פתיחת התפריט הראשי


פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ואשא את עיני", עתה הראהו באור הנבואה הקודמת מ"ש עוד תפוצנה ערי, "וראה ארבע קרנות", והקרן מובנו תאומי, שבא על קרני הבע"ח הנוגחים, וגם בא על השויות שבארבע רוחות:


 

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ויאמר אלי אלה הקרנות אשר זרו את יהודה", שציור הקרנות בא מצד אחד מצד שנגחו שה פזורה ישראל בקרניהם (כמ"ש קרני ראם קרניו בהם עמים ינגח), וגם בא על ציור הזויות והרוחות, להורות שבכל פנה מרוחות העולם יש קרן העומד לנגח את ישראל ולפזרם, וכלל בידינו שהנביאים ציירו את המלכיות בארבעה כנגד ארבע רוחות העולם, כאילו בכל רוח יש מלכות מיוחדת מושלת על הרוח ההוא, שהגם שלרוב תגבר מלכות אחת ותמלוך בכפה בכל זה נמצאים כל הארבעה כ"א ברוח מיוחדת, וכן יציירו כי השרים העליונים המשפיעים אל המלכיות עומדים בארבע מדרגות וסדרים מתיחסים במרכבה העליונה אל ארבע רוחות, וכ"א מגמת פניו אל רוח מיוחד כאשר נתבאר בפירוש מעשה מרכבה, והראה לו שבכל משך זמן הגלות ימצאו הד' קרנות המנגחות את ישראל בד' רוחות והם ג"כ הד' מלכיות הכוללים שכ"א מהם גובר ברוח אחת:


 

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ויראני ה'", לנגד זה הראהו "ארבעה חרשים" שהם אומנים המוכנים לגדע הקרנות האלה, כי לכל מלכות המתגברת בעולם באחד מד' רוחותיה הכין ה' מלכות אחרת המוכנת להשחיתה בשעתה, כמו שהכין את מדי על בבל ויון על מדי וכן תמיד, וחז"ל אמרו מאן נינהו ארבעה חרשים משיח בן דוד ומשיח בן יוסף אליהו ומלכי צדק, כוונתם שהקרנות יגודעו לעתיד בכח הגבורה והמלחמה ומלכות ישראל שע"ז מצייר משיח בן דוד מצד ישראל ומשיח בן יוסף מצד האומות, וכן יגודעו בכח הכהונה ועבודת ה' וזה מציין באליהו שהוא כהן צדק מצד ישראל ומלכי צדק כהן לאל עליון מצד האומות:


 

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אלה הקרנות", ר"ל אחר שהקרנות "זרו את יהודה" יותר מן הראוי כי זרו אותם כפי אשר "איש לא נשא ראשו" תפס כמשל החיות העריצות המנגחות בקרניהם ראשי החיות החלושות עד שהכבשים החלשים יראים לשאת ראשם מפני הנגיחה, לכן "ויבואו אלה להחריד אותם" ר"ל לפעמים באו רק להחריד לבל ירימו קרן לנגח, ולפעמים באו "לידות" ולהשליך "את קרנות הגוים הנושאים קרן", שאם לא יחרדו ויוסיפו לשאת קרן ידו אותם:


 

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)


(ה-ו) "ואשא עיני, שראה איש ובידו חבל מדה", רומז שעתה ילכו למוד מדת חומת ירושלים ארכה ורחבה, והדיע לו שהולך למוד שהיא ההודעה שתבנה חומת ירושלים במהרה ברשיון ארתחששתא כמ"ש וקו ינטה על ירושלים:


 

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)




 

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)


" והנה המלאך הדובר בי יוצא" כאילו נשלמה נבואתו, "ומלאך אחר יוצא לקראתו" הגבוה עליו ומשפיע עליו כי הם מקבלין דין מן דין:


 

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ויאמר אליו רוץ דבר", שיודיע אל הנביא שחומה זו לא תהיה רק לפי שעה, כי גאולה זו אינה הגאולה האמתית ויבא עת באחרית הימים אשר "פרזות תשב ירושלים", כי לא תכיל אותם החומה המצומצמת, "מרוב אדם ובהמה בתוכה", שלכן תתרחב בכל עת מכל צד, וגם לא יצטרכו חומה מפני השמירה, כי.


 

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אני אהיה לה חומת אש סביב", ואני היה השומר כחומה שייראו לקרב אליו מפני אש אוכלה אש שסביב לה, אשר יאכל כל הנוגע בם. והנה בעולם הגדול כל החשוב מחברו מקיף וסובב את חברו ומגין עליו, עד שהעולם הגשמי הוא מוקף מכל העולמות, ובעולם הקטן שהוא האדם כל החשוב יותר הוא שוכן בתוך והלב הוא מוקף מכל האיברים, וכבר בארתי (יחזקאל ל"ז כ"ז כ"ח) במש"ש "והיה משכני עליהם בהיות מקדשי בתוכם", שעקר המקדש יהיה עליהם, מקיף אותם כמו בעולם הגדול והם יהיו המרכבה לשכינה, ומה שיהיה המקדש בתוכם הוא רק כדי שידעו הגוים, כמש"ש וידעו הגוים כי אני ה' מקדש את ישראל בהיות מקדשי בתוכם, ועז"א ולכבוד אהיה בתוכה שזה יהיה רק להגדיל כבוד ישראל, כי באמת אור המקיף גדול מאור הפנימי רק שאור הפנימי ניכר יותר:


 

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)


