זהר פרשת במדבר
<< · זהר · פרשת במדבר · >>
דפים אחרים ברחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה
הדף באתרים אחרים: באתר "ספריא" • באתר "תא שמע"
דף קיז א
מתוך: זוהר חלק כה (עריכה)
במדבר
[דף קיז ע"א] "וידבר יי' אל משה במדבר סיני באהל מועד וגו'". ר' אבא פתח "ויברא אלקים את האדם בצלמו וגו'" האי קרא אתמר. ת"ח בשעתא דברא קב"ה לאדם עבד ליה בדיוקנא דעלאי ותתאי והוה כליל מכלא והוה נהוריה נהיר מסייפי עלמא עד סייפי עלמא וחוו דחלין קמיה כלא ואע"ג דהא אוקמוה אית לאסתכלא ביה בהאי קרא "ויברא אלקים את האדם בצלמו בצלם אלקים ברא אותו" כיון דאמר "בצלמו" מאי "בצלם אלקים ברא אותו"? אלא ודאי תרין דרגין דכלילן דכר ונוקבא חד לדכר וחד לנוקבא. ובגין כך דו פרצופין הוו ודאי וסיפא דקרא אוכח דכתיב "זכר ונקבה ברא אותם" וכליל הוה מכל סטרוי (נ"א מתרין סטרין) ואע"ג דנוקבא אחידת בסטרוי. הא היא נמי כלילא מתרין סטרין למהוי שלים בכלא והוה מסתכל בחכמתא לעילא ותתא. כיון דסרח אתמעטו פרצופין וחכמתא אסתלקת מניה ולא הוה מסתכל אלא במלי דגופיה.
לבתר אוליד בנין מעלאי ותתאי ולא אתישבו דא ודא בעלמא עד דאוליד בר ומניה אשתלים (ס"א אשתיל) עלמא דאקרי שת והא אוקמוה. ועכ"ד עלמא תתאה לא אשתלים ולא הוה שלים ולא אשתכח בקיומיה עד דאתא אברהם ואתקיים עלמא אבל לא אשתלים עד דאברהם אשתכח ביה בעלמא ואחיד ביה בימינא כמאן דאחיד בימיניה למאן דנפיל. אתא יצחק ואחיד בידיה דעלמא בשמאלא ואתקיים יתיר. כיון דאתא יעקב אחיד באמצעיתא בגופא ואתכליל בתרין סטרין אתקיים עלמא ולא הוה מתמוטט. ועם כל דא לא אשתיל (ס"א אשתלים) בשרשוי עד דאוליד תריסר שבטין ושבעין נפשאן ואשתיל (ס"א ואשתלים) עלמא.
ועם כל דא לא אשתלים עד דקבילו ישראל אודייתא בטורא דסיני ואתקם משכנא כדין אתקיימו עלמין ואשתלימו ואתבסמו עלאין ותתאין. כיון דאורייתא ומשכנא אתוקמו בעא קודשא בריך הוא למפקד
דפים אחרים ברחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה
הדף באתרים אחרים: באתר "ספריא" • באתר "תא שמע"
דף קיז ב
מתוך: זוהר חלק כה (עריכה)
חילוי דאורייתא כמה חיילין אינון דאורייתא כמה חיילין אינון דמשכנא.
ת"ח כל מלה דבעי לאתיישבא בדוכתיה לא מתיישבא עד דאדכר בפומא ואתמני עלה. אוף הכא בעא קב"ה למפקד חיילין דאורייתא וחיילין דמשכנא וכלהו הוו כחד ולא מתפרשי דא מן דא כלא כגוונא דלעילא דהא אורייתא ומשכנא לא מתפרשי דא מן דא ואזלין כחדא. ובגין כך חייליהון עאלין בחושבנא לאשתמודעא גבייהו בד אינון אחרנין דלית לון חושבנא. ובגין כך כתיב "וידבר יי' אל משה במדבר סיני באהל מועד". אי באהל מועד אמאי במדבר סיני. אלא חד לאורייתא וחד למשכנא. והאי והאי. באחד לחדש השני בשנה השנית וכלא חד והאי אקרי (מלכים א, ו) "חדש זיו" רמז לההוא ירחא ושתא דנהיר לסיהרא דהא כדין עלמין כלהו אשתכחו בשלימו. "לצאתם מארץ מצרים" לאשתמודעא דהא כד נפקו ישראל ממצרים בחדש הראשון הוה.
רבי יצחק פתח "יי' זכרנו יברך יברך את בית וגו'". "יי' זכרנו יברך" -- אלין גוברין דהוו עאלין בחושבנא דמדברא וקב"ה מברך לון ואוסיף עלייהו בכל זמנא.
ת"ח האי מאן דאמר שבחא דחבריה דבנוי או דמוניה בעי לברכא ליה ולאודאה עליה ברכאן. מנלן. ממשה דכתיב "והנכם היום כככבי השמים לרוב" לבתר מה כתיב "יי' אלקי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים וגו'". תרין ברכאן הוו. חד "יי' אלקי אבותיכם וגו'" - הא חד. לבתר "ויברך אתכם כאשר דבר לכם". לאודאה עלייהו ברכאן על ברכאן. ואי איהו מני שבחא דחבריה ולא אודי עליה ברכאן. הוא נתפס בקדמיתא מלעילא. ואי איהו מברך ליה הוא מתברך מלעילא.
