זהר חלק ב קח א


דף קח א

דקשקשוי סלקין לרום עננין-- אומאה דדוד מלכא, כד הוה בעי לאומאה אפיק חרבא דיליה דתמן הוה חקיק שמא גליפא, ותמן אומי. וכך עבד לשמעי דכתיב "ואשבע לו ביהו"ה לאמר אם אמיתך בחרב"-- במאי הוה אומאה דא? --בחרב. (ס"א בהאי חרב דשמא קדישא חקיק ביה אומי) בחרב אומי.

  • ומלה אחרא דן שלמה. אמר בקללה אתא לגבי אבא. במלין. הא מלין לגביה. ובשם המפורש קטליה ולא בחרב. ובגין דא עבד שלמה הכי.

השתא אית לאסתכלא, דכיון דאומי ליה דוד אמאי קטליה? דאתחזי דהא אומאה דא בעלילה הוה, דהא לבא ופומא לא הוו כחדא?    אלא ודאי דוד לא קטליה. והא ידיעא: כל שייפין דגופא מקבלין כלא ולבא לא מקבלא אפילו כחוטא דנימא דשערא. דוד מלכא - לבא הוה, וקביל מה דלא אתחזי ליה לקבלא, ובגין כך (מ"א ב ט) "וידעת את אשר תעשה לו" כתיב. ותו דהא אילנא גרים למהוי נטיר ונוקם כחויא.


כתיב (תהלים נא יח) "כי לא תחפוץ זבח ואתנה עולה לא תרצה, זבחי אלהי"ם רוח נשברה לב נשבר ונדכה אלהי"ם לא תבזה".    "כי לא תחפוץ זבח"-- וכי לא בעי קודשא בריך הוא דיקרבון קמיה קרבנא? והא איהו אתקין לגבי חייביא קרבנא דיקרבון ויתכפר להו חובייהו? אלא דוד לקמי שמא דאלהי"ם אמר, וקרבנא לא קרבין לשמא דאלהי"ם אלא לשמא דיו"ד ה"א וא"ו ה"א. דהא לגבי דינא קשיא מדת הדין לא מקרבין קרבנא, דכתיב (ויקרא א ב) "אדם כי יקריב מכם קרבן ליהוה"-- ליהו"ה, ולא לשמא דאלהי"ם. "וכי תקריב קרבן מנחה ליהו"ה...זבח תודה ליהו"ה...זבח שלמים ליהו"ה". ובגין כך כיון דדוד מלכא לגבי אלהי"ם אמר, אצטריך למכתב "כי לא תחפוץ זבח ואתנה עולה לא תרצה" - דהא לשמא דא לא מקרבין אלא רוח נשברה, דכתיב "זבחי אלהים רוח נשברה-- קרבנא דאלהי"ם עציבו ותבירו דלבא.

ובגין כך מאן דחלם חלמא בישא -- עציבו אצטריך לאחזאה, דהא במדת אלהי"ם קיימא, וזבח דמדת דינא - עציבו אצטריך, ורוח נשברה. וההוא עציבו מסתייה לחלמא בישא, ולא שלטא דינא עלוי. דהא זבח דאתחזי למדת דינא אקריב קמיה.

"לב נשבר ונדכה אלהי"ם לא תבזה" -- מאי "לא תבזה"? מכלל דאיכא לב דאיהו בוזה? --אין, היינו לב דאיהו גאה לב בגסות רוחא. היינו לב דאיהו בוזה. אבל "לב נשבר ונדכה אלהי"ם לא תבזה".

"היטיבה ברצונך את ציון תבנה חומות ירושלם"-- מאי "הטיבה"? אתחזי דהא טיבו אית בה, והשתא הטיבה על ההוא טיבו, ודאי הכי הוא, דהא מן יומא דקודשא בריך הוא אשתדל בבנין בי מקדשא לעילא, עד כען ההוא הטבה דרצון לא שרייא על ההוא בנין, ועל דא לא אשתכלל, דהא בשעתא דרצון דלעילא יתער, ייטיב וידליק נהורין דההוא בנין וההוא עבידתא, דאפילו מלאכין דלעילא לא ייכלון לאסתכלא בההוא בי מקדשא, ולא בההוא בנין, וכדין בי מקדשא וכל עובדא אשתכלל.

"תבנה חומות ירושלם" -- וכי מן יומא דאשתדל בבנין בי מקדשא עד כען לא בנה לון? אי חומות ירושלם עד כען לא בנה, בי מקדשא על אחת כמה וכמה?! אלא קודשא בריך הוא כל עובדוי לאו כעובדי דבני נשא, בני נשא כד בנו בי מקדשא לתתא בקדמיתא עבדו שורי קרתא, ולבסוף עבדו בי מקדשא, שורי קרתא בקדמיתא בגין לאגנא עלייהו, ולבתר בניינא דביתא, קודשא בריך הוא לאו הכי, אלא בני בי מקדשא בקדמיתא, ולבסוף כד יחית ליה משמיא ויותיב ליה על אתריה, כדין יבנה חומות ירושלם, דאינון שורין דקרתא, ועל דא אמר דוד ע"ה (תהלים נא כ) "היטיבה ברצונך את ציון" בקדמיתא, ולבתר "תבנה חומות ירושלם".