חולין לה א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
דליכא כזית בכדי אכילת פרס א"ר יונתן אמר רבי האוכל שלישי של תרומה עצמה אסור לאכול ומותר ליגע ואיצטריך דעולא ואיצטריך דרבי יונתן דאי מדעולא הוה אמינא הני מילי בחולין שנעשו על טהרת תרומה אבל תרומה בנגיעה נמי אסור איצטריך דרבי יונתן ואי מדרבי יונתן הוה אמינא הני מילי תרומה אבל חולין באכילה נמי שרי צריכי יתיב רב יצחק בר שמואל בר מרתא קמיה דר"נ ויתיב וקאמר האוכל שלישי של חולין שנעשו על טהרת הקדש טהור לאכול בקדש שאין לך דבר שעושה רביעי בקדש אלא קדש מקודש בלבד מתיב רמי בר חמא שלישי שני לקדש ואין שני לתרומה בחולין שנעשו על טהרת תרומה אמאי הא לאו קדש מקודש הוא א"ל הנח לתרומה שטהרתה טומאה היא אצל הקדש ומנא תימרא דתנן בגדי עם הארץ מדרס לפרושין בגדי פרושין מדרס לאוכלי תרומה בגדי אוכלי תרומה מדרס לקדש אמר רבא מדרסות קאמרת שאני מדרסות
רש"י
עריכהדליכא כזית בכדי אכילת פרס - דחיוב אוכל תרומה בטומאת הגוף לא הוי אלא בכזית ואין שום אכילה כשיעור מצטרפת בין כזית דכל איסורין ובין ככותבת ליה"כ אם שהה מתחלת אכילת השיעור ועד סופה יותר מכדי אכילת פרס שכך נתנה תורה שיעור לשהיית אכילה בבית המנוגע שהקפידה תורה בשוהה בו שיעור אכילה לטמא בגדים ואותה אכילה נשתערה בחצי ככר של עירוב והיא ד' ביצים ובנזיד הדמע תבלי תרומה מועטין וכי אכיל מן המקפה פרס לא אכל מן התבלין כזית עד דאכל מן המקפה טפי מאכילת פרס ובטפי לא מצטרף כזית ואין כאן אכילת תרומה בטומאה אבל ראשון ושני אין נאכל בנזיד הדמע דאפילו בחולין מהני שני ועוד דשני פסיל ליה לתרומה דפתיכא ביה כך שמעתי וקשיא לי מ"מ היכי ספינן ליה מידי דפסיל לגופיה לתרומה והא מוזהר הוא מלפסול את גופו דאמרינן בפ"ח דיומא (דף פ:) אל תטמאו בהם ונטמתם בם מכאן לטומאת גוייה דאורייתא ואפילו למ"ד דרבנן איסורא מיהא איכא ועוד לישנא דהש"ס דפריך ספינן ליה מידי דפסיל ליה לגופיה משמע דלאו מתבלי תרומה פריך אלא מדספינן ליה שלישי של חולין ונ"ל דבחולין גרידא קאי רישא דמתניתין הראשון שבחולין כו' והשלישי נאכל אפילו הוא נזיד הדמע ונגע בשני לטומאה וה"ל שלישי מותר לאוכלו והא הכא כיון דנזיד הדמע הוא על כרחיך שנעשה על טהרת תרומה בעי למיכליה וה"ל חולין שנעשין על טהרת תרומה ואי אמרת שלישי דידהו פסיל גופא לתרומה ספינן ליה להאי כהן מידי דפסיל לגופיה ואתי למיכל תרומה אבתריה. הנח לנזיד הדמע דליכא כזית בכדי אכילת פרס הלכך לאו חולין שנעשו על טהרת תרומה הוא דאמאי קרית ליה בטהרת תרומה משום תבלין דפתיכי ביה הנהו לית בהו כזית תרומה בכדי אכילת פרס דמקפה הלכך לא בעי למיכלינהו בטהרת תרומה והוו להו חולין גרידי:
אסור לאכול - בתרומה:
ומותר ליגע - והיינו נמי כדעולא אלא דעולא איירי בשלישי דחולין שנעשו על טהרת תרומה ורבי יוחנן איירי בשלישי דתרומה עצמה:
ה"מ - דאמרינן נפסל מלאכול דמשמע אבל מותר ליגע היכא דשלישי שאכל הוה חולין אבל תרומה לא ואי מדרבי כו':
אלא קדש מקודש - אא"כ היה שלישי של קדש מקודש דהאי שלישי עביד רביעי בקדש מעלה היא דרבנן דהא גבי מעלות דחומר בקדש קתני להו (חגיגה דף כ:) בה' מעלות אחרונות דאמרינן התם (שם כא:) דלית להו דררא דטומאה מדאורייתא וכי תקינו רבנן בשלישי דקדש מקודש הוא דתקון ואע"ג דמייתינן לה בק"ו ממחוסר כיפורים לאו ק"ו דאורייתא הוא דהא משלישי דתרומה הוא דמייתינן והיא גופה לאו כתיבא בהדיא ואסמכתא בעלמא הוא תדע דהא גבי מעלות תניא וק"ו דכוותיה אמרינן במסכת סוטה בפרק כשם (דף כט:) דאמרינן ק"ו מאוכל הבא מחמת טבול יום דעביד רביעי בקדש והוא גופיה לאו מכתב כתיב ולא בק"ו אתי:
קדש מקודש - קדש גמור שקדש גופו כגון בשר קרבן וחלות התודה שנשחט הזבח עליהם ומנחות שקדשו בכלי אבל שלישי של קדש המקודש בקדושת פה לא והכי מפרש בברייתא דמסכת טהרות בפ"ק וכיון דלא עביד רביעי לא פסיל לגברא וקס"ד וכ"ש חולין שנעשו על טהרת תרומה:
והא לאו קדש מקודש הוא - וקפסיל ליה לגברא ואפילו שני נמי עביד ליה:
טומאה היא אצל הקדש - ושלישי דידיה מספקינן ליה בשני לגבי קדש ומש"ה פסיל לגברא:
מדרס לפרושין - הרי הן אצל פרושין כמדרס הזב דמטמא אדם והני נמי מטמו להו מדרבנן:
פרושין - אוכלי חולין בטהרה:
תוספות
עריכהאבל תרומה בנגיעה נמי אסור. אע"ג דאין עושה רביעי ה"א דאסור ליגע דגזרינן שלא יבא לאכול:
האוכל שלישי של חולין שנעשו על טהרת הקדש טהור לאכול בקדש. כמו שאינו עושה רביעי והא דנקט אוכל ולא נקט מגע שאינו עושה רביעי אם נגע בקדש רבותא נקט דהאוכל חמור ממגע דהא אוכל את שלישי הוי שני לקדש וא"ת לענין מאי הוי שלישי כיון דאוכלו הוי טהור אפילו לאכול בקדש וגם אם נגע בקדש אינו עושה רביעי ונראה דנ"מ לכי הא [דתנן] (דתניא) בפרק קמא דטהרות השרץ מטמא שלשה ופוסל אחד בקדש באיזה קדש אמרו בקדש מקודש כמו חלות תודה ורקיקי נזיר שנשחט עליהן הזבח והמנחות שקדשו בכלי אבל חלות תודה ורקיקי נזיר שלא נשחט עליהם הזבח ומנחות שלא קדשו בכלי אינן לא כקדש ולא כחולין אלא הרי הן כתרומה והשרץ מטמא בהן שנים ופוסל אחד והשתא לענין זה יש בהן שלישי דשוב אין שוחטין עליהם הזבח ואין