פתיחת התפריט הראשי

זוהר חלק כ

זוהר חלק ג דף כו/א פרשת צו:

זאת תורת העולה וגו', רבי שמעון פתח ואמר, (תהלים לו ז) צדקתך כהררי אל משפטיך תהום רבה וגו', האי קרא אוקימנא ליה ואתמר, תא חזי, האי עולה, סליקו וקשירו דכנסת ישראל לעילא, ודבוקא דילה בגו עלמא דאתי, למהוי כלא חד, בקשורא חדא בחידו, ובגין דסלקא לעילא לעילא, כתיב זאת תורת, רזא דכר ונוקבא כחדא, תורה שבכתב ותורה שבעל פה, לסלקא בחביבותא. כד אתער סטרא דצפון כמה דאוקימנא, דכתיב (שיר ב ו) שמאלו תחת לראשי, כדין איהי סלקא בחביבותא, ואתעטרא בימינא, ואתחברת באמצעיתא, ואתנהיר כלא מרזא דקדש הקדשים, ודא מגו דרזא דאדם, ברעו דכהנא, ובצלותא, ובשירתא. והא אוקימנא, דעולה קדש קדשים ברזא דרוח עלאה, בגין דתלת רוחין קשירין כחדא, רוח תתאה דאקרי רוח הקדש, רוח דלגו באמצעיתא דאקרי רוח חכמה ובינה, וכן אקרי רוח תתאה, אבל האי רוח דנפיק מגו שופר, כלילן באשא ומיא, רוח עלאה דאיהו סתים בחשאי, דביה קיימין כל רוחין קדישין, וכל אנפין נהירין, ובגין כך אהדרת עולה רוח ממש. ולבתר מרזא דבהמה


זוהר חלק ג דף כו/ב מסתפקי ואתזנו, לאתקשרא רוחא אחרא דאיהי גו מסאבו, מאינון תרבין ושמנונין כמה דאתמר, ובגין כך עולה קדש קדשים, שאר קרבנין למעבד שלמא בעלמא כלהו מכמה סטרין, ומארי דדינין, לאתעברא ולאתנהרא מגו רעותא לאתבסמא, אקרון קדשים קלים, בגין דלא מתעטרי לעילא לעילא בקדש הקדשים, ועל דא אינון קדשים קלים, ונכיסו דלהון בכל אתר כמה דאוקמוה, אבל עולה דאיהי רזא דקדש הקדשים, לאו איהי כשאר קרבנין, דכל עובדהא קדש. תא חזי מה כתיב, ולבש הכהן מדו בד, אלין לבושין מיחדין לקדושה, בד יחידאי, מיחדא לקדושה, וכתיב (ויקרא טז ד) בגדי קדש הם ורחץ במים את בשרו ולבשם, מאי טעמא דא קדש, אלא רזא דמלה כדקאמר, דאיהי קדש קדשים דסלקא כלא, ואתעטרא בקדש הקדשים בקשורא חדא, ולבתר מפני ואעבר רוח מסאבא דמסאב כלא, דלא שלטא, ולא יתקריב גו מקדשא, ואתעבר מכל סטרי דקודשא, ואשתאר כלא קדש בקדושה יחידאי. ואמר רבי שמעון, הא אתמר דכתיב (תהלים לו ז) אדם ובהמה תושיע יהו"ה, והכי סלקא רזא דאדם מסטרא דאדם, ובהמה מסטרא דבהמה, ובגין כך כתיב, אדם כי יקריב מכם, אדם ודאי, דדא קרבניה לעילא לקשרא קשרא, ולבתר מן הבהמה, וכלא איהו בקרא, אדם ובהמה, ודא איהו רזא דאצטריך לקרבנא אדם ובהמה כדקאמר. תא חזי, כד ברא קודשא בריך הוא עלמא, הכי עבד אדם ובהמה, ואי תימא, והא כתיב (בראשית א כ) ועוף יעופף על הארץ, דהא מנייהו מקרבין קרבנא, ואפילו עולה, כמה דכתיב (ויקרא א יד) ואם מן העוף עולה קרבנו, תא חזי, מכל אינון עופין לא מקרבין אלא מן התורים או בני יונה, אלא רזא דא, מה דאתכשר בדא פסיל בדא, דא ימינא ודא שמאלא, וכלא חד. עוף יעופף על הארץ, הא אוקימנא דאינון רזא דרתיכא, ובהו תסתלק רוח הקודש לסלקא לעילא, דאינון תרי, חד לימינא וחד לשמאלא, עוף לימינא ודא מיכאל, יעופף לשמאלא ודא גבריאל, דא לימינא ודא לשמאלא. ובגין כך מקרבין תרין אלין, לסלקא רוח קודשא, ושמאלא מעטר וזיין לתתא לההוא סטר שמאלא, וימינא לימינא, ואתקשרת אתתא בבעלה, למהוי חד, וכלא מסתלק ומתקשר כחדא לעילא ותתא, וקודשא בריך הוא אסתלק בלחודוי ואתתקף. ובספרי קדמאי, מסכנא לא יהיב חולקא לאתזנא אלא לעילא לאתקשרא, אבל כלא לעילא ותתא, כל חד מתקשר לסטריה כדקא יאות, והא אוקימנא. רבי אלעזר שאיל לרבי שמעון אבוי, ואמר, הא קשורא דכלא אתקשר בקדש הקדשים לאתנהרא, אתדבקותא דרעוא דכהני ליואי וישראל לעילא עד היכן איהו סלקא. אמר ליה, הא אוקימנא עד אין סוף, דכל קשורא ויחודא ושלימו לאצנעא בההוא צניעו, דלא אתדבק ולא אתידע, דרעוא דכל רעוין ביה, אין סוף לא קיימא לאודעא, ולא למעבד סוף ולא למעבד ראש, דאין (נ"א ראש כמה דאין) קדמאה אפיק ראש וסוף, מאן ראש, דא נקודה עלאה דאיהי רישא דכלא סתימאה, דקיימא גו מחשבה, ועביד סוף דאקרי סוף דבר, אבל להתם אין סוף. לאו רעותין לאו נהורין לאו בוצינין בההוא אין סוף, כל אלין נהורין ובוצינין תליין לאתקיימא בהו, ולא קיימי לאתדבקא, מאן דידע ולא ידע, לאו איהו אלא רעו עלאה סתימאה דכל סתימין, אין. וכד נקודה עלאה, ועלמא דאתי אסתלקו, לא ידעין בר ריחא, כמאן דארח בריחא ואתבסם, ולאו דא נייחא (ס"א ניחח), דהא כתיב (ויקרא כו לא) ולא אריח בריח ניחחכם, דהא ריח ניחח, ריחא דרעותא, דכל הני רעותא דצלותא, ורעותא דשירותא, ורעותא דכהנא, דכלהו רזא דאדם, כדין כלהו אתעבידו רעותא חדא, וההיא אקרו ניחח, רעותא כתרגומו, כדין כלא אתקשר ואתנהיר כחדא כדקא יאות, כמה דאתמר. ועל דא אתיהיבת האי סטרא אחרא בידא דכהנא, דכתיב


זוהר חלק ג דף כז/א זהר:

צו את אהרן ואת בניו לאמר, רזא הכא, דהא אוקימנא לית צו אלא עבודה זרה, והכא אתייהיבת ליה לאתוקדא ההוא מחשבה רעה, ולאעברא לה מגו קודשא, בהאי רעותא דסלקא לעילא, ובהאי תננא ותרבין דאתוקדן, בגין לאתעברא מן קודשא, והאי צו ברשותייהו קיימא לאפרשא לה מן קודשא, מגו האי קרבנא. ואי תימא, צו את בני ישראל, הכי נמי, דהא ברשותייהו קיימא, לאפרשא לה מן קודשא, כל זמנא דעבדי רעותא דמאריהון, דלא יכלא לשלטאה עלייהו. והאי קרא כלא אתיא לאחזאה רזא דמלה, לאעטרא להאי רוח קודשא לעילא לעילא, ולאפרשא לה לדא רוח טומאה, לנחתא לה לתתא, דא ברעותא ובצלותא כדקאמרן, ודא בעובדא, כלא כדקחזי ליה. והאי קרא מוכחא עלייהו, דכתיב צו את אהרן ואת בניו לאמר, צו דא עבודה זרה, רוח מסאבא, לאמר, דא אתתא דאקרי יראת יהו"ה, כתיב הכא לאמר, וכתיב התם (ירמיה ג א) לאמר הן ישלח איש את אשתו, והא אוקמוה, בגין כך כלא אתמר, וכהנא קיימא לאתתקנא כלא ברזא דאדם ובהמה. זכאה חולקהון דצדיקיא בעלמא דין ובעלמא דאתי, דאינון ידעי אורחי דאורייתא, ואזלי בה בארח קשוט, עלייהו כתיב (ישעיה לח טז) יהו"ה עליהם יחיו, מאן עליהם, אלין ארחי דאורייתא, יחיו, יתקיימון בעלמא דין ובעלמא דאתי. תא חזי, כתיב זאת תורת העולה, אמר רבי חייא, האי קרא אוקימנא ליה בהאי גוונא, (זאת תורת, דא כנסת ישראל, העולה, דהיא סלקא ומתעטרא לעילא לעילא, לאתקשרא כדקא יאות, עד אתר דאקרי קדש קדשים). (דבר אחר) זאת תורת, דא כנסת ישראל, העולה דא מחשבה רעה, דאיהי סלקא על רעותא דבר נש, לאסטאה ליה מארח קשוט, היא העולה, היא דסלקא ואסטיאת ליה לבר נש, ובעי לאוקדא לה בנורא, בגין דלא יתיהיב לה דוכתא לאסטאה, ובגין כך על מוקדה על המזבח. כל הלילה, מאן לילה, דא כנסת ישראל דאיהי זאת, בגין דאתי לדכאה לבר נש מההוא רעותא, על מוקדה, בגין דנהר דינור איהו אתר לאוקדא לכל אינון דלא קיימי בקיומייהו, דהא עאלין לון בההוא נורא דדליק, ומעברי שולטניהון מעלמא, ובגין דלא ישלוט, אצטריך על מוקדה על המזבח כל הלילה, ואתכפיא ולא שלטא. ועל דא כד אתכפיא האי, סלקא כנסת ישראל דאיהי רוח קודשא, דסלקא ואתעטרא לעילא, דהא סליקו דילה כד אתכפיא האי חילא אחרא, ואתפרש מנה, ובגין כך בעינן ברזא דקרבנא לאפרשא להאי סטרא מרוח קודשא, ולמיהב לה חולקא, בגין דרוח קודשא תסתלק לעילא:

רבי אחא פתח ואמר, והאש על המזבח תוקד בו וגו', והאש על המזבח תוקד בו, אמאי, ובער עליה הכהן עצים בבקר בבקר, אמאי, וכהנא אמאי, והא תנינן, אש בכל אתר דינא הוא, וכהנא מסטרא דימינא קא אתי, ורחיקא הוא מן דינא, דהא כהנא לא אזדמן בדינא לעלמין, והכא הוא בעי לאוקדא דינא בעלמא, דכתיב ובער עליה הכהן. אלא הכי אוליפנא, בר נש דאתי למחטי קמי מאריה, הוא אוקיד גרמיה בשלהוביתא דיצר הרע, ויצר הרע מסטרא דרוח:

רעיא מהימנא:

פקודא לעשות העולה כמשפטה, ועלה אתמר זאת תורת העולה וגו', חמש אשים הוו נחתין על קרבנא, אש אוכל ואינו שותה, אש שותה ואינו אוכל, אש אוכל ושותה, אש אוכל לחים ויבשים, אש שאינו אוכל ואינו שותה, לקבלייהו אינון זאת תורת העולה חד, הוא העולה על מוקדה ב', על המזבח תלת, כל הלילה ד', ואש המזבח תוקד בו ה'. ואוקמוה מארי מתניתין, עולה כולה סלקא לגבוה, ודא בינה ה', ה' מראות דילה, י' בת יחידא, (שמות כד יז) ומראה כבוד יהו"ה כאש אוכלת, ו' אור דבת עינא, והיא אש


זוהר חלק ג דף כז/ב זהר:

מסאבא קא אתיא, והא שריא ביה רוח מסאבא. ולזמנין אשתמודען קרבני דאתיין מהאי סטרא, ובעא לקרבא על מדבחא כדדמי ליה, ולא אשתצי ולא אתבטל ההוא רוח מסאבא, בין מבר נש ובין מההוא סטרא דאתי מניה, אלא באשא דמדבחא, דההוא אשא מבערא רוח מסאבא וזינין בישין מעלמא, וכהנא בדא אתכוון לתקנא אשא, דיבער זינין בישין מעלמא. ועל דא בעי דלא ידעכון ליה לעלמין, ולא יתחלש חילא ותוקפא דיליה, לתברא חילא דתוקפא אחרא בישא מעלמא, ועל דא לא תכבה. וכהנא יסדר עליה אשא בבקר בבקר, בזמנא דשלטא סטרא דיליה ואתער בעלמא, בגין לבסמא עלמא (ס"א ולבסמא דינא), ואתכפיין דינין ולא מתערי בעלמא, על דא תנינן, אית אשא אכלא אשא, אשא דלעילא אכלא אשא אחרא, אשא דמדבחא אכלא אשא אחרא, ועל דא אשא דא לא תכבה לעלמין, וכהנא מסדר ליה בכל יומא:

רעיא מהימנא:

שותה כל מיין דאורייתא, ואוכלת כל קרבנין דצלותא, ואוכלת לחין ויבשין, אינון פשטי דאורייתא דאינון כעצים יבשים, ורזי אורייתא אינון כעצים לחים, והאי איהו אש אוכלת לחין ויבשין. ועוד אוכלת לחים, כל קרבנין דהוו קרבין בצלותא על מצות עשה, ויבשין, כל קרבנין דהוו קרבין בצלותא על מצות לא תעשה, והאי איהו סקילה שריפה הרג וחנק, על מצות עשה ועל מצות לא תעשה, אלין אינון קרבניא דשכינתא, צלותא דפקודין דעשה ולא תעשה, ולקבל ה' מראות אלין תקינו ה' צלותי ביומא דכפורי ולקבל, בת עינא אינון עשרת ימי התשובה, ו' לקבל אור דבת עינא, ה' ענויין לקבל ה' בתראה:

פקודא בתר דא לעשות החטאת כמשפטה, תנאים ואמוראים, אתון דמסטרא דמדות דקודשא בריך הוא אתיתו, דטרחתון סגי לנקאה ברתא דילי, דאיהי הלכה, מאלין קליפין דערב רב, קושיין בישין דלית לון תירוץ ולא פרוקא, דעלייהו אתמר (קהלת א טו) מעוות לא יוכל לתקון וחסרון לא יוכל להמנות, אלא אתמר תיקו בהון, וכל תיקו דאסורא לחומרא, ואיהו תיקו חסר ן', דלית ליה תיקון, חסר נו"ן דאיהו עלמא דאתי, דתיקו דעלמא דאתי שתיקה, כגון שתוק כך עלה במחשבה. ואית קושיין דאינון לבושין דהלכה, דאתמר בהון משבצות זהב, הדא הוא דכתיב (תהלים מה יד) כל כבודה בת מלך פנימה ממשבצות זהב לבושה, ואתון פסקין לון בכמה פסקות, ולבתר מתקנין ומפרקין לון בכמה פרוקין. ואי חסר שום פסק ממתניתא, כמה דאוקמוה זה חסר מן המשנה, אתון מתקנין לון, והאי הוא חסרון שיוכל להמנות. ואי ייתי טפש ויפיק שום ביש על ההוא אומנא דחתיך לבושין, ויימא וכי אורייתא איהי חסרה, והא כתיב (שם יט) תורת יהו"ה תמימה, תמימה בכל אברין דגופא, דאינון רמ"ח פקודין, הדא הוא דכתיב (שיר ד ז) כלך יפה רעיתי ומום אין בך, תמימה בלבושהא, ואיך חסר מן המשנה. אתון תימרון ליה, דוק ותשכח חתיכה, ותשכח לה מעורבת בשאר פסקות ומשניות, דאורח אומנא למחתך לבושין בכמה חתיכות, ותלמיד דלאו איהו בקי למקשר ההלכה באינון חתיכות, מתחלפי ליה פסקות וקושיין, ולא אשכח לון פרוקא, עד דייתי אומנא ופריק לון כל אלין ספקות דלהון. בההוא זמנא הלכה דאיהי ברתא, סליקת קדם מלכא שלימא בכלא, בגופא בלבושהא ובתכשיטהא, ואתקיים בה (בראשית ט טז) וראיתיה לזכור ברית עולם, ולזמנין אית לאומנא תלמיד בקי דישדר ליה לתקנא לון. קמו כלהו, ואמרו, ודאי אנת הוא אומנא רעיא מהימנא, דאתמר בך, משה קבל תורה מסיני, ומתמן ואילך כלהו תלמידים אינון דילך, מן יהושע עד סוף כל דרין, הדא הוא דאמרינן ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים עד סוף כלהו, תלמיד בקי דילך מאן הוא, הא חזינא דאתמר, הכל יהא מונח עד שיבא אליהו. אמר לון, ודאי הכי הוא, דאיהו תלמיד חבר, דעליה אתמר (במדבר כה יא) בן אהרן הכהן, כגוונא דאתמר באהרן (שמות ד טז) הוא יהיה לך לפה


זוהר חלק ג דף כח/א רעיא מהימנא:

הכי נמי בריה יהיה לי לפה, דאיהי אורייתא דבעל פה, בגין דהיכי דהוינא בקדמיתא כבד פה וכבד לשון, הכי יוקים לי קודשא בריך הוא, כבד פה באורייתא דבעל פה, וכבד לשון באורייתא שבכתב, דלא יימרון אלין דלא אשתמודעון לי, אחרא איהו, ואליהו הוא יהיה לי לפה, ייתי לתקנא כל אלין ספיקות ולפרקא לון. בההוא זמנא, זאת תורת העולה, ברתא דהות מהדקא שפלה בגלותא, סליקת על כל דרגין דלעילא, הדא הוא דכתיב (משלי לא כט) רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כלנה, וסליקו דילה תהא לאבא, דאיהו לימינא חסד, דביה הרוצה להחכים ידרים, מתמן חכמ"ה כ"ח מ"ה. אמר חד תנא, בודאי בגין דא אתמר בך, (ישעיה סג יב) מוליך לימין משה, בגין כלה דילך, דלא יהא לך שלימו אלא בה, דכד אנת תהא שלימא בה, אתמר בך (במדבר יב ח) פה אל פה אדבר בו ומראה ולא בחידות, במראה, כגוונא דכלה דאתפשטת מלבושהא, ומתייחדת עם בעלה בקירוב בשר, ברמ"ח אברים דילה, ולא כסיאת אבר חד מינה, והאי איהו במרא"ה, רמ"ח בחושבן. אמר בוצינא קדישא, בקדמיתא אתחזי לך האי חיזו, דאתמר בה במראה, דאיהו לך המראה הגדול בסנה, דאדכר ביה חמש זמנין הסנה, וכען אתגלייא לך חיזו דא ברמ"ח פקודין, דאינון בחמשה חומשי תורה, ולא בחידות, דאינון לבושין דילה, דבהון חזו כל נביאי, דלית ארח לאתגלאה כלה בקירוב בשר אלא לחתן דילה. בההוא זמנא יתקיים בהו, (בראשית ב כה) ויהיו שניהם ערומים האדם ואשתו ולא יתבוששו, כגון אדם ואשתו, דכבר אתעבר ערבוביא בישא ערב רב קושיא בישא מעלמא, דאינון עריין דקודשא בריך הוא ושכינתיה, עריין דישראל, כל שכן עריין דילך רעיא מהימנא, ומהלכה דילך, דבגינייהו צריך לכסאה רזין דאורייתא, כמה דאוקמוה (משלי כה ב) כבוד אלהי"ם הסתר דבר, עד דמתעברין מעלמא, ולית מלכים אלא ישראל, כמה דאוקמוה כל ישראל בני מלכים הם, בההוא זמנא, וכבוד מלכים חקור דבר, אמר רעיא מהימנא, בריך אנת לעתיק יומין, דמתמן אנת, כענפא דאתפשט מאילנא, הכי נשמתך ענפא מניה. תנאים ואמוראין, הא ודאי עולה וחטאת ואשם, תלת פקודין, אינון תלת אבהן, שלמים מטרוניתא, (ס"א אתר דאיהו תשלומין דכלא, כגוונא) אבר דאיהי תשלומין דכל אבר. כגוונא דיומא קדמאה דחג, מי שלא חג ביום ראשון, אין תשלומין לראשון, ושאר יומין תשלומין זה בזה, ובהון וחסרון יוכל להמנות, אבל מי שלא חג יום טוב הראשון של חג, עליה אתמר (קהלת א טו) מעוות לא יוכל לתקון וחסרון לא יוכל להמנות. והאי איהו חטאת דמעכב לעולה, (מאי טעמא), חטא איהו דכר, חטאת נוקבא, ולזמנין דהא אתבסם חטאת ואתפרש מעולה, כההוא שעיר, דאתמר (במדבר כח טו) ושעיר עזים אחד לחטאת. אשם תלוי אחיד בתרוייהו, כמאן דאחיד לכאן ולכאן ואיהו תלוי באמצעיתא, כגון הכל תלוי עד שיבא אליהו, ויפריש לה מתמן, הכי אשם תלוי איהו אחיד בתרוייהו, עד דיהבין ליה מזונא דיליה שוחד דיליה, ויתפרש מתמן, ומתקרבין אברין דכלה דא לדא, דהכי איהו אשם וחטאת כסרכות דאחידן בריאה, ולא מניחין לה לפרחא, לסלקא לגבי עילא, לנשבא ברוחא דקודשא. שה איהו לעולה, דכתיב (בראשית כב ז) ואיה השה לעולה, ואתמר ביה (שמות יב ה) שה תמים זכר, הדא הוא דכתיב איש תמים. והא צריך למשאל, דהא שה איהו לימינא, שעיר איהו לשמאלא, דהיינו שעיר עזים אחד לחטאת, ואית שעיר ואית שעיר, שעיר אחד ליהו"ה, ושעיר אחד לעזאזל, והיינו דכתיב (ויקרא טז ח) ונתן אהרן על שני השעירים גורלות, גורל אחד ליהו"ה, וגורל אחד לעזאזל, ובההוא שעיר אתמר בעשו, (בראשית כז יא) איש שעיר. ודא כבד דנטיל כל אינון שמרים דדם, (דמתמן) שחין אבעבועות פורחות, ספחת וכל מיני צרעת, והיינו דכתיב (ויקרא טז כב) ונשא השעיר עליו את כל עונותם אל ארץ גזירה, ואינון עונות תם, דאיהו לבא. וכדין אתפרש מלערבא בלבא, וכדין אתבסם, ואיהו כבד באלין חובין, ולא קל לסלקא לגבי יעקב איש תם. חדו מארי מתניתין דמתיבתאן, דקא נחתי עם תנאין ואמוראין. קם חד מנייהו, ואמר רעיא מהימנא, הב לי רשו למשאל, בתר דזכינא למשמע מלין יקירין אלין מפומך, דאורייתא דא דנפקת מפומך, (משלי ג טו) יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה, ועם כל דא הלכה היא וללמוד אני צריך, הא שעיר דעזאזל שפיר, אשם תלוי באן אתר איהו. אמר ליה, בריך אנת ברי, שפיר קא שאלת, אלא מה עמודא דאמצעיתא אחיד ביה ימינא ושמאלא, דאינון חסד וגבורה, כגופא דאחיד בין תרין דרועין דבר נש, או כנשר דאחידן ביה תרין גדפין לפרחא בהון, וכיונה דאחידת בה תרין גדפין, דאמתילת לאורייתא, וגדפין


