זהר חלק ב רכט ב

דפים אחרים ברחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה

הדף באתרים אחרים: באתר "ספריא"


דף רכט ב

"בגדי קדש הם", וכתיב (ירמיהו ב, ג) "קדש ישראל ליהו"ה ראשית תבואתה", קדש ישראל, בגין דבישראל אתחזון כל גוונין, כהנים ולוים וישראלים, ואלין אינון גוונין לאתחזאה לגו.

תא חזי, נשמתא לא סלקא לאתחזאה קמי מלכא קדישא, עד דזכאת לאתלבשא בלבושא דלעילא לאתחזאה תמן, וכן כגוונא דא לא נחתא לתתא, עד דאתלבשת בלבושא דהאי עלמא. כגוונא דא מלאכין קדישין דלעילא, דכתיב בהו (תהלים קד, ד) "עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט", כד עבדין שליחותא בהאי עלמא, לא נחתין לתתא עד דמתלבשין בלבושא דהאי עלמא, וכלא איהו כגוונא דההוא אתר דאזיל תמן, והא אוקימנא, דנשמתא לא סלקא אלא בלבושא דנהיר.

ותא חזי, אדם הראשון כד הוה בגנתא דעדן, הוה מתלבש בלבושא כגוונא דלעילא, ואיהו לבושא דנהורא עלאה, כיון דאתתרך מגנתא דעדן, ואצטריך לגוונין דהאי עלמא, מה כתיב (בראשית ג, כא) "ויעש יהו"ה אלהי"ם לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם". בקדמיתא הוו כתנות אור, אור דההוא נהורא עלאה דשמש ביה בגן עדן, בגין דהא גנתא דעדן נהורא עלאה דנהיר משמש ביה, ועל דא אדם קדמאה כד עאל לגו גנתא, אלביש ליה קודשא בריך הוא בלבושא דההוא נהורא, ואעיל ליה תמן, ואי לא אתלבש בקדמיתא בההוא נהורא, לא ייעול לתמן. כיון דאתתרך מתמן, אצטריך למלבושא אחרא, כדין "ויעש יהו"ה אלהי"ם לאדם ולאשתו כתנות עור", וכלא כמה דאצטריך.

והכא כגוונא דא עשו בגדי שרד לשרת בקדש, לאעלא בקודשא. והא אוקמוה, דעובדין טבין דבר נש דעביד בהאי עלמא, אינון עובדין משכי מנהורא דזיווא עלאה, לבושא לאתתקנא ביה לההוא עלמא, לאתחזאה קמי קודשא בריך הוא, ובההוא לבושא דלביש, אתהני וחמי גו אספקלריאה דנהרא, כמה דאת אמר (תהלים כז, ד) "לחזות בנועם יהו"ה ולבקר בהיכלו". ועל דא נשמתא אתלבשת בתרין עלמין, למהוי לה שלימו בכלא, בהאי עלמא דלתתא ובעלמא דלעילא, ועל דא כתיב, (תהלים קמ, יד) "אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך", "אך צדיקים יודו לשמך", בהאי עלמא, "ישבו ישרים את פניך", בההוא עלמא:


"ויעש את האפוד זהב", הא אוקמוה, אמר רבי יוסי, אפוד וחשן כחדא הוו, ואוקמוה, דהא באתר דהוא קיומא, קיימן כל אינון תריסר אבנין, כלהו נטלי שמהן בני ישראל, וכלהו תריסר תחומין עלאין, כלהו ברזא דשבטי ישראל אינון. ורזא דא כתיב, (תהלים קכב, ד) "ששם עלו שבטים שבטי יה עדות לישראל, להודות לשם יהו"ה". "ששם עלו שבטים", אלין אינון תריסר שבטין עלאין לעילא, דאינון "שבטי יה", דהא שמא דא "עדות לישראל".

אמר רבי חייא, תרי זמני כתיב "שבטים", אלא "ששם עלו שבטים" -- אלין שבטין דלתתא, "שבטי יה" -- אלין שבטין דלעילא. "עדות לישראל", דא רזא דשמא קדישא עלאה, דא דאקרי עדות, כמה דאת אמר (תהלים קלב, יב) "ועדותי זו אלמדם". ואינון תריסר שבטין קדישין עלאין, אינון תריסר אבנין קדישין, ועל דא אינון קיימין לתתא כגוונא דלעילא, וכל אינון שמהן דתריסר שבטין, כלהו גליפאן באינון אבנין, וכהנא רבא נטיל לון.

תא חזי, יעקב כד הוה אזיל לחרן, מה כתיב (בראשית כח, יח) "ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו", אלין תריסר אבנין קדישין, כלהו אתעבידו חד אבנא, דכתיב "והאבן הזאת אשר שמתי מצבה", וקרי להו אבן, מאי טעמא, בגין דכלהו תריסר אבנין אתכלילו באבנא חד קדישא עלאה, דאיהי לעילא מנהון, דכתיב