מקדשין המנחות בכלי דתו לא חזו לקדושת הגוף וא"ת רבי יצחק כמאן לא כר"א ולא כרבי יהושע דלרבה בר בר חנה לרבי יהושע אין בהן שלישי כלל ולעולא הא דקאמר רבי יהושע שלישי שני לקדש היינו אף לחולין שנעשו על טהרת הקדש אי כר"א הא אמר שלישי שלישי ונ"ל דקסבר רבי יצחק דר"א ורבי יהושע לא איירו אלא בשלישי של חולין שנעשו על טהרת תרומה שטהרתה טומאה היא אצל הקדש אבל אוכלין שלישי של חולין שנעשו על טהרת הקדש טהור לאכול בקדש וא"ת תקשה מתניתין דטהרות לרבי יצחק דקתני שלישי שבתרומה פוסל ופירשתי לעיל דאיירי בנעשה על טהרת הקדש וי"ל דמסקינן תנאי היא:
אין לך דבר כו' אלא קדש מקודש בלבד. מה שפירש בקונטרס דרביעי בקדש מעלה דרבנן היא מדקתני לה בה' מעלות אחרונות בחומר בקדש דאמר התם דלית להו דררא דטומאה דאורייתא אין נראה דהא חשיב נמי בה' מעלות אחרונות כלי מצטרף מה שבתוכו לקדש וצירוף הוי דאורייתא לרבי יוחנן דספ"ק דפסחים (דף יט.) ואפילו רבי חייא בר אבא דפליג עליה התם ואמר צירוף דרבנן הוא הא איהו מוקי לה כר"ע ור"ע ס"ל שלישי בחולין דאורייתא וא"כ רביעי בקדש נמי דאורייתא דקרי כאן והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל והא דקרי לרביעי בקדש בפרק כל שעה (דף כד.) מעלה בעלמא לאו משום דהוי מדרבנן דהא הביא כפרתו אוכל בקדשים קרי ליה נמי התם מעלה אע"ג דהוי דאורייתא כדדרשינן בהערל (יבמות עד:) וקאמר נמי התם דוהבשר לרבות עצים ולבונה הוי מעלה ולקמן (דף לו.) מוכיח מיניה דחיבת הקדש דמכשרת דאורייתא והא דאמר בפ' (כל הפסולים) (זבחים דף לד) גבי והבשר לרבות עצים ולבונה לפסולא בעלמא לאו פסולא בעלמא דרבנן אלא למימר דלאו למלקות דלא יאכל מרבה ליה אלא ליפסל מהקרבה קאמר דמקבל טומאה ולעולם פסולה דאורייתא והא דאמר בפרק חומר בקדש (חגיגה דף כא:) דה' אחרונות לית להו דררא דטומאה דאורייתא ר"ח ל"ג דאורייתא ואפילו גרסינן דאורייתא ה"פ דכה"ג בחולין ליכא דררא דטומאה דאורייתא דרחוק הוא מטומאה ומה שמדקדק בקונט' בפסחים דלא משכח רביעי בקדש למ"ד טומאת משקה לטמא אחרים לאו דאורייתא ואין אוכל מטמא אוכל דהיאך יכול לבא לידי רביעי שרץ כלי וכלי אוכל ואוכל משקה הרי אין כאן אלא שלשה ואין זה קושיא דמשכחת ליה שפיר ע"י עצים ולבונה ואע"ג דר"ל מיבעי ליה לקמן אי מהני חיבת הקדש למימני ביה ראשון ושני ההוא אמורא דאמר בפסחים דאין אוכל מטמא אוכל סבר דמונין בו ראשון ושני ור"ל סבר דאוכל מטמא אוכל:
בחולין שנעשו על טהרת תרומה ואמאי הא לאו קדש מקודש הוא. נ"ל דהאי מקשה סבר דטעמא הוא דהאוכל שלישי שני הוי משום דכיון דלא נזהר לשומרו מליטמא וליגע בשני איכא לספוקי נמי דלמא נגע בראשון וסבר כעולא דבנעשו על טהרת הקדש נמי שלישי שני מהאי טעמא ולית ליה דטהרתה של תרומה טומאה היא אצל קדש אלא שמירת תרומה חשיבא לשמירה אצל קדש ורבי יצחק משני דוקא בשלישי הנעשה על טהרת תרומה הוי אוכלו שני דטהרתה טומאה היא אצל הקדש אבל שלישי הנעשה על טהרת הקדש הוי אוכלו טהור לאכול בקדש כמו שאינו עושה רביעי ולדידיה תרומה טהורה נמי מטמאה קדש ולהכי קאמר מנא תימרא דממאי דשלישי שני אין להוכיח לפי סברת המקשה ומייתי מבגדי אוכלי תרומה מדרס לאוכלי קדש ואין נראה לו לחלק בין מדרסות לפירי ורבא משני דיש לחלק ולא חיישינן בפירי שמא נגע במדרס נ"ל:
ראשונים נוספים
מתוך: רבינו גרשום על הש"ס/חולין/פרק ב (עריכה)
אסור לאכול ומותר ליגע. כלומר אסור לאכול תרומה ומותר ליגע:
אלא קודש מקודש בלבד. כלומר אם אכל שלישי של קדש ממש:
מדרס לפרושים. כלומר טמאים לחכמים כבגדים שהן מושב הזב:
טהור לאכול בקדש שאין לך דבר שעושה ד'. פירש"י ז"ל שאין עושה ד' אלא ג' דקדש מקודש וכיון דד' לא עביד מיפסל נמי לא פסיל לגברא, והא דאמרינן לקמן תנאי הוא לדבריו דרב יצחק קאמר דאשכח תנאי דס"ל דאילו עושה ד' ולא ס"ל כתנא דתני ופוסל אוכלי קדש ואיהו סבור מדלא עביד ד' לא פסיל גברא נמי והא דקתני הרי הן כתרומה לא לכל דבר אלא לטמא ב' ולפסול א' אבל בתרומה פוסל הגוף ואלו בחולין שנעשו על טהרת הקדש אינו פוסל ואע"פ שמצינו בכל מקום שהאוכל כמאכל לפסול הגויה הכא שאני שאין לך דבר שהוא (מקום) [משום] קודש שעושה ד' כלל אלא קדש מקדש בלבד, זת"ד רש"י ז"ל.
ובתוס' שאלו, א"כ ג' למה דהא משמע דשם טומאה בג' עליו ואם אינו פוסל הגוף לקדש וכ"ש ודאי לתרומה מה טומאה יש עליו דקרינן ליה ג' דקתני עליה דר"א בר' צדוק הרי הן כתרומה לטמא ב' ולפסול א' מאי פסלותיה ומפרשים שנפסל מלהקדישו למזבח.
לשון אחר שמעתי שאומרים דהכי קאמר טהור לאכול בקדש לפי שאין בהן ג' כלל והוא עצמו טהור ואינו פסול שאלו היה ג' עצמו פסול פוסל הוא את האוכל מלאכול בקדש ומה טעם אין בהם ג' מפני שאין לך דבר נעשה בקדש ד' אלא קדש מקדש שלא גזרו חכמים ד' בדבר אחר אלמא אין קדושת הקדש חלה על שום דבר הנתפס בקדושתה להיות כמוה למעלות הטומאה ואינן אלא כחולין גרידי דכיון דלא היו כקדש חולין בעלמא נינהו הלכך אף שלישי אין בהם.
אלא קדש מקדש. פירש"י ז"ל הקדש גמור של קדושת הגוף כגון בשר קרבן וחלות התודה ומנחות שקדשן בכלי אבל שלישי של קדש דקדושת דמים לא והכי מפרש בברייתא דמס' טהרות בפ"ק.
ויש ששואלין כאן, ד' בקדש היכי משכחת לה אילימא דאיטמי אוכל בשרץ שני נמי לא עביד שאין אוכל מטמא אוכל כדאמרי' בפסחים ואדם וכלים אינן מקבלי' טומאה אלא מאב הטומאה אלא דנטמא אדם בשרץ דאדם ראשון ואוכל שנטמא בו שלישי בתרומה ואין צ"ל ד' בקדש היכי משכחת לה וא"ת ע"י משקין כגון דנגע שני במשקין התינח לשמואל דאמר טומאת עצמן יש להן מן התורה ולטמא אחרים מדבריהם אלא לרב דאמר טומאת משקין עצמן מדרבנן כדאיתא בפסחים ובע"ג מאי א"ל ולשמואל נמי תינח ג' ד' היכי משכחת לה הניחא למ"ד (פסחים יד,א) [אוכל מטמא] אוכל בתרומה או בקדשים, אלא למ"ד מקרא מלא דבר הכתוב ל"ש חולין ול"ש תרומה וקדשים מאי א"ל.
ורש"י ז"ל פי' דג' וד' מעלות דרבנן נינהו בתרומה וקדשים ומביא ראיה שהרי בפ' חומר בקדש קתני לה בהדי שש מעלות אחרונות כדאמרינן התם דלית בהו דררא דטומאה וכו' כמו שכתוב בפירושיו ולפי סברא זו נתרצה קושייתו מאליה.
ור"ת ז"ל פי' משכחת לה ע"י עצים ולבונה שחיבת הקדש מכשרתן ומשוי להו אוכלא ואע"ג דאיבעיא לן מונין בו א' וב' או לא ה"מ בלא הכשר מים אבל בהכשר מים מונין הלכך משכחת לה דאיטמי אדם בשרץ ואוכל באדם ועצים באוכל ולבונה בעצים א"נ משקין למ"ד טומאת עצמן יש להן כ"ש בשמן.
ולא מחוויר לי, שאפי' בהכשר מים ועצים ולבונה כיון דלאו אוכלא נינהו לא מנינן בהו א' וב' דכי מהניא חיבת הקדש לפיסולא דגופיה אבל מימנא ביה א' וב' לא שכל שלא נטמא אלא בחיבת הקדש בין בלא הכשר מים בין בהכשר מים קמיבעיא ליה לריש לקיש דאין מונין א' וב'.
וראיתי בתוס' שאמרו בשמו של ר' יעקב דמ"ד בפסחים אין אוכל מטמא אוכל סבר חיבת הקדש מונין בו א' וב' ומשכחת לה ע"י עצים ולבונה וריש לקיש דהכא סבר אוכל מטמא אוכל ומשכחת לה באוכלין עצמן ולפי שזו שאמרי בפ' כ"ש אמר רב אשי אף אנן נמי תנינא והבשר לרבות עצים ולבונה ועצים ולבונה בני אטמויי נינהו אלא מעלה הכא נמי מעלה לא מעל' של דבריהם קאמר דהא בשמעתין מוכח דהך דרשא לאו אסמכתא היא דמוכחינן מינה דחיבת הקדש דאורייתא אלא לומר שאינה טומאה גמורה ללקות עליה משום אוכל קדשים בטומאה אלא לפוסלן מעל גבי המזבח דהכי נמי קרי התם העריב שמשו אוכל בתרומ' מעלה ומפיק לה מקראי בפ' הערל ומה שאמרו במס' חגיגה דלית בהו דררא דטומאה דאורייתא פירושו לומר שאין בהם לחוש בחולין משום טומאה דאורייתא שרביעי בקדש רחוקה טומאתו מהן ור"ח ז"ל לא גריס דאורייתא זהו דרכם בתוס' ולדבריו ג' בתרומה לא משכחת לה בדידה לרב אלא בנגיעת קדשים בינתים.
ולי נר' דעצים ולבונה לאו בני איטמויי טומאת אוכלין מדאוריי' נינהו אלא מעלה דרבנן בעלמא ומה שאמרו בשמעתי' דהוי חיבת הקדש דאורייתא היינו דרשא דוהבשר ולרבות צריד של מנחות אתא ועצים ולבונה אסמכתא בעלמא ומעל' דרבנן בחיבת קדש דהכשר מים הוי דאורייתא ואתו רבנן וגזור בה הכשר אוכל ומעלה דרבנן הוא.
ומצאתי בירוש' דמס' סוטה בפ' כשם (ה,ג) עיקר טומאתו בקדש משום מעלה והתם נמי אמרו קודם שלא גזרו ד' בקדש שאל חגי הנביא את הכהני' תורה.
וכן שאלו בהא דאמרי'בצריד של מנחות היאך אפשר לממני ביה א' וב' אפי' בהכשר מים שהרי אין אוכל מטמא אוכל והתם ליכא למימר דמעלה מדבריהם היא דכי מיבעיא ליה לריש לקיש לשרוף ומדאורייתא כדמפרשינן לקמן בשמעתין ומפרקינן או כמ"ד אוכל מטמא אוכל בקדשים כדאיתא בפסחים או כשמואל דאמר טומאת עצמן יש להן ומונין בו א' וב' לומר אם מטמא אחרים כגון משקין אבל פשיטא שאינו מטמא צריד אחר שאין אוכל מטמא אוכל מן התורה.
שאין לך דבר עושה רביעי בקדש אלא קדש מקודש בלבד. פירש רש"י ז"ל: קדש מקודש קדש גמור שקדש גופו, כגון בשר קרבן וחלות תודה שנשחט עליהן הזבח ומנחות שקדשו בכלי, אבל שלישי של חולין שנעשו על טהרת הקדש דקדושת פה לא, משום דשלישי דעביד רביעי בקדש מעלה דרבנן היא, דהא גבי שש מעלות האחרונות דחומר בקדש תני לה בחגיגה (כא, ב) דאמרינן התם דלית להו דררא דטומאה מדאורייתא. וכי תקינן רבנן בשלישי דקדש מקודש בלבד תקינו, אבל בקדושת פה לא תקינו, וכיון דלא עביד רביעי אף גברא לא פסיל, וקא סלקא דעתך כל שכן חולין שנעשו על טהרת תרומה, ומשום הכי פרכינן משלישי שני לקדש ואין שני לתרומה בחולין שנעשו על טהרת תרומה. ולפי פירושו של רש"י ז"ל רבי יצחק בר שמואל בר מרתא שפיר אית ליה חולין שנעשו על טהרת הקדש כקדש דמו, כלומר שהקדושה נתפסת בהן אלא שאין עליהן מעלות הקדש להיות בהן רביעי ולא נעשות רביעי בנגיעה אפילו בקדש מקודש ולא לפסול גברא באכילה. ותנאי דקאמרי, היינו תנא דברייתא דהשלישי שבחולין מטמא משקה קדש ופוסל אוכלי קדש, ורבי אלעזר ברבי צדוק שאמר באידך ברייתא הרי הן כתרומה לטמא שנים ופוסל אחד. ורבי יצחק דאמר כרבי אלעזר ברבי צדוק.
ויש לעיין מה ראיה היה מביא רבי יצחק דלא מיפסיל גברא מדאין לך דבר שעושה רביעי אלא קדש מקודשת בלבד, והלא האוכל שלישי של חולין שנעשו על טהרת תרומה נפסל גופו מלאכול בתרומה, ואף על פי שאינו פוסל את התרומה בנגיעה, ועוד הקשו בתוס' אם אינו מטמא שלישי שבו (ו)אפילו בקדש וגברא נמי לא פסיל. מאי (ד)קאמר רבי אלעזר בר' צדוק מטמא שנים ופוסל אחד, מאי פסליתיה, דהא ודאי מדאינו מטמא קדש ולא פוסל כל שכן ודאי תרומה. ותירצו שנפסל מלהק[ד]יש למזבח.
ויש מפרשים דרבי יצחק כמאן דאמר חולין שנעשו על טהרת הקדש לאו כקדש, ולפיכך (האומר) [הוא אומר] האוכל שלישי שבו אין גופו נפסל דטהור גמור הוא ואפילו הוא עצמו אינו פוסל את הקדש בנגיעתו, ותנאי דקאמר, היינו תנא קמא דר' אלעזר בר' צדוק, ור' אלעזר בר' צדוק ורבי יצחק כתנא קמא. דרבי אלעזר ברבי צדוק דאמר חולין שנעשו על טהרת הקודש הרי הן כחולין.
ויש שואלים כאן רביעי בקדש היכי משכחת ליה, אי דאיטמי אוכל בשרץ אפילו שני לא משכחת ליה מדאורייתא, שאין אוכל מטמא אוכל כדאיתא בפסחים (יד, א) ואדם וכלים אין מקבלין טומאה אלא מאב הטומאה. ואי איטמי אדם או כלים בשרץ ואחר כך נגע באוכלין שני משכחת לה שלישי וכל שכן רביעי לא משכחת להו, דכלי בשרץ הרי ראשון ואוכל בכלי הרי שני, אבל שלישי ורביעי ליכא, דאין אוכל מטמא אוכל, וכי תימא על ידי משקין כגון דנגעו משקין בכלי והדר נגעו אוכלין במשקין, הא נמי ליתא, דבשלמא למאן דאמר בפסחים (טז, א) טומאת משקין אפילו לטמא אחרים מדאורייתא שפיר משכחת לה אפילו רביעי, כגון דאיטמי בשרץ הרי ראשון ואוכלין בכלי הרי שני ומשקין באוכלין הרי שלישי ואוכלין במשקין הרי רביעי, אלא למאן דאמר דטומאת משקין לטמא אחרים לאו דאורייתא, רביעי היכי משכחת לה, ועוד למאן דאמר התם בפסחים (טו, א) דמשקין אפילו טומאת עצמן מדאורייתא אין להן אפילו שלישי לא משכחת להו, בשלמא למאן דאמר התם אוכל מטמא אוכל בתרומה וקדשים, אלא למאן דאמר בפסחים (יד, א) מקרא מלא דבר הכתוב לא שנא חולין ולא שנא תרומה וקדשים מאי איכא למימר. ולפי מה שכתב רש"י ז"ל כאן דשלישי ורביעי מעלות דרבנן נינהו בתרומה וקדשים, ומביא ראיה מדתני להו בחגיגה (כא, ב) בשש מעלות אחרונות דלית להו דררא דטומאה דאורייתא וכמו שכתבתי למעלה לא קשיא כלל, דהא ודאי מדאורייתא לא משכחת להו אלא דרבנן נינהו כתרומה וקדשים.
וצריך (לו) [לי] עיון דאם כן לר' יצחק בר' שמואל בר מרתא אף שני של חולין שנעשו על טהרת תרומה לא יעשה שלישי בתרומה, כי היכי דשלישי של חולין שנעשו על טהרת הקדש אינו עושה רביעי בקדש, וטעמא לפי מה שפירש רש"י ז"ל דכיון דבקדש מקודש עצמו אינה אלא מעלה רבנן בקודש מקודש בלבד תקנו ולא בחולין שנעשו על טהרת הקדש. ואם כן אף אנו נאמר דשלישי של תרומה מעלה דרבנן היא ולא תהא נוהגת אלא בתרומה גמורה ממש. ובתוספות פירשו דכל מאן דסברי ליה דאין טומאת משקין לטמא אחרים מדאורייתא סבירא ליה כמאן דאמר בפסחים (יד, ב) דאוכל מטמא אוכל בתרומה וקדשים, ורבינא דאית ליה התם מקרא מלא דבר הכתוב לא שנא חולין ולא שנא תרומה וקדשים, סבירא ליה דטומאת משקין לטמא אחרים דאורייתא.
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה