פתיחת התפריט הראשי

זהר חלק ג קמח א

דף קמח א

זוהר חלק ג דף קמח/א שמא קדישא חסרא. רבי אבא הוה אזיל ללוד. פגע ביה ר' זירא בר רב א"ל הא חמינא אפי שכינתא ומאן דחמי אפי שכינתא בעי למיזל ולרהטא בתראה הה"ד ונדעה נרדפה לדעת את ה'. וכתיב והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר יי' וגו'. כי מציון תצא תורה וגו'. ואנא בעינא למהך בתרך ולמילף מאינון מלי מעלייתא דאתון טעמין כל יומא מאדרא קדישא. מאי דכתיב והאמין ביי' ויחשבה לו צדקה אי קב"ה חשבה לאברהם או אברהם לקב"ה. ואנא שמענא דקב"ה חשבה לאברהם ולא אתישבא בלבאי א"ל הכי אוקימנא ולאו הכי הוי. ת"ח ויהשבה ויחשוב לו לא כתיב אלא ויחשבה. אברהם ודאי חשבה לקב"ה. דתניא כתיב (שם) ויוצא אותו החוצה א"ל קב"ה צא מאצטגנינות שלך. לאו ההוא אורחא למנדע שמי. את חמי ואנא חמינא. אברם אינו מוליד אברהם מוליד. מכאן ולהלאה אשתדלו בארחא אחרא כ"ה יהיה זרעך. מאי כ"ה היא כתרא עשיראה קדישא דמלכא למנדע שמיה והיא כתרא דדינין מתערין מנה. ותאנא כה יהיה זרעך ממש. בההיא שעתא חדי אברהם לאסתכלא ולמנדע שמיה ולאתדבקא ביה משום דאתבשר בכ"ה ואע"ג דדינין מתערין מנה חשב אברהם לההוא כתרא אע"ג דהיא דינא כאלו היא רחמי הה"ד ויחשבה מאי ויחשבה לההוא כתרא. צדקה רחמי. אמר רבי יצחק כ"ה כתרא עשיראה היא ואתקרי צד"ק ודינין מתערין מנה ואברהם אע"ג דידע דדינין מתערין מנה מהאי צדק. הוא חשבה צדקה דדינין לא מתערין מנה בגין דהוא רחמי. תו אמר ר' אבא מאי דכתיב ויי' ברך את אברהם בכל כד"א כי כל בשמים ובארץ וכתיב כה תברכו דבגינייהו דישראל מתברך האי כ"ה על ידא דכהנא בגין דיתברכון ישראל לתתא וישתכח ברכתא בכלא ולזמנא דאתי (ס"א כתיב) כד"א יברכך יי' מציון וגו'. ברוך יי' מציון שוכן ירושלם:

ויהי ביום כלת משה וגו'. תאנא רבי יוסי ביום שנכנסה כלה לחופה. במאי אוקימנא ביום כלת משה אלא מלמד דעל ידוי דמשה נכנסה. אמר רבי יהודה וכי עד השתא אתעכבת דלא עיילת לדוכתה והכתיב ולא יכול משה לבא אל אהל מועד וגו'. א"ר יצחק אין מוקדם ומאוחר בתורה. ויהי ביום כלת משה כלת של משה ודאי. דתנינן אמר ר"ש מאי דכתיב עלית למרום שבית שבי וגו'. אלא בשעה שאמר לו קב"ה של נעליך מעל רגליך אזדעזע ההר אמר מיכאל קמי קב"ה רבש"ע תבעי לסתור אדם. והא כתיב זכר ונקבה בראם ויברך אותם ולית ברכתא אשתכח אלא במאן דאיהו דכר ונוקבא ואת אמרת לאתפרשא מאתתיה. א"ל הא קיים משה פריה ורביה השתא אנא בעינא דיתנסב בשכינתא ובגיניה יחות שכינתא לדיירא עמיה הה"ד עלית למרום שבית שבי. ומאי שבי. שכינתא דאתנסיבת עמך. לקחת מתנות באדם. באדם לא כתיב אלא באדם הידוע למעלה. וביומא דנחתת שכינתא ההוא יומא דאתנסבא במשה נחתא הה"ד כלת משה. כלת משה ממש. וביהושע דאנפוי כאנפי סיהרא כתיב של נעלך דלא אתפרש אלא בזמנין ידיען דהא לא אתנסיבת עמיה שכינתא כל כך ולא אתחזי ליה דכתיב (שם) ויפל יהושע על פניו ארצה. אבל הכא כלת משה ודאי. מתנות באדם מתנת כתיב. זכאה חולקיה דמשה דמאריה בעי ביקריה על כל שאר בני עלמא:

ויאמר יי' אל משה נשיא אחד ליום. מהו ליום. א"ר יהודה יומין דלעילא דאתחנכו