קטגוריה:זכריה יב ה
נוסח המקרא
ואמרו אלפי יהודה בלבם אמצה לי ישבי ירושלם ביהוה צבאות אלהיהם
וְאָמְרוּ אַלֻּפֵי יְהוּדָה בְּלִבָּם אַמְצָה לִי יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם בַּיהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵיהֶם.
וְאָ֥מְר֛וּ אַלֻּפֵ֥י יְהוּדָ֖ה בְּלִבָּ֑ם אַמְצָ֥ה לִי֙ יֹשְׁבֵ֣י יְרוּשָׁלַ֔͏ִם בַּיהֹוָ֥ה צְבָא֖וֹת אֱלֹהֵיהֶֽם׃
וְ/אָֽמְר֛וּ אַלֻּפֵ֥י יְהוּדָ֖ה בְּ/לִבָּ֑/ם אַמְצָ֥ה לִ/י֙ יֹשְׁבֵ֣י יְרוּשָׁלִַ֔ם בַּ/יהוָ֥ה צְבָא֖וֹת אֱלֹהֵי/הֶֽם׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
פרשנות
תרגום יונתן
רש"י
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת דוד
"ואמרו וגו'" - אלו הבאים עם הצובאים על העיר בראותה שאינם נזוקים עם הצובאים יאמרו בלבם הנה יושבי ירושלים חזקו אותי בהפגיעם בה' להתפלל עלי שלא אהיה נלקה עמהם כי יודעים המה שבאתי הנה שלא בטובתי ולא יתלו הדבר בזכות עצמם כ"א בזכות יושבי ירושלים
מצודת ציון
"אלופי יהודה" - שרי יהודה כמו אל תבטחו באלוף (מיכה ז)
"אמצה" - מלשון אומץ וחוזקמלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
ביאור המילות
"אמצה", שם במשקל שלוה עולה, הם אומץ וחוזק לי:אמצה לי יושבי ירושלים
אחד השלבים במלחמת סוף העולם הראשונה יהיה:
(זכריה יב ה): "ואמרו אלפי יהודה בלבם 'אמצה לי ישבי ירושלם בה' צבאות אלהיהם'".
1. הפירוש המקובל הוא: אמצה הוא מלשון אומץ-לב וחיזוק, כלומר: "יושבי ירושלים מחזקים אותנו בתפילתם לה' צבאו-ת א-להיהם" (רד"ק).
2. ואייל נווה פירש: אמצה מלשון אימוץ, כלומר: "אנחנו רוצים לאמץ, להתקרב אל יושבי ירושלים ואל ה' צבאו-ת שמגן עליהם!"; אלופי יהודה מתחרטים על כך שנלחמו נגד ירושלים, ורוצים להתחבר אל יושבי ירושלים הנצורים.
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-06-06.
קישורים
דף הפרק • מקראות גדולות • הרשימה המלאה של דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפסוק זה
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
דפים בקטגוריה "זכריה יב ה"
קטגוריה זו מכילה את 6 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 6 דפים.