זהר חלק ג קכו ב
דפים אחרים ברחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה
הדף באתרים אחרים: באתר "ספריא" • באתר "תא שמע"
מתוך: זוהר חלק כה (עריכה)
מאן הוא סניגורא? אלין עובדין דכשרן דקיימי עליה דב"נ בשעתא דאצטריך ליה.
ואי לא ישתכח עליה סניגורא -- הא אתחייב מן דינא לאסתלקא מן עלמא. בההיא שעתא כד איהו שכיב בקולרא דמלכא עד דזקיף עינוי חמא דאתיין לגביה תרין דכתבין קמיה כל מה דעביד בהאי עלמא וכל מה דאפיק מן פומא ויהיב דינא (נ"א חושבנא) על כלא וכתבין קמיה. הה"ד "כי הנה יוצר הרים ובורא רוח ומגיד לאדם מה שיחו וגו'". והוא אודי עלייהו. מאי טעמא? בגין דההוא עובדא דאיהו עביד סלקא וקיימא עליה לאסהדא ביה, וקיימין לאסהדא עליה, וכלהו נחתין ואתרשימו קמיה וקיימי קמיה ולא מתעברן מניה עד שעתא דאתדן בהו בההוא עלמא.
ת"ח כל אינון מלין דעביד ב"נ בהאי עלמא -- כלהו זמינין וקיימי לאסהדא ביה, ולא אתאבידו מיניה, ובשעתא דמפקי ליה לקברא כלהו מתעתדן ואזלי קמיה, ותלת כרוזי מכרזי: חד קמיה, וחד מימיניה, וחד משמאליה. ואמרי "דא פלנייא דמריד במאריה. מריד לעילא, מריד לתתא. מריד באורייתא, מריד בפיקודוי. חמו עובדוי, חמו מלוי -- טב ליה דלא אברי". עד דמטי לגבי קברא כלהו מתין אתרגזון מדוכתייהו עליה ואמרי ווי ווי דדא אתקבר בגוון.
עובדוי ומלוי אקדמן ועאלין לקברא וקיימי עליה דההוא גופא, ורוחיה אזלא ושאט ומתאבלא על גופא. כיון דב"נ אתטמר בבי קברי דומ"ה קדים (ס"א קאים) ונפיק תחות ידיה תלתא בי דינא די ממנן על דינא דקברא ותלת שרביטי דאשא בידייהו ודיינין רוחא וגופא כחדא.
ווי על ההוא דינא, ווי על עובדוי בשעתא דאיהו תפיס בקולרא דמלכא ואתדן דיניה ואשתלים דלא אשתכח עליה סניגוריא. וסנטירא דמלכא נחית וקאים קמיה לרגלוי וחד סייפא שננא בידיה. זקיף ב"נ עינוי וחמי כתלי ביתא דמתלהטן באשא (דזיוא) מניה. אדהכי חמי ליה קמיה כוליה מלי עיינין. לבושיה אשא דלהיט קמיה דבר נש. הכי הוא ודאי דהא כמה בני נשא חמו מלאכא בשוקא וקיימי קמיה ושאר בני נשא לא חמאן ליה.
ואי תימא הא כתיב "עושה מלאכיו רוחות וגו'", היך יכיל לאתחזאה בארעא? אלא מלה דא הא אוקמוה, דכיון דנחית מלאכא לארעא אתלבש בגופא ואתחזי למאן דאתחזי בההוא לבושא דאתלבש ביה. ואי לאו לא יכיל למסבל ליה עלמא ולאתחזאה. כ"ש וכל שכן האי דכל בני עלמא צריכין ליה.
תלת טפין בחרביה וכו' והא אוקמוה חבריא. כיון דחמי ליה אזדעזע כל גויה ורוחיה ולביה לא שכיך בגין דאיהו מלכא דכל גופא, ורוחא דיליה אזלא בכל שייפי גופא, ואשתאיל מנייהו כבר נש דאשתאיל מחבריה למהך לאתר אחרא. כדין הוא אומר ווי על מה דעבד ולא מהנייא ליה אלא אי אקדים אסוותא דתשובה עד לא מטא ההיא שעתא. דחיל ההוא ב"נ ובעי לאתטמרא ולא יכיל. כיון דחמי דלא יכיל הוא פתח עינוי ואית ליה לאסתכלא ביה ואסתכל ביה בעיינין פקיחין. וכדין הוא מסיר גרמיה ונפשיה. וההוא שעתא הוא עידן דדינא רבא דב"נ אתדן ביה בהאי עלמא. וכדין רוחא אזלא בכל שייפי גופא ואשתאיל מינייהו ושאט בכל שייפין ואזדעזעא לכל סטרין וכל שייפי גופא כלהו מזדעזען.
כד מטא רוחא לכל שייפא ושייפא ואשתאיל מניה. נפל זיעא על ההוא שייפא ורוחא אסתליק מניה. ומיד מית ההוא שייפא. וכן בכלהו. כיון דמטי רוחא למיפק דהא אשתאיל מכל גופא כדין שכינתא קיימא עליה ומיד פרחא מן גופא.
זכאה חולקיה דמאן דאתדבק בה, ווי לאינון חייביא דרחיקין מנה ולא מתדבקין בה.
וכמה בי דינא אעבר בר נש כד נפק מהאי עלמא.
- חד ההוא דינא עילאה דקאמרן כד נפיק רוחא מן גופא.
- וחד דינא כד עובדוי ומלוי אזלין קמיה וכרוזי מכרזי עלוי.
- וחד דינא כד עייל לקברא