זהר חלק ב רלג ב
דפים אחרים ברחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה
הדף באתרים אחרים: באתר "ספריא" • באתר "תא שמע"
דף רלג ב
מתוך: זוהר חלק יח (עריכה)
דחפיא דא על דא, ל"ב לגו, ד"ל לבר (ל"ב איהו קיימא לגו, ד"ל איהו קיימא לבר). בגין דהא משחתא קדמאה דאיהו קדישא בגוונין קדישין, דאינון שש משזר ותכלת וארגמן ותולעת שני, אלין גוונין קדישין, וכל חושבן דיליה סלקא לחשבן ל"ב, ומשחתא תניינא דאיהו לבר לחפייא על דא, איהי סלקא לחשבן ד"ל, ודא איהו רזא דכתיב, (תהלים מא, ב) "אשרי משכיל אל דל, ביום רעה ימלטהו יהו"ה", "ביום רעה" ממש, "ימלטהו יהו"ה", רזא דחושבנא לגו דאיהו רזא ל"ב. ובההוא חושבנא דלבר מה כתיב? "ועשית יריעות עזים", יריעות עזים, אמאי עזים? אלא רזא דגוונא דיליה, למיהב דוכתא ברזא דקודשא, ובגין כך יריעות עזים ודאי.
כתיב (שיר ו, יא) "אל גנת אגוז ירדתי וגו'", הא אוקמוה, אבל מה אגוז אית ליה קליפה דסחרא וחפיא על מוחא, ומוחא לגו, אוף הכי בכל מלה דקודשא, קדושה לגו, וסטרא אחרא לבר, ורזא דא (חבקוק א, ד) "רשע מכתיר את הצדיק", ועל דא אקרי אגוז, והא אוקמוה. תא חזי, בההוא דלבר, כל מה דאוסיף גרע, וסימנך פרי החג דמתמעטין ואזלין, אוף הכא נמי במה דלגאו כתיב "ואת המשכן תעשה עשר יריעות", במה דלבר כתיב "עשתי עשרה יריעות", אוסיף אתוון וגרע מחושבנא, אוסיף חושבנא וגרע (אתוון). אוסיף חושבנא, דכתיב (שמות כו, ח) "ארך היריעה האחת שלשים באמה, ורחב ארבע באמה היריעה", וכד סליק לחושבנא סליק לחושבן ד"ל, דלית בכל אינון זיני מסכנותא כההוא דאקרי ד"ל, ובגין כך, כד סליק לחושבנא יתיר, סליק בגריעו. וכד איהו גרע בחושבנא, (גרע) סליק בסליקו, דסליק לרזא דל"ב, דאיהו רזא דכל מהימנותא, ואיהו רזא דשמא קדישא, ועל דא, דא סליק ודא גרע, דא סליק וגרע, ודא גרע וסליק, דא לגו ודא לבר.
האי קו המדה שרי לאתפשטא, ומדיד משחתא לקרשים, דכתיב "ויעש את הקרשים למשכן עצי שטים עומדים", ואלין אינון רזא דשרפים, והא אוקמוה, דכתיב "עצי שטים עומדים", וכתיב (ישעיה ו, ב) "שרפים עומדים". מדידו דמשחתא דא, "עשר אמות ארך הקרש ואמה וחצי אמה". הכא כתיב "עשר אמות", ולא כתיב "עשר באמה", אלין תלת תלת תלת דאינון תשע, וחד דשריא עלייהו, ודא איהו רוחא חדא דשריא עלייהו. והא אמרן כמה איהו שיעורא דאמה, ודא איהו רזא דשיעורא חדסרי ופלגא, דסלקין, ולא סלקין, בגין דגרעין מאינון אופנים. ואוקמוה ברזא דרתיכא קדישא, ואינון עשרים; להאי סטרא עשר ולהאי סטרא עשר, עד דסלקין לרזא דשרפים עלאין, ולבתר סליק רזא דקודשא, עד דאתערו (ס"א דאתעתדו) כלהו ברזא דההוא בריח התיכון, כמה דאוקמוה, ועל דא פלג אית ביה בלא שלימו. רזא דהאי משחתא לעשרין דפין, אינון מאתן ותלתין, וכל האי קיימא במדידו בחושבנא, והכי סליק כל חושבן דנפקא מהאי מדידו ברזא דאינון שרפים.
יריעות דמשכנא דאמרן, דאינון רזין עלאין, רזא דשמיא, והא אוקמוה (תהלים קד, ב) "נוטה שמים כיריעה", ורזא דהאי בההוא חושבן דקאמרן. ואית יריען דקאמרן ברזא חדא, ואית יריען ברזא אחרא, וכלא איהו ברזא דלעילא, ועל דא כלא איהו למנדע חכמתא, דכל סטרא וסטרא, וכל מלה ומלה, ועל דא אבחין בר נש בין טב לביש, בין רזא דחכמתא ובין מלה דלא קיימא בחכמתא, וברזא דמדידו קדמאה הא אתמר בכמה סטרין איהו רזא דא. רזא דארונא דקאים בחושבנא, ממה דאיהו נטיל, וממה דאיהו קביל, וממה דאית ביה, וממה דאיהו מקבל, דאיהו תרין סטרין, ונטיל מאינון