וברכתא בעי לברכא לה בעינא טבא ולא בעינא בישא. ובכלא בעי קב"ה רחימותא דלבא. ומה מאן דמברך לחבריה בעי קב"ה דיברך ליה בעינא טבא בלבא טבא. מאן דמברך לקב"ה עאכ"ו דבעי עינא טבא ולבא טבא ורחימותא דלבא. בג"כ "ואהבת את יי' אלקיך בכל לבבך וגו'".
ת"ח הא אוקמוה. לית ברכתא דלעילא שריא על מלה דאתמני. ואי תימא ישראל איך אתמנון. אלא כופרא נטלי מנייהו והא אוקמוה וחושבנא לא הוי עד דיתכניש כל ההוא כופרא וסליק לחושבנא ובקדמיתא מברכן להו לישראל ולבתר מנאן ההוא כופרא ולבתר מהדרין ומברכין לון לישראל. אשתכחו דישראל מתברכין בקדמיתא ובסופא ולא סליק בהו מותנא. מותנא אמאי סליק במניינא. אלא בגין דברכתא לא שריא במניינא. כיון דאסתלק ברכתא סטרא אחרא שארי עלוי ויכיל לאתזקא. בגין דא במניינא נטלין כופרא ופדיונא לסלקא עליה מנייהו (ס"א מעליה מותנא).
"יברך את בית ישראל" אלין נשין דלא סלקין במניינא. "יברך את בית אהרן" דאינון מברכין לעמא בעינא טבא ובלבא טבא וברחימותא דלבא. את בית אהרן הכי נמי נשין (דלהון) דאתברכן בברכתא (ס"א דלהון). "יברך יראי יי'" - אלין אינון ליואי. וכלהו מתברכין בגין דדחלין ליה לקב"ה. "הקטנים עם הגדולים" אע"ג דלא עאלין במניינא.
ת"ח לא אשתכח מניינא בהו בישראל דאתברכן ביה כהאי מניינא. דהאי מניינא לאתברכא הוה ולאשלמא שלימותא דעלמין הוה, ובאתר דברכאן נפקין אתמנון דכתיב "באחד לחדש השני" דאיהו זיוא דברכאן דעלמא דמניה נפיק זיוא לעלמא ועל דא אקרי חדש זי"ו, דזיוא דכלא נפיק מניה, ועל דא כתיב "יברכך יי' מציון". וכלא חד מלה. וכתיב "כי שם צוה יי' את הברכה וגו'":
דפים אחרים ברחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה
הדף באתרים אחרים: באתר "ספריא" • באתר "תא שמע"
דף קיח א
מתוך: זוהר חלק כה (עריכה)
רבי יהודה הוה שכיח קמיה דר"ש. א"ל ישראל מאן אתר אתברכן? א"ל ווי לעלמא דלא משגיחין ולא מסתכלין בני נשא ביקרא דמלכא עלאה. תא חזי בשעתא דאשתכחו ישראל זכאין קמיה קב"ה והוו עלמין (ס"א עמיה) שכיחין בחר אילנא עלאה קדישא דמזונא דכלא ביה הוה מתברך מאתר דכל ברכאן כנישין ביה וביה אתנטע ואשתילו שרשוי וישראל לתתא הוו מתברכן (ואשתילו שרשוי) מאתר דכל אינון ברכאן נפקין ביה ולא מתעכבי למיפק ה"ד "יברכך יי' מציון", וכתיב "כטל חרמון שיורד על הררי ציון כי שם צוה יי' את הברכה חיים עד העולם". ודא איהו נהירו דעלמא דכתיב "מציון מכלל יופי אלקים הופיע". "הופיע" -- נהיר, כד"א "הופיע מהר פארן", (ס"א ודא נהירו) וכד ינהר ינהר לכלהו עלמין. וכד האי נחירו אתער כלא הוא בחברותא (ס"א כלא הוא בחביבותא) כלא הוא ברחימותא כלא הוא בשלימו כדין הוא שלמא דכלא שלמא דעילא ותתא הה"ד "יהי שלום בחילך שלוה בארמנותיך":
איש על דגלו
"איש על דגלו באותות לבית אבותם יחנו בני ישראל וגו'". רבי אלעזר פתח "שמחו את ירושלם וגילו בה כל אהביה וגו'". כמה חביבא אורייתא קמי קב"ה דהא בכל אתר דמיליה אורייתא אשתמעו קב"ה וכל חיילין דיליה כלהו צייתין למלוליה וקב"ה אתי לדיירא עמיה הה"ד "בכל המקום אשר אזכיר את שמי וגו'" ולא עוד אלא דשנאוי נפלין קמיה והא אוקמוה.
ת"ח פקודי אורייתא - עלאין אינון לעילא. אתי בר נש ועביד פקודא חדא, ההוא פקודא קיימא קמי קב"ה ומתעטרא קמיה ואמר פלנייא עבד לי ומן פלנייא אנא, בגין דאיהו אתער ליה לעילא. כגוונא דאיהו אתער ליה לתתא ה"נ אתער לעילא ועביד שלמא לעילא ותתא, כמה דאת אמר "או יחזק במעוזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי". "יעשה שלום לי" ולעילא. "שלום יעשה לי" ולתתא. זכאה חולקיה דההוא בר נש דעביד פקודי אורייתא.
"שמחו את ירושלם וגו'" - בגין דחדוה לא אשתכח אלא בזמנא דישראל קיימי בארעא קדישא דתמן אתחברת אתתא בבעלה וכדין הוא חדוותא דכלא חדוותא דעילא ותתא. בזמנא דישראל לא אשתכחו בארעא קדישא אסיר ליה לב"נ למחדי ולאחזאה חידו דכתיב "שמחו את ירושלם וגילו בה וגו'", "וגילו בה" דייקא.
רבי אבא חמא חד ב"נ דהוה חדי בבי טרונייא דבבל בטש ביה אמר "שמחו את ירושלם" כתיב (אמר רבי אבא) בזמנא דירושלם בחדוה בעי בר נש למחדי. ר' אלעזר לטעמיה דאמר "שמחו את ירושלם" היינו דכתיב "עבדו את יי' בשמחה". כתוב אחד אומר "עבדו את יי' בשמחה". וכתוב אחד אומר "עבדו את יי' ביראה וגילו ברעדה". מה בין האי להאי. אלא כאן בזמנא דישראל שראן בארעא קדישא, כאן בזמנא דישראל שראן בארעא אחרא.
(ד"א) "עבדו את יי' ביראה" דא כ"י בזמנא דאיהי בגלותא ביני עממיא. א"ר יהודה והא כתיב "כי בשמחה תצאו" ודא היא כ"י כיון דאמר תצאו מן גלותא הוא. ואקרי שמחה. א"ל ודאי הכי הוא דכל זמנא דאיהי בגלותא ושכיבת לעפרא לא אקרי שמחה עד דקב"ה ייתי לגבה ויוקים לה מעפרא ויימא חתנערי מעפר וגו' קומי אורי וגו'. ויתחברון כחדא (ויוקים לה מעפרא). כדין חדוותא אקרי. חדוותא דכלא וכדין בשמחה תצאו ודאי. כדין כמה חיילין יפקון לקבלא דמטרוניתא לחדוותא דהלולא דמלכא כד"א "ההרים והגבעות יפצחו וגו'" וכתיב "כי הלך לפניכם יי' ומאספכם וגו'":
דפים אחרים ברחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה
הדף באתרים אחרים: באתר "ספריא" • באתר "תא שמע"
דף קיח ב
מתוך: זוהר חלק כה (עריכה)
"איש על דגלו באותות" -- אלין ארבע משריין דכנסת ישראל דאינון תריסר שבטין, תריסר תחומין סחור סחור לה כלא כגוונא דלעילא.
כתיב "ששם עלו שבטים שבטי יה וגו'". "ששם עלו שבטים" -- אלין י"ב שבטין י"ב תחומין דלתתא. "שבטי יה" -- הא אוקמוה בגין די"ה "עדות לישראל" ודאי ובגין דא "הראובני השמעוני" - י"ה בכל חד וחד.
אבל ודאי הכי הוא דהא אילנא עלאה קדישא בהו אחתם בחותמוי ואוקמוה דכתיב "ודמות פניהם פני אדם ופני אריה אל הימין וגו'". דיוקנא דאדם אתכליל בכלהו ואנפין הוו לד' סטרין דעלמא ומתפרשן בדיוקניהון וכלהון כלילן ביה באדם. מיכאל מימינא גבריאל משמאלא. אוריאל לקדמייהו. רפאל לאחורייהו. שכינתא עלייהו. תרין מכאן ותרין מכאן והיא באמצעיתא. כגוונא דא בארעא דלתתא תרי מכאן ותרי מכאן וי"ה בינייהו.
כיון דנטלין תרין דגלים מה כתיב "ונסע אהל מועד מחנה הלוים וגו'". ולבתר אינון תרין אחרנין ד' משריין אנון לד' סטרי עלמא ואשתכחו תריסר אוף הכי לתתא כגוונא דלעילא. "ונסע בראשונה דגל מחנה יהודה" לקביל משרייא דאוריאל. ומחנה דראובן לקביל משרייא דמיכאל. דא לדרום. ודא למזרח. מזבח ה"נ דרומית מזרחית.
ומחנה דן לצפון. מחנה אפרים ימה. מחנה דן לקביל משרייא דגבריאל. מחנה אפרים למערב לקביל משרייא דרפאל. מזבח ה"נ צפונית מערבית. כלא אחיד דא בדא עד דסלקא כלא ואתאחד בשמא קדישא דאיהו שירותא דכלא. עלאה דכלא קדישא דכלא. כלא אתכליל ביה.
- י' מזרח הוא שירותא דנהורא אזיל ושאט ואפיק לדרום ודרום נפיק ותלייא בשירותא דמזרח.
- ה' דרום. מניה נפיק דרום בעלמא ועייל י' בשירותא דמזרח ואפיק ליה. ומן ה' תלייא דרום וצפון וההוא (אד"ג) דבינייהו י' מזרח י"ח דרום וצפון תלייאן ביה.
- ו' באמצעיתא. ודא הוא בן דכר. בג"כ איהו בין צפון לדרום. וע"ד תנינן מאן דיהיב מטתו בין צפון לדרום הויין ליה בנים זכרים דהאי בן דכר איהו בין צפון לדרום.
- ה' עלאה בה תליא צפון ודרום ובן דכר בינייהו ברזא דיו"ה ה' בתראה מערב.
וע"ד דרום אחיד מזרח דאיהו שירותא דשמשא ותלייא ביה. וע"ד תנינן מסטרא דאבא אחיד ותלייא חסד עלאה. מסטרא דאימא תלייא גבורה. כגוונא דא אחיד כלא דא בדא. זוויין דמדבחא ה"נ אסתחרן "ובא לו לקרן דרומית מזרחית". דדרום תוקפיה במזרח דאיהו שירותא דשמשא ותוקפא דשמשא לא שרייא אלא בשירותא. "מזרחית צפונית". כיון דדרום נטיל תוקפיה דמזרח הוא אנהיר ולצפון וצפון אתכליל בדרום דהא שמאלא אתכליל בימינא. "צפונית מערבית" דהא מערב דאיהי בה' בתראה נטלא מצפון. וע"ד צפון אזיל למערב. "מערבית דרומית" היא אזלא (ס"א לאתחבקא) לאתחברא בדרום כמה דדרום תלייא במזרח ותוקפיה אזיל בשרותא ה"נ מערב אזלא (ס"א לאתחבקא) לאתאחדא בדרום הה"ד "וימינו תחבקני" -- ימינא דא הוא דרום, בג"כ ינקא מתרין סטרין, מצפון ומדרום, הה"ד (שם) "שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני", "שמאלו" דא הוא צפון, "וימינו" דא הוא דרום.
ורזא דא אוליפנא קודשא בריך הוא יהיב מטתיה בין צפון לדרום. והכי אוליף לי אבא. וע"ד אית להו לבני נשא למיהב מטתייהו בין צפון לדרום. והכי אוליף לי אבא, דיהבין להו בנין דכרין, דהא איהו אתכוון כלפי מהימנותא שלימא עלאה בשלימותא דכלא לגבי קודשא בריך הוא דאיהו בין צפון לדרום ולגבי כנסת ישראל דאנהירין (ס"א דאיהי) בין צפון לדרום. ודאי יהוון ליה בנין דכרין. ובכלא
דפים אחרים ברחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה
הדף באתרים אחרים: באתר "ספריא" • באתר "תא שמע"
דף קיט א
מתוך: זוהר חלק כה (עריכה)
בעי לאחזאה עובדא כגוונא דלעילא וכמה דאחזי עובדא לתתא ה"נ אתער לעילא ואוקמוה.
שמע ר' פנחס ונשקיה לר' אלעזר ובכה וחייך, אמר זכאה חולקי בהאי עלמא ובעלמא דאתי:
פתח ואמר "יי' אורי וישעי ממי אירא וגו'".
"יי' אורי וישעי" -- כיון דבר נש אסתכל (נ"א אתאחד) בנהורא דלעילא וקב"ה אנהיר עליה לא דחיל מעלאין ותתאין. כד"א "ועליך יזרח יי' וכבודו עליך יראה".
"יי' מעוז חיי" -- כיון דקב"ה אחיד ביה בבר נש לא מסתפי בההוא עלמא מכל מאריהון דדינין. אוף אנא כהאי גוונא כיון דאחידנא באבוך ובך לא אסתפינא בהאי עלמא ובעלמא אחרא ועלך כתיב "ישמח אביך וגו'". כיון דכתיב "ישמח אביך ואמך" מאי "ותגל יולדתך", דהא באמך סגיא? אלא "ישמח אביך" דא קב"ה. "ואמך" דא כנסת ישראל "ותגל יולדתך", יולדתך דלתתא. ר' שמעון אבוך אן חדוותא דיליה אלא קרא הוא בלחודוי דכתיב (שם) "גיל יגיל אבי צדיק". דא קב"ה. "ויולד חכם ישמח בו" דא אביך דלתתא. דבר אחר "גיל יגיל אבי צדיק" דא אביך דלתתא "ויולד חכם ישמח בו" כתיב בתוספת וא"ו דא קב"ה הוא לעילא.
א"ר אלעזר כתיב "בידך אפקיד רוחי פדיתה אותי יי' אל אמת", האי קרא אית ליה לאסתכלא ביה חמיתון מאן דאפקיד בידא דמלכא מידי. אלא ודאי זכאה הוא בר נש דאזיל באורחוי דמלכא קדישא ולא חטי קמיה.
תא חזי כיון דעאל ליליא, אילנא דמותא שליט בעלמא ואילנא דחיי אסתלק לעילא לעילא. וכיון דאילנא דמותא שליט בעלמא בלחודוי כל בני עלמא טעמין טעמא דמותא. מ"ט. בגין דההוא אילנא גרים. ובר נש בעי לאקדמא ולמפקד בידיה נפשיה בפקדונא מההוא פקודנא לאו כדאי לאתאחדא ביה הואיל ופקדונא אתמסר לגביה ואי יסרב ביה ודאי נבדוק אבתריה דלאו מזרעא קדישא הוא ולאו מבני מהימנותא. כך ההוא אילנא בני נשא אקדימו ויהבין ליה פקדונא דנפשייהו וכל נשמתין דבני עלמא נטיל. וכלהו טעמין טעמא דמותא בגין דהאי אילנא דמותא הוא ובגין דכל אינון נפשתא אע"ג דכלהו אתחייבו לגביה ולאו כדאי הוא לאתבא פקדונא לגביה בר נש אלא כיון דכלהו אתמסרי ליה בפקדונא אתיב כל פקדונין למאריהון.
ת"ח לאו וכדאי הוא האי אילנא דמותא לאתבא פקדונא לגביה דבר נש אלא בשעתא דאילנא דחיי אתער בעלמא. ואימתי אתער ההוא אילנא דחיי. בשעתא דסליק צפרא. וכדין כיון דהאי אתער בעלמא כל בני עלמא חיין ושביק ואהדר ההוא אילנא דמותא כל פקדונין דאתפקדו לגביה ואזיל ליה. מ"ט חיין בגין דההוא אילנא דחיי גרים. ואי תימא הא בני נשא סגיאין אינון דמתערין בליליא בעוד דאילנא דמותא שליט אלא ודאי ההוא אילנא דחיי קא עביד. מ"ט בגין דכתיב "לראות היש משכיל דורש אל אלקים" ולא יהא ליה פתחון פה לבר נש דיימא אלמלי שליטנא בנפשאי כליליא אשתדלנא באורייתא.
א"ר יהודה האי בישראל ודאי והכי הוא. אבל באו"ה דחמינא כהאי גוונא מ"ט? א"ל ודאי שפיר הוא דקא אמרת. פתח ואמר "מה אקוב לא קבה אל ומה אזעום לא זעם יי'". ת"ח כגוונא דאית לעילא אית לתתא. לעילא אית ימינא ואית שמאלא, לתתא ישראל ועמין. ישראל אתאחדן לימינא בקדושא דמלכא קדישא. עמין עכו"ם לשמאלא לסטרא דדוה טסאכא וכלהו לתתא מכלהו דרגין דשמאלא וכלהו דרגין אחידן דא בדא
דפים אחרים ברחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה
הדף באתרים אחרים: באתר "ספריא" • באתר "תא שמע"
דף קיט ב
מתוך: זוהר חלק כה (עריכה)
עד דתליין מן רישא וכגוונא דרישא נטיל בההוא גוונא נטיל זנבא דאיהי תתאה מ"ט בגין דאחיד ביה ובגין כך עמין עכו"ם כההוא סטר מסאבא דלהון הכי אתדברו.
בלעם הוא אשמש בכלהו כתרין (נ"א דרגין) תתאין והוא הוה חמי בהאי תתאה דאיהו זנבא דלא יכיל לאתדברא אלא ברישא. בגין כך אמר "מה אקוב לא קבה אל" (דאיהו רישא בגין) דההוא רישא עלאה לא אשתכח בדינא באינון יומין. ואע"ג דהאי אל אוקימנא האי מלכותא קדישא נטיל שמא כגוונא דכלא והאי טב וחסד דהאי עלמא (ס"א אוקימנא באתר אחרא עלאה והוא טב וחסד דעלמא האי מלכותא קדישא נטל שמא כגוונא דעילא) ובגין כך אקרי "אל" אלא דאיהו "זועם בכל יום" דאשתכח ביה דינא. ות"ח "אל שדי" הא אוקימנא דביה ספוקא דעלמא ואיהו אמר לעולם די, דהא האי אל הוא דאזדווג בהדיה ובגין כך אקרי "אל שדי" - אל דשדי. ועל דא "מה אקוב לא קבה אל".
בגין כך כגוונא דאתער רישא ה"נ אתער תתאה. בכה רבי אלעזר פתח ואמר "קולה כנחש ילך וגו'". השתא (כהאי גוונא) דישראל בגלותא איהי ודאי אזלא כנחש. חויא כד איהו (ד"א בדינא) כפיף רישא לעפרא סליק זנבא שליט ומחי לכל אינון דאשתכחו קמיה. אוף הכי השתא בגלותא כהאי גוונא רישא כפיף לעפרא וזנבא שליט, מאן עביד לזנבא דיסתליק לעילא ושליט ומחי. רישא דאתכפיא לתתא. ועם כל דא מאן מדבר ליה לזנבא ומאן נטיל ליה למטלנוי. האי רישא. אע"ג דאיהו כפיף לעפרא הוא מדבר למטלנוי בגין דא "קולה כנחש ילך".
והשתא שאר עמין דאינון אחידן כזנבא סלקין לעילא ושלטין ומחיין ורישא כפיף לעפרא כד"א "נפלה לא תוסיף קום וגו'". ועם כל דא האי רישא מדבר לזנבא ונטיר (ס"א ונטיל) ליה כד"א "שמוני נוטרה את הכרמים" אלין עמין עככו"ם דאינון זנבא.
אתא רבי יהודה ונשיק ידוי אמר אלמלי לא שאילנא מלה בעלמא אלא דשאילנא דא ורווחנא ליה די ליה דהשתא ידענא עמין עכו"ם ושולטנותא דלהון היך מתדבר. זכאה חולקהון דישראל דעלייהו כתיב "כי יעקב בחר לו יה וגו'". א"ל רבי אלעזר מהו "לסגולתו". א"ל תלת אבהן אלין אקרון סגולה בין לעילא בין לתתא. כגוונא דא כהנים לויים וישראלים. וכלא חד. ואלין סגולתו של קב"ה לעילא וסגולתו לתתא. ודא הוא דכתיב "והייתם לי סגולה מכל העמים":
ונסע אוהל מועד מחנה הלוים
"ונסע אהל מועד מחנה הלוים וגו'". לבתר מה כתיב "ונסע דגל מחנה אפרים לצבאותם ימה" היינו שכינה שרויה במערב ואוקמוה. כתיב "ויברכם ביום ההוא לאמר בך יברך ישראל לאמר וגו' וישם את אפרים וגו'". "בך יברך ישראל" - ישראל סבא. מאי קמ"ל אלא "בך יתברך ישראל" לא כתיב או "בך יבורך ישראל" מהו יברך ישראל? אלא ישראל קדישא לא יברך לעלמא אלא בך דאנת במערב וכתיב "אני אל שדי פרה ורבה". אוליפנא דחמא עמיה שכינתא וכדין אמר "בך יברך ישראל לאמר", בך יברך לעלמא.
והאיך חמא והכתיב (שם) "ועיני ישראל כבדו מזוקן וגו'"? אלא "שכל את ידיו" כתיב, מאי "שכל"? אלא ימינא הוה זקיף וסטי ליה שכינתא כלפי אפרים וארח ריהא דשכינתא על רישיה כדין אמר "בך יברך ישראל" וחמא דאיהו למערב ודאי שכינתא במערב. והא אוקימנא בגין דלהוי בין צפון לדרום ולאתחברא בגופא ולמהוי בזווגנא חד וצפון מקבלא לה תחות רישא ודרום מחבקא לה הה"ד "שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני". והא אוקימנא ודאי מטתו שלשלמה בין צפון לדרום ולאתחברא בגופא וכדין כללא חד לאתברכא עלמא.
תנן "כל האומר תהלה לדוד ג"פ בכל יומא מובטח לו שהוא בן העוה"ב",
דפים אחרים ברחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה
הדף באתרים אחרים: באתר "ספריא" • באתר "תא שמע"
דף קכ א
מתוך: זוהר חלק כה (עריכה)
והא אוקימנא בגין לזווגא לה להאי תהלה ולאשתכחא בכל יומא בין צפון לדרום. אתי בר נש בצפרא מקבל עליה עול מלכות שמים (כמה דאתמר. מסדר שבחא) באינון תושבחן דקאמר (עם) תהלה לדוד וכלהו הללויה דאינון סדורא דעשרה תושבחן דעשרה כתרין קדישין דשמא קדישא. ובגין כך עשרה אינון הללויה. לבתר סיים בעשרה תושבחן דאינון הללויה "הללו אל בקדשו וגו'. הללוהו וגו'". מאן אינון עשרה הללויה והא חמשה אינון? אלא שדי שבחא בהללויה וסיים בהללויה.
לבתר עלויא דסדור שבחא ב"אז ישיר משה" דאית ביה כלא, ובדא מקבל עליה עול מלכותא קדישא.
לבתר אשרי לה בחסד בסיומא דצלותא לאתקדשא ביה.
לבתר בצלותא דמנחה דגבורה תלייא ודינא שארי אשתכח בכל דרומא (ס"א יומא) דא מטה דאתיהיבת בין צפון לדרום לאתחברא בזיוגא דא בגופא כדקא יאות. ומאן דמסדר ומחבר לה בכל יומא כהאי גוונא ודאי הוא בן העוה"ב.
בגין כך האי דגל מחנה אפרים ימה, ואיהו בין צפון לדרום. דרום - ראובן, מן סטרא חד דכתיב "דגל מחנה ראובן תימנה", צפון - דן, מסטרא אחרא דכתיב "דגל מחנה דן צפונה." אפרים בין דא לדא אשתכח, מערב דאיהו אפרים, בין צפון לדרום, כלא כגוונא דלעילא.
רזא ליתבי דרומא אחונא. והכי שדר לון אחינא מסטרא דבוצינין (ס"א מסדרי בוצינין) ברזין קטירין דבעיתו ליחדא יחודא בטופסרא דקטרא עלאה קבילו עלייכו עול מלכותא קדישא בכל יומא בקדמיתא ובדא תעלון (ס"א בקשורא) בקסורא (ס"א בקיסטרא) קדישא דדרום ואסחרו סטרי עלמא עד דמתקשרן בקטורא חדא ובדרום תקיפו (ס"א תקיעו) דוכתא ותמן תשרון.
ר' אלעזר שאיל לר"ש אבוי א"ל סימנא לזווגא דיחודא מנין. א"ל ברי אע"ג דאוקימנא מלין לכל סטר וסטר ואתבדרו הכא מלה והכא מלה, סימנא דא נקוט בידך והכי הוא, כעין סחרא דמדבחא דתנן "ובא לו לקרן דרומית מזרחית מזרחית צפונית צפונית מערבית מערבית דרומית". א"ל והא לא יכיל עד דמקבל עליה ב"נ עול מלכותא קדישא בקדמיתא ויהיב עליה עול דא ואת אמרת דייתי לדרום בקדמיתא? א"ל כלא הא אמינא לך דהא "ובא לו לקרן" אמינא בקדמיתא והא ידעתא רזא דקרן ודא הוא עול מלכותא קדישא. לבתר "דרומית מזרחית" דתמן הוא אילנא דחיי. ודא לאזדווגא ליה במזרח דאיהו אבא עלאה דהא בן מסטרא דאבא קא אתי. ובגין כך מדרום למזרח דתוקפא דדרום במזרח הוא ובעי לאתקשרא כחדא דרום במזרח ומזרח דאתקשר בצפון (כד"א וצפונך תמלא בטנם) בגין דהאי אשלים ומלי נחלין ומבועין וע"ד "מזרחית צפונית" אלין אבא ואמא דלא מתפרשן לעלמין והא אוקימנא. ומה דאתמר צפונית דאיהו טמירא עלאה ומסטר דילה נפיק צפון ודינין מסטרא דילה מתערין אע"ג דהיא רחמי וחידו והא אוקימנא וכד איהי נפקת צפון נפקת ביה דאיהו אתכליל ואתקשר בדרום.
לבתר "צפונית מערבית" דהא מסטרא דאבא נפיק בן ומסטרא דאמא נפיקת בת. ובגין כך צפונית מערבית ודא הוא קרן דקדמיתא דהשתא אתקשר בצפון סתם. לבתר בעי לקשרא לה בדרום דתמן הוא קשורא דכלא וגופא ביה אשתכח וע"ד "מערבית דרומית". אשתכח האי קרן ג' זמנין: חד לקבלא ליה בר נש בקדמיתא, ולבתר הכי לקשרא לה בתרי דרועי לאתחברא בגופא ולמהוי כלא חד ודא הוא סדורא דיחודא שלים וכל סטר וסטר בההוא קשורא דאתחזי ליה ולא יחליף סטרא בסטרא אחרא דלא איתחזי ליה בגין דלא יתענש. מאן דעביד
דפים אחרים ברחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה
הדף באתרים אחרים: באתר "ספריא" • באתר "תא שמע"
דף קכ ב
מתוך: זוהר חלק כה (עריכה)
יחודא דא כדקא חזי כמה דאמינא -- זכאה חולקיה בהאי עלמא ובעלמא דאתי, דהא ידע לסדרא שבחא דמאריה ויחודא דמאריה. ולא עוד אלא דקב"ה משתבח ביה, עליה כתיב "ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר".
ר"ש פתח "לדוד אליך יי' נפשי אשא אלקי בך בטחתי וגו'". מאי קא חמא דוד לסדרא האי שבחא הכי, וכלהו שבחי דאינון באלפא ביתא כלהו שלמין והאי חסרא דלא את ביה ו'? ואמאי סדורא דא למנפל על אנפין?
אלא (תא חזי) רזא עלאה הוא גניז בין חברייא. בשעתא דליליא עאל (ושלטא) אילנא תתאה דתלייא ביה מותא פריש ענפוי ומכסיא לכלא, וע"ד אתחשך, וכל בני עלמא טעמין טעמא דמותא ואקדים בר נש ויהיב ליה פקדונא דנפיש ואפקדיה בידיה בפקדונא. ובגין דנטיל לון בפקדונא תב פקדונא למריה בשעתא דאתי צפרא. כד אתי צפרא ותב לגביה פקדוניה בעי לברכא ליה לקב"ה דאיהו מהימנא עלאה. לבתר דקם עאל לבי כנשתא מעטר בטוטפי, אתכסי בכיסוי דציצית, עאל ומדכי גרמיה בקורבנין בקדמיתא. לבתר קביל עליה עול מלכותא בסדורא דשבחי דדוד דאינון סדורא דעול מלכותא. ובסדורא דשבחא דא אשרא עליה ההוא עול. לבתר סדורא דצלותא דמיושב וצלותא דמעומד לקשרא לון כחדא.
ת"ח רזא דמלה, אע"ג דצלותא תלייא במלולא ודבורא דפומא -- כלא תלייא בעקרא דעובדא בקדמיתא, ולבתר בדבורא ובמלולא דפומא. מאן עובדא? אלא ההוא עובדא דעביד בר נש בקדמיתא. כגוונא דצלותא הוא ולא יצלי בר נש צלותא עד דיתחזי עובדא בקדמיתא כגוונא דצלותא. עובדא דקדמיתא (ס"א בקדמיתא עובדא). בשעתא דבר נש קאים בעי לדכאה גרמיה בקדמיתא, ולבתר יקבל עליה האי עול לפרשא על רישיה פרישו דמצוה, לבתר יתקשר קשורא דיחודא דאינון תפלין, (מהו תפילין) תפלה של ראש ושל יד, ולאתקנא לון בקשורא חדא בשמאלא ועל לבא כמה דאוקימנא "שמאלו תחת לראשי וגו'", וכתיב "שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך", והא אוקימנא, ודא הוא עובדא בקדמיתא.
לבתר בשעתא דב"נ עאל לבי כנישתא ידכי גרמיה בקדמיתא בקרבנין במלולא דפומא. לבתר יקבל עליה האי עול מלכות לפרשא על רישיה (פרישו דמצוה) בשבחי דדוד מלכא כגוונא דעובדא דפריש על רישיה פרישו דמצוה, ולבתר - צלותא דמיושב, לקבל תפלה של יד. לבתר - צלותא דמעומד, דהיא לקבל תפלה דרישא. ודא כגוונא דדא. עובדא כגוונא דדבורא. ודאי בעובדא ומלולא תלייא צלותא. ואי פגים עובדא -- מלולא לא אשכח אתר דשריא ביה, ולאו איהו צלותא, ואתפגים ההוא בר נש לעילא ותתא.
(ולא עוד אלא) דבעינן לאחזאה עובדא ולמללא מלולא עליה ודא הוא צלותא שלים. ווי ליה לבר נש דפגים צלותיה פולחנא דמאריה. עליה כתיב "כי תבאו לראות פני וגו' גם כי תרבו תפלה אינני שומע", דהא בעובדא ובמלולא תליא מלתא.
ת"ח כיון דבר נש עביד צלותא כגוונא דא בעובדא ובמלולא וקשיר קשורא דייחודא -- אשתכח דעל ידיה מתברכן עלאין ותתאין. כדין בעי ליה לבר נש לאחזאה גרמיה בתר דסיים צלותא דעמידה כאלו אתפטר מן עלמא, דהא אתפרש מן אילנא דחיי וכניש רגלוי לגבי ההוא אילנא דמותא דאהדר ליה פקדוניה, כד"א "ויאסוף רגליו אל המטה", דהא אודי חטאוי וצלי עלייהו. השתא בעי לאתכנשא לגבי ההוא אילנא דמותא ולמנפל ולימא לגביה "אליך יי' נפשי אשא". בקדמיתא
דפים אחרים ברחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה
הדף באתרים אחרים: באתר "ספריא" • באתר "תא שמע"
דף קכא א
מתוך: זוהר חלק כה (עריכה)
יהיבנא לך בפקדונא -- השתא דקשירנא ייחודא ועבידנא עובדא ומלולא כדקא יאות ואודינא על חטאי -- הא נפשי מסירנא לך ודאי. ויחזי בר נש גרמיה כאילו פטיר מן עלמא, דנפשיה מסיר להאי אתר דמותא, בגין כך לא אית ביה וא"ו, דוא"ו אילנא דחיי הוא, והאי אילנא דמותא הוא.
והא קמ"ל דרזא דמלה (ס"א מאי קמ"ל רזא דמלה) דאית חובין דלא מתכפרן עד דאתפטר בר נש מעלמא, הה"ד "אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון", והאי יהיב גרמיה ודאי למותא ומסיר נפשיה להאי אתר. לאו בפקדונא - כמה בליליא, אלא כמאן דאתפטר מן עלמא ודאי. ותקונא דא בעי בכוונא דלבא וכדין קב"ה מרחם עלוי ומכפר ליה לחוביה. זכאה הוא בר נש דידע למפתי ליה ולמפלח למאריה ברעותא ובכוונא דלבא. ווי ליה למאן דאתי למפתי למאריה בלבא דחיקא ולא ברעותא, כד"א "ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ולבם לא נכון עמו". הוא אומר "אליך יי' נפשי אשא" ולאו כל מלוי אלא בלבא רחיקא, הא גרם עליה לאסתלקא מעלמא עד לא מטון יומוי בזמנא, דהאי אילנא אתער בעלמא למעבד דינא. ועל דא בעי בר נש לאדבקא נפשיה ורעותיה במאריה ולא ייתי לגביה ברעותא כדיבא בגין דכתיב "דובר שקרים לא יכון לנגד עיני" -- מאי "לא יכון"? אלא בשעתא דהוא אתקין גרמיה להאי ולביה רחיקא מקב"ה -- קלא נפיק ואמר "לא יכון לנגד עיני", (אמאי) האי בעי לאתקנא גרמיה, "לא יכון" -- לא בעינא דיתתקן. כ"ש אי אתי ליחדא שמא קדישא ולא מיחד ליה כדקא יאות.
זכאה חולקהון דצדיקיא בעלמא דין ובעלמא דאתי עלייהו כתיב "ובאו וראו את כבודי וגו'", וכתיב "אך צדיקים יודו לשמך וגו'". אתא ר' אלעזר ונשיק ידוי אמר אלמלא לא אתינא לעלמא אלא למשמע מלין אלין דיי. אמר ר' יהודה זכאה חולקנא וזכאה חולקהון דישראל דאינון מתדבקין בקב"ה דכתיב "ואתם הדבקים וגו'", "ועמך כלם צדיקים וגו'". ברוך יהו"ה לעולם אמן ואמן. ייל"או:
פרשת נשא
"וידבר יי' אל משה לאמר. נשא את ראש בני גרשון וגו'".
ר' אבא פתח "אשרי אדם לא יחשוב יי' לן עון ואין ברוחו רמיה". האי קרא לאו רישיה סיפיה ולאו סיפיה רישיה ואית לאסתכלא ביה והא אוקמוה. ת"ח בשעתא דצלותא דמנחה דינא שריא בעלמא ויצחק תקן צלותא דמנחה וגבורה עלאה שלטא בעלמא עד דאתי ועאל ליליא בגין לקבלא ליה (לליליא) ומזמנא דשארי צלותא דמנחה אתפרש שמאלא לקבלא (לי') ואתער ליליא. בתר דאתער כל אינון נטורי פתחין דלבר כלהו מתערין בעלמא ואתפשטו. וכל בני עלמא טעמין טעמא דמותא והא אתמר.
בפלגות ליליא ממש אתער שמאלא כמלקדמין וורדא קדישא סלקא ריחין והיא משבחת וארימת קלא וכדין סלקא ושריא רישא לעילא בשמאלא