זוהר חלק ג דף כח/ב רעיא מהימנא:

דילה, למצות עשה, ובהון היא העולה ופרחת לעילא. הכי פקודין דלא תעשה אינון תפישו דילה, כגון צפרים הנאחזים בפח, וכל תפשין דילה דמעכבין לה לפרחא, אתקריאו סרכות, כאלין סרכות דמעכבי לכנפי ריאה לנשבא. הכי אשם דישראל, אחיד בגדפוי דשכינתא, דאינון חיוון דכרסיא, דלא תהא עולה בהון בזכוון דישראל לגבי קודשא בריך הוא, ומעכבין לה, ומכבידין גדפהא, חי"ת חי"ת, חטאות דלהון. ואשם, אימא דערב רב, סרכא אחידת בכרסיא, דתמן מטרוניתא, ולא מנחת לה לסלקא מגלותא, וזכוון אחידן בה לסלקא, אשתארת באוירא, כגון סרכא תלויה באוירא, ודא עמודא דאמצעיתא (דאיהו אוירא), הכי אשם תלוי בצדיק, דאיהו אחיד בין שמיא וארעא. חטאת איהי יותרת הכבד, אכבידת עלה בחטאות דלכלוכין דחובין דישראל, כגוונא דכבד מכביד שמרים דאינון דמים על ערקין דלבא, הכי אלין חטאות מכבידין על גדפוי דשכינתא, דאינון פקודין דעשה, דדמיין לכנפי יונה. לא תעשה כד אינון מכבידין על עשה, דאינון כד חובין דישראל מרובין מזכוון, אתמר באורייתא דאיהו גופא, (דניאל ח יב) ותשלך אמת ארצה, ואיהי צווחת (איכה א יד) נתנני יהו"ה בידי לא אוכל קום, (עמוס ה ב) נפלה לא תוסיף קום. ובגין דא תקינו תנאים ואמוראים, צלותין באתר דקרבנין, לאעברא חטאות ואשמות מינה, ובגין דא תקינו צלותא דשחרית כקרבן השחר, וצלותא דמנחה כקרבן בין הערבים, וצלותא דערבית כאמורים ופדרים דהוו מתאכלים כל הלילה. ותלת אבהן דתקינו תלת צלותין, לקבל מרכבתא דאינון קטירין בה, כמה דאוקמוה, האבות הן הן המרכבה, דאינון פני אריה אל הימין לארבעתם וגו'. (ע"כ):

זהר:

אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה, רבי חייא פתח, (בראשית כב ז) ויאמר יצחק אל אברהם אביו ויאמר אבי ויאמר הנני בני וגו', ויאמר ויאמר תלת זמנין דיצחק ויאמר חד דאברהם אמאי הכי. אלא שלש למעשה בראשית, דאינון תלת דיצחק הוו, וחד דאברהם ברביעי, דכתיב הנני בני, דחיקא (ס"א ודייקא) הנני, וכתיב (שם א יד) יהי מארת ברקיע השמים, מארת חסר. ואי תימא ויאמר ויאמר יתיר אינון, אלא אינון סתימין הוו במחשבה, ואלין אתגליין מגו חשוכא. ויאמר יצחק אל אברהם, וכתיב (שם) ויאמר אלהי"ם יהי אור ויהי אור, ויאמר אבי, וכתיב ויאמר אלהי"ם יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים, ויאמר הנה האש, ויאמר אלהי"ם יקוו המים, ויאמר הנני, ויאמר אלהי"ם יהי מארת:

רעיא מהימנא:

ועוד אש תמיד תוקד על המזבח, דא אורייתא, דאתמר בה (ירמיה כג כט) הלא כה דברי כאש נאם יהו"ה, לא תכבה, ודאי דעבירה אינה מכבה תורה, אבל עבירה מכבה מצוה, ומאן דעביד עבירה דמכבה מצוה דאיהי נר, הכי מכבה נר דיליה, דאתמר בה (משלי כ כז) נר יהו"ה נשמת אדם, מגופיה, והאי הוא כבוי, דאשתאר גופא בחשוכא. והכי מאן דסליק שכינתא מאתרהא, גרים כבוי (לכל העולם) וחשוכא לההוא אתר, וחשוכא איהי עבירה, (שם ל) ושפחה כי תירש גבירתה. וסליקו דמצוה מסטרא דעמי הארץ, להון מכבה מצוה, לקיים בהון (ש"א ב ט) ורשעים בחשך ידמו, אבל לגבי מארי תורה, לית ליה כבייה עולמית בהון, בגין דנהרין לה בכמה רזין דאורייתא, דאור ר"ז אתקרי. ומצות דאורייתא דמקיימין לה רבנן, תורה איהו לגבייהו, לילה ויומם לא תכבה עלייהו, בגין דמקיימין בה (יהושע א ח) והגית בו יומם ולילה. ועשן דסליק מפומייהו במילי דאורייתא, איהו עשן המערכה, דמסדרין לה ומעריכין לה לגבי בעלה, כגון (במדבר ח ב) בהעלותך את הנרות, דאתמר בהון (שמות כז כ) להעלות נר תמיד. ובעשן המערכה וענן הקטרת, דאורייתא עשן דילה, יתער מלבא לגבי חכמתא, דאיהו במוחא, כגוונא דעננא, דאתערותא דעננא מלבא, הדא הוא דכתיב (בראשית ב ו) ואד יעלה מן הארץ, ולבתר והשקה את כל פני האדמה, הכי יתער עשן מבינה, דאיהו בלבא, דאוקמוה לגביה הלב מבין, וסליק לגבי חכמה, דאיהי


זוהר חלק ג דף כט/א רעיא מהימנא:

(נ"א במוחא) כמוחא, ומאן עשן, דא (דעת) עמודא דאמצעיתא, דעת, לב מבין דעת. לבתר דנחית עשן חכמה לגבי בינה, דאינון דא לשמאלא ודא לימינא, איהו נחית מלא מאבא ואימא, מלא י"ה, לאוקדא עצים דאינון תלמידי חכמים מסטרא דעץ חיים, דאינון אברים דגופא, דתמן ה' העצים ודאי, לאוקדא לון בשלהובין דאורייתא, דאתמר ביה (ירמיה כג כט) הלא כה דברי כאש נאם יהו"ה, בשלהובין דנר מצוה ברחימו. (ע"כ):

פקודא להקריב בכל יומא תמידין, ואבתריה להדליק אש, הדא הוא דכתיב, אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה, ואבתריה תרומת הדשן, ואבתריה קרבן נדר או נדבה. תנאים ואמוראים, כל אלין תמידין אינון מדות דקודשא בריך הוא, דצריכי למהוי לון נייחא, ואף על גב דכל ספירן כלהו חד, מכל מקום כל ספירה וספירה ממנא על שבתות וזמנין ויומין טבין. וההיא מדה דשלטנותא דההוא זמנא, כל ספירן אתכלילו בה, ואתקריאו כלהו על שם ההיא מדה, בחסד חסדים, בגבורה גבורות, והכי בכל מדה. ואית השבתת מלאכה, כגון שור דאית ליה עול, וחמור דאית ליה משאוי, בין עול מלכות שמים כגון תפילין, בין עול מלכות הרשעה כפום עובדייהו, באלין יומין אית לון השבתת מלאכה ונייחא. מאן דלא אתעסק באורייתא ובפקודין, אית ליה עול מלכות הרשעה, ומאן דאתעסק באורייתא ובפקודין, אית לון עול מלכות שמים, דאיהי ה' בתראה, מלכות שמים אתקריאת, עול מצות איהי ודאי, בגין דבה אתבריאו כל בריין דשמיא וארעא, הדא הוא דכתיב (בראשית ב ד) אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, בה' בראם. וכד ייתי שבת ויום טוב, נחתת בינה דאיהו יה"ו, על ה' דאיהי מלכות שמים, נשמה יתרה, ואיהי (שמות לב טז) חרות על הלוחות, אנכי ביציאת מצרים, ופרישת גדפהא על ברתא, ועל משריין דילה, ואית לון נייחא. ואתמר במשריין דסמא"ל ונחש, (דברים כח י) וראו כל עמי הארץ כי שם יהו"ה נקרא עליך ויראו ממך, אות תפילין ואות שבת ואות דיומין טבין ואות ברית, כלהו שקילין. ואית אות דשד"י דאיהו מטטרו"ן, עבד, וכמה עבדין תליין מניה, דממנן על אלין דעבדין פקודי על מנת לקבל פרס, מטטרו"ן ומשריין דיליה ממנן עלייהו, בגינייהו אתמר (שמות כג יב) למען ינוח שורך וחמורך ועבדך ואמתך. אבל אינון דעבדין פקודין שלא על מנת לקבל פרס, אינון בנוי דמלכא ומטרוניתא, ואינון כתרין ותגין על רישא דעבדין ביומין דחול, ובגינייהו אתמר, ודאשתמש בתגא חלף, והזר הקרב לגבייהו יומת, דשבתות אתקריאו לגבי עבדין. ובגין דא אם כבנים אם כעבדים, אם כבנים, דאתמר בהון (דברים יד א) בנים אתם ליהו"ה אלהיכ"ם, אם כעבדים, (ויקרא כה נה) כי לי בני ישראל עבדים, ולא שאר אומין. אבל אינון חייביא דלא משתדלין באורייתא ומצות, ולית עלייהו עול תורה ועול תפילין ושאר פקודין, אינון עבדין לאומין דעלמא, ומשתעבדין בהו, כגון (דברים ו כא) עבדים היינו לפרעה במצרים. ואי נטרי שבתות וימים טובים, אתמר בהו (שם) ויוציאנו יהו"ה אלהינ"ו, ויתקיים בהו (שמות כג יב) למען ינוח שורך וחמורך, חמור בתורה ובמצות, וינפש בן אמתך, ובהמתך, עם הארץ בהמה אקרי. ולבתר דייעול גרמיה תחות אדם בתורה, יתקיים ביה (תהלים לו ז) אדם ובהמה תושיע יהו"ה, אם הוא כסוס דרכיב עליה מאריה, וסביל ליה ולא מבעט במאריה. ומאי סבילו דעם הארץ לתלמיד חכם, בגין דתלמיד חכם כיום שבת, צריך איהו, דלית ליה מדיליה. ואי עם הארץ סביל ליה בממוניה, ואתנהיג ביה כפום רעותיה לשמשא ליה, ולאתנהגא בפקודין כפום רעותיה, יתקיים ביה אדם ובהמה תושיע יהו"ה, יושיע ליה משוד וגזלה, יושיע ליה ממלאך המות, דלא שליט עליה וישחוט ליה בסכין פגום דיליה, וכל מאן דשחיט בסכין פגום, נבלה איהו, דאתמר ביה (שמות כב ל) לכלב תשליכון אותו, דאיהו סמא"ל. ונפש דתלמיד חכם אתקריאת שבת מלכתא, נפש יתירה דשבת, ועונג דיליה נשמת חיים, ורוח שכלי, ואינון נשמה יתירה רוח יתירה, על נשמה ורוחא ונפשא דאינון עבדין, דשלטין בגופא דיומין דחול. נשמה יתירה, נשמת כל חי, כתר בראש צדיק, דאיהו יום שבת, ובהאי נשמה יתירה תהלל יה, דאינון אבא ואימא, דעלה אתמר, (ישעיה סד ג) עין לא ראתה אלהי"ם זולתך, בגין דאיהו מרכבה לעלת העלות, דאיהו מכוסה, ולא שליט עליה עינא, ובגין דא עין לא ראתה. רוחא יתירה, נהר דנפיק מעדן, מבין אבא ואימא, ומהלכו חמש מאה שנין, ומטי לשתיתאה דאיהו צדיק, להשקות את הגן, דאיהי נפש יתירה מלכות. נשמה דשלטא ביומין דחול על עבד יהו"ה, איהי מכסא הכבוד, כמה דאוקמוה


זוהר חלק ג דף כט/ב רעיא מהימנא:

מארי מתניתין, כל הנשמות גזורות מתחת כסא הכבוד. ורוח דשלטא ביומי דחול על עבד יהו"ה, איהי מעבדא דמלכא, מטטרו"ן, כליל שית סדרי משנה, ואיהי שש מעלות לכסא. ונפש דשליט בחול, איהי מכסא דין, סנדלפון, תכלת שבציצית, כמעשה לבנת הספיר. אבל ברתא דמלכא, בפסח איהי נפש השכלית, ליל שמורים, מצה שמורה, ורוח שמור, לקבליה איהי יום טוב, ואיהי יום שבת, זכור ושמור, בגין דאיהי אצילות ממלכות, והכי תלמידי חכמים בנוי דמלכא ומטרוניתא, אתקריאו שבתות וימים טובים, ולית לון מדילהון, דלאו אינון בעלי מלאכה כשאר עבדין, בנוי דחולין, אגרא דילהון בעלמא דין ובעלמא דאתי, לענגא לון בכל מיני מאכל ומשתה, ולאוקרא לון בלבושין שפירין, כגוונא דשבת דאתמר ביה כבדהו בכסות נקיה, כל מה דעבד בר נש לשבתות וימים טובים, אית למעבד לון. ומאן דמחלל שבת חייב סקילה, והכי מאן דאשתמש בתגא חלף, והכי הוא המשתמש במי ששונה הלכות, דמחלל תורתיה, וכל שכן המבזה ליה, כאילו מבזה שבתות ומועדות, ואוקומוה מארי מתניתין, כל המבזה את המועדות כאלו כופר בעיקר. וכגוונא דכל מאני בית המקדש אתקריאו קדש, הכי כל אינון דמשמשי תלמידי חכמים אתקריאו קדש, ותלמידי דרב דאינון לקבל אברים דגופא, אתקריאו קדש קדשים. ורזא דמלה קא רמיז בהון, (שמות כו לג) והבדילה הפרכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים, ומטטרו"ן את ומשריין דילך צריכין לקרבא לון קרבנא קדם יהו"ה בכל ליליא. עשייה לקבל עליה עול מלכות שמים, דא קבלת יסורין, דעניות לתלמידי חכמים, איהו מות לגופא דבעירן, דמזונא דאורייתא, איהו מזונא דנשמתא ורוחא ונפשא שכליים, דאינון כהן לוי וישראל, כהן ביה י' חכמה ודאי, לוי ביה ה' תבונה, ישראל ביה דעת ודא ו', נפש יתירה ה' בתראה, רמ"ח מצות עשה ושס"ה לא תעשה. ותורה דא אדם, הדא הוא דכתיב (במדבר יט יד) זאת התורה אדם, ודא כליל שמא מפרש יו"ד ה"א וא"ו ה"א, האי איהו אורייתא מזונא לאדם, בארבע אנפין דיליה. מזונא דבעירן, נהמא וחמרא ובשרא וכל מיני פירות, (קהלת ז יד) זה לעמת זה עשה האלהי"ם. וצריך בר נש לקרבא בכל ליליא, קרבן נפשא ורוחא ונשמתא דבעירן קדם יהו"ה, ויתודה בכמה מיני ודויין, ויסלק לון במחשבתיה קרבנא קדם יהו"ה, לאפקא לון בקריאת שמע, (בלב אחד) לקמי קודשא בריך הוא, ויפיק רוחיה דדפיק בערקין דלבא, נפש, יכוון בשריפתה, ובשחיטתה, ובנחירתה דהוו נחירין כהניא, הדא הוא דכתיב ומלק את ראשו ממול ערפו ולא יבדיל, והיינו חנק. ותלתא מיתות אלין הוו כמרה סומקא ירוקא אוכמא, דאינון בכבד במרה בטחול, ואינון כתלת קליפין דאגוזא. וקודם דא יתקן מזבח אבנים, ויכוון למעבדה סקילה, ממרה חוורא דשלטת בכנפי ריאה, באינון סרכות דאלין בעירן תפוסין תמן, ונחיתת אשא תכלא וישצי לון, ויהון חיון ובעירן ועופין דכיין לקרבא ליהו"ה, ולשרייא שמיה עלייהו. בההוא זמנא יתקיים בהו (דברים ד ד) ואתם הדבקים ביהו"ה אלהיכ"ם חיים, ויהון כסוסיא דרכיב מאריה עלייהו, הדא הוא דכתיב (חבקוק ג ח) כי תרכב על סוסיך מרכבותיך ישועה, ובההוא זמנא (תהלים לו ז) אדם ובהמה תושיע יהו"ה. ותלמיד חכם איהו שקיל לכל מארי תורה, והכי צריך למהוי שקיל גרמיה מסטרא דאורייתא, ומסטרא דאברים דגופא צריך למישקל גרמיה לכל עמי הארץ, כמה דאוקמוה מארי מתניתין, לעולם יראה אדם עצמו כאילו כל העולם כלו תלוי בו. ויכוין בנפשיה וברוחיה ובנשמתיה, למעבד לון קרבנין עם כל בני עלמא, וקודשא בריך הוא מצרף מחשבה טובה למעשה, ובדא אדם ובהמה תושיע יהו"ה. קמו כלהו תנאין ואמוראין לגביה, ואמרו כלהו בקלא חדא, אנת הוא רעיא מהימנא, דאית לך רשו למעבד כל דא, דאנת שקיל ככל ישראל, ובגין דא שלח לך קודשא בריך הוא בינייהו. (ע"כ הרעיא מהימנא):

תוספתא:

זאת תורת העולה, אמר רבי חייא, האי קרא אוקימנא ליה בהאי גוונא, זאת תורת, דא כנסת ישראל, העולה דא מחשבה רעה, דאיהי סלקא על רעותא דבר נש, לאסטאה ליה מארחא דקשוט, היא העולה, היא היא דסלקא ואסטייה ליה לבר נש, ובעי לאוקדא ליה


זוהר חלק ג דף ל/א תוספתא:

בנורא, בגין דלא יתיהיב ליה דוכתא לאסטאה, ובגין כך על המזבח. כל הלילה, מאן לילה, דא כנסת ישראל, דאיהי זאת, לאתדכאה בר נש מההוא רעותא. על מוקדה, בגין דנהר דינור איהו אתר לאוקדא לכל אינון דלא קיימי בקיומייהו, דהא עאלין לון בההוא נורא דדליק, ומעברי שלטניהון מעלמא, ובגין דלא תשלוט אצטריך על מוקדה כל הלילה, ואתכפייא ולא שלטא. (ע"כ):

זהר:

כתיב (מ"א יט יא) והנה יהו"ה עובר וגו', ורוח גדולה וחזק וגו', רוח גדולה דאמרן, וכתיב לא ברוח יהו"ה, ואחר הרוח רעש, דכתיב (יחזקאל ג יב) ותשאני רוח ואשמע אחרי קול רעש גדול, הרי רעש אבתריה דרוח, ואחר הרעש אש, דא הוא דכתיב (דניאל ז י) נהר די נור נגיד ונפק מן קדמוהי וגו'. רבי יצחק אמר, היינו דכתיב (יחזקאל א יג) ודמות החיות מראיהן כגחלי אש, בוערות כמראה הלפידים, היא מתהלכת בין החיות, ונגה לאש, ומן האש יוצא ברק, ואחר האש קול דממה דקה. קול דא קול בתראה, דהיא דממה, דלית לה מלה פרטא, אלא היא דממה מגרמה, וכד מתכנשי עלה, היא אשתמע בכלהו עלמין, וכלהו מזדעזעי מנה. דממה דקה, אמאי היא דקה, בגין (ס"א דאיהי) (דאתיא) זעירא מכלא. רבי חייא אמר אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה, דא אשו דיצחק, דכתיב (בראשית כב ו) הנה האש והעצים, והיינו אש תמיד דקיימא תדיר, והעצים, אלין עצים דאברהם, דכתיב ובער עליה הכהן עצים בבקר בבקר. תנן, מאשא דיצחק נגיד ומטי להאי מזבח, ונפיק גומרא חד לסטר מזרח, וגומרא חד לסטר מערב, וגומרא חד לסטר צפון, וגומרא חד לסטר דרום, לארבע זוויין דמדבחא, וכהנא אסחר לה לארבע זוויין. במדבחא (ס"א במזרח) אית כבש חד בדרגין ידיען, ודרגא תתאה מטי ונחית לתהומא עלאה, מגו שית חד, ובשעתא דאינון גומרין מטו לארבע זוויין, חד זיקא אתער ונחית לההוא תהומא עלאה. ובההוא אתר אית חיילין דאמרי קדוש בקל רב עלאה, ומסטרא אחרא אמרי קדוש בקל נעימותא עלאה, ומסטרא אחרא חיילין אחרנין דאמרי קדוש, וכן לארבע זוויין, שית מאה אלף רבוון חיילין בכל זווייא אשתכחו, ועלייהו חד ממנא, וכלהו מתלבשי אפודא, וקיימי לסדרא פולחנא דמדבחא, לקבל תתאי. באתר אחרא משתכחי גלגלי ימא דנהמין, ונחתין בדרגין ידיען, ותמן חיילין אמרין בקל נעימותא, (יחזקאל ג יב) ברוך כבוד יהו"ה ממקומו, וכלהו משבחי בשירתא, ולא משתככי ביממא ובליליא, וכלהו מסדרי שבחא בקל נעימותא. באתר אחרא משתכחי חיילין חיילין, קיימין בדחילו בזיע ברתת, כמה דאת אמר (שם א יח) וגובה להם ויראה להם, וכלהו מסתכלי לגבי ההוא מדבחא דלעילא. ובשעתא דמטי אשא דיצחק על גבי מדבחא, כמה זיקין סלקין ונחתין לכל עיבר, ומתלהטין מנייהו כמה תקיפין מארי דחילא גיברין דעלמא, ואלמלא דכהנא קאים על מדבחא ומסדר אעין, לא יכיל עלמא למיקם קמייהו. מאלין גומרין וזיקין דנפקין, מתלהטן גביהון דאינון חיוון, כמה דאת אמר (שם יג) ודמות החיות מראיהם כגחלי אש בוערות כמראה הלפידים. מסטרא דימינא דאינון חיוון, אתער רוחא חדא מלעילא, נשיב ויתיב בההוא אשא, ומתלהטא, ומתבסמא, ולהיט ושכיך בזיווא יקירא, ונהיר לכמה חיילין דקיימין בסטרא דימינא. מסטרא דשמאלא אתער רוחא אחרא תקיפא, מתבר טנרין, ונשיב (ס"א ויתיב) בההוא אשא ואתתקף ואתגבר, כדין אתלבש מניה ההוא רוחא מסטרא דשמאלא, ונהיר (ס"א ולהיט) לכמה חיילין דקיימין לההוא סטר, וכן לארבע סטרין לארבע משריין, וכלהו מתבסמן בשעתא דכהנא סליק על מדבחא. אמר רבי אבא, תרין מדבחאן אינון לתתא, ותרין לעילא, חד פנימאה דכלא


זוהר חלק ג דף ל/ב דמתקריב ביה קטרת פנימאה ודקה, קשורא דמהימנותא, וכהנא עלאה מכלא אתקשר (נ"א אקטר) קטורתא דא, בקשורא דמהימנותא, ודא אתקרי מזבח הזהב, ומהכא אתקטר ואתקשר קשרא דמהימנותא בחד קשרא. וחד מדבחא אחרא, ואקרי מזבח הנחשת, ודא הוא לבר (ס"א רברבא עלאה), ומיכאל השר הגדול מקריב עליה קרבנא נייחא דקב"ה. ולתתא מזבח הזהב ומזבח הנחשת, בדא קטרת, ובדא חלבים ואמורים. ועל דא כתיב (משלי כז ט) שמן וקטרת ישמח לב, ולא כתיב שמן וחלבין ואמורין ישמח, אף על גב דאתבסמותא דרוגזא ודינא אינון, אבל שמן וקטרת, חדוותא דכלא איהו, ולא מסטרא דרוגזא ודינא. ודא מדבחא דאיהו פנימאה דקטרת, (ס"א דאינון פנימאה דקטרת), דקה בדקותא דכלא, בקשורא דמהימנותא, אקרי קול דממה דקה, ובגין דאיהו מדבחא פנימאה, דאתקשר בקשורא דמהימנותא, מדבחא אחרא אקרי מזבח החיצון, ופנימאה אקרי מזבח יהו"ה, אחרא אקרי מזבח הנחשת, כמה דאת אמר (מ"א ח סד) מזבח הנחשת אשר לפני יהו"ה קטן מהכיל וגו'. רבי יוסי אמר מהכא, (דברים לג י) וכליל על מזבחך, תרי, וכתיב, על מזבחותי לרצון. רבי אבא אמר כתיב, (שמות יז טו) ויבן משה מזבח וגו', לקבל ההוא פנימאה בנה האי, ועל דא אתקרי יהו"ה נסי, מהו נסי, דרשים רשימא דאת קיימא קדישא, דבשעתא דעמלק אתא לאעברא האי רשימא קדישא מנייהו דישראל, האי מזבח קיימא לקבליה, לנקמא ההוא נוקמא דאת קיימא, ועל דא אתקרי (ויקרא כו כה) חרב נוקמת נקם ברית, ודא אתקנת להו לישראל רשימא קדישא, ומשה בנה לקבל האי מזבח, וקרי ליה יהו"ה נסי, ודא הוא מזבח פנימי, (מ"א יט יג) קול דממה דקה. ועל דא, אש תמיד תוקד על המזבח וגו', אש דאשתכח תדירא, ומאי איהו, אשא דיצחק, וכדין שמא דא אדנ"י. וכד יסדר עלה כהנא אינון אעין, אתבסמא בשמא, וקרינן לה בשמא דרחמי יהו"ה, וקרינן לה בשמא דא, ולזמנין קיימא כגוונא דא, ולזמנין קיימא כגוונא דא. רבי שמעון אמר, תרי הוו, פנימאה קיימא על ההוא דלבר, ומנה אתזן, ואתקשרא דא בדא. זה קרבן אהרן, רבי חזקיה פתח, (תהלים קמה יז) צדיק יהו"ה בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו, צדיק יהו"ה בכל דרכיו, הא תנינן, כמה אית לון לבני נשא לאסתכלא ביקרא דמאריהון, ולא יסטו מארחייהו לבר, דהא בכל יומא ויומא דינא תלי בעלמא, בגין דעלמא על דינא אתברי, וקיימא. ועל דא בעי בר נש לאסתמרא מחובוי, דלא ידע זמנא דדינא שריא עלוי, יתיב בביתיה דינא שריא עלוי, נפק מביתיה לבר דינא שריא עלוי, ולא ידע אי יתוב לביתיה אי לאו, נפק לארחא על אחת כמה וכמה, דהא כדין דינא נפקא קמיה, הדא הוא דכתיב (שם פה יד) צדק לפניו יהלך. בגין כך בעי לאקדמא ולמבעי רחמי קמי מלכא, בגין דישתזיב מן דינא בשעתא דשריא בעלמא, דהא כל יומא ויומא שריא דינא בעלמא, הדא הוא דכתיב (שם ז יב) ואל זועם בכל יום. השתא אית למימר, הא תנינן ואתערו חברייא, אל בכל אתר חסד הוא, כמה דאת אמר (דברים י יז) האל הגדול, ודא נהירו דחכמה עלאה, ואת אמרת ואל זועם בכל יום, שביק קרא כל אלין שמהן ואחיד בהאי, אי הכי לא קיימין מילי, ועוד דכתיב (ישעיה ט ה) אל גבור, או נוקים ליה דינא, או נוקים ליה רחמי. אלא הכי שמענא, חייביא מהפכי רחמי לדינא, דלית לך בכל אינון כתרין עלאין דמלכא קדישא, דלא כלילן רחמי בדינא, ודינא ברחמי, וחייביא מהפכי רחמי לדינא. אמר ליה רבי יהודה, שפיר, בההוא דכתיב אל גבור, אלא אל זועם בכל יום מהו, דהא בכל יומא ויומא קיימא בדינא, בין דבני עלמא זכאין, בין דלא זכאין, לא הוה בידיה. אתו שאילו ליה לרבי שמעון, אמר לון ודאי אל זועם בכל יום, והא אוקמוה חברייא, לזמנין הוא דינא, לזמנין הוא


זוהר חלק ג דף לא/א רחמי, אי זכאין בני עלמא הא אל קיימא והוא חסד, ואי לא זכאן הא אל קיימא ואקרי גבור, ועל דא קיימא בכל יומא. אבל מלה שפיר הוא, אל בכל אתר נהירו (רב) דחכמתא עלאה הוא, וקיימא בקיומיה בכל יומא, דכתיב (תהלים נב ג) חסד אל כל היום, ואלמלא דהאי אל אתער בעלמא, לא יכיל עלמא למיקם אפילו שעתא חדא, מקמי דינין תקיפין דמתערין בעלמא בכל יומא. הדא הוא דכתיב, (בראשית ב ד) אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, אל תקרי בהבראם, אלא באברהם, באתערותא דאברהם קיימי, וכד אתער אברהם בעלמא, כל אינון דינין דמשתכחי בכל יומא ויומא, דחי להו לבר, ולא קיימין קמיה. הדא הוא דכתיב, ואל זועם בכל יום, נזעם או זעום בכל יום לא כתיב, אלא זועם, בכל יומא ויומא דדינא אשתכח, דחי לון לבר, וקיימא הוא ומבסם עלמא, הדא הוא דכתיב (תהלים מב ט) יומם יצוה יהו"ה חסדו, ואלמלא האי לא יכיל עלמא למיקם אפילו רגעא חדא, ועל דא כלא קיימי בגיניה דאברהם. והאי דכתיב אל גבור, לאו דאיהו גבור, אלא האי קרא רמז הוא דקא רמיז לאבהן, ורמיזא הוא דקא רמיז למהימנותא עלאה קדישא. דכתיב (ישעיה ט ה) פלא יועץ אל גבור אבי עד שר שלום, פלא, דא חכמתא עלאה, דהיא פליאה ואתכסיא מכלא, כמה דאת אמר, (דברים יז ח) כי יפלא ממך דבר. יועץ, דא הוא נהר עלאה, דנגיד ונפיק ולא פסקא, ודא יועץ לכלא, ואשקי לכלא. אל, דא אברהם כמה דאוקימנא, האל הגדול. גבור, דא יצחק, דכתיב הגבור. אבי עד, דא יעקב, דאחיד להאי סטרא ולהאי סטרא, וקיימא בקיומא שלים. שר שלום, דא צדיק, דאיהו שלמא דעלמא, שלמא דביתא, שלמא דמטרוניתא. אתו רבי חזקיה ורבי יהודה ונשקו ידוי, בכו ואמרו, זכאה חולקנא דשאילנא האי, זכאה הוא דרא דאת שארי בגווייהו:

אמר רבי שמעון, כתיב זה קרבן אהרן ובניו אשר יקריבו ליהו"ה, תא חזי, חייבי עלמא גרמין ליה לקודשא בריך הוא, לאסתלקא מכנסת ישראל, הדא הוא דכתיב, (משלי טז כח) איש תהפוכות ישלח מדון, ונרגן מפריד אלוף, מאן הוא אלוף, דא קודשא בריך הוא, (דאיהו אלופו של עולם) כמה דאת אמר (ירמיה ג ד) אלוף נעורי אתה, ואינון (חייבי) מפרישין לזאת מזה דאיהו שלמא דביתא ואינון זווגא חדא. אתא אהרן קדישא ובנוי, ועל ידייהו מתקרבין תרוייהו, ואזדווג זה בזאת, הדא הוא דכתיב (ויקרא טז ב) בזאת יבא אהרן אל הקדש, זה קרבן אהרן ובניו, ואינון מזווגי למלכא קדישא עלאה במטרוניתא, ועל ידייהו מתברכאן עלאין ותתאין, ומשתכחין ברכאן בכלהו עלמין, ואשתכח כלא חד בלא פירודא. ואי תימא אמאי לא כתיב זאת קרבן, לקרבא זאת לאתריה, לאו הכי, דהא כהנא מעילא קא שרי לאייתאה זווגא לה לכנסת ישראל, עד דמטי להאי זה, לאזדווגא בזאת, ולקרבא לון כחדא, ובגין כך כהנא אשלים קרבנא, וקריב זווגא, זכאה חולקיהון בעלמא דין ובעלמא דאתי:

רבי חייא ורבי יוסי הוו אזלי מאושא לטבריא, אמר רבי חייא, כתיב (תהלים קלב יג) כי בחר יהו"ה בציון וגומר, זאת מנוחתי וגו', לזמנין קארון להאי, חברייא כלהו, דכורא, בגין דאיהו (ס"א דציון איהו) רחמי, והכא קרא נוקבא קרא ליה. אמר רבי יוסי, הכי שמיע לי מבוצינא קדישא, (אבל) בשעתא דזווגא אזדווג כחדא, לאחזאה דהא נוקבא אתכלילת ביה בכללא חדא, אתקרי נוקבא בשמא (דדכורא), דהא כדין ברכאן דמטרוניתא אשתכחו, ולא הוי בה פרישותא כלל, ועל דא למושב לו כתיב, וכתיב כי בחר יהו"ה בציון, בציון דייקא, בההוא דאית בגויה, דשריא ביה, ולא כתיב לציון, וכלא חד, בין דקרא להאי בשמא דדכורא, ובין דקרא להאי בשמא דנוקבא, כלא חד, ובדרגא חד קיימין. (פתח רבי יוסי ואמר), ועל דא כתיב, (שם פז ה) ולציון יאמר איש ואיש יולד בה, חד לדינא וחד לרחמי, כד מזדווגי כחדא בזווגא חד, כדין ציון אקרי, וציון וירושלם אשתמודע ואשתכח, ודא בדא תליא. פתח רבי יוסי ואמר כתיב, (ויקרא כ ז) והתקדשתם


זוהר חלק ג דף לא/ב והייתם קדושים, מאן דמקדש גרמיה מלרע, מקדשין ליה מלעילא, מאן דמסאיב גרמיה מלרע, מסאבין ליה מלעילא, מקדשין ליה מלעילא יאות, דהא קדושה דמאריה שריא עליה, אבל מסאבין ליה, מאן אתר, ואי תימא מלעילא, וכי מסאבותא שריא לעילא. אמר רבי חייא, היינו דתנינן, בעובדא דלתתא אתער עובדא לעילא, אי עובדא דלתתא היא בקדושה, אתער קדושה לעילא, ואתי ושריא עליה, ואתקדש ביה, ואי איהו אסתאב לתתא, אתער רוח מסאבותא לעילא, ואתי ושריא עליה ואסתאב ביה, דהא בעובדא תליא מלתא. דהא לית לך טב וביש, קדושה ומסאבותא, דלית ליה עקרא ושרשא לעילא, ובעובדא דלתתא אתער עובדא דלעילא, מה דתלי בעובדא, בעובדא אתער לעילא, ואתעביד עובדא, ומה דתלי במלין, במלין, כד אתגזר במלה, אתער הכי לעילא. ואי תימא מלה מה אתער, אלא הכי כתיב (ישעיה נח יג) ודבר דבר, ההוא דבר אתער מלה אחרא לעילא דאקרי דבר, (הושע א א) דבר יהו"ה אשר היה, (ש"א ג א) ודבר יהו"ה היה יקר, (תהלים לג י) בדבר יהו"ה שמים נעשו, דהא תנינן, ההיא מלה סלקא ובקע רקיעין, עד דסלקא (ס"א דאתישבא) בדוכתיה, ואתער מה דאתער, אי טב טב, אי ביש ביש, ועל דא כתיב (דברים כג י) ונשמרת מכל דבר רע. ארבעה מינין בלולב, ואינון שבעה, ואי תימא דשבעה מינין אינון, לאו הכי, אלא ארבעה נינהו, ואינון מתפרשין לתלתא אחרנין, ובעובדא דילהון אתערו שבעה אחרנין לעילא, לאוטבא עלמא בכמה סטרין. כנסת ישראל אף על גב דאיהי בכללא, מתברכא מכלהו שית, (ולאתברכא מאינון שית) ומנחלא דעמיקא דמבוע, דנגיד ולא פסיק לעלמין מימוי (ס"א מלנגדא), דנגדא עלייהו, וינקא לבת, דהא בגין דאיהי בת לה לעלמא עלאה ותתאה, אתברכא מנייהו באתערותא דא, דהא בשעתא דכנסת ישראל אתברכא מנייהו, כלהו עלמין אתברכן, ועל דא סובבים את המזבח, כמה דאתמר. ועוד, באתערותא דא, כלהו שיתא מתברכא במיא, לאסתפקא ביה, ואשתאבין כלהו ממבועא (ס"א דימא) דיינא (דמיא) (ס"א דנחלא) עמיקא דכלא, לנחתא לעלמא, ובגין כך בעיין כלהו לחין ולא יבשין, לאמשכא ברכאן לעלמא, בגין דאילני אלין כלהו לחין תדירא, וטרפין דילהון משתכחין תדירא, וזמן חדוותא דלהון בהאי זמנא. ותנינן בספרא דרב המנונא סבא, דהא ההוא חילא דאתפקדא על אילנין אלין, כל חד וחד מאלין, לא נטיל ברכאן דחדוותא לעילא, אלא בזמנא דא, וחדוותא דילהון כולהו לעילא, וחדוותא דאילנין אלין לתתא, כולהו בזמנא דא הוא, ואתערותא דלהון באינון קדישי מלכא תליין, וכד ישראל נטלי לון, כלא אתער בזמנא דא, ועלמא מתברכא, וכנסת ישראל מתברכא, לארקא ברכאן לעלמא. כתיב (תהלים כט ג) קול יהו"ה על המים, אל הכבוד, אמר רבי יוסי, דא אברהם, קול יהו"ה בכח, דא יצחק, קול יהו"ה בהדר, דא יעקב, קול יהו"ה שובר ארזים, דא נצח, קול יהו"ה חוצב להבות אש, דא הוד, קול יהו"ה יחיל מדבר, דא צדיק, קול יהו"ה יחולל אילות, דא צדק, וכלהו מתגדלי על ימא (מיא) ואתשקיין במיא לגדלא, הדא הוא דכתיב, (בראשית ב י) ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן, וכלהו הני מתערי ברכאן לעלמא, מההוא שקיו דאתשקיין כלהו. תא חזי, הני שבע קלין תליין במלה דפומא בשאר יומי שתא, והשתא לא תליין אלא בעובדא, ואנן עובדא קא בעינן, ולא מלה, בגין דבזמנא דא מברך לכל שתא:

ביומא שביעאה דחג, הוא סיומא דדינא דעלמא, ופתקין נפקין מבי מלכא, וגבורן מתערי, ומסתיימן בהאי יומא, וערבי נחל (תליין) בהו, ובעינן לאתערא גבורן למיא, ולסחרא שבעה זמנין, לרוואה להאי מזבח, ממיא דיצחק, בגין דאתמליא מיא האי בירא דיצחק, וכד הוא אתמליא, כל עלמא אתברכא במיא, ובהאי יומא, גבורות בעינן למייא, ולסיימא לון לבתר, דהא


זוהר חלק ג דף לב/א בהאי יומא מסתיימי דינא. ובגין כך בעינן לבטשא לון בארעא, ולסיימא לון דלא משתכחי, דהאי יומא אתערותא וסיומא הוא, ועל דא אתערותא וסיומא הוא דעבדינן בערבי נחל. אמר רבי חייא, ודאי הכי הוא, ושפיר, וערבי נחל, מסטרא דנחל נפקי גבוראן, ובהאי יומא מתערי ומסיימי. בהאי יומא כתיב, (בראשית כז יח) וישב יצחק ויחפור את בארת המים, בארת כתיב חסר, וישב, מהו וישב, אלא יומא קדמאה דירחא שירותא דדינא הוה בכל עלמא, ויצחק קיימא לכורסייא למידן עלמא, בהאי יומא, וישב יצחק, לאתערא דינין ולסיימא דינין, ויחפור את בארת המים, לארקא גבורן לכנסת ישראל, לאתערא למיא, דהא מיא בגבורן נחתין לעלמא. ובגין דאלין גבורן לא נחתין אלא בעיבא, ויומא דעיבא לא נייחא רוחיהון דקיימי עלמא, אלא בגין דעלמא אצטריך להו, מאי טעמא, בגין דעלמא בדינא אתברי, וכלא בעיא הכי. בגין כך כלא בעובדא תליא מלתא, ועל דא כהנא בעובדא ותקונא דאיהו עביד לתתא, אתערו עלאין ותתאין לתקנא לון, ומתתקני על ידוי. אמר רבי יוסי, הא תנינן ערבה דדמיא לשפוון, בהאי יומא מאי היא, אמר רבי חייא, אף על גב דלדרשא הוא דאתי, הכי הוא ודאי, דהא בהאי יומא בשפוון תליא, בהאי יומא פקיד מלכא למיהב פתקין לסנטירא, ומסתיימי דינין, ואסתים לישנא בישא מעלמא. ביומא קדמאה דירחא שירותא דדינא הוא, וסיומא הוא בהאי יומא והא אתמר. תא חזי, ביומא דא שלמין ומסתיימי עמין ברכאן דילהון, ושראן בדינא, וישראל ביומא דא מסיימי דינין דלהון, ושראן בברכתא, דהא ליומא אחרא זמינין לאשתעשעא במלכא, לנטלא מניה ברכאן לכל שתא, ובההוא חדוותא לא משתכחי במלכא אלא ישראל בלחודייהו, ומאן דיתיב עם מלכא, ונטל ליה בלחודיה, כל מה דבעי שאיל ויהיב ליה, ועל דא ישראל שראן, ועמין מסיימי, ועל דא כתיב (מלאכי א ב) אהבתי אתכם אמר יהו"ה וגו'. אמר ליה, הא חמינא ליה לעשו בשלוה במלכו בכריכן עלאין, ושליט על עלמא, ואת אמר ואשים את הריו שממה. אמר ליה, בכל אתר הכי הוא, כיון דמלכא קדישא גזר גזרה, ושוי ההיא גזרה בפתקיה, קרא אסהיד כמה דאתעביד, ועל דא ואשים את הריו שממה, הא שויתי בפתקא דילי. וכן כל אינון טבן דגזר עלייהו דישראל, דכתיב (יחזקאל יז כד) אני יהו"ה דברתי ועשיתי:

וזאת תורת האשם, וזאת תורת המנחה, וזאת תורת זבח השלמים, זאת תורת החטאת, רבי יצחק אמר, הא אוקמוה, אי לתתא דא בכלא, אי לעילא דא בכלא, ומאן דאשתדל באורייתא, נטל לחולקיה בכלא, ואתאחיד בכל סטרין, ולא בעיא לקרבא קרבנא על נפשיה, והא אתמר. רבי יצחק פתח, (ירמיה ב ח) הכהנים לא אמרו איה יהו"ה, ותופשי התורה לא ידעוני, והרועים פשעו בי, הכהנים, אלין כהנים דמשמשין בכהונה גדולה, ומקרבין מלין קדישין לאתרייהו, ומייחדין יחודא כל חד וחד כדקא חזי. ותופשי התורה, מאן אינון תופשי התורה, וכי כהני לאו תופשי התורה נינהו, אלא אלין אינון ליואי דתפשי בכנורות, דאתיין מסטרא דאורייתא, ואתיהיבת מסטרא דלהון אורייתא, ואינון ממנן על שבחא דתושבחתא דמלכא קדישא, ליחדא ליה יחודא שלים כדקא יאות. והרועים פשעו בי, אלין אינון רברבי עמא, דאינון רעיין לעמא, כרעיא דמדבר עאניה. ואלין אינון תלת דרגין, דבעיא לאשתכחא תדיר על קרבנא, לאשתכחא רעוא לעילא ותתא, ולאשתכחא ברכאן בכלהו עלמין. כהנא מקרב קרבנא, ואתכוון ליחדא שמא קדישא כדקא חזי, ולאתערא סטרא דיליה. וליואי אתכוונן בשיר, לאתערא סטרי דילהון,


זוהר חלק ג דף לב/ב ולאתכללא בסטרא דכהנא. וישראל אתכוון לבא ורעותא לתיובתא שלימתא, ואתכנע קמי מלכא קדישא, והאי נטיל כלא ואתכפר חוביה, ואשתכח חדוותא בעלאי ותתאי. רבי יהודה פתח, (תהלים קד ג) המקרה במים עליותיו וגו', קודשא בריך הוא כד ברא עלמא, מגו מייא אפיק ליה, וסידר ליה על מייא, מה עבד, פלג מייא לתרין, פלגותא לתתא ופלגותא לעילא, ועביד מנייהו עובדין, מפלגותא תתאה עבד ותיקן עלמא דא, וסידר ליה על פלגותא דא, ואתקין ליה לעילא עלייהו, הדא הוא דכתיב (שם כד ב) כי הוא על ימים יסדה, ופלגו אחרא סלקיה לעילא, ותקר ביה תקראין עלאין, הדא הוא דכתיב המקרה במים עליותיו וגו'. ועבד רקיע בין תרין פלגותייא אלין, הדא הוא דכתיב (בראשית א ו) יהי רקיע בתוך המים וגו', ועלייהו אתקין וסידר עלאין קדישין מגו טיפי טיפי, ברוחא דאתגזרא בבוסיטא (ס"א בבוצינא), (ס"א וסידר מלאכי עלאי קדישי, מגו רוחא דאתגזר מפומיה) דכתיב וברוח פיו כל צבאם. ובאלין אתקין וסידר מזמרי תושבחתיה ביומא, ואתערבו בשלהובי אשא, ואינון גדודי חיילין אמרין שירתא ביומא, תושבחן בצפרא, וזמירן ברמשא, כד מטי ליליא, כלהו פסקי שירתא. לעילא מנייהו גדודין דאשא בשלהובא תקיף, קיימין ומריחין אשא דאכלא, ואהדרי לאתרייהו. ואית בסטרא אחרא דתהומין סלקין אלין על אלין, ואית תהומא עלאה ותהומא תתאה, ובכלהו שארן מאריהון דדינין מסטרא דדינא קשיא. ואית בגו סטרא דתהומא תתאה, שלהובין דאוקדין זיקין נורין, ממנן על דינין דעלמא, לאוקדא לחייביא בנורא דנגדי מההוא נהר דינור, וכלהו אשא, וחיזו דילהון אשא דלהיט, וקיימין בין עלאי ותתאי. וכד תננא דמדבחא סליק, מתעברן, וסלקין מההוא דרגא דקיימין לשיצאה ולאובדא, וההוא נגידו דאשא תקיפא דנהר דינור, דאיהו תקיף ועלאה, אהדר לאתריה. וכלהו מתהניין מתננא דמדבחא, בגין דאתתקנת לקבל (ס"א מדבחא) מלכא עלאה, ובגין כך מתהניין מניה, ואינון קרבין להכא. ותננא אחרא סליק, והא אוקימנא, לכל חד וחד רעותא דכלא דסלקא לעילא, דאיהו נייחא דרוחא לגבי מלכא קדישא, הא אתמר, דבמדבחא סלקא. ואתחזי אוריאל, כחיזו דחד אריא תקיפא רביע על טרפיה, והוו חמאן כהני וישראל וחדאן, דהוו ידעין דאתקבל ברעוא קמי מלכא קדישא, ואשא אחרא עלאה קדישא נחית לקבלא אשא תתאה, כדין בר נש אזיל (נ"א דחיל) ואזדעזע קמי מאריה, ותב בתיובתא שלימתא. למלכא דשדרו ליה דורונא, ואתיישר קמיה, אמר לעבדיה זיל וטול דורון דא דאייתיאו לי, כך אמר קודשא בריך הוא לאוריאל, זיל וקביל דורונא דבני מקריבין קמאי. כמה חדוואן משתכחי בכלא, כמה בסימותא בכלא משתכח, כד כהנא וליואה וההוא דמקריב קרבנא, מכווני לקרבא קרבנא כדקא יאות, ביחודא שלים. תא חזי, כתיב ותצא אש מלפני יהו"ה ותאכל על המזבח את העולה וגומר, דא אוריאל, דנחית בחיזו דאשא בשלהובא, עד דנחית למדבחא לקבלא דורונא, ואתחזי כאריה רברבא רביע על קרבנא. וכד ישראל לא אשתכחו זכאין, או ההוא דמקריב קרבנא לא קריב כדקא יאות, ולא אתקבל קרבניה, הוו חמאן דלא סליק תננא בארח מישר, והוה קם חד רוחא מנוקבא דצפון, ועאל למדבחא, והוו חמאן דיוקנא דחד כלבא חציפא רביע על קרבנא, כדין הוו ידעי דלא אתקבל ברעוא ההוא קרבנא. למלכא דשדרו ליה דורון, חמא ליה מלכא דלאו איהו כדאי לקרבא קמיה, אמר מלכא, אסיקו ההוא דורונא והבו ליה לכלבא, דלאו איהו כדאי לאעלא קמאי, כך בשעתא דקרבנא אתקריב, ולא אתקבל ברעוא, דורונא לכלבא אתמסר, ובגין כך הוו חמאן דיוקנא דכלבא על גבי מדבחא:

תא חזי כתיב


זוהר חלק ג דף לג/א זהר:

ותצא אש מלפני יהו"ה ותאכל על המזבח את העולה, אמר רבי יהודה, דא אוריאל דאתחזי בשלהוביתא דאשא על מדבחא כמה דאתמר, רביע על קרבנא, וכדין חדוותא הוה בכלא, דהא אתקבל ברעוא, כמה דכתיב וירא כבוד יהו"ה אל כל העם, ואי לאו הוה ערבוביא דבני אהרן, מן יומא דנפקו ישראל ממצרים, לא אשתכח רעוא הכי לעילא ותתא:

רעיא מהימנא:

פקודא דא, לשרוף קדשים באש, ואבתריה, והנותר מבשר הזבח ביום השלישי באש ישרף, תנאין ואמוראין, בסתרי תורה אית קדש ואית קדשים ואית קדש קדשים, מה הנאה אית לקודשא בריך הוא בקדשים דאתוקדו, אי תימא, בגין יצחק, דבשעתא דישראל בעקו סליק אפרו של יצחק קמיה, דאי חייבין שרפה אשתזיבו בגיניה, האי לדרשא איהו, ואי תימרון בגין צדיקייא (נ"א ואי כגון) בני אהרן דהוו שריפת קדשים, דכתיב בהון ותצא אש מלפני יהו"ה ותאכל אותם וימותו, ומיתתהון כפרה לישראל כמו שריפת קדשים, אוף דא לדרשא קא אתי. אלא תלת אשין בשרגא, אשא חוורא ואשא אוכמא ואשא תכלתא, לקבל תורה נביאים וכתובים, ולקבל כהן לוי וישראל. ותכלת איהי שכינתא קריבא לן, ואיהי אחידא באינון פתילות, בכנפי מצוה, דאתמר בהון (במדבר טו לח) ועשו להם ציצית, והאי תכלת דאיהי שכינתא, איהי דינא דאכילת קרבנין ועלוון. אי אשכחת בני נשא דאינון עצים יבשים, כגוונא דאינון פתילות יבשין, בלא משחא דאיהי אורייתא, רחמי איהו לון, (דלידונין) שריפה ואוקידת לון, ובגין דעמי הארץ אינון בעירן, כמה דאוקמוה, דאינון שקץ, תכלת דאיהי אדנ"י, אוקידת לון, בגין דקרבין לגבה עם שרץ דאיהו יצר הרע זר, הדא הוא דכתיב (שם ג י) והזר הקרב יומת. ואי במיתתהון חזרין בתיובתא כד שחיט לון, (נ"א כד שחיט לון מלאך המות, מיכאל) מלאך מיכאל דאיהו כהנא רבא, אריה דאכיל קרבנין נחית עלייהו, לקרבא לון קרבנא קדם יהו"ה. וקדם דתפוק נשמתיה מתוודה בכמה ודויין, וכד נפיק נשמתיה, הוא יהוי מתכוון לגמור את השם, שמע ישראל, וברוך שם, לקרבא נשמתיה מאנא (נ"א קרבנא) לשם יהו"ה. וצריך למתודה לקודשא בריך הוא, לקבלא לקרבא ה' בשמיה, דאכיל ושצי, ולאחזרא בתיובתא לגבי יה"ו, אהי"ה, כחושבן מ"ב, דאדנ"י קרינן ליה דינא דמלכותא דינא. ויכוון בשמא מפרש דאיהו יו"ד ה"א וא"ו ה"א בלב אחד, וביה יפוק רוחיה, בנפש דיליה מקבל עליה מיתה ויסורין, ובנשמתא מודה בכמה ודויין ומתחרט. בנפש מקבל עליה מיתה, שחיטה, שריפה, ואי צריך ארבע מיתות בית דין, דאינון סקילה שריפה הרג וחנק, מקבל ליה מאדנ"י בנפש דיליה, ובנשמתיה מודה בכמה ודויין, וחוזר בתיובתא לגבי אהי"ה, דאחיד בתרין שמהן יהו"ה יהו"ה. במחשבתיה, יכוין לאפקא וידוי, וקבלת מיתה עליה בלב אחד, דאיהו שמא מפרש, כגוונא דא יו"ד ה"א וא"ו ה"א, (כבוד) ביה כהנים כורעים ומשתחוים על פניהם, ואומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, כבוד איהו ל"ב בחושבן, וביה היה מתכוין לגמור את השם, (וא"ו איהו אחד בלב). ותנאין ואמוראין, אי תימרון וכי עם הארץ מנא ידע דא, אלא ודאי עם הארץ איהו כשור או שה או עז או (פר) תור או יונה, מה בעירן לא ידעי אורייתא דאיהי שם יהו"ה, הכי עם הארץ לא ידע, אלא מיכאל כהנא רבא, איהו עביד ליה עולה וקרבנא קדם יהו"ה, ואיהו מכוון בשמא מפרש בסליקו דרוחיה, דתיפוק בלב אחד, כגוונא דכד נפיק רוחא דבר נש בכל ליליא. ובגין דא אוקמוה רבנן, שוב יום אחד לפני מיתתך, דבכל יום ויום צריך בר נש לאהדרא בתיובתא, ולממסר רוחיה לגביה, דיפוק באחד, הדא הוא דכתיב (תהלים לא ו) בידך אפקיד רוחי. ואם הוא תלמיד חכם, עליה אתמר (משלי יב י) יודע צדיק נפש בהמתו, דלית חכם כמו כהנא, כמה דאוקמוה, הרוצה להחכים ידרים. ואם תלמיד חכם הוא, צריך שיהא ביה חסד, ועם י' דאיהו חכמה, חסיד, ומאן


זוהר חלק ג דף לג/ב רעיא מהימנא:

דלית ביה חכמה, לאו איהו חסיד, ובגין דא אוקמוה, ולא עם הארץ חסיד. ואי אית ביה ה', חמשה חומשי תורה דאתייהיבו משמאלא, אתקרי גבור בתורה וירא חטא, ואי איהו בור, אתמר ביה אין בור ירא חטא. ומאן דזכי לתפארת דאיהו ו', ואיהו חכם מבין בתורה וירא חטא, ירית מלכותיה דאיהו ה"א, מצות המלך, אי עביד פקודי מלכא, כיון דזכי לשם יהו"ה, זכי לשמא מפרש, דאתקרי אדם, ודא יו"ד ה"א וא"ו ה"א. בההוא זמנא שליט על גופיה, דאיהו שותפו דנפש הבהמית ורוח הבהמית, דבנפש הבהמית עשיית הבלי עלמא, רוח ממללא בהבלי עלמא, (נשמה דבה כל הרהורין ומחשבות דהבלי עלמא), ותלמיד חכם שליט עלייהו. הדא הוא דכתיב, (בראשית א כו) וירדו בדגת הים ובעוף השמים ובבהמה ובכל הארץ, מאי ובכל הארץ, דא גופא, עולם קטן, ודחלין מניה, הדא הוא דכתיב, (שם ט ב) ומוראכם וחתכם. מסטרא דימינא שליט עלייהו, ביה וירדו, כמה דאת אמר (תהלים עב ח) וירד מים עד ים, מסטרא דשמאלא דחלין מניה, הדא הוא דכתיב ומוראכם וחתכם, ועליה אתמר (משלי יב י) יודע צדיק נפש בהמתו. בתר דאיהו צדיק, לא יהיב ליה שכר מצוות, לית ליה אגרא בעלמא דא, ולא מזונא כבעירן, דעני חשוב כמת, איהו עם שכינתא בקביעו דילה עמה, על כלא. כי יהו"ה אלהי"ך אש אוכלה הוא (דברים ד ט), האי אש צריך ליה תמיד עמה, דלית ליה כביה, דאיהו אכיל כל קרבנין דצלותין, ומלין דאורייתא, דאיהי שכינתא, איהו פרנסה דיליה, ובמה, בצלותין, הדא הוא דכתיב (שיר ה ג) פתחי לי, פתחי לי בצלותא, דאתמר בה (תהלים נא יז) אדנ"י שפתי תפתח, דאיהי אחותי רעיתי, ולית רעיתי אלא פרנסתי, דבה מתקנין מאכלין דקרבנין דמלכא בנין קדישין, בכמה מיני מאכלין, בנהמא דאורייתא. דאתמר בה, (משלי ט ה) לכו לחמו בלחמי, מימינא, ובחמרא דאיהו יינא דאורייתא, משמאלא, בנסוך המים ויין דאורייתא דבכתב ובעל פה מעמודא דאמצעיתא דכליל תרווייהו, בבשרא דאיהי בשר הקדש בכמה קרבנין, דעלה אוקמוה מארי מתניתין, בבשר היורד מן השמים עסקינן, מאי מן השמים, עמודא דאמצעיתא, דעלה אתמר, (בראשית ב כג) ובשר מבשרי. ודא בשר הקדש, דאדליקת בכמה שלהובין מסטרא דגבורה ברחימו דבעלה, אתוקדת ברחימו דאהבה, בקריאת שמע ברחימו דיחודא, דליליא ויומא לא תכבה. וחברייא, בחייכון אל תתנו דמי לו לקודשא בריך הוא, למהוי איהו בשלהובין דרחימו דיחודיה דקריאת שמע, לקיימא ביה אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה. (ע"כ):

זהר:

תא חזי, אף על גב דבני אהרן מיתו בההיא שעתא, יאות הוה בכמה גוונין, חדא דלא הוה שעתא דקטרת, דהא קטרת לא סלקא אלא בזמנין ידיען, דכתיב (שמות ל ז) והקטיר עליו אהרן קטרת סמים בבקר בבקר, ואימתי, בהטיבו את הנרות וגו', לאשתכחא שמן וקטרת כחדא, וכתיב ובהעלות אהרן את הנרות בין הערבים יקטירנה וגו', ובזמנין אלין אתקריב, ולא בזמנא אחרא. בר בזמנא דמותנא שריא בעלמא, כמה דאערע, דכתיב (במדבר יז יא) ויאמר משה אל אהרן קח את המחתה ותן עליה אש וגו', ובני אהרן לא קריבו בשעתא דשמן וקטרת משתכחי כחדא. ועוד, דדחקו שעתא בחיי דאבוהון, ועוד, דלא אנסיבו, והוו פגימין:

רעיא מהימנא:

לית מצורע אלא ההוא דאתעביד בזבותא, דחמש דמים אינון דדם נדה מסאבין, דאינון כלהו דם טמא, וחמש דמין דכיין, ומאן דאעבר עלייהו, כאלו אעבר על עשרה דברות, דאינון כלל תרי"ג פקודין. ושפחה יצר הרע, איהי מלייא מומין, ובגין דא (ויקרא כא) כל אשר בו מום לא יקרב, ובגין דא כהנא לא הוה צריך לקרבא לגבי מאן דאית ביה מומא, מכל מומין דעלמא, בגין דמטרוניתא אתמר בה, (שיר ד) כלך יפה רעיתי ומום אין בך, הכי לא צריך לקרבא לגבה מאן דאית ביה מום, ואוף הכי לא צריך למקרב לגבה זר, (במדבר ג י) והזר הקרב יומת, והיינו ממז"ר מום זר, מום נוקבא, זר זכר, ובגין דא מני (ויקרא יח יט) ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב, ועל אינון דקריבין לה כתיב בהון, ויקריבו לפני יהו"ה אש זרה אשר לא צוה אותם, ותצא אש מלפני יהו"ה


זוהר חלק ג דף לד/א זהר:

דמאן דלא אנסיב פגים הוא, ולאו הוא כדאי לאשתכחא ברכאן בעלמא על ידוי, עלוי לא שריין, כל שכן על ידוי לאחרים, ועוד, דהא תנן רווי חמרא הוו. ובגין כך ותצא אש מלפני יהו"ה ותאכל אותם וגו', דהא קטרת חביב הוא מכלא, וחדוותא דעלאין ותתאין, וכתיב (משלי כז) שמן וקטרת ישמח לב:

רעיא מהימנא:

