זהר חלק ב רכא ב


דף רכא ב

"אלה פקודי המשכן משכן העדות", מאן עדות? אלא תרי זמני כתיב הכא משכן, חד לעילא, וחד לתתא. ומשכן אקרי משכן העדות, ומאן עדות, כמה דאת אמר, (תהלים קכב, ד) "שבטי יה עדות לישראל", שמא דא איהו עדות לישראל. כגוונא דא, (תהלים פא, ו) "עדות ביהוסף שמו", עדות שם יה ביהוסף, איהו עדות ודאי, אלין תרין אתוון סהדין סהדותא בכל אתר. והכא איהו עדות, ובגין כך משכן העדות, משכנא דהאי עדות, ועל דא משכנא אקרי על רזא דשמא דא קדישא, והיינו דכתיב (תהלים קלב, יב) "ועדותי זו אלמדם", בגין דהאי אתר איהו סתימו וגניזו דכלא.

"אשר פקד על פי משה", עד הכא לא ידענא אי האי משכנא פקד, או האי עדות, אלא פקד ודאי האי עדות, בגין דמן יומא דאסתליקו אבהן מעלמא, וכל אינון שבטין בנוי דיעקב, ואשתארו ישראל בגלותא באינון עאקן, אתנשי מנייהו ידיעא דרזא דשמא קדישא עלאה דא, דאיהו שמא דעדות, קיומא דשמיא וארעא, דאלין תרין אתוון אוקימו עילאי ותתאי, וכלהו סטרין דעלמא. כיון דאתא משה אתפקד ואדכר שמא דא בעלמא, דכד הוה בסנה, מיד שאיל על שמא דא, דכתיב (שמות ג, יג) "ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם", ותמן אתפקד שמא דא "על פי משה".

"עבדת הלוים", מאי עבדת הלוים? אלא רזא דא דכתיב, (במדבר יח, כג) "ועבד הלוי הוא", "הוא" - דא רזא דשמא קדישא דאקרי 'הוא', ולא אקרי 'אתה', ובגין דא "עבודת הלוים" ודאי. דבר אחר, "עבדת הלוים", דאינון נטלין משכנא על כתפייהו מאתר לאתר, דכתיב (במדבר ז, ט) "ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו":


"אלה פקודי המשכן משכן העדות וגו'", רבי אבא פתח, (ישעיהו יא, י) "והיה ביום ההוא שרש ישי וגו'", "והיה ביום ההוא" - בזמנא דקודשא בריך הוא יסגי שלמא בעלמא, יתקיים שרשא דאילנא דחיי, וההוא שרשא מניה יתקיימו שאר שרשין לתתא, דכלהו אשתרשן ואתקיימן מניה.

"אשר עומד לנס עמים", דהאי איהו קיימא לנסא ולאת לרזא דשמא קדישא, "אליו גוים ידרשו", דתמן רזא דקיומא דשמא קדישא, ובגין כך "אליו גוים ידרשו", כמה דאת אמר (ישעיהו ב, ג) "והלכו עמים רבים, ואמרו לכו ונעלה אל הר יהו"ה וגו'", ועל דא "אליו גוים ידרשו".

"והיתה מנוחתו כבוד", "מנוחתו" - דא בי מקדשא, דכתיב (תהלים קלב, יד) "זאת מנוחתי עדי עד", "כבוד" - דהכי אקרי כבוד יהו"ה בההוא זמנא, דכתיב (ישעיהו ל, כו) "והיה אור הלבנה כאור החמה, ואור החמה יהיה שבעתים". ומנוחתו דההוא שרש ישי דאתקרי כבוד יהו"ה, לא יתמני ולא יקום בחושבנא לעלמא. מאי טעמא? (ד"א בגין דהא קיימא בחושבנא השתא, וההוא זמנא לא יתקיים בחושבנא, מאי טעמא) בגין דכל מה דקיימא בחושבנא לא שריין תמן ברכאן בשלימו, וברכאן שריין במה דלא קיימא בחושבנא. בזמנא קדמאה קיימא בחושבנא דכתיב "אלה פקודי המשכן", תא חזי, משכנא דא קיימא בחושבנא, ובגין כך אצטריך לצלותא דמשה דישרי עליה ברכאן, דכתיב "ויברך אותם משה". ומה ברכה בריך לון? יהא רעוא דתשרי ברכה על עובדוי ידיכון. וברכאן לא שראן על האי חושבנא, עד דקשר ליה משה במשכנא דלעילא, דכתיב "אלה פקודי המשכן משכן העדות אשר פקד על פי משה", דאי לאו דאתעבד חושבנא על ידא דמשה, לא יכלין אינון למעבד חושבנא, דכתיב "אשר פקד על פי משה".

פתח ואמר (מלכים א יז, ח-ט) "ויהי דבר יהו"ה אל אליהו, קום לך צרפתה וגו', הנה צויתי שם אשה אלמנה לכלכלך", וכי אן פקיד לה קודשא בריך הוא? אלא עד לא ייתי לעלמא פקיד קודשא בריך הוא בגזירה דיליה לעילא על העורבים למיתי מזונא לאליהו, ולההיא אתתא למיהב ליה מזונא. מה כתיב