זהר חלק ב צז ב


דף צז ב

"יעשה לה". עד כאן. ההוא סבא אשתטח וצלי צלותא.

אם אחרת יקח לו

בכה כמלקדמין ואמר "אם אחרת יקח לו וגו'", מאי "אם אחרת"? וכי נשמתא אחרא זמין קודשא בריך הוא לאתבא לצדיקייא בהאי עלמא, ולאו האי נשמתא דאשלימת בהאי עלמא רעותא דמארה? אי הכי לית אבטחותא לצדיקייא כלל! מאי" אם אחרת יקח לו"?   פתח ההוא סבא ואמר, (קהלת יב ז) "וישוב העפר על הארץ כשהיה, והרוח תשוב אל האלהי"ם אשר נתנה" - האי קרא אוקמוה חברייא בחרבן בי מקדשא. (ותמן תנינן) "וישוב העפר על הארץ כשהיה"-- הכא איהו מאי דכתיב (בראשית יב ו) "והכנעני אז בארץ", "כשהיה" ודאי. "והרוח תשוב אל האלהי"ם אשר נתנה" - מאי "והרוח תשוב"? דא שכינתא דאיהי רוח קדישא, כד חמאת שכינתא באינון עשר מסעות דקא נטלא, ולא בעאן ישראל לאתבא בתיובתא קמי קודשא בריך הוא, ושלטא סטרא אחרא על ארעא קדישא, ואוקמוה חברייא.

תא חזי, רוחא דבר נש זכאה אתעטר בדיוקנא בגן עדן דלתתא, ובכל שבתי ומועדי ורישי ירחי, מתעטרן רוחי ומתפשטן וסלקין לעילא, וכמה דעביד קודשא בריך הוא בההיא נשמתא עלאה קדישא לעילא, הכי נמי עביד בהאי רוחא לתתא בגן עדן לתתא, דקא סלקת קמיה, ואמר דא איהי רוחא דפלניא גופא, מיד מעטר לה קודשא בריך הוא להאי רוחא בכמה עטרין ואשתעשע בה. ואי תימא דהא בגין רוחא דא שביק קודשא בריך הוא מה דעביד לנשמתא - לאו הכי. אלא "שארה כסותה וענתה לא יגרע", אלין אנון תלת שמהן עלאין, דעין לא ראתה אלהי"ם זולתך, וכלהו בעלמא דאתי, ואתמשכן מתמן.

  • חד מנייהו "שארה"-- משיכו דנציצו ונהירו דנהיר בארח סתים, מזונא (לן) דזן כלא, ואקרי יהו"ה בנקודת אלהי"ם. שארה בהפוך אתוון אשר ה’, ודא (בראשית מט כ) "מאשר שמנה לחמו", ודא הוא "שארה".
  • "כסותה"-- פרישו דמלכא, דא משיכו אחרא דנהיר ונטיר לה תדיר, פרישו דלבושא דמלכא דפריש עלה אלו"ה, דא "בבגדו בה" תדיר, דלא אתעדי מינה, והאי איהו "כסותה".
  • "וענתה" מאן איהו? דא משיכו דעלמא דאתי, דביה כלא, יהו"ה צבאות איהו, ודא איהו דנהיר בכל נהורין סתימין עלאין דאילנא דחיי, דביה עונה טמירא, דמתמן נפקת, וכל דא בעדונא וכסופא דעלמא דאתי.

תלתא הני לא יגרע לה, כד איהי זכאת כדקא יאות. ואי לאו איהי כדקא יאות, הני תלתא גרעאן מנה, דלא יתעביד לה עטרה אפילו מחד מנייהו. תא חזי מה כתיב: "ואם שלש אלה לא יעשה לה", דלא זכאת בהו, "ויצאה חנם אין כסף"-- תפוק מקמיה ודחיין לה לבר; "אין כסף"-- לית לה כסופא ולית לה עדונא כלל.

עד כאן אוכיחת אורייתא דכל עיטין בה תליין, ויהיבת עיטא טבא לבני נשא. מכאן ולהלאה נהדר למלין קדמאין, בההוא נטירו עלאה דקא פריש עלה קודשא בריך הוא, בגין דלא תהא לעם נכרי, דהא בגדו בה, ונטירו איהו לה תדיר.

"ואם לבנו ייעדנה כמשפט הבנות יעשה לה" -- אמר ההוא סבא, חברייא כד תהכון לגבי ההוא טינרא דעלמא סמיך עליה, אמרו ליה דידכר יומא דתלגא, דאזדרעו פולין לחמשין ותרין גוונין, והדר אקרינן האי קרא, והוא יימא לכון, אמרו, במטו מינך, מאן דשארי מלה הוא יימא, אמר לון ודאי ידענא דזכאין אתון, ואית לרמזא לכון רמזא דחכימין, ועל מה דאנא אימא, כד תדכרון ליה סימנא דא, הוא ישלים על דא. השתא אית לומר, מאן הוא דאקרי 'בן' לקודשא בריך הוא? תא חזי כל