ותאכל אותם וימותו. וקרבן דאתוון אינון, י' באיש, ה' באשה, ו' בבן חתן, ה' בכלה. זכאה איהו מאן דאקריב אתוון דיהו"ה, ביה ובאתתיה ובבריה ובברתיה, בקדושה, ובברכה, בנקיו, בענוה, ובבשת פנים, בכל מדות טבין דכתיבין על מארי מתניתין, ומתחממין באשין קדישין דאיש ואשה, דאינון אש עולה ויורד, אש קדש ועצי המערכה, דאינון עצי הקדש, אברין קדישין, ואש של גבוה נחית דאיהו קדש הקדשים. ובגין תרין אשין אלין אמר נביא (ישעיה כד יד) באורים כבדו יהו"ה, דאינון אשין דשכינתא, דבה כתיב (דברים ד כד) כי יהו"ה אלהי"ך אש אוכלה הוא. ואינון אש עלאה כסא רחמים, אש תתאה כסא דין, ואינון בינה ומלכות, מלכות אש עולה, בינה אש יורד, יהו"ה עמודא דאמצעיתא אחיד בתרווייהו, בינה יה"ו ה' מלכות. תפארת כד אחיד לון, שריא עליה חכמה, דביה כ"ח מ"ה, מ"ה, איהו יו"ד ה"א וא"ו ה"א, כ"ח דיליה, יו"ד וא"ו דל"ת, ה"א אל"ף, וא"ו אל"ף וא"ו, ה"א אל"ף, וכלהו מ"ב אתוון משתכחין בבר נש ובאתתיה ובבנוי, ובגין דא לית בר נש שלים אלא בבן ובת. ומאן דלית ליה בן דאיהו ו', אסתלק י' מיניה, ומאן דלית ליה בת דאיהי ה', אסתלק ה' עלאה דאיהי אם מן בת זוגיה, דאתוון לא שריין דא בלא דא, ובגין דא באיש ואשה בן ובת דאתעבידו כדקא יאות, שריא עלייהו יהו"ה, ואתקריאו (שם יד א) (ס"א בנים לקודשא בריך הוא, הדא הוא דכתיב) בנים אתם ליהו"ה אלהיכ"ם. (ע"כ):

זהר:

זאת משחת אהרן ומשחת בניו, אמר רבי יוסי, זאת ודאי, משיחותא דאהרן, דהא אהרן אתמשח, ואייתי ממשח רבות עלאה מעילא, ונגיד ליה לתתא, ועל ידא דאהרן אתמשח ממשיחתא קדישא, לאתברכא, ועל דא זאת משחת אהרן ומשחת בניו, ודאי. רבי יהודה פתח, (מ"ב ד ב) ויאמר אליה אלישע מה אעשה לך, הגידי לי מה יש לך בבית, מהכא אוליפנא, דלית ברכתא שריא בפתורא ריקנייא ועל מלה ריקנית, ותאמר אין לשפחתך כל בבית, כי אם אסוך שמן, אמר לה, ודאי סיועא דנסא הוא, דהא ודאי באתריה הוא, ומתמן ברכאן נפקין ושריין, מה כתיב, הם מגישים אליה והיא מוצקת, והיא מוצקת סתם. רבי יוסי אמר, ויעמוד השמן, ותעמוד מבעי ליה, אלא ויעמוד ודאי, בקימא לאנגדא ברכאן, השמן, כמה דאוקמוה דכתיב (ישעיה ה יא) בקרן בן שמן, וכתיב (שיר א ג) שמן תורק שמך, לאחזאה דהא מהאי שמן נגדין ברכאן על ידא דכהנא, וכהנא נגיד להו לתתא, ואמשח (ס"א ואתמשך) להאי זאת, הדא הוא דכתיב זאת משחת אהרן ומשחת בניו, וכתיב (תהלים קלג ב) כשמן הטוב על הראש, והא אתמר:

קח את אהרן ואת בניו אתו, ואת הבגדים, רבי חייא פתח (שם לו י) כי עמך מקור חיים באורך נראה אור, כי עמך מקור חיים, דא שמן עלאה דנגיד ולא פסיק לעלמין, דשריא בגו חכמה עלאה דכלא, הדא הוא דכתיב, כי עמך, עמך שריא, ולא מתפרשא מנך לעלמין, בחביבותא דכלא. מקור חיים, בגין דהיא מקורא ומבועא דחיים, לאפקא חיים לאילנא עלאה, ולאדלקא בוצינין, ועל דא ההוא אילנא אקרי עץ חיים, אילנא דנטיע ואשתרשא בגין ההוא מקורא דחיים. ועל דא באורך נראה אור, באורך, דא אור דגניז לצדיקייא לזמנא דאתי, דכתיב (בראשית א ד) וירא אלהי"ם את האור כי טוב, ומההוא נהירו זמינין ישראל לאנהרא


זוהר חלק ג דף לד/ב לעלמא דאתי. דבר אחר, כי עמך מקור חיים וגו', דא קודשא בריך הוא, דאיהו אילנא עלאה במציעות גנתא, דאחיד לכל סטרין, מאי טעמא, בגין דאחיד ביה ההוא (נ"א בההוא) מקור חיים, ואעטר ליה בעטרין עלאין, סחרניה דגנתא, כאימא דמעטרא לברה על כלא, הדא הוא דכתיב, (שיר ג יא) צאינה וראינה בנות ציון וגו', ובגין כך כי עמך מקור חיים, ועל דא באורך נראה אור. רבי יצחק אמר, כי עמך מקור חיים, דא כהן גדול לעילא, לקבליה כהן גדול לתתא, בגין כך אנגיד משח רבות עלאה קדישא לתתא, ואדליק בוצינין. לעילא כהן גדול שלים בשלימו דשבעה יומין עלאין, לאתעטרא על כלא, לקביל דא שבעה ימי מלואים לכהנא דלתתא, לאשתכח כלא כגוונא דלעילא, ועל דא ימי מלואים אקרון, יומי אשלמותא, בגין דישתלים כהנא בשאר יומין אחרנין, לאשלמא שבעה כחדא. ואלין ימי מלואים אקרון, בגין דאתאחדן שאר אחרנין ביה, מאי קא מיירי, דכד כהנא אתער, כל שאר אחרנין מתערין עמיה. ובגין כך כתיב, ומפתח אהל מועד וגו', עד יום מלאת וגו', שבעה יומין ודאי, כדין אתעטר כהנא לתתא בכלא, כגוונא דלעילא, בגין דבשעתא דכהנא דלתתא אתער, כלא יתערון על ידיה לעילא, וישתכחון ברכאן לעילא ותתא. רבי אבא אמר, מאי שנא דמשח משה לאהרן, אלא בגין דאיהו ברא דההוא (ס"א אחיד בההוא) אתר מקורא דחיי, וכתיב (ישעיה סג יב) מוליך לימין משה זרוע תפארתו, ומשה שימש כל אינון שבעה ימי מלואין, לאשראה כלא עמיה דאהרן:

רבי חזקיה הוה יתיב קמיה דרבי אלעזר, אמר ליה, כמה נהורין אתבריאו עד לא אברי עלמא, אמר ליה שבעה, ואלין אינון, אור תורה, אור גיהנם, אור גן עדן, אור כסא הכבוד, אור בית המקדש, אור תשובה, אורו של משיח, ואלין אתבריאו עד לא אתברי עלמא, שבעה נהורין בוצינין אתאחדו ביה באהרן, והוא אדליק בוצינין מעילא לתתא:

רבי אלעזר פתח, (קהלת ג כא) הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר, הא תנינן, הכל היה מן העפר אפילו גלגל חמה, מאן העפר, ההוא דשריא תחות כורסי יקרא קדישא. בספרא דבי רב ייסא סבא, הכל היה מן העפר, אתר דכניש לכלא, מלמד דנפקו שבילין להאי סטרא ולהאי סטרא, ואתכנשו לאנהרא, כעפרא דא דזרקין לה לכל עבר, ועל דא הכל היה מן העפר, והכל שב אל העפר ודאי. אלא מן העפר דבי מקדשא קדישא, והאי עפר מעפרא עלאה, כמה דאת אמר (איוב כח ו) ועפרות זהב לו, וכמה דאשתכח עובדא לתתא, הכי נמי הוא לעילא כגוונא דא. ואוקימנא עפר, עפר דבי מקדשא, דעלמא דא בה' אתברי, ועל דא אפילו גלגל חמה, כמה דאת אמר אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, בה' בראם, ובגיני כך הכל היה מן העפר, מאן עפר, ההוא דשארי תחות כורסי יקרא קדישא:

כתיב (שיר ד ז) כלך יפה רעיתי ומום אין בך, כלך יפה רעיתי, דא כנסת ישראל, ומום אין בך, אלו סנהדרין, דאינון לקביל שבעין ותרין שמהן, שבעים נפש דנחתו עם יעקב, וקודשא בריך הוא על כלא, ועל דא אין בודקין מן הסנהדרין ולמעלה תנן:

כתיב (שמות יט ו) ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש, מאן ממלכת כהנים, כמה דאת אמר זאת משחת אהרן ומשחת בניו, דכד אתברכא כנסת ישראל על ידא דכהני, כדין אתקרי על שמיהון, הדא הוא דכתיב ממלכת כהנים. רבי שמעון אמר, תא חזי, מלכות כהנים לא אקרי, אלא ממלכת, דאמלכו לה כהני, ועבדו לה גבירתא על כלא, אבל מלכות כהנים לא אקרי, דהא מן השמים אקרי מלכות, מלכות שמים ודאי, והכא ממלכת, כמה דאת אמר, דכהני אמלכו לה ומחבראן לה במלכא, וכדין היא ממלכת על כל גנזי מלכא, ממלכת על כל זייני מלכא,


זוהר חלק ג דף לה/א ממלכת בעלאי ותתאי, ממלכת על כל עלמא. רבי יוסי אמר, כתיב (עמוס ט ו) ואגדתו על ארץ יסדה, ואגדתו, כד אזדווג מלכא לקבלה, בכל אינון עטרין קדישין בכנופיא חד, כדין ואגדתו כתיב. רבי יצחק אמר, ואגדתו, כמה דאת אמר (שמות יב כב) ולקחתם אגדת אזוב, מאי קא מיירי, דכד מתחבראן כחדא, ואתברכא מנייהו, כדין שלטא על כלא, ונהרא לעילא ותתא, וכלא בשעתא דכהנא פלח פולחנא, ואקריב קרבנא, ואקטר קטרת, ומכוון מלין לקרבא כלא כחדא, כדין כתיב ואגדתו על ארץ יסדה. רבי יוסי אמר, כד נטל אהרן, כלא נטלין עמיה, עד דאתברכא כנסת ישראל, ואתברכאן עלאי ותתאי, כדין כתיב (תהלים קלה כא) ברוך יהו"ה מציון שוכן ירושלם הללויה, (שם עב יט) וברוך שם כבודו לעולם וימלא כבודו את כל הארץ אמן ואמן. רבי אלעזר הוה אזיל מקפוטקיא ללוד, והוו עמיה רבי ייסא ורבי חזקיה, פתח רבי אלעזר ואמר, (ישעיה נא טז) ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך וגו', תנינן, כל בר נש דאשתדל במלי דאורייתא, ושפוותיה מרחשן אורייתא, קודשא בריך הוא חפי עליה, ושכינתא פרשא עליה גדפהא, הדא הוא דכתיב, ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך. ולא עוד, אלא דהוא מקיים עלמא, וקודשא בריך הוא חדי עמיה, כאלו ההוא יומא נטע שמיא וארעא, הדא הוא דכתיב (שם) לנטוע שמים וליסוד ארץ. ולאמר לציון עמי אתה, מכאן אוליפנא, דישראל אקרון בשמא דציון, דכתיב ולאמר לציון עמי אתה, וחמינא דכנסת ישראל אקרי בשמא דציון, דכתיב (שם א כז) ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה. תו פתח ואמר, (שם ח טז) צור תעודה חתום תורה בלמודי, צור תעודה, דא סהדותא דדוד, דכתיב (תהלים קלב יב) ועדותי זו אלמדם, צור, היא קישורא, כמאן דקטר קיטורא באתר חד. חתום תורה בלמודי, חתום תורה, חתימה דאורייתא, וכל נגידו ורבו דנגיד מלעילא. באן (נ"א בין) חתימה דיליה, בלמודי, בגין דתמן אתכנש רבו ומשחא בין תרין קיימין, דתמן שריין, אתר כנישו דכל רבות ומשח דנגיד מלעילא, לאשדאה ליה בפומא דאמה, ולארקא ליה בהאי תעודה, וכדין אתקשר כלא קשרא חד מהימנא. תא חזי, מה בין אינון דמשתדלי באורייתא לנביאי מהימני, אינון דמשתדלי באורייתא עדיפי מנביאי בכל זמנא, מאי טעמא, דאינון קיימי בדרגא עלאה יתיר מנביאי, אינון דמשתדלי באורייתא קיימי לעילא, באתרא דאקרי תורה (נ"א ת"ת), דהוא קיומא דכל מהימנותא, ונביאי קיימי לתתא, באתר דאקרון נצח והוד, ועל דא (אקרון) אינון דמשתדלי באורייתא עדיפי מנביאי, ועלאין מנהון יתיר, דאלין קיימין לעילא, ואלין קיימין לתתא, אינון דאמרי מלין ברוח הקדש קיימי לתתא מכלהו. (ועל דא) זכאין אינון דמשתדלי באורייתא, דאינון בדרגא עלאה יתיר על כלא, (ועל דא) מאן דלעי באורייתא, לא אצטריך לא לקרבנין ולא לעלוון, דהא אורייתא עדיף מכלא, וקשורא דמהימנותא דכלא, ועל דא כתיב, (משלי ג יז) דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום, וכתיב (תהלים קיט קסה) שלום רב לאוהבי תורתך ואין למו מכשול. עד דהוו אזלי, אשכחו חד גברא דהוה אתי ותלת ענפי הדס בידיה, קריבו גביה, אמרי ליה למה לך האי, אמר לרווחא אובדא, אמר רבי אלעזר שפיר קאמרת, אבל תלת אלין למה. אמר ליה חד לאברהם, חד ליצחק, וחד ליעקב, וקשירנא להו כחדא, וארחנא בהו, בגין דכתיב (שיר א ג) לריח שמניך טובים שמן תורק שמך, בגין דבהאי ריחא אתקיים חולשא דנפשא, ובהימנותא דא אתקיימא, ואתנגידו ברכאן מעילא ותתא, אמר רבי אלעזר זכאה חולקהון


זוהר חלק ג דף לה/ב דישראל בעלמא דין ובעלמא דאתי. תא חזי, לית עלמא (נ"א נפשא) מתקיימא אלא על ריחא, ומריחא דא אשתמודעא ריחא אחרא, דהא בשעתא דנפיק שבתא, (נתפרדה החבילה), וסלקא נפשא יתירא, ואשתארון נפשא ורוחא מתפרשן עציבין, אתא ריחא דא ומתקרבן דא בדא וחדאן. ועל דא בעי רוחא בתר רוחא, לקבלא ריחא, כיון דאתקבל ריחא, מתקרבן כחדא וחדאן. כי האי גוונא ריחא דקורבנא, בריחא (דא) מתקרבין כלא כחדא, ומתהלטן בוציני, וחדאן. תא חזי, תרי בוציני, חד לעילא וחד לתתא, אי להיט בר נש האי בוצינא דלתתא, ההוא תננא דסליק (נ"א מבוצינא תתאה), להיט ההוא בוצינא עלאה. כך תננא דקרבנין, האי תננא דסליק, להיט בוציני עלאי, ומתלהטן בחד, ומתקרבין כלהו כחדא בריחא דא, ובגין כך ריח ניחח ליהו"ה, (אשה), והא אוקמוה. ועל דא ריחא דקרבנא קיומא דכלא, וקיומא דעלמא, וקרבנא על ידא דכהנא, דמקרב כלא, ובגין כך שבעה יומי אשלמותא אשתלימו ביה, בגין דיתברכון כלהו בפולחניה, וישתכחו חדוואן וברכאן לעילא ותתא. כתיב (ישעיה כה א) יהו"ה אלה"י אתה ארוממך וגו', האי קרא אוקמוה, יהו"ה אלה"י אתה, דבעי בר נש לאודאה לשמא קדישא, ולשבחא ליה על כלא, ומאן אתר שבחא דיליה, כמה דאוקמוה, והכא מעמיקא דכלא, דכתיב כי עשית פלא, פלא, כמה דכתיב (שם ט ה) ויקרא שמו פלא, והא אתמר. עצות מרחוק, עצות, כמה דאת אמר יועץ, מרחוק, דכתיב (ירמיה לא ב) מרחוק יהו"ה נראה לי, וכתיב (משלי לא יד) ממרחק תביא לחמה. אמונה אמן, כמה דאת אמר (דברים לב ד) אל אמונה ואין עול, ואוקמוה אמונה בלילה, כמה דאת אמר (תהלים צב ג) ואמונתך בלילות, וכתיב (איכה ג כג) חדשים לבקרים רבה אמונתך. וזמין קודשא בריך הוא לדכאה לון לישראל מחוביהון, כמה דכתיב (יחזקאל לו כה) וזרקתי עליכם מים טהורים, וטהרתם מכל טומאותיכם, ומכל גלוליכם אטהר אתכם:

ברוך ה' לעולם אמן ואמן:


פרשת שמיניעריכה

ויהי ביום השמיני וגו', רבי יצחק פתח, (איוב לח ז) ברן יחד ככבי בקר ויריעו כל בני אלהי"ם, זכאין אינון ישראל דקודשא בריך הוא יהיב לון אורייתא קדישא, חדוותא דכלא, חדוותא דקודשא בריך הוא, ואטיילותא דיליה, דכתיב (משלי ח ל) ואהיה שעשועים יום יום, ואורייתא כלא, חד שמא קדישא איהי דקודשא בריך הוא, ובאורייתא אתברי עלמא, דכתיב (שם) ואהיה אצלו אמון, אל תקרי אמון, אלא אומן. ובאורייתא אתברי בר נש, הדא הוא דכתיב (בראשית א כו) ויאמר אלהי"ם נעשה אדם, אמר קודשא בריך הוא לאורייתא, בעינא למברי אדם, אמרה קמיה האי בר זמין למחטי ולארגזא קמך, אי לא תאריך רוגזך עליה, היך יקום בעלמא, אמר לה, אנא ואת נוקים ליה בעלמא, דהא לאו למגנא אתקרינא ארך אפים, (ס"א דהא כל זמנא דישתדלון באורייתא, מתקיימי בעלמא). רבי חייא אמר, תורה שבכתב ותורה שבעל פה אוקמוה ליה לבר נש בעלמא, הדא הוא דכתיב (שם) נעשה אדם בצלמנו כדמותנו. רבי יוסי אמר מהכא, (קהלת ב יב) את אשר כבר עשוהו, עשוהו ודאי, ודא הוא צלם ודמות, צלם בדכורא, דמות בנוקבא, ועל דא שירותא דאורייתא ב', ואוקמוה. רבי יצחק אמר, מפני מה ב' פתיחא וסתימא, אלא בשעתא דבר נש אתי


זוהר חלק ג דף לו/א לאתחברא באורייתא, הרי היא פתיחא לקבלא ליה, ולאשתתפא בהדיה, ובשעתא דבר נש סתים עינוי מינה, ויהך לארחא אחרא, הרי היא סתימא מסטרא אחרא, כמה דאת אמר, אם יום תעזבני, יומים אעזבך, ולא ישכח פתחא, עד דיתוב לאתחברא בה באורייתא אנפין באנפין, ולא יתנשי מינה. ועל דא אורייתא פתחא קמי בני נשא, ואכרזא וקרי להון, (משלי ח ד) אליכם אישים אקרא וגו', וכתיב (שם א) בראש הומיות תקרא, בפתחי שערים בעיר אמריה תאמר. רבי יהודה אמר, ב' תרין גגין, וחד דאחיד לון, מאי קא מיירי, אלא חד לשמייא, וחד לארעא, וקודשא בריך הוא אחיד וקביל לון. רבי אלעזר אמר תלת נהורין (ס"א צדדין אלין) אינון עלאין קדישין דאחידן כחדא, ואינון כללא דאורייתא, ואלין פתחין פתחא לכלא, פתחין פתחא למהימנותא, ואלין ביתא דכלא, ועל דא בית אקרו, דאלין אינון ביתא, ובגין כך שירותא דאורייתא ב', דהא היא אורייתא (ס"א ביה הוי אסותא) הוי, ואסותא דעלמא. ובגין כך, מאן דאשתדל באורייתא, כאלו אשתדל ביה בשמא קדישא, והא אתמר דאורייתא כלא חד שמא קדישא עלאה איהי, ובגין דאיהי שמא קדישא, פתחת בבי"ת, דאיהי כללא דשמא קדישא, בתלת קשרי מהימנותא. תא חזי, כל אינון דמשתדלי באורייתא, מתדבקין ביה בקודשא בריך הוא, ומתעטרי בעטרי דאורייתא, ואתרחימו לעילא ותתא, וקודשא בריך הוא אושיט לון ימיניה, (ס"א וקודשא בריך הוא ארשים לון), כל שכן אינון דמשתדלי באורייתא נמי בליליא, והא אוקמוה דאינון משתתפי בשכינתא, (נ"א בכנסת ישראל), ואתחברו כחדא, וכד אתי צפרא, קודשא בריך הוא מעטר להו בחד חוטא דחסד, לאשתמודעא בין עלאין ותתאין. וכל אינון כוכבי צפרא, בשעתא דכנסת ישראל וכל אינון דלעאן באורייתא אתאן לאתחזאה קמי מלכא, כלהו מזמרי כחדא, הדא הוא דכתיב, ברן יחד ככבי בקר ויריעו כל בני אלהי"ם. מאי ויריעו, כמה דאת אמר (ישעיה כד יט) רועה התרועעה הארץ, דאינון דינין מתתברין, ואתברו כלהו מקמי בקר, כד אתער בקר בעלמא, כמה דאת אמר (בראשית כב ג) וישכם אברהם בבקר, ועל דא ויריעו כל בני אלהי"ם. רבי אלעזר הוה אזיל בארחא, אשכחיה לרבי פנחס בן יאיר דהוה אתי, געא חמריה, אמר רבי פנחס ודאי בטקולא (נ"א בקלא) דחדוותא דחמרא חמינא, דאנפין חדתין ישתכחון הכא, כיון דנפק מבתר ענפוי דטורא, חמא ליה לרבי אלעזר דהוה אתי, אמר ודאי טקולא (נ"א קלא) דחדוותא אשתלים, נחת רבי אלעזר לגביה, ונשיק ליה, אמר ליה אי טופסא דארחא חד לגבך, נזיל ונתחבר כחדא, ואי לאו, טול ארחך וזיל, אמר ליה, ודאי לקבלך אזילנא, כיון דאשכחנא לך איזיל אבתרך, ונתחבר כחדא. פתח רבי פנחס ואמר, (תהלים קכח ה) יברכך יהו"ה מציון וראה בטוב וגו', יברכך יהו"ה מציון, מאי טעמא מציון, בגין דתמן שראן ברכאן לאשתתפא (ס"א לאשתכחא), הדא הוא דכתיב, כי שם צוה יהו"ה את הברכה חיים עד העולם, ובגין כך יברכך יהו"ה מציון, דהא מתמן נפקי ברכאן לכלא. וראה בטוב ירושלם, דבגיני ציון, ירושלם אתברכא, דכיון דציון אתמלי ברכאן, כדין ירושלם אתברכא, ואשתכחו בה רחמים, וכד ירושלם אתברכא, כל עמא אתברכא. כל ימי חייך, דלא יתחזי קשת ביומך כמה לאביך, ועל דא וראה בטוב ירושלם כל ימי חייך. וראה בנים לבניך, דחלי חטאה חסידין קדישין, כדין שלום על ישראל, מאי שלום על ישראל, אלא כמאן דאמר שלמא על רישיה דמלכא, דלא יחסר כלא, כך שלום על ישראל, בזמנא דצדיקייא ישתכחון בעלמא. פתח רבי אלעזר ואמר, (משלי יז ו) עטרת זקנים בני בנים ותפארת בנים אבותם, בנים הא אוקימנא, בני בנים אלין שאר כתרי מלכא, כמה דאת אמר (ישעיה נד יג) וכל בניך למודי יהו"ה, וכתיב (איכה ד ב) בני ציון היקרים. (כמה דאת אמר), ותפארת בנים אבותם, לא מתעטרן בנין אלא באבהן, מכאן אוליפנא, דבנין לא מתעטרי ולא משתקיין משקיו דנחלא, אלא בזמנא דאבהן מתעטראן ומתברכאן, הדא הוא דכתיב


זוהר חלק ג דף לו/ב ותפארת בנים אבותם. עד דהוו אזלי מטא עידן צלותא, נחתו וצלו, עד דהוו מצלי, קפטר חד חויא ברגלוי דחמרא דרבי פנחס, קסטא (ס"א קפטא) וגעא תרי זמני, בתר דסיימו צלותא, אמר רבי פנחס, ודאי צערא הוא לבעירא דילי, דהא יומא דא אקדימנא, והוינא מרחיש באורייתא, ואעבר לי באתר דלכלוכא שריא, והשתא מצערי לה, קמו וחמו חד חויא קטיר ארגליה, אמר רבי פנחס, חויא חויא זיל ואסחר (ס"א ואסטר) קוטרך, בקטפורא דחורא, אדהכי אתנשר חויא, ונפל קפסירי קפסירי. אמר רבי אלעזר, ומה כל כך מדקדק קודשא בריך הוא בצדיקייא, אמר ליה, ודאי קודשא בריך הוא מדקדק בהו בצדיקייא, ונטיר לון, ובעא לאוספא לון קדושה על קדושתייהו, והשתא האי חמרא על דלא נטר קדושתא דילי, אצטער, ודא חויא שליחא הויא. וכמה שלוחין אית ליה לקודשא בריך הוא, ובכלהו עביד שליחותיה, ואפילו בחיות ברא, הדא הוא דכתיב (ויקרא כו כב) והשלחתי בכם את חית השדה ושכלה אתכם, ואפילו ביד גוי, הדא הוא דכתיב, (דברים כח מט) ישא יהו"ה עליך גוי מרחוק מקצה הארץ. אמר רבי אלעזר, ובידא דישראל עביד שליחותא, אמר ליה אין, כגון רשע בידא דצדיק, אבל רשע בידא דישראל רשע אחרא לא עביד ביה שליחותא, אלא בזמנא דאיהו לא מכוון ביה, הדא הוא דכתיב (שמות כא יג) ואשר לא צדה והאלהי"ם אנה לידו, ואשר לא צדה דייקא, דלא לקטלא ליה, דא והאלהי"ם אנה לידו, בגין לאענשא לתרווייהו. אמר רבי אלעזר, היכי עביד קודשא בריך הוא שליחותא בידא דהני, ובידא דגוי, אמר ליה ואביך לא קאמר לך, אמר ליה עד לא שאילנא. פתח ואמר, (איוב לד כט) והוא ישקיט ומי ירשיע וגו', והוא ישקיט, בזמנא דקודשא בריך הוא יהיב שקיטו ושלוה לבר נש, מאן הוא רשאי לאבאשא ליה, ולמעבד ליה קטיגורייא. ויסתר פנים ומי ישורנו, ובזמנא דאיהו אסתר עיניה מלאשגחא עליה, מאן הוא דישגח עליה לנטרא ליה, ולמעבד ליה נטירו. וארחוי דקודשא בריך הוא בדא, על גוי ועל אדם יחד, בין לעלמא כלא, בין לעמא חד, בין לחד בלחודוי. תא חזי, בזמנא דבני נשא מתכשרן עובדין לתתא, ואתער לגבייהו לעילא ימינא דקודשא בריך הוא, כדין מתערין כמה רחימין, כמה נטורי עלמא, כמה נטורי דבר נש מימינא ומשמאלא, וכדין אתכפיא שמאלא ולא יכלא לשלטאה. ובזמנא דבני אנשא לא מתכשרן עובדין לתתא, שמאלא אתער, וכל אינון דאתו מסטרא דשמאלא כלהו אתערו, וכלהו אתעבידו שלוחין לאבאשא לגבייהו דבני נשא. דהא אינון דעברו על פתגמי אורייתא, כלהו רשימין באנפייהו, ואשתמודען לגבי אינון דמתערי מסטרא דשמאלא, ובגין כך חיוותא וגוי, וכל אינון דאתו מסטרא דשמאלא, כלהו אקרון (נ"א אינון) שלוחין לגבי אינון רשימין, דמתערי להו. וישראל אף על גב דלא מכשרן עובדין, כלהו מן סטרא דימינא קא אתיין, ובגין דאתכפייא ימינא בעובדייהו, שלטא עלייהו שמאלא, וכל אינון דאתו מסטרא דשמאלא, ועל דא שליחותא בידא דחיוותא וגוי, וכל דדמי לון, דאינון מסטרא דשמאלא, ולא בידא דישראל, דאף על גב דחייבא איהו, מסטרא דימינא קא אתו. וישראל חייבא דנפל בידא דישראל חייבא אחרא, בזמנא דלא אתכוון ביה, בגין דיתענשו תרווייהו, ויקבלון עונשא לדכאה לון. אמר רבי אלעזר, מנלן, אמר ליה, אינון בימינא ולא אתדבקו בשמאלא, ולא אתערבו בהדה לעלמין, ועל דא לזמנא אחרא אתעברו. אמר רבי אלעזר, מנא לן, אמר ליה תא חזי מן פלגש בגבעה (שופטים כ), דאף על גב דחייבי נינהו, לא בעי קודשא בריך הוא דיתערון גבייהו חייבי ישראל אחרנין, ועל דא מיתו (מישראל) כל אינון זמנין דמיתו, עד דכלהו חייבין דאתערו לגבייהו מיתו ואתאבידו, ואשתארו אינון


זוהר חלק ג דף לז/א זכאין יתיר, דיעבדון מלה בארח קשוט, ואף על גב דזכאין אינון, לא אתייהיב מלה אלא לאינון דאתייהיב, כד שקילן עלמין כחדא, עלמא תתאה כגוונא דעלמא עלאה, וההוא זמנא לא אשתכחו עלמין שקילן כחדא, ועל דא חייבין דישראל לגבייהו דחייבין אחרנין לאו אינון שלוחי מלכא, דהא לא אתיין מסטרא דשמאלא. מתל לבני נשא דחבו למלכא, אתער סנטירא לגבייהו, לתפשא לון ולאענשא לון, לאינון דחבו למלכא, קם חכים חד מנייהו ואתערב בהדי בני סנטירא, זקף סנטירא עינוי וחמא ליה, אמר ליה מאן יהבך לגבן, ולאו אנת מאינון דחבו למלכא, הא אנת אתענש בקדמיתא, שקילו ליה וקטלוהו. כך, ישראל מסטרא דימינא קא אתיין, ולא אתדבקו בשמאלא, ולא אתערבו בהדה לעלמין, וכד אינון גרמין בחובייהו דאתכפייא ימינא ואתער שמאלא, וכל אינון דאתו מסטריה, אי חד מישראל קם לאתערבא בהדייהו, אשתמודען ביה, ואמרי ליה, לאו אנת מאינון דקא אתיין מסטרא דימינא דאתכפייא מחובייהו, ולאו אנת מאינון דחבו למלכא, מאן יהבך לגבן, אשתכח דאיהו אתענש בקדמיתא. ושלמה מלכא צווח לקבלייהו ואמר, (קהלת ח ט) עת אשר שלט האדם באדם לרע לו, לרע לו ודאי, בגין דלאו שליחא דמלכא איהו, ולא אתי מההוא סטרא. אמר רבי אלעזר, ודאי הכי הוא, דהא תנינן, דאית ימינא ואית שמאלא, רחמי ודינא, ישראל ועמין, ישראל לימינא, ועמין לשמאלא, ישראל אף על גב דחייבי נינהו ואתכפיין, אינון בימינא, ולא אתדבקן בשמאלא, ולא אתערבון בהדה לעלמין. ובגין כך כתיב (תהלים ס ז) הושיעה ימינך וענני, דכד אסתלק ימינא, ישראל דאתדבקון בהדיה יסתלקון ויתעטרון בה, כדין אתכפייא שמאלא, וכל אינון דאתו מסטריה, הדא הוא דכתיב (שמות טו ו) ימינך יהו"ה תרעץ אויב:

פתח רבי אלעזר ואמר, ויהי ביום השמיני קרא וגו', ויהי ביום השמיני, מאי יום השמיני, אלא כתיב ומפתח אהל מועד וגו', כי שבעת ימים ימלא את ידכם, כי שבעת, בשבעת ימים מבעי ליה, או שבעת ימים ימלא את ידכם, מאי כי שבעת ימים ימלא. אלא זכאין אינון כהני דמתעטרי בעטרוי דמלכא קדישא, ומשיחין במשח רבות קדישא, בגין דאתער משחא (אחרא) עלאה, דמשקי לכל שבעה, ואתמשחן מההוא רבות קדישא, ואתדלקו מניה כל אינון שבעה בוצינין, והאי משח רבות הוא כללא דכל שבעה, וכלהו ביה אתכלילו. ותנינן, שיתא אינון, וכלהו אתכלילן בהאי, ודא הוא כללא דכלהו, ובגין כך שבעת ימים ימלא, דהא בהאי תליין. ועל דא אקרי כנסת ישראל בת שבע, מאי איהי בת שבע, דאיהי כלילא משיתא אחרנין. כיון דהאי שבעה אשלים להו לכהני, ואעטר לון ומשח לון בכלא, כד מטו לכנסת ישראל דאיהי תמינאה, אתפקד אהרן לקרבא עגל, בגין דאיהו בריה דפרה, לכפרא על ההוא חובא דעגל אחרא דעבד אהרן, וחב לגבי פרה דאיהי תמינאה, שלימו דממוני (ס"א דאמוני) ישראל. ואשתכח כהנא שלים בכלא, בתמניא מיני לבושין דיקר, שלים בכל כתרין, שלים לעילא שלים לתתא. ובכלא בעי לאחזאה עובדא, ועל דא אתעביד ביה באהרן עובדא לתתא, בגין דיתער הכי לעילא, וישתכח כלא בגוונא חד, וכדין אתברכאן עלמין כלהו, ומשתכחין ברכאן על ידא דכהנא, והכא אשתלים כהנא בכלא כדקא חזי. עגל למה, דכתיב עגל בן בקר לחטאת, בגין ההוא חטאת דעבד בקדמיתא. ואיל לעולה, מאי טעמא איל, בגין איל דיצחק דהוא עולה תמימה, והאי אתחזי לקרבא לאשלמא כלא, והאי אתר מסטרא דיצחק אשתאב, והאי איל בגין איל דיצחק מתקרבא עולה, (בגין דאיהי עולה) דהא עולה לעילא סלקא, ובגין לאעטרא לה בשלימותא, עגל ואיל, עגל בגינה כדקאמרן, איל לאשלמא


זוהר חלק ג דף לז/ב לה בשלימו דיצחק כדקא חזי. וישראל דחבו עמיה דכהנא בהאי, מקריבין כגוונא דא, דכתיב ושור ואיל לשלמים לזבוח לפני יהו"ה, שור על מה דחבו, ואיל לאשלמא להאי אתר בשלימו דיצחק. מאי שנא בכהנא דכתיב ביה עגל לחטאת, ולא כתיב בישראל שור לחטאת, אלא ישראל הא קבילו עונשא בקדמיתא, ובגין דקבילו עונשא בכמה אתר, על דא קודשא בריך הוא לא בעא לאדכרא לון חובייהו כדקדמיתא, ועל דא לא כתיב הכא לחטאת, אלא לשלמים, בגין לאחזאה שלמא, דהא קודשא בריך הוא בשלמא בהו בישראל על דא. אבל אהרן דהא לא קביל עונשא, מצלותא דמשה, דכתיב (דברים ט כ) ובאהרן התאנף יהו"ה וגו', וכתיב ואתפלל גם בעד אהרן בעת ההיא, ועד כען חובא הוי תלי, כתיב ועגל בן בקר לחטאת, לחטאת ודאי, (ואיל לעולה) בגין דיכפר חוביה, ויתדכי וישתלים בכלא. ובההוא יומא אשתלימו עלאין ותתאין, ואשתכח שלמא בכלא, בחדוותא דלעילא ותתא, ואלמלא דאשתכח ערבוביא דבני אהרן בההוא יומא, מן יומא דאסתלקו ישראל מן ימא, לא אשתכח חדוותא דעלאי ותתאי כההוא יומא, בהאי יומא אתעבר ההוא חובא מן עלמא, ואשתכחו כהני וישראל מתדכאן מניה, (כל) ההוא יומא אתעברו כל אינון מקטרגין דלעילא, והוו אזלין ושאטן בסחרנייהו דישראל, ולא אשתכחו בההוא עידנא. עד דגרים שעתא וקמו נדב ואביהוא ועכבו (ס"א וערבבו) חדוותא דכלא, ואשתכח רוגזא בעלמא, הדא הוא דכתיב וירא כבוד יהו"ה אל כל העם, מיד ויקחו שני בני אהרן נדב ואביהוא איש מחתתו וגו'. תנן בההוא יומא חדוותא דכנסת ישראל הוות, לאתקטרא בקיטורא דמהימנותא, בכלהו קשרין קדישין, דהא קטרת קשיר כלא כחדא, ובגין כך אקרי קטרת, ואינון אתו וקשירו כל אינון אחרנין כחדא, ושרו לה לבר, דלא קשרו לה בהדייהו, וקשירו מלה אחרא, ובגין כך אזהר לון לכהני לבתר, דכתיב (ויקרא טז ג) בזאת יבא אהרן אל הקדש. ובכמה גוונין ערבבו חדותא דכנסת ישראל, חד דלא אתנסיבו, ולא אתחזיין לקרבא, ולאתברכא עלמין על ידייהו, וחד דלא הוה שעתא כדקא יאות, וחד דדחקו שעתא, וחד דהא מקדמת דנא נפק נמוסא דילהון. ויקריבו לפני יהו"ה אש זרה וגו', ודאי מלה אחרא אתקשרו בקשורא דא, ושרו לכנסת ישראל לבר. אמר ליה רבי פנחס, לא תימא דאינון שארו לה לבר, אלא כנסת ישראל לא אתקשרא על ידייהו, דהא בכל אתר דלא אשתכח דכר ונוקבא, כנסת ישראל לא שריא בינייהו כלל, בגין כך אזהר לכהני, דכתיב בזאת יבא אהרן אל הקדש, דישתכח דכר ונוקבא, ועל דא לא ייעול כהנא לקודשא עד דיתנסיב, בגין דישתתף בקשורא דכנסת ישראל, דמאן דלא אנסיב, שארי לה לכנסת ישראל לבר, והיא לא אשתתפא בהדיה, ועל דא אשתכח ערבוביא בההוא יומא לגבייהו:

ויהי ביום השמיני, רבי יוסי פתח ואמר, (שיר ב ב) כשושנה בין החוחים כן רעיתי בין הבנות, כשושנה בין החוחים, דא כנסת ישראל, והא אוקמוה דקודשא בריך הוא משבח לה לכנסת ישראל, וחביבותא דקודשא בריך הוא לקבלהא לאתדבקא בה. ועל דא מאן דאנסיב, בעי לשבחא ליה לקודשא בריך הוא, ולשבחא לה לכנסת ישראל, דהא תנינן, בכלא בעי לאחזאה עובדא, כמה דאיהו בר נש מתדבק בבת זוגיה, וחביבותא דיליה לקבלה, כך כד אתי למפלח קמי מלכא קדישא, הוא אתער זווגא אחרא, דהא קודשא בריך הוא חביבותא דיליה לאתדבקא בכנסת ישראל. ומאן דאתער מלה, קודשא בריך הוא מברך ליה, וכנסת ישראל מברכא ליה, והא אתמר. ועל דא שבחא דקודשא בריך הוא דמשבח לה לכנסת ישראל, כשושנה דאיהי בין החוחים, דאיהי מעליא וסלקא על כלא, כך כנסת ישראל בין שאר אוכלוסין, בגין דהיא סלקא


זוהר חלק ג דף לח/א ומתעטרא על כלא, ודא שושנה בין החוחים, ואתרוג בין החוחים, לאחזאה שבחא דכנסת ישראל על כלא. תא חזי, כנסת ישראל אתברכא על ידא דכהנא, וישראל מתברכאן על ידא דכהנא, וכהנא מתברכא על ידא דכהנא עלאה, הדא הוא דכתיב, (במדבר ו כז) ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם. כתיב (תהלים כה ו) זכר רחמיך יהו"ה וחסדיך כי מעולם המה, זכר רחמיך, דא יעקב, וחסדיך דא אברהם, כי מעולם המה, ומעולם נטל לון קודשא בריך הוא, וסליק לון לעילא, ועבד מנייהו רתיכא קדישא, לאגנא על עלמא, ובגין דהוו מעולם, הוא דכיר להון לאגנא ולרחמא על עלמא, כגוונא דא נטיל קודשא בריך הוא לצדיקייא מן עלמא, וסליק לון לעילא, לאגנא על עלמא. ואי תימא יצחק אמאי לא אדכר הכא, אלא אשתאר לאתפרעא מאינון דעאקין לבנוי, הדא הוא דכתיב (שם פ ג) עוררה את גבורתך, וכתיב (ישעיה מב יג) יהו"ה כגבור יצא כאיש מלחמות יעיר קנאה וגו', ודא הוא יצחק דאסתלק מהכא. רבי חייא אמר, זכר רחמיך יהו"ה וחסדיך, אלין אינון יעקב ואברהם, דבעינן להון לאגנא עלן, אבל יצחק למעבד קרבין קיימא, ובגיני כך לא בעינן ליה לגבייהו. דבר אחר, כי מעולם המה, דכד ברא קודשא בריך הוא עלמא, נטל יצחק וברא ביה עלמא, חמא דלא יכיל למיקם בלחודוי, נטל אברהם וקיים ביה עלמא, הדא הוא דכתיב (בראשית ב ד) אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, אל תקרי בהבראם, אלא באברהם. חמא דבעיין קיומא יתיר, נטל ליעקב ושתף ליה ביצחק, וקיים עלמא, הדא הוא דכתיב, ביום עשות יהו"ה אלהי"ם ארץ ושמים, ועל דא באברהם ויעקב אתקיים עלמא, ובגין כך כי מעולם המה:

רבי יהודה פתח, ויהי ביום השמיני, לבתר דאשתלים אהרן באינון שבעה יומין, ואתעטר בהו (ס"א בההוא משח רבות קדישא עלאה), יומא תמינאה בעייא לאשתלמא מן שבעה, דאשלמותא על ידא דכהנא, ועל דא פולחנא בתמינאה, לאתעטרא מן שבעה. ולאתתקנא כהנא על ההוא (חובא) דחב (ס"א דקביל) בקדמיתא, הדא הוא דכתיב, ויאמר אל אהרן קח לך עגל, הא אוקמוה עגל ודאי, לכפרא על ההוא עגל, דכתיב (שמות לב ד) ויעשהו עגל מסכה. בן בקר, מאי טעמא בן בקר ולא בן פרה, אלא איהו בעי לאתתקנא לגבי פרה, ולא אתחזי לקרבא מינה לגבה. מאן דשדר דורון למלכא, חמיתון דנסיב מבי מלכא ויהיב למלכא, אלא דורונא לשדרא למלכא מבי אחרא אצטריך, ולא מבי מלכא. רבי יוסי אמר, מדידיה לדידיה לא אתחזי, אמר רבי יהודה בגין כך בן בקר ודאי, ולא בן פרה. לחטאת, לדכאה על ההוא חובה דחב ביה, ואיל לעולה תמימים, תמימים, תמים מבעי ליה, אי תימא דעל איל ועגל קאמר, לאו הכי, דהא תרוייהו לא סלקין לעולה, דהא כתיב לעולה תמימים, ועגל לחטאת סלקא, מהו תמימים, וכתיב איל. אלא אילו דיצחק לקרבא לגבי פרה, דאדכר תרי זימני בקרא, חד דכתיב (בראשית כב יג) וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל וגו', הא חד, וחד וילך אברהם ויקח את האיל, הא תרי, ויעלהו לעולה, ועל דא איל לעולה תמימים, תרי איל, דאיהו תרי, ועל דא גבורות תנינן, ומנייהו מתפרשין לכמה אחרנין:

ואל בני ישראל תדבר לאמר קחו שעיר עזים לחטאת, עגל לחטאת מבעי ליה, כגוונא דכהנא, אלא ישראל הא קבילו עונשא, ועל דא לא כתיב בהו עגל לחטאת, אלא עגל לעולה. מאי טעמא, דכל אינון דחבו ביה, קבילו עונשא, בין במלולא, בין בעובדא, בין בפולחנא, ואפילו אינון דלא עבדו מידי, אלא דסליקו ליה ברעותא דלבייהו למפלח ליה, אתענשו, כמה דכתיב (שמות לב כ) וישק את בני ישראל, אבל כל אינון דסליקו ליה ברעותא דלא למפלח ליה, אלא דסליקו גוונא דרעותא מניה, הכא אתדכן, ומקרבין ליה


זוהר חלק ג דף לח/ב לעולה ולא לחטאת. אבל קחו שעיר עזים לחטאת, אמאי, אלא בגין דהוו מקרבין בקדמיתא לשעירים, דשלטין על טורי רמאי, ודא הוא לחטאת, ובעיין לאתדכאה מההוא חובא, ולא עוד אלא לחדתותי דסיהרא אצטריך:

ושור ואיל לשלמים, שור ולא פר, בגין דשור שלים איהו, לאחזאה שלמא, הדא הוא דכתיב לשלמים. רבי יוסי אמר, שור ואיל מסטרא דשמאלא קא אתיין, שור מסטרא דשמאלא, דכתיב (יחזקאל א י) ופני שור מהשמאל, איל בגין אילו דיצחק, וסלקין לשלמים, לאשלמא לון לכנסת ישראל, ועל דא שור ואיל לשלמים. אמר רבי יהודה, כלא בגין דכנסת ישראל מתעטרא ומתברכא על ידא דכהנא באשלמותא, והאי יומא חדוותא דכלא הוה, חדוותא דכנסת ישראל בקודשא בריך הוא, חדוותא דעלאין ותתאין, וכמה דאשתלים כהנא לתתא, כביכול אשתלים כהנא לעילא, בר נדב ואביהוא דאתערו ערבוביא בין מטרוניתא ומלכא, ובגין כך ותצא אש מלפני יהו"ה ותאכל אותם וגו'. (חסר):

ויאמר משה אל אלעזר ואל איתמר ראשיכם אל תפרעו וגו', כי שמן משחת יהו"ה עליכם, רבי אבא אמר, הא תנינן, בעובדין דלתתא אתערון עובדין לעילא, ועובדא דלתתא בעי לאתחזאה כגוונא דעובדא דלעילא. תא חזי, כל חדוותא דלעילא, תליא בההוא שמנא קדישא, דמתמן נפיק חדוה וברכאן לכלהו בוצינין, וכהנא עלאה (מיניה) אתעטר בנגידו דמשחא, ובגין כך כהנא דרבו משחא אתנגיד עליה כגוונא דלעילא, בעי לאחזאה חידו ונהירו דאנפין (יתיר מכלא), ולא יתחזי גרעונא ברישיה, ולא בלבושיה, אלא למהוי כלא שלים כגוונא דלעילא, ולא יתחזי ביה פגימו כלל, בגין דלא יעביד פגימו באתר אחרא. תא חזי, אלמלא אלעזר ואיתמר אתחזון פגימו בההיא שעתא בלבושיהון או בראשיהון, לא אשתזיבו בההיא שעתא, דהא שעתא קיימא למעבד דינא. ועל דא תנינן, בשעתא דמותנא אערע בעלמא, לא יתער אינש גרמיה למלה בעלמא, בגין דלא יתערון עליה, בר אי אתער גרמיה לטב, ויכיל לדחייא (לדחקא) שעתא, דהא בזמנא ושעתא דדינא קיימא בעלמא, מאן דיערע ביה לקטי ליה ויסתלק מעלמא, ובגין כך ולא תמותו כתיב. ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השריפה, בגין דאינון לא אתיין מסטרא דכהני, ולא מתזקי:

רבי אלעזר פתח, (שמות ו כג) ויקח אהרן את אלישבע בת עמינדב אחות נחשון לו לאשה, ויקח אהרן, כלא כמה דאצטריך, כלא כגוונא דלעילא. תא חזי, ראויה היתה בת שבע לדוד מיומא דאתברי עלמא, ראויה היתה אלישבע לאהרן מיומא דאתברי עלמא, מה בין האי להאי. אלא כלא חד, אבל התם לדינא, הכא לרחמי, כד אתחברא בדוד, לדינא, לאגחא קרבין לאושדא דמין, הכא באהרן, לשלמא, לחדוה, לנהירו דאנפין, לאתברכא, ועל דא אתקרי (הכי) התם בת שבע, הכא אלישבע. אלישבע דאתחברא בחסד, (תא חזי) בת שבע לדינא, לירתא מלכותא, ולאתקפא. אמר רבי שמעון, הא דתנינן, דכתיב (שמות יט יט) קול השופר, שפיר הוא, ודא הוא יעקב, דאסתלק במחשבה דאבהן, ונפקו כחדא מגו שופר, דהא שופר אפיק מייא ואשא ורוחא כחדא, ואתעביד מנייהו קלא, כך אימא עלאה אפיק לאבהן בקל חד, ומגו מחשבה אסתלקו כחדא בחד קול, וההוא קול אקרי קול השופר, ודא יעקב דכליל לאבהן כחדא, ואקרי קול. ותרי קלי נינהו, דהא מגו קלא נפיק קלא, אבל קול חד דאקרי קול השופר, ומהכא נפקו שאר קולות, מגו ההוא שופר, בזווגא


זוהר חלק ג דף לט/א דמחשבה, ושבעה קולות נינהו, דנפקין בזווגא דמחשבה בשופר, ודא שופר דאשקי לון ורוי לון לאבהן בקדמיתא, ולבתר לבנין, והא אוקמוה מלה. תא חזי, ויקח אהרן את אלישבע, לבסמא לה, למחדי לה, לחברא לה במלכא בזווגא שלים, לאשתכחא ברכאן לעלמין כולהו על ידא דאהרן. בגין כך בעי כהנא לאשתכחא בנהירו דאנפין, בחידו, כלא כגוונא דלעילא, דהא על ידוי ברכאן וחדוון משתכחי, ועל דא אתרחקא מניה דינא ורוגזא ועציבו, בגין דלא יתפגים מההוא אתר דאתקטר ביה, ועל דא ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השרפה, ולאו כהנא, עלייהו כתיב (דברים לג יא) ברך יהו"ה חילו, ופעל ידיו תרצה וגו':

יין ושכר אל תשת אתה ובניך אתך וגו', אמר רבי יהודה, מגו פרשתא דא שמעינן, דנדב ואביהוא רוי חמרא הוו, מדאזהר לן לכהני בהא. רבי חייא פתח, (תהלים קד טו) ויין ישמח לבב אנוש וגו', אי בעי כהנא למחדי ולאשתכחא בנהירו דאנפין יתיר מכלא, אמאי אסיר ליה חמרא, דהא חידו ביה אשתכח, נהירו דאנפין ביה אשתכח, אלא שירותא דחמרי חדוותא, סופיה עציבו. ועוד דיין מסטרא דליואי אתי, מאתר דחמרא שרי, דהא אורייתא וחמרא דאורייתא מסטרא דגבורה הוא, (ס"א סופיה עציבו, וכהנא שירותא וסיומא בעי חדוותא ונהירו דאנפין, יין אתי מסטרא דליואי), וסטרא דכהנא מיין צלילין נהירין. רבי יוסי אמר, כל חד אוזיף לחבריה, וכליל כלא דא בדא, ובגין כך חמרא שרי חדוותא, בגין דכליל מגו מייא, ולבתר אהדר לאתריה, ועציב ורגיז ודאין דינא, (וכהנא שירותא וסיומא בעי חדוותא ונהירו דאנפין). רבי אבא אמר, מאתר חד נפקו יין ושמן ומים (דבש וחלב), מים ושמן לימינא, נטלי כהני ויירתי לון, ושמן יתיר מכלא, דאיהו חדוותא שירותא וסיומא, דכתיב (שם קלג ב) כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן, ויין לשמאלא, ירתי ליואי לארמא קלא ולזמרא ולא לשתוק, דהא חמרא לא שתיק לעלמין, ושמן בחשאי הוא תדיר. מה בין האי להאי, אלא שמן דאיהו בחשאי בלחישו תדיר, אתי מסטרא דמחשבה דאיהו בלחישו תדיר, ולא אשתמע והוא בחשאי, ועל דא הוא מימינא, ויין דאיהו לארמא קלא ולא שתיק לעלמין, אתי מסטרא דאימא וירתין ליואי לסטר שמאלא, וקיימי לזמרא לארמא קלא, וקיימי בדינא, ובגין כך כתיב (דברים כא ה) ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע. בגין כך כהנא כד ייעול למקדשא למפלח פולחנא, אסיר ליה למשתי חמרא, דהא עובדוי בחשאי אינון, ובחשאי (ס"א אתחזי) אתאן ואתכוון, (ס"א ובחשאי אתכוון במה דאתכוון), וזווג למאן דזווג, ונגיד ברכאן לעלמין כלהו, וכלא בחשאי. (ועוד) דעובדוי כלהו ברזא, וחמרא מגלי רזין הוא, דהא כל עובדוי לארמא קלא קאים:

רבי יהודה ורבי יצחק הוו אזלי בארחא, מבי מרוניא לצפורי, והוה רבייא חד שכיח לגבייהו, בחמרא בקינטא דדובשא, אמר רבי יהודה, נימא מלה דאורייתא ונזיל. פתח רבי יצחק ואמר, (שיר ז י) וחכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים וגו', וחכך כיין הטוב, דא יינא דאורייתא דאיהו טב, דהא יינא אחרא לאו איהו טב, ויינא דאורייתא טב לכלא, טב לעלמא דא וטב לעלמא דאתי, ודא הוא יינא דניחא ליה לקודשא בריך הוא יתיר מכלא, ובזכו דא מאן דמרוי מיינא דאורייתא, יתער לעלמא דאתי, ויזכי לאחייא כד יוקים קודשא בריך הוא לצדיקייא. אמר רבי יהודה, דובב שפתי ישנים, הא תנינן, דאפילו בההוא עלמא יזכי למלעי באורייתא, הדא הוא דכתיב, דובב שפתי ישנים. אמר ההוא רבייא, אי כתיב וחכך מיין הטוב, הוינא אמרי הכי, אבל כיין הטוב, ולא מיין, אשגחו ביה, אמר רבי יהודה, ברי אימא מילך, דשפיר קא אמרת. אמר, אנא שמענא, דמאן דאשתדל באורייתא ודביק בה, וההיא מלה דאורייתא אשתמע בפומיה, ולא לחיש לה


זוהר חלק ג דף לט/ב בלחישו, אלא ארים קליה בה, דאורייתא הכי בעיא לארמא קלא, דכתיב (משלי א כא) בראש הומיות תקרא, לארמא רנה דאורייתא, ולא בלחישו, כיין הטוב, כחמר טב דלא שתיק, והוא עתיד לארמא קלא כד יפוק מהאי עלמא, הולך לדודי למישרים, דלא יסטי לימינא ולשמאלא, ולא ישתכח דימחי בידוי. דובב שפתי ישנים, אפילו בההוא עלמא שפוותיה מרחשן אורייתא. תו שמענא, וחכך כיין הטוב, האי קרא לכנסת ישראל אתמר, ובתושבחתא אתמר, אי הכי מאן הוא דמשבח לה בהאי, אי קודשא בריך הוא, מהו הולך לדודי, הולך אלי מבעי ליה. אלא ודאי קודשא בריך הוא קא משבח לה לכנסת ישראל, כמה דהיא קא משבחת ליה, דכתיב חכו ממתקים, כך קודשא בריך הוא משבח לה לכנסת ישראל, (דכתיב) וחכך כיין הטוב, יין הטוב, דהוא חמרא דמנטרא, הולך לדודי, דא יצחק, דאקרי ידיד מבטן. למישרים, כמה דאת אמר (תהלים צט ד) אתה כוננת מישרים, לאתכללא שמאלא בימינא, ודא הוא מישרים, דבגין חדוותא דההוא חמר טב, אתכליל שמאלא בימינא, וחדאן כלא, (דובב שפתי ישנים), דהא כלא מתערי בחדוואן וברכאן, ועלמין כלהו משתכחי בחידו, ומתערי לארקא ברכאן לתתא. אתו רבי יהודה ורבי יצחק ונשקו ליה רישיה, וחדו עמיה, אמרו ליה מה שמך, אמר לון ייסא, אמרו, רבי ייסא תהא, יתיר תהא שכיח בעלמא מרבי ייסא חברנא דאסתלק מביננא. אמרו ליה, ומאן אבוך, אמר לון, אפטר מעלמא, והוה אוליף לי כל יומא תלת מלין דאורייתא, ובליליא תלת מלין דחכמתא דאגדתא, והני מלי אוליפנא מאבא, והשתא דיורי בחד בר נש, וסליק לי מאורייתא, ואנא אזיל כל יומא לעבידתיה, ובכל יומא אהדרנא אינון מלין דאוליפנא מאבא. אמרו ליה, ההוא בר נש ידע באורייתא, אמר לון, לאו, סבא הוא, ולא ידע לברכא ליה לקודשא בריך הוא, ואית ליה בנין ולא שוי לון בבי רב, אמר רבי יהודה, אי לא הוה הכי, הוה אעילנא לגבי האי כפר למללא עלך, השתא אסיר לן למחמי אנפוי, שדי חמרא מנך, ואת זיל לגבן, אמרו ליה מאן הוא אבוך, אמר, רבי זעירא דכפר ראמין. שמע רבי יהודה, ובכה, אמר, אנא הוינא בביתיה, ואוליפנא מניה תלת מלין בכסא, ואוליפנא מניה במעשה בראשית תרי, אמר רבי יצחק, ומה מהאי רביא בריה אוליפנא, מניה לא כל שכן. אזלו ואחידו בידיה, חמו חד חקל ויתבו תמן, אמרו ליה, אימא חד מלה מאינון דאוליף לך אבוך במעשה בראשית:

פתח ואמר, (בראשית א כא) ויברא אלהי"ם את התנינים הגדולים וגו', ויברא אלהי"ם, כל אתר דדינא אלהי"ם אקרי, וההוא אתר עלאה, אתר דנפקו מניה, הכי קרי ליה הכא, ואף על גב דרחמי הוא, מניה נפקו דינין, וביה תליין. את התנינים הגדולים, אלין אבהן, דאינון מתשקיין בקדמיתא, ומשתרשין על כלא. ואת כל נפש החיה הרומשת, ואת כל נפש החיה, דא נפש, דההיא ארץ עלאה אפיקת מההיא חיה עלאה על כלא, דכתיב תוצא הארץ נפש חיה, ודא איהי נפש דאדם קדמאה, דמשיך בגויה. הרומשת, דא איהי חיה דרחשא בכל טורין (ס"א סטרין) לעילא ותתא. אשר שרצו המים, דההוא נהר עלאה נגיד ונפיק מעדן, ואשקי להאי אילנא, לאשתרשא בשרשוי על כלא, ולאשתכחא ביה מזונא לכלא. דבר אחר, החיה הרומשת, דא הוא דוד מלכא, דכתיב ביה (תהלים קיח יז) לא אמות כי אחיה וגו'. ואת כל עוף כנף למינהו, אלין כל אינון מלאכין קדישין, דמשתכחי לקדשא שמא דמאריהון בכל יומא ויומא, דכתיב בהו (ישעיה ו ב) שש כנפים שש כנפים לאחד, ומנהון טאסין בעלמא למעבד רעותא דמאריהון, כל חד וחד כדקא חזי. אמר רבי יהודה, ודאי כל כך להאי רביא לא אתחזי, אבל אנא חמי ביה דלאתר עלאה יסתלק. אמר רבי יצחק


זוהר חלק ג דף מ/א ודאי החיה (הרומשת), דא היא חיה עלאה על כלא, דהא אחרא ארץ קרייה קרא הכא, דכתיב והעוף ירב בארץ, בארץ ודאי, ולא במים, דהא ההוא נהר נגיד ונפיק, ואשקי בלא פירודא עד ההוא אתר דאקרי ארץ, ומתמן כתיב (בראשית ב י) ומשם יפרד וגו'. והעוף, וההוא עוף בהאי ארץ תליין ואתשקיין, ודא הוא דכתיב והעוף ירב בארץ. קמו ואזלו, אמר רבי יהודה, נשתתף להאי רבייא עמנא, וכל חד וחד לימא מלה דאורייתא. פתח רבי יהודה ואמר, (שיר ב ד) סמכוני באשישות רפדוני בתפוחים וגו', האי קרא הא אתמר ושפיר, אבל כנסת ישראל קאמר דא בגלותא, סמכוני, מאי סמכוני, אלא מאן דנפיל בעי לאסמכא ליה, הדא הוא דכתיב (תהלים קמה טז) סומך יהו"ה לכל הנופלים וגו', ובגין כך כנסת ישראל דנפלה, דכתיב (עמוס ה ב) נפלה לא תוסיף קום, בעיא לאסמכא, והיא אמרה סמכוני, למאן אמרה, לישראל בנהא דאינון בגלותא עמה. ובמה, באשישות, אלין אינון אבהן, דאינון אתמליין בקדמיתא מההוא חמר טב דמנטרא, וכד אינון אתמליין, הא ברכאן משתכחי לגבה, על ידא דחד דרגא דאיהו צדיק, ומאן דידע ליחדא שמא קדישא, אף על גב דברכאן לא משתכחי בעלמא, איהו סמיך וסעיד לה לכנסת ישראל בגלותא. רפדוני בתפוחים, כלא חד כמה דאמרן, אבל רזא דא, אשישא עייל חמרא, תפוח אפיק חמרא, ומכוון רעותא, ועל דא אשישות ותפוחים, אשישות לרוואה מחמרא, תפוחים לכוונא רעותא דלא יזיק חמרא. וכל דא למה, כי חולת אהבה אני בגלותא, ומאן דמיחד שמא קדישא, בעי ליחדא דינא ברחמי, לאכללא לון כדקא חזי, לאתבסמא, ולאתתקנא כלא כדקא יאות, ודא סמוך לה לכנסת ישראל בגלותא. רבי יצחק פתח, (דברים לב לח) אשר חלב זבחימו יאכלו ישתו יין נסיכם, זכאין אינון ישראל דאינון קדישין, וקודשא בריך הוא בעי לקדשא לון. תא חזי, ישראל קדישין, כל חיי עלמא דירתין, כלא תליין בההוא עלמא דאתי, בגין דאיהו חיין דכלא לעילא ותתא, והוא אתר דיין דמנטרא שארי, (ואקרי יין), ומתמן נפקין חיין וקדושא לכלא. ויין דישראל, בגין יין דישראל אחרא, ודא בדא תליא, דהא ישראל לעילא ביה נטל חיין, ובגין כך אקרי עץ חיים, עץ מההוא אתר דאקרי חיים, ונפקי מתמן חיין, ועל דא מברכין ליה לקודשא בריך הוא ביין, ויין דישראל לתתא כהאי גוונא. גוי עובד עבודה זרה דאיהו מסאב, ומאן דקריב בהדיה יסתאב, כד יקרב ביין דישראל, הא אסתאב, ואסיר, כל שכן ההוא יין דאיהו עביד. ועל דא לא תימא דדא הוא בלחודוי, אלא כל מה דעבדי ישראל לתתא, כלא הוא כעין דוגמא דלעילא, כל שכן יין, דקאי באתר עלאה דוגמא דמנטרא. בגין כך, ישראל שתיין יין דישראל דאתעביד כדקא חזי בקדושה, כגוונא דישראל לעילא, דשתי ואשתרשא ואתברכא בההוא יין עלאה קדישא, ולא שתאן יין דאתעביד במסאבותא, ומסטרא דמסאבותא, דהא ביה שרייא רוחא דמסאבותא, (ולאו הוא מסטרא דישראל), ומאן דשתי ליה (בהדייהו), אסתאב רוחיה, ואסתאב איהו, ולאו הוא מסטרא דישראל, ולית ליה חולקא בעלמא דאתי, דהא ההוא עלמא דאתי, יין דמנטרא איהו. ועל דא, ישראל קדישין בעיין לנטרא דא על כלא, בגין דיתקשר באתר דעלמא דאתי. ובגין כך ביין אתבריך קודשא בריך הוא יתיר מכלא, בגין דאיהו חדי לסטרא שמאלא, ובגו חדוותא דיליה אתכליל בימינא, וכד אתעביד כלא ימינא, כדין שמא קדישא בחידו, וברכאן משתכחי בכלהו עלמין, ובעובדא דלתתא יתער עובדא דלעילא, ועל דא מזמני יין לקביל יין. ובגין דאיהו מנטרא לעילא, בעי לנטרא ליה לתתא, וכל נטירו דיליה קדושה הוא לישראל. ומאן דפגים ליה לתתא בסטרא דמסאבותא, יסתאב איהו בהאי עלמא, ולית ליה חולקא בעלמא דאתי, אתר דההוא יין דמנטרא שריא, הוא לא נטיר ליה, לא יתנטר הוא לעלמא דאתי,


זוהר חלק ג דף מ/ב הוא סאיב ליה, יסאבון ליה בההוא עלמא, לא יהא ליה חולקא בההוא יין דעלמא דאתי. זכאין אינון ישראל, דמקדשי נפשייהו בקדושה עלאה, ונטרי מה דאצטריך לאתנטרא, ומקדשי למלכא בנטירו עלאה דא, זכאין אינון בעלמא דין ובעלמא דאתי:

פתח ההוא רביא ואמר, (משלי כט ד) מלך במשפט יעמיד ארץ וגו', מאן מלך, דא קודשא בריך הוא, במשפט, דא יעקב, דאיהו כללא דאבהן, ואיש תרומות, תרומת כתיב, כמה דאת אמר, (שמות כה ג) וזאת התרומה. ואיש תרומות, דא עשו, דבעי על תרומות ועל מעשרות כל יומא, ולא עביד מדי. ואיש תרומות, דלאו איהו משפט, דהא תרומה אסתלקותא דרחמי, בגין דא לא אתיא במשפט, כמה דאת אמר (משלי יג כג) ויש נספה בלא משפט, ועל דא ואיש תרומת יהרסנה. ואי תימא הא דוד מלכא איש תרומה הוה, אלא ברחמי, ולא עוד, אלא (ס"א דוד מלכא איש תרומה הוה, וארעא אתקיימא בגיניה, הכי הוא ודאי, אבל כלא ברחמי הוה), דהא כתיב, (ישעיה נה ג) חסדי דוד הנאמנים, כמה דאתדבק בהאי אתדבק בהאי. תא חזי, כל יומוי דדוד מלכא הוה משתדל, (בגין) דהאי תרומה יתקשר במשפט, ויזדווגון כחדא, (בגין דיתקיים בארעא), אתא שלמה וזווג לון כחדא, וקיימא סיהרא באשלמותא, וקיימא ארעא בקיומא, אתא צדקיהו ואפריש לון, ואשתארת ארעא בלא משפט, ואתפגימת סיהרא, ואתחריבת ארעא, כדין ואיש תרומת יהרסנה. ותא חזי, שמן לכהני ויין לליואי, לא בגין דבעיין יין, אלא מיין דמנטרא אתי לסטרא דלהון, לחברא כלא כחדא, ולמחדי עלמין כלהו, לאשתכחא בהו כלא ימינא ושמאלא כליל דא בדא, לאשתכחא בהו חביבותא דכלא, ורחימותא דבני מהימנותא. מאן דאתדבק רעותיה בהאי, הוא שלים בהאי עלמא ובעלמא דאתי, וישתכח כל יומוי דאתדבק בתשובה, אתר דיין ושמן משתכחי, כדין לא יתדבק בתר עלמא דא, לא לעותרא ולא לכסופא דיליה. ושלמה מלכא צוח על דא ואמר, (משלי כא יז) אוהב יין ושמן לא יעשיר, דהא עותרא אחרא יזדמן ליה, למהוי ליה חולקא ביה, ולמהוי ביה חולקא בעלמא דאתי, אתר דיין ושמן שריין, בעלמא דא ובעלמא דאתי, ומאן דרחים ליה להאי אתר, לא בעי עותרא, ולא רדיף אבתריה. זכאין אינון צדיקייא דמשתדלי בעותרא עלאה כל יומא, דכתיב (איוב כח יז) לא יערכנה זהב וזכוכית ותמורתה כלי פז, האי בהאי עלמא, לבתר (משלי ח כא) להנחיל אהבי יש, ואוצרותיהם אמלא. תו פתח ואמר, (שמות כד יב) ויאמר יהו"ה אל משה עלה אלי ההרה וגו', והתורה, דא תורה שבכתב, והמצוה, דא תורה שבעל פה, להרתם כתיב חסר, כמה דאת אמר (שיר ג ד) ואל חדר הורתי. הכא אית לאסתכלא, להורתם דמי, אי תימא הורתם דישראל, לאו הכי, דהא ישראל לא אדכרו בהאי קרא, אלא הורתם דתורה ומצוה, ומאי היא, דא (אתר) יין דמנטרא, בגין דכל כתיבה דספר עלאה תמן שריא, ומתמן נפקא תורה, ועל דא קרינן תורה שבכתב. ודא הוא אשר כתבתי להרתם ודאי, (כמה דאת אמר, ואל חדר הורתי). תורה שבעל פה, תורה אחרא דקיימא על פה, מאן איהו פה, דא הוא דעת, דאיהו פה דספר וכתיבה, ותורה דא, היא תורה אחרא דאקרי תורה שבעל פה, דאיהי קיימא על ההוא פה דאיהי תורה שבכתב, בגין כך אסתליק משה בכלא, על כל שאר נביאי מהימני, דכתיב ואתנה לך, לך דייקא. כתיב (משלי כה ד) הגו סיגים מכסף ויצא לצורף כלי, הגו רשע לפני מלך, ויכון בחסד כסאו, תא חזי, בשעתא דאסגיאו חייבין בעלמא, כרסייא דמלכא קדישא אתתקנת בדינא, ואסתאבת (ס"א ואשתאבת), (ס"א וקיימא) בדינא, ושלהובוי אוקדין עלמא, ובשעתא דאתעברן חייביא מעלמא, כדין ויכון בחסד כסאו, בחסד ולא בדינא. מאי משמע, משמע דעלמא תתאה תליא בעלמא עלאה, ועלמא עלאה לפום ארחי דעלמא תתאה. ויכון בחסד


זוהר חלק ג דף מא/א כסאו, מאן דבעי לברכא ליה, ולאתקנא כורסייה, בחסד ולא בדינא, מאי משמע, דכד עייל כהנא לבי מקדשא, דייעול בחסד דאיהו מייא, ולא ייעול ביין דשתי דאיהו גבורה, ייעול בהאי מלה במייא, ולא ייעול בחמרא. אתו רבי יהודה ורבי יצחק ונשקו רישיה, ומההוא יומא לא אתפרש מבי רבי יהודה, וכד הוה עייל לבי מדרשא, הוה קם רבי יהודה קמיה, אמר, מלה אוליפנא מניה, ויאות לאנהגא ביה יקר. לבתר אסתלק בין חברייא, והוה קארן ליה רבי ייסא רישא דפטישא דמתבר טנרין, ואפיק שלהובין לכל סטר, והוי קרי עליה רבי אלעזר, (ירמיה א ה) בטרם אצרך בבטן ידעתיך:

וידבר יהו"ה אל משה ואל אהרן לאמר אליהם, זאת החיה אשר תאכלו וגו', מאי שנא הכא אהרן, אלא בגין דאיהו קיימא תדיר לאפרשא בין מסאבא ובין דכיא, דכתיב להבדיל בין הטמא ובין הטהור. רבי אבא פתח ואמר, (תהלים לד יג) מי האיש החפץ חיים וגו', נצור לשונך מרע וגו', סור מרע וגו', וכתיב (משלי כא כג) שומר פיו ולשונו וגו', מי האיש החפץ חיים, מאן חיים, אלא אלין חיים דאקרון עלמא דאתי, וחיים תמן שריין, ועל דא תנינן, עץ חיים היא, אילנא מאינון חיים, אילנא דאתנטע באינון חיין, ועל דא מי האיש החפץ חיים כתיב. אוהב ימים לראות טוב, מאן ימים, אלא דא הוא שמא דמלכא קדישא, דאחידא באינון יומין עלאין, דאקרון ימי השמים על הארץ, ימי השמים ודאי, על הארץ ודאי, מאן דבעי חיים דלעילא, למהוי ליה חולקא בהו, ומאן דבעי יומין עלאין, לאתדבקא בהו, ולרחמא להו, ינטר פומא מכלא, ינטר פומיה ולישניה, ינטר פומיה ממיכלא וממשתיא, דמסאב לנפשא, ומרחקא לבר נש מאינון חיין, ומאינון יומין, וינטר (ס"א פומיה ולישניה) לישניה ממלין בישין, דלא יסתאב בהו, ויתרחק מנייהו, ולא יהא ליה חולקא בהו. תא חזי, פומא ולישן, אתר (אחרא) עלאה הכי אקרי, ובגין כך לא יפגים איניש פומיה ולישניה, וכל שכן לאסתאבא נפשיה וגרמיה, בגין דאסתאב הוא בעלמא אחרא, והא אוקימנא:

זאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה וגו', האי קרא לאו רישיה סיפיה ולאו סיפיה רישיה, זאת החיה בקדמיתא, ולבתר מכל הבהמה, אלא אמר קודשא בריך הוא, בכל זמנא דישראל מנטרי נפשייהו וגרמייהו, דלא לסאבא לון, ודאי זאת החיה אשר תאכלו, יהון שכיחין בקדושה עלאה, לאתדבקא בשמי, בברירו דההיא בהמה דברירנא לכו למיכל, לא תסתאבו בהו, ותהוון דבקין בשמי. וכל זמנא דלאו אינון נטרין נפשייהו וגרמייהו ממיכלא ומשתייא, יתדבקון באתר אחרא מסאבא, לאסתאבא בהו, ובגין כך כתיב, זאת החיה אשר תאכלו. מכל, מכל ודאי, דאיהו רזא דשמא קדישא, לאתדבקא ביה. מכל הבהמה אשר על הארץ, בגין דהאי מיכלא דהאי בהמה אשתכח דכייא, ולא יסאב לכו, יהא לכו חולקא בשמי, לאתדבקא בי. תו, זאת החיה אשר תאכלו, בפרעה כתיב (שמות ו יט) בזאת תדע כי אני יהו"ה, הא זאת לקבלך, לאתפרעא מנך, אוף הכא, זאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה, הא זאת לקבליכון, לאתפרעא מנייכו, אי תסאבון נפשכון, מאי טעמא, בגין דנפשתא מנה הוו, ואי אתון תסאבון לההוא דילה, הא זאת לקבלייכו, אי לטב היא קיימא לגבייכו, אי לביש היא קיימא לגבייכו. אמר רבי אלעזר, זאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה, מכל אינון דאחידן מן סטר דא, שארי לכו למיכל, וכל אינון דלא אתיין


זוהר חלק ג דף מא/ב מסטרא דא, אסיר לכו למיכל, בגין דאית בעירן דאתיין מסטרא דא, ואית דאתיין מסטרא אחרא מסאבא, וסימנא דלהון, דכתיב כל מפרסת פרסה וגמרינן, כלהו רשימין, וכלהו ארשים להו קרא, ובגין כך, כל מאן דאכיל מאינון דאתיין מסטרא דא מסאבא, אסתאב בהו וסאיב לנפשיה, דאתייא מסטרא דכייא. רבי שמעון אמר, כלל כלא, כמה דאית עשר כתרין דמהימנותא לעילא, כך אית עשר כתרי דחרשי מסאבא לתתא, וכל מה די בארעא, מנייהו אחידן בסטרא דא, ומנייהו אחידן בסטרא אחרא. ואי תימא, האי עז דשריא עליה רוח מסאבא לגו, לאו הכי, דאי רוח מסאבא שריא ביה, אסיר לן למיכל, אלא אעברן בגווייהו ויתחזון לקבליהון, ולא שריא לדיירא בהו, דכד אינון שריין, רוח אחרא אעבר עלייהו, ופרישן מגרמייהו, ובגין כך אתחזון לקבלייהו, ומקטרגי בגווייהו, ולא שלטי בהו בגרמייהו, ועל דא שרי לן למיכל. תא חזי, כיון דאתיין לשלטאה בהו, אעבר רוחא חדא, זקפן עיינין, וחמאן רשימין דלהון ואתפרשן מנייהו, אבל אתחזו לקבליהון, ולא אסירי לן למיכל. בין בבעירי בין בחיוותא בין בעופי בין בנוני ימא, בכלהו אתחזון ימינא ושמאלא, (רחמי ודינא), וכל מאן דאתי מסטרא דימינא, (מסטרא דרחמי), שארי לן למיכל, וכל אינון דאתיין מסטרא דשמאלא, (מסטרא דדינא), כלהו אסיר לן למיכל, בגין דדרגא (ס"א דגרמא) דכלהו מסאבא, וכלהו מסאבין, ורוח מסאבא שריא בגווייהו ודרי בהו, ועל דא רוחא קדישא דישראל לא יתערב בהו, ולא יסתאב בהו, בגין דישתכחון קדישין, וישתמודעון לעילא ותתא. זכאה חולקהון דישראל דמלכא קדישא אתרעי בהו, ובעי לדכאה להו ולקדשא להו על כלא, בגין דאחידן ביה. תא חזי, כתיב (ישעיה מט ג) ישראל אשר בך אתפאר, אי קודשא בריך הוא מתפאר בהו בישראל, היך אתיין לאסתאבא, ולאתדבקא בסטרא מסאבא, ועל דא כתיב, והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני, ולא תשקצו את נפשותיכם וגו. מאן (דיתיב) דאיהו בדיוקנא דמלכא, לא לבעי ליה לאתפרשא מאורחוי דמלכא, ובגין כך רשים להו קודשא בריך הוא לישראל, כל אינון דאתיין מסטרא דא, וכל אינון דאתיין מסטרא אחרא, זכאה חולקהון דישראל, דכתיב בהו (שם סא ט) כל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך יהו"ה, ברך יהו"ה ממש, ברך יהו"ה בכלא. ותא חזי, כל מאן דאכיל מאינון מאכלי דאסירי, אתדבק בסטרא אחרא, וגעיל נפשיה וגרמיה, ורוח מסאב שרייא עליה, ואחזי גרמיה דלית ליה חולקא באלהא עלאה, ולא אתי מסטריה, ולא אתדבק ביה, ואי יפוק הכי מהאי עלמא, אחידן ביה כל אינון דאחידן בסטר (ס"א דאתיין מסטר) דמסאבא, ומסאבין ליה, ודיינין ליה כבר נש דאיהו געלא דמריה, געלא בהאי עלמא, וגעלא בעלמא דאתי. ועל דא כתיב, ונטמתם בם בלא א', דלא אשתכח אסוותא לגעוליה, ולא נפיק ממסאבותיה לעלמין, ווי לון ווי לנפשייהו, דלא יתדבקון בצרורא דחיי לעלמין, דהא אסתאבו, ווי לגרמייהו, עלייהו כתיב (שם סו כד) כי תולעתם לא תמלות וגו', והיו דראון לכל בשר, מאי דראון, סרחונא, מאן גרים ליה, ההוא סטר דאתדבק ביה. ישראל אתיין מסטרא דימינא, אי אתדבקן בסטרא שמאלא הא פגמין לסטר דא, ופגמין לגרמייהו, ופגמין לנפשייהו, פגימין בעלמא דין ופגימין בעלמא דאתי, כל שכן מאן דאתדבק בסטרא דמסאבא, דכלא אחיד דא בדא, וכתיב (דברים יד כא) כי עם קדוש אתה ליהו"ה אלהי"ך וגו'. רבי יוסי פתח ואמר, (קהלת ו ז) כל עמל האדם לפיהו וגו', אסתכלנא במלי דשלמה מלכא, וכלהו אחידן בחכמה עלאה, כל עמל האדם לפיהו, האי קרא בשעתא דדיינין ליה


זוהר חלק ג דף מב/א לבר נש בההוא עלמא כתיב, כל ההוא דינא, וכל מאי דסביל בההוא עלמא, ונקמין מיניה נקמתא דעלמא, לפיהו, בגין פיהו דלא נטיר ליה, וסאיב ליה לנפשיה, ולא אתדבק בסטרא דחיי, בסטרא דימינא. וגם הנפש לא תמלא, לא תשתלים דינהא לעלם ולעלמי עלמין. דבר אחר, לא תמלא, לא תשתלם לסלקא לאתרהא לעלמין, בגין דהא אסתאבת ואתדבקת בסטרא אחרא. רבי יצחק אמר, כל מאן דאסתאב בהו, כאלו פלח לעבודה זרה, דאיהו (דברים ז כה) תועבת יהו"ה, וכתיב (שם יד ג) לא תאכל כל תועבה. מאן דפלח לעבודה זרה, נפיק מסטרא דחיי, נפיק מרשותא קדישא, ועייל ברשותא אחרא, אוף מאן דאסתאב בהני מיכלי, נפיק מסטרא דחיי, ונפיק מרשו קדישא, ועייל ברשותא אחרא, ולא עוד אלא דאסתאב בהאי עלמא ובעלמא דאתי, ועל דא ונטמתם בהם כתיב, בלא א'. וכתיב, (ויקרא כ כה) ולא תשקצו את נפשותיכם בבהמה ובעוף ובכל אשר תרמוש האדמה אשר הבדלתי לכם לטמא, מאי לטמא, לטמא לעמין, דהא אינון מסאבין ומסטרא דמסאבא קא אתיין, וכל חד אתדבק באתריה. רבי אלעזר הוה יתיב קמיה דרבי שמעון אבוי, אמר ליה, הא דתנינן זמין קודשא בריך הוא לדכאה להו לישראל, במה, אמר ליה, כמה דכתיב, (יחזקאל לו כה) וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם וגו', כיון דאתדכאן, מתקדשן, וישראל דאתדבקן ביה בקודשא בריך הוא, קדש אקרון, דכתיב (ירמיה ב ג) קדש ישראל ליהו"ה ראשית תבואתה, וכתיב (שמות כב ל) ואנשי קדש תהיון לי. זכאין אינון ישראל, דקודשא בריך הוא קאמר עלייהו והייתם קדושים כי קדוש אני יהו"ה, בגין דכתיב (דברים י כ) ובו תדבק, וכתיב (תהלים קמז כ) לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום הללויה:

רעיא מהימנא:

דגים וחגבים אינם טעונין שחיטה, אלא אסיפתם היא המתרת אותם, הכי מארי מתיבתא אין צריכין שחיטה, אלא דאתמר בהון, (בראשית מט לג) ויגוע ויאסף אל עמיו. מה נוני ימא חיותן בימא, אף תלמידי חכמים מארי מתניתין, חיותייהו באורייתא, ואי אתפרשן מנה, מיד מתים. (נ"א תנאין) תנינא דמתניתין, דבה אתרבי, כנוני ימא, ואי אינון דביבשתא יעלון למיא, ולא ידעין לשטטא, אינון מייתין, אבל אדם (דאינון מארי קבלה, אינון לעילא), דאיהו לעילא מכלהו, אתמר ביה, (שם א כו) וירדו בדגת הים ובעוף השמים. דאינון מארי מתניתין תניניא, התנין הגדול, (ישעיה כז א) נחש בריח, לקבל (שמות כו כח) והבריח התיכון בתוך הקרשים. בזמנא דתנינן מארי משנה אית בהון מחלוקת, ומקשין דא לדא חד בלע לחבריה, והאי איהו תלמיד זעיר שלא הגיע להוראה, ומורה, חייב מיתה, ואי אינון שוין דא לדא, ואית בהון מחלוקת וקושיא, אתמר בהון (ס"א לבסוף) (במדבר כא יד) את והב בסופה, ואוקמוה אהבה בסופה. (ע"כ הרעיא מהימנא):

ברוך ה' לעולם אמן ואמן: