פתיחת התפריט הראשי

זהר חלק ג ר ב

דף ר ב

כתיב ויקר אלקים אל בלעם וכתיב ויבא אלקים אל בלעם. אמר ליה למלכא דיתיב בהיכליה על כרסייא חד מגיד קרא לתרעא. אמר מאן הוא דבטש לתרעא. אמרו סגיר פלן. אמר לא ייעול הכא ולא יטנף היכלא ידענא דאי בשליחא אימא ליה לא חייש. וייזיל ברי ויסתאב ויקרב בהדיה. אבל אנא איזיל ואגזים ביה דירחק ארחיה ממותבא דברי ולא יסאב ליה. אקדים מלכא ואתא לגביה ואגזים. ואמר ליה סגיר סגיר מנע רגלך מארחא דברי שארי תמן ואי לאו אומינא דחתיכין יעבדון גופך בני שפחותי. רחימא דמלכא קרי לדשא. אמר מלכא מאן הוא. אמרו רחימך פלניא. אמר רחימא חביבא דנפשאי לא יקרי ליה קלא אחרא אלא אנא. צווח מלכא ואמר פלניא פלניא עול חביבא דנפשאי רחימא דילי אתקינו היכלין למללא עמיה. כך בלעם איהו סגיר רחיקא מבני נשא קרא לתרעא דמלכא שמע מלכא אמר סגיר מסאבא לא ייעול ולא יטנף היכלא דילי. אנא אצטריך למיזל לאגזמא ליה דלא יקרב לגבי תרעא דברי ולא יסאב ליה וע"ד ויבא אלקים אל בלעם וגו'. אמר ליה סגיר סגיר לא תלך עמהם לא תאור את העם כי ברוך הוא. לא תקרב לגבי דברי הן לטב הן לביש מסאב אנת בכלא. אבל במשה כתיב ויקרא אל משה קלא דמלכא ולא ע"י שליחא אחרא. מאהל מועד מהיכלא קדישא מהיכלא מתקנא מהיכלא יקירא דעאלין ותתאין תאיבין לגביה ולא יכלין למקרב לגביה:

ויאמר בלעם אל האלקים בלק בן צפור. והוא אמר מלך מואב מלכא חשיבא שלח אלי. מלך מואב. חמו גאותא דההוא רשע (דאפי' ליה לבלק לא חשיב כלום) דכתיב מלך מואב ולא אמר למואב מכלל גברא דלא אתחזי למלכא והא אתעביד מלכא. למואב קדמאה מה כתיב ביה והוא נלחם במלך מואב הראשון מלכא בר מלכא. חשיבא בר חשיבא. אבל דא מלך למואב כתיב. קרא אסהיד מלך למואב. והא אתערנא דאתכוון הוא לגאותא לבא רב. כל מלכין דעלמא שלחין לגבאי שלוחיהון (ס"א ויאמר בלעם אל האלקים בלק בן צפור מלך מואב שלח אלי חמו גאוותא דההוא רשע דאמר מלך מואב ולא אמר מלך למואב במלכא דמואב קדמאה מה כתיב ביה והוא נלחם במלך מואב הראשון מלכא בר מלכא חשיבא בר חשיבא אבל דא מלך למואב כתיב וקרא אסהיד עליה למואב בעת ההיא גברא דלא אתחזי למלכא והא אתעביד מלכא. והא אתערנא דמתכוון לגאותא דלבא רב דכל מלכין דעלמא שלח לגבאי שלוחיה וחשיבנא גביה) (וחשיבנא לגבייהו):

רבי פנחס הוה אזיל למחמי ברתיה אנתו דר' שמעון (נ"א אמיה דרבי אלעזר) דהות במרעא והוו אזלי עמיה חברייא והוא הוה רכיב בחמריה. עד דהוה אזיל בארחא פגע בתרין ערבאי, אמר לון בחקל דא אתער קלא מיומין דעלמא, אמרו ליה מיומין דעלמא לית אנן ידעין. מיומין דילן אנן ידעין, דהא יומא חד הוו אינון לסטין מקפחי ארחין עברין בההוא חקלא ופגעו באינון יודאי ואתו לקפחא לון. ואשתמע מרחיק בהאי חקל קל דחמרא דא דנהק תרי זמני. ואתא שלהובא דאשא בההוא קלא (נ"א בההוא חקלא) ואוקיד לון ואשתזיבו אינון יודאי. א"ל ערבאי במלה דא דקא אמרתון לי תשתזבון יומא דא מלסטין אחרנין דקא מחכן לכו בארחא. בכה ר' פנחס אמר מאריה דעלמא רחשא דניסא דא עבדת בגיני ואשתזבון אינון יודאי ולא ידענא. פתח ואמר לעושה נפלאות גדולות לבדו כי לעולם חסדו. כמה טיבו עביד קב"ה עם בני נשא וכמה נסין ארחיש לון בכל יומא ולא ידע אלא איהו בלחודוי. ב"נ קם בצפרא וחויא אתי לקטלא ליה וב"נ שוי רגליה על רישיה וקטיל ליה ולא ידע ביה בר קודשא בריך הוא בלחודוי, הוי לעושה נפלאות גדולות לבדו. ב"נ אזיל בארחא ולסטין מחכאן ליה למקטליה, אתא אחרא ואתייהב כופרא תחותיה והוא אשתזיב, ולא ידע טיבו דעבד ליה קב"ה ונסא דארחיש ליה בר איהו בלחודוי, הוי לעושה נפלאות גדולות לבדו. לבדו עביד וידע. ואחרא לא ידע. אמר לחברייא חברייא