון אחרון שפירש"י ז"ל דלעילא ג' של חולין שנעשו על טהרת הקדש כג' שנעשה על טהרת תרומה לגמרי והאוכלו ב' להקדש כמו שפי'. ולפי לשון זה עולא בהדי' פליג אדרבה בר בר חנה דאמר אף אני לא אמרתי אלא בחולין שנעשו על טהרת תרומה שטהרתה טומאה היא אצל הקדש שלדברי עולא שוין הן לגמרי.
ומיהו יש שאלה מנא להו דלרבה בב"ח מתני' דלא כר' יהושע דילמא לעולם ר' יהושע וכי ממעט ר' יהושע חולין שנעשו על טהרת הקדש משני ממעט להו אבל לעולם יש בהם ג' כדקאמר לי' ר"א ג' ב' למה וא"ל אף אני לא אמרתי וזה שאלה קשה לפי אותו לשון ראשון של רש"י ז"ל והוצרך הוא לתרץ ולומר דאי טעמא יהיב למילתי' ואמר דאלו חולין הוא שנעשה (חולין) [שני] לקדש בחולין שנעשו על טהרת תרומה והיינו משום דטהרת' טומאה היא אצל הקדש ולעולם ג' בחולין שנעשו על טהרת הקדש מאי קא מותיב לי' ר"א ג' ב' למה הא אשמעינן ר' יהושע טעמיה.
ואין תירוץ זה נכון ולא מחוור. חדא שאעפ"י שדברי ר' יהושע מפורשין בחולין שנעשו על טהרת תרומה דווקא עדיין י"ל לר"א פתחון פה לשאול למה ומאי שנא אלו מאלו ועוד שדברי ר' יהושע מתחלה סתם נאמרו על חולין שנעשו על טהרת תרומה, (גליון) והי' ר"א שיאמר חולין שנעשו על טהרת הקדש שהג' עושה ב' לו וריה"ו אמר אלא חולין שנעשו על טהרת תרומה אבל בנעשים על טהרת הקדש ג' יש בהם אלא שאינו עושה ב' כדברי עולא והרי הרב ז"ל אמר דלעולא נמי אית ליה אף אני לא אמרתי וכו' אלא קסבר דטעמא הוא דיהיב למלתי' שלישי למה שני משום דתרומה טהרתה טומאה היא אצל הקדש אבל חולין שנעשו על טהרת הקדש אית בהו שלישי אלא שאינן עושין שני וא"כ מה ראה עולא בדברי חברי' לעשותן חולקין עליו זה ודאי אי אפשר.
אבל לפי הלשון האחר שכתבנו לומר דכיון דשמעינן ליה לרב' בר בר חנה דא"ר יהושע דוקא קאמר בשלישי שנעשו על טהרת תרומה ושמעינן נמי למקצת חבריי' דאמרי מתני' דלא כר' יהושע כדאמר ר' אלעזר א"ר הושעי' לעיל ממיל' שמעינן דרבב"ח היא ומשמעת' הוא דנפק' להו ולא בעי לאפושי ג' מחלוקת בדברי ר' יהושע.
וליכא למימר דמסתבר' להו לרבנן (וגמ') [דגמ'] דאי טעמיה דר' יהושע בג' שעושה ב' משום דטהרתה טומאה הוא אצל הקדש הה"נ לג' של חולין שנעשו על טהרת הקדש שאף הן טומאה אצל הקדש אלא דס"ל שאין בהן ג' כלל דהא ליתא דתנן בחומר בקודש ר' יוחנן ן' גודגדא היה אוכל בטהרת הקדש כל ימיו והית' מטפחתו מדרס לחטאת אלמא לקדש גופיה טהור וכ"ש בפירי [לאכול פירות] וטעמיה דר' יהושע לעולא משום דכולהו טומאות דרבנן אשני אוקמינהו ולא משום דטהרת חולין שנעשו על טהרת הקדש נמי טומאה היא אצל הקדש עצמו.
תדע דהא פרכינן אדר' אסי מהא דאף אני לא אמרתי אלא בתרומה שטהרתה טומאה היא אצל הקדש ולא מתרץ דלא מיבעי' קאמר ל"מ בקדש דאית בהו שלישי אלא אף בתרומה איכא ג' ומפ' טעמא בתרומ' וה"ה לקד' דתרווייהו טהרתן טומא' הוא אצל הקדש דהא לר' אסי גופיה ל"מ קאמר דקאמרי אאית בהו שלישי בלחוד קאמר אבל דליהוי ג' ב' טפי הוי רבות' בקדש מבתרומה והלכך מצינן לתרוצי הכי אף אני לא אמרתי אלא בתרומה וה"ה לחולין שנעשו על טהרת הקדש ולאפוקי קודש עצמו דלא אלא ש"מ שאין לומר בחולין שנעשו על טהרת הקדש דטהרתן ליהוי טומאה אצל הקדש לכשתמצי לומר כקדש דמו ואית בהו ג'.
ויש מתרצים דאי ס"ד יש בהן ג' בחולין שנעשו על טהרת הקדש הואיל ופירש רבי יהושע דין ג' שנעשו על טהרת תרומה למה לא פירש דין ג' שנעשה על טהרת הקדש אם הוא ג' ופוסל את הגוף אם לא אלא ש"מ שאין בהן ג' כלל.
וזה אינו מחוור לי משום שכיון שהוא שוה בו לדברי ר' אלעזר לא הוצרך לפ' ור"א בכל החולין קאמר בין הנעשים על טהרת הקדש בין שנעשים על טהרת תרומה כשתמצי לומר חולין שנעשו על טהרת הקדש יש בהן ג'.
דאלו (אוכל) [מאכל] כביצה. פירש"י ז"ל שהמאכל מקבל טומאה מכביצה אוכלין שנגעו בו מכלל שלטומאת עצמן בכל דהו ובמסכת פסחים פ' כ"ש כתב אוכלין ומשקין מטמאין בכל שהן אבל אין מטמאין אחרים אלא אוכלין בכביצה ומשקין ברביעית ואני שמעתי שאף לקבל טומאה בעינן כי האי שיעורא אלו דבריו ובמס' סוטה פי' טעמו מדתניא בספרא מכל האוכל מלמד שהוא מטמא בכל דהו יכול יטמא לאחרים אפי' בכל דהו ת"ל אשר יאכל אינו מטמא אלא בכביצה פי' בכביצה משום דדרשינן ביה אוכל הנאכל בבת אחת ושיערו חכמים אין בית הבליע' מחזי' יותר מכביצה והכי איתא בפ' בתרא דיומא (פ,א).
ורבי' יעקב ז"ל דן כשמיעתו של רש"י ז"ל ופי' שדין התורה בכביצה בין לטומאת עצמן בין לטמא אחרים ומד"ס מקבלין טומאה בכל דהו וההיא דספרא אסמכתא היא ויש כיוצא בזה בספרא וספרי הרבה וראיה הביאו לדבר מדתניא התם בספרא אותו תשבורו אותו אתה שובר לטהרתו ואין אתה שובר אוכל לטהרתן. וא"ת כל שהוא היאך עלה על הדעת שישבור אוכלין ויטהרו וזו אינה ראיה שהרי אמרו טלית שהתחיל לקורעה כיון שנקרע רובה טהורה וכדאיתא בפ' העור והרוטב ואע"ג דג' על ג' מקבל טומאה מן התורה לפיכך הוצרך הכתוב למעט שבירת אוכלין.
ועוד השיב ר"ת ז"ל מדאמרינן במסכת נזיר ובפרק אלו עוברין גבי השום והשמן של תרומה וכו' מקום מגעו אמאי פסול והא ליכ' כביצה אלמא אינו מקבל טומאה בפחות מכביצה ורש"י ז"ל מחקו מן הנוסחאות.
ועוד הביא ראיה מדאמרינן בפרק כ"ש טמא מת שסחט זיתים וענבים כביצה מכוונת טהורין ומפרש התם במשקין שלא הוכשרו עסקינן לאימת מטמו לכי סחיט להו כי סחיט להו בציר להו שיעורא ואמאי והא בכל שהוא מקבלין טומאה.
וזו הראיה אינה נכונה בעיני שאפי' כדבריו מדבריהם טמא והכא טהור קתני שאין לו טומאה כלל אלא כיון שסחט משקין שבהן מפרש פרישי ולא מבלע ההיא שעתא [וליכא] האי שיעור' דאוכל לטמויי משקין.
ועוד מדגרסינן במסכת שבת פ' המצניע (צא,א) בעא מיניה רבא מר"ן זרק כזית תרומה לבית טמא מהו למאי אי לענין שבת כגרוגרות בעינן אי לענין טומאה וכו' לעולם לענין שבת וכגון שהיה פחות מכביצה אוכלין והאי משלימו לכביצה מאי מדמצטרף לענין טומאה מיחייב אלמא אינו מקבל טומאה כלל אלא בכביצה. ויש לדחוק ולומר דהכי מיבעיא ליה כיון דחשוב צרוף לענין לטמא לאחרים מיחייב נמי משום שבת אעפ"י שכבר נטמאת קודם הצרוף של פחות מכביצה ואינו מתחייב באותו צרוך משום מטמא תרומה ואינו נכון ושם כתבתי.
עוד יש תשובה ממה ששנינו במס' אהלות פי"ג אלו ממעטין פחות מכביצה אוכלין וכו' וזה הכלל הטהור ממעט והטמא אינו ממעט אלמא פחות מכביצה אוכלין אין מקבלין טומאה. והרמב"ם ז"ל פירשה לזו בשאינן מוכשרים ופחות מכביצה אינן חשובין. ואינו מחוור דהא משמע דסיפא משום דבר המקבל טומאה קתני לה דומיא דשארא. ולדידי נמי קשיא שמעתא דהעור והרוטב דמקשינן ומי איכא כביצה אוכלין בחד דרא ודחיק לה טובא בחיטי דשמעון ן' שטח ולא קאמר דלקבל טומאה לא בעינן כביצה <ומ"מ מדרבנן מטמא>.
לפי' פי' ר"תז"ל שפחות מכביצה אוכלין אין להם טומאה מד"ת ויש להם טומאה מד"ס וכן מוכח ודאי במשניות דקתני אין בו כביצה הוא טמא ברפ"ב דמסכת טהרות אלמא מקבל טומאה והיינו מדבריהם וההיא דפ' המצניע לענין חיוב איתמר ומדאורייתא היא וכן מה ששנינו במס' אהלות מדאורייתא ואפשר שאעפ"י שגזרו עליהן טומא' ממעט בחלון שלא החמירו כל כך בטומאת אוכלין ואעפ"י ששאר הטומאות מדבריהן אינן ממעטין בדקתני התם בלבנה מבית הפרס באוכלין פחותין לא אחמור לפי שאינן ראויין ומתבטלין הם.
והא דאמרינן בנזיר והא ליכא כביצה ולא מוקמינן לה בטומא' של דבריהם אומר ר"ת ז"ל משום דע"י תערובת לא גוזר רבנן וכן הא דאמרינן בפ' אלו עוברין הפת שעפשה ונפסלה לאכי' אדם והכלב יכול לאוכלה מטמא טומאת אוכלים בכביצה היינו טעמא נמי שלא גזרו חכמים שיקבלו אוכלין טומאה בפחות מכביצה אלא באוכלין הראויין למאכל אדם שמא יאכל אפי' כביצה משום דדעתיה עלייהו אבל בשאינן ראויין לא גזור וזהו שהוצרך התנא לפרש בכביצה ולא קתני טומאת אוכלין סתם כדקתני סתם כדקתני בכל דוכתא.
מאן חבריא רבה בר בר חנה. הוא הדין דהוה מצי למימר מאן חבריא ר"א א"ר הושעיא, דאיהו הוא דמוקי לה לעיל בחולין שנעשו על טהרת הקדש ולא כרבי יהושע, אלא דניחא ליה לאתויי ההיא דרבה בר בר חנה דמפרש טעמא כדמפרש ואזיל.
אף אני לא אמרתי אלא בחולין שנעשו על טהרת תרומה שטהרתה טומאה אצל הקדש. פירוש ומכאן שרבי יהושע בחולין שנעשו על טהרת תרומה בלבד הוא דקאמר שיש בהן שלישי, ומשום דטהרתה טומאה היא אצל הקדש, אבל חולין שנעשו על טהרת הקדש אינן כקדש ולית בהו שלישי. ואם תאמר ומנא לן מיהא דאית ליה לרבה בר בר חנה הכי, דילמא ר' יהושע טעמא קא יהיב למה שלישי שני ומשום דטהרת תרומה טומאה הוא אצל הקדש, אבל חולין שנעשו על טהרת הקדש שלישי לא הוי שני דטהרתה טהרה גמורה היא, ולעולם אית בהו שלישי, כבר פירש רש"י ז"ל אם איתא דרבי יהושע טעמא בלחוד הוא דקאמר אבל חולין שנעשו על טהרת הקדש שלישי שני ומשום דטהרת תרומה טומאה הוא אצל הקדש, אבל חולין שנעשו על טהר הקדש שלישי לא הוי שני דטהרתה טהרה גמורה היא, ולעולם אית בהו שלישי, כבר פירש רש"י ז"ל אם איתא דרבי יהושע טעמא בלחוד הוא דקאמר אבל חולין שנעשו על טהרת הקדש כקדש דמו שיש בו שלישי, אם כן מאי קא מותיב ליה ר' אלעזר שלישי שני למה הא אשמעיניה ר' יהושע טעמיה, כלומר בעל כרחין מסתמא ליכא אלא טעמא דטהרת תרומה טמאה היא אצל הקדש.
ואינו מחוור, דאי משום הא, ברייתא נמי קתני בהדיא (כ)[ב]דברי ר' יהושע בחולין שנעשו על טהרת תרומה, ואם כן עולא נמי על כרחיה אית ליה (לאורויי) [לאודויי] דר' יהושע דוקא על טהרת תרומה קאמר, דאי לא מאי קא מהדר ר' אליעזר שלישי שני למה, הא אשמועינן רבי יהושע טעמיה, ועוד דמסתמא עולא לא יסבור [דלא] כר' יוחנן, דלא אהדר ליה רבי אליעזר לרבי יהושע כלום, אלא עולא נמי מודה דהכי אהדרו אהדדי, אלא דסבירא ליה לעולא דהאי אף אני לא אמרתי טעמא הוא דקא יהיב למילתיה, ולעולם אף בחולין שנעשו על טהרת הקודש שלישי אית בהו, אלא שאין האוכל שלישי (י)[נ]עשה גופו שני, וכן כתב רש"י ז"ל עצמו בלשון ראשון, ואם כן מה ראה, עולה בדברי חבריו (דילמא) [דלימא] דחלוקים עליו בכך. וראיתי שכתוב על כך הרבה ולא נתיישבה דעתי בכל מה שראיתי.
ומדוחק יש לי לומר דעולא שמעינן בהדיא לרבה בר בר חנה דהא [ד]קאמר רבי יהושע אף אני לא אמרתי שיהא בו שלישי כלל קאמר, והכי קאמר אף אני לא אמרתי שיתפוס בו שלישי אלא בשנעשו על טהרת תרומה, ולפיכך דינא הוא דהאוכל שלישי שבו יהא שני לקדש, לפי שטהרתה טומאה היא אצל הקדש. והא דפרכינן בסמוך והא אף אני לא אמרתי קאמר (ו)לאו למימרא דכל מאן דאית ליה דאף אני לא אמרתי קאמר סבירא ליה דרבי יהושע לית ליה שלישי בחולין שנעשו על טהרת הקדש, אלא לומר דאם איתא דאף (אם) לא אמרתי קאמר על כרחין אית ליה לרבי יהושע חדא מן תרתי או דלית ליה שלישי (חסר כאן ב' שורות). הקדש טהרת הקדש נינהו והאוכל שלישי שבו אין גופו נעשה שני לקדש, דהא אף אני לא אמרתי קא מהדר ליה לר' אליער, ואם כן תקשי ליה לר' יוחנן דקאמר דהאוכל שלישי של חולין שנעשו על טהרת הקדש נעשה גופו שני לקדש, ופרקינן אמוראי נינהו אליבא דר"י ור' אסי דאמר משום דר' יוחנן דנעשה גופו שני לקדש סבירא ליה דלא אהדרי בה אהדדי כלום ולא אמרה רבי יוחנן מעולם.
אי נמי יש לי לומר דעולא סבר דלמאן דאמר חולין שנעשו על טהרת הקדש כקדש דמו אף הן טהרתן טומאה אצל קדש מקודש וכדקאמר ר' אסי בסמוך משמיה דר"י, והילכך רבה בר בר חנה דאמר דהכי אהדרי ליה רבי יהושע לרבי אליעזר אף אני לא אמרתי אלא בחולין שנעשו על טהרת תרומה, על כרחין אית ליה חולין שנעשו על טהרת הקדש לאו כקדש דמו, ולית בהו שלישי, דאילו הוו ביה שלישי האוכל שלישי שלהן היה שני לקדש דאף טהרתן טומאה היא אצל הקדש מקודש, ובהא מיתרצא ליא אחריתי (ו)דקשיא לי לעולא דאמר לא מיבעיא קאמר, עדיפא מינה הוה ליה למימר ולימא תרומה דנקט משום דטהרתה טומאה היא אצל הקדש, אבל חולין שנעשו על טהרת הקדש האוכל שלישי שלהן שלישי הוי ולא שני, אלא היינו טעמא דלא אמר הכי כדאמרן דאילו הוה בהו שלישי אף האוכל שלישי שלהן שני הוי לרבי יהושע וכדאמרן. וזה נראה לי עיקר וברור.
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה