פתיחת התפריט הראשי

דף קכה ב

מתקרבין בהדיה, וגרים לאתערא דינין בעלמא, דינין דלא קדישין. ואי אוליד בר באינון יומין, אוזפין ליה נשמתא מסטרא אחרא דלא אצטריכא, וכתיב (ויקרא יא מד) והתקדשתם והייתם קדושים וגו', אתי לאסתאבא מסאבין ליה ודאי, דכתיב (שם מג) ונטמתם בם חסר א', מסאבותא אטימא מכלא, דלית רשו לאתדכאה הכי, כשאר זיני דמסאבותא דמתדכין. ותו דמסתפי מחיון בישן, דהא בעינייהו גדיא אשתכח, ויכיל לאתזקא, דהא צולמא דבר נש אתעבר מניה.


רבי ייסא שאיל אי שרי למיכל לתרנגולא בגבינה או בחלבא, אמר רבי שמעון אסיר לך, דלא יהיב איניש פתחא לזינין בישין, לך לך אמרין נזירא סחור סחור, לכרמא לא תקרב, ודאי אסיר לך הוא, דחומרא אית ביה כבעירא לשחיטה, ומאן דשרי האי מה כתיב, (עמוס ב יב) "ותשקו את הנזירים יין", מאן דשרי האי כמאן דשרי האי, וכתיב (דברים יד ג) "לא תאכל כל תועבה" - "כל" לאכללא כלא.

תאנא, במה זכו דניאל חנניה מישאל ועזריה, דאשתזיבו מאינון נסיוני? אלא בגין דלא אסתאבו במיכליהון.    אמר רבי יהודה, כתיב (דניאל א ח) "וישם דניאל על לבו אשר לא יתגאל בפת בג המלך וגו'", ותאנא בסתימא דמתניתין, מיכלא דההוא רשע בשרא בחלבא הוה, וגבינה עם בשרא, בר מיכלן אחרנין, ודא סליק ליה בפתוריה בכל יומא. ודניאל דאסתמר מהאי, כד רמו יתיה לגובא דארייוותא, אשתלים בצולמא דמאריה, ולא שני צולמיה לצולמא אחרא, ועל דא דחלו ארייוותא מניה, ולא חבלוהו. וההוא רשע בשעתא דמלכותא אתעדי מניה, (עי' דניאל ד כט) ועם חיות ברא הוה מדוריה, אעדי צולמא דאנפוי מניה, ומההוא יומא לא אתחזי צולמיה צולמא דבר נש, וכל בעירא דאתי אתחזי ליה צולמא דזיניה, ונוקביה, והוו אתיין עליה כלהו, ובכמה זמנין הוו אכלין ליה חיות ברא, בר דאתגזר האי עונשא עליה, בגין דכתיב (חבקוק א, י) "והוא במלכים יתקלס", בגין כך כלא יתקלסו ביה כל ההוא זמנא.

תא חזי מה כתיב, (דניאל א טו) "ולמקצת ימים עשרה נראה מראיהם טוב מכל הילדים האוכלים את פת בג המלך, נראה מראיהם טוב" - דצולמא דמאריהון לא אעדיאו מנהון, ומאחרני אעדיאו, מאן גרים האי, בגין דלא אתגעלו בגיעולי מיכליהון, זכאה חולקהון דישראל, דכתיב בהו ואנשי קדש תהיון לי:


ואל משה אמר

"ואל משה אמר עלה אל יהו"ה וגו'".    "ואל משה אמר" -- מאן אמר? דא שכינתא. "עלה אל יהו"ה" - כמה דכתיב (שמות יט ג) "ומשה עלה אל האלהי"ם וגו'", (ס"א ויקרא אליו ה'), אמאי כל דא, לקיימא עמהון קיים, בגין דהא אתפרעו, מה דלא נפקו הכי ממצרים, דאתגזרו ולא אתפרעו, והכא הא אתפרעו, ועאלו בברית קיימא, דכתיב (שם טו כד) שם שם לו חק ומשפט דייקא, ושם נסהו, בהאי את קדישא דאתגלייא בהו, והכא אתקיים בהו על ידא דמשה גזירא דקיימא, דכתיב "ויקח משה את הדם ויזרק על העם וגו'". אמר רבי יצחק, מאי דכתיב "וחצי הדם זרק על המזבח"? "במזבח" לא כתיב, אלא "על המזבח" דייקא.

"והשתחויתם מרחק" - מהו "מרחק"? כמה דאת אמר (ירמיה לא ב) "מרחוק יהו"ה נראה לי", וכתיב (שמות ב ד) "ותתצב אחתו מרחק". תאני רבי אבא, דקיימא סיהרא בפגימותא, וביה שעתא זכו ישראל יתיר בחולקא קדישא, וגזרו קיימא קדישא בקודשא בריך הוא.

"ואל משה אמר עלה אל יהו"ה" - מאי טעמא אמרה ליה שכינתא אסתליק לעילא, דהא אנא וישראל נשתתף כחדא בשלימותא על ידך, מה דלא הוה עד הכא, מה כתיב, ויקח משה חצי הדם וגו', פלג ליה לתרין, חצי הדם זרק על העם, וחצי הדם זרק