(י-יא) "הוי הוי", עפ"ז צוה "שהגולים אשר בארץ צפון ינוסו משם ובני הגולה אשר בבבל ימלטו לציון", כי עתה לא יהיה הקיבוץ הכללי כי רק יושבת בת בבל ישובו לציון כנז' בעזרא ונחמיה שלא עלו רק מבבל אבל יתר הגולה שבצפון שהגלה סנחריב ונ"נ לא שבו לירושלים, ובכ"ז גם הם לא עמדו במקומם כי אח"ז נסו משם בעת המלחמות שעמדו בימי היונים והרומיים ונפזרו משם לארבע רוחות השמים. שע"ז רמז במראה של ארבע קרנות, רק יושבת בבל נמלטו לציון בימי בית שני:


ביאור המילות

(י-יא) "ונסו, המלטי". הניסה אינו מציין ההצלה רק הבריחה למקום אחר, וההמלטה מציין שניצול ונשאר במקום בטוח, וכמ"ש בפי':

 

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)




 

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כי כה אמר ה'", הודיע להם שבכ"ז כבוד ה' והשגחתו ילך עמהם בכל מקומות פזוריהם לידות את קרנות הגוים המריעים להם עד שיבא העת לגאלם ושישכון כחומת אש סביב ירושלים, והנביא אומר בשם ה' "אחר כבוד שלחני אל הגוים השוללים אתכם", צייר שכבוד ה' הולך עמהם בין הגוים, ר"ל בכ"מ שהם הולכים בגולה גם כבוד ה' (שהוא כינוי להשגחתו הפרטית) הולך עמהם, ואת הנביא "שלח בשליחות אחר כבוד", ר"ל שאלך אחרי כבוד ה' ולהכריז ולהודיע "אל הגוים השוללים אתכם" להודיעם "שכל הנוגע בכם כנוגע בבבת עינו" של הכבוד הנזכר, שמצייר את הכבוד כאילו יש לו עינים, שהם עיני ההשגחה (כמ"ש למרות עיני כבודו, שר"ל העינים של כבוד ה' כי השגחת ה' שהם העינים המשוטטות בכל הארץ הם מיוחסים לכבודו והחוטא ממרה עינים של כבוד ה' שהכבוד צופה על מעשיו), וכל הנוגע בכם לרעה נוגע בבבת עינו של כבוד ה' הצופה ומשגיח עליכם בגלותכם:


ביאור המילות

"אחר כבוד". יציין הכבוד (שהוא כבוד ה') בעצם מופשט, ולו יתיחסו עיני ההשגחה, והנוגע בכם נוגע בבבת עין הכבוד, כמ"ש וראיתם כבוד ה' כי שמע ה' את תלונותיכם, שהשגחתו תיוחס אל כבודו, המלא כל הארץ:

 

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כי הנני מניף את ידי עליהם", על הגוים השוללים אתכם ע"י הארבעה חרשים שידו אותם, "והיו שלל" לישראל "עבדיהם" אשר שללו אותם, "וידעתם", ר"ל ואם לא תאמינו עתה לשליחותו אז תדעו שהייתי שליח מה' להזהיר אתכם בל תגעו בבבת עין כבודו:


 

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)


"רני", אחר שהודיע האזהרה שהזהיר ה' על ידו את האומות בל ירעו לישראל בגולה כי ה' משגיח עליהם, משים פניו אל בת ציון שתרון ותשמח על הישועה שתבא באחרית ימי הזעם שאז "אבא אליך לשכון בתוכך", כמ"ש ולכבוד אהיה בתוכה:


 

פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ונלוו גוים רבים אל ה'" שיתגיירו ויקבלו דת האמת ובכ"ז "ושכנתי בתוכך" היינו בתוך ישראל כמ"ש והתהלכתי בתוככם, "וידעת כי ה' צבאות שלחני אליך", כי השליחות הקודם היה להזהיר את הגוים, ושליחות זה הוא אליכם לבשר אתכם כי יש תקוה:


 

פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ונחל ה' את יהודה חלקו", מבואר ביחזקאל (סי' מ"ה וסי' מ"ח) כי בחלוקת הארץ לעתיד ירימו תרומה את חבל הארץ שהיתה נחלת שבט יהודה ויהיה קדש ה', ששם יעמוד המקדש וסביב לו יהיה מושב הכהנים והלוים ועיר ירושלים שלעתיד שתהיה רחוקה מן המקדש מ"ה מיל והנותר ברצועה בארך יהיה שייך אל המלך המשיח ויהיה ג"כ תרומת קדש, ויהודה יקח חלקו מצפון לתרומת הקדש, וז"ש שהחלק שהיה ליהודה בחלוקת יהושע על אדמת הקדש ינחל ה', שתהיה נחלת ה', עד "שה' ינחל את יהודה", ר"ל יקח נחלתו שהוא "חלקו" שהיה לו "על אדמת הקדש, ובחר עוד בירושלים" ולא ישנה מקום המקדש הגם שעי"ז יצטרך לקחת חלקו של יהודה, כי תרומת הקדש תשתרע ברוחב ע"ה מיל, כמובאר ביחזקאל שם:


ביאור המילות

"ונחל ה'". לדעת המפרשים הוא כמו והנחיל, וזה זר מאד, שכ"מ שבא פעל נחל בקל הוא על הנוחל לא על המנחיל, וע"כ פי' שה' יהיה הנוחל שיקח חלק של יהודה כמ"ש בפי':

 

פסוק יז (כל הפרק)(כל הפסוק)


"הס כל בשר", בראותו במחזה התגלות ה' לעתיד לבוא ונקמתו בצרי יהודה, אומר שכולם ישתקו מפני ה' בעת "שנעור ממעון קדשו", וכן אמר גם חבקוק כראותו נקמת בבל: