זהר חלק ב פו א
דפים אחרים ברחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה
הדף באתרים אחרים: באתר "ספריא" • באתר "תא שמע"
מתוך: זוהר חלק יג (עריכה)
קדישא משחא דרבות, ואטיל בסגיאות תיאובתא בהאי ארץ קדישא, ונטל כלא האי ארץ, ולבתר מהאי ארץ אתזן כלא עילאי ותתאי. כדכורא דא כד תיאובתיה לאתדבקא בנוקבא, דאפיק זרעא דרבות מרישא דמוחא בההוא אמה, ואטיל בנוקבא ומניה מתעברא נוקבא, אשתכח דכלהו שייפין דגופא כלהו מתדבקן בנוקבא, ונוקבא אחידא כלא. כדוגמא דא תנינן, כל דאשלים לעשרה קדמאי דבי כנישתא, נוטל אגר כלהו, רבי יוסי אומר, לקבלי דכלהו.
רבי יצחק אמר, כתיב (תהלים יח, י) "ויט שמים וירד", וכתיב "וירד יהו"ה לעיני כל העם על הר סיני". [1]"ויט שמים וירד", לאן נחת? אי תימא דנחת לסיני, "על הר סיני" כתיב, ולא כתיב 'בהר סיני'. אלא ויט שמים וירד, לאן נחת? אמר רבי יוסי, (אמר רבי יהודה אמר רבי חייא), נחית בדרגוי, מדרגא לדרגא ומכתרא לכתרא, עד דאתדבק בהאי ארץ, וכדין אתנהר סיהרא וקיימא באשלמותא, הדא הוא דכתיב "ויט שמים וירד" להאי ארץ, וכדין כתיב "על הר סיני". מה קיימא על הר סיני? הוי אימא דא שכינתא.
רבי אבא אמר מהכא, (שמות יט יח) "מפני אשר ירד עליו יהו"ה באש", וכתיב (דברים ד כד) "כי יהו"ה אלהי"ך אש אוכלה הוא", וכתיב (בראשית יט כד) "ויהו"ה המטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש מאת יהו"ה מן השמים". "ויהוה המטיר"-- דא הוא ארץ; מאן אתר נטיל האי? סיפיה דקרא מוכח דכתיב "מאת יהוה מן השמים"-- מן השמים ממש.
רבי חייא אמר מהכא, "וידבר אלהי"ם את כל"-- 'כל' כללא דכלא, דהא בהאי תליא כלא:
לא יהיה לך
"לא יהיה לך אלהי"ם אחרים על פני" -- רבי יצחק אמר "אלהים אחרים"-- לאפקא שכינתא, "על פני"-- לאפקא אפי מלכא, דבהו אתחזי מלכא קדישא, ואינון שמיה, והוא אינון. הוא שמיה דכתיב (ישעיה מב ח) "אני יהו"ה הוא שמי"-- הוא ושמיה חד הוא, בריך שמיה לעלם ולעלמי עלמיא.
תאני רבי שמעון, זכאין אינון ישראל דקודשא בריך הוא קרא לון אדם, דכתיב (יחזקאל לד ל) "ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם", (ויקרא א ב) "אדם כי יקריב מכם". מאי טעמא קרא לון אדם? משום דכתיב (דברים ד ד) "ואתם הדבקים ביהו"ה אלהיכ"ם"-- אתם ולא שאר עמין, ובגין כך אדם אתם, אתם קרויין אדם ואין אומות העולם קרויין אדם.
דתניא אמר רבי שמעון, כיון דבר נש ישראל אתגזר, עאל בברית דגזר קודשא בריך הוא באברהם, דכתיב (בראשית כד א) "ויהו"ה ברך את אברהם בכל", וכתיב (מיכה ז כ) "חסד לאברהם", ושארי למיעאל בהאי אתר (נ"א אדם). כיון דזכה לקיימא פקודי אורייתא, עאל ביה בהאי אדם (נ"א אתר), ואתדבק בגופא דמלכא, וכדין אקרי אדם, וזרעא דישראל אקרון אדם.
תא חזי, כתיב ביה בישמעאל (בראשית טז יב) "והוא יהיה פרא אדם"-- "פרא אדם" ולא אדם, פרא אדם משום דאתגזר, ושירותא דאדם הוה ביה, דכתיב (שם יז כה) "וישמעאל בנו בן שלש עשרה שנה בהמולו את בשר ערלתו", כיון דאתגזר עאל בהאי שירותא דאקרי 'כל', הדא הוא דכתיב (שם טז יב) "והוא יהיה פרא אדם", ולא אדם. "ידו בכל"-- ידו בכל ודאי ולא יתיר, משום דלא קביל פקודי אורייתא, שירותא הוה ביה בגין דאתגזר, ולא אשתלים בפקודי אורייתא. אבל זרעא דישראל דאשתלימו בכלא, אקרון אדם ממש, וכתיב (דברים לב ט) "כי חלק יהו"ה עמו יעקב חבל נחלתו".
אמר רבי יוסי, בגין דא, כל פרצופין שרו, בר מפרצופא דאדם. רבי יצחק אמר, כד אתעבד אתחזי דגליפא גו גליפין דאשלמותא, אמר רבי יהודה, היינו דאמרי אינשי, קיטרוי בזיקא, בטפסא שכיחי.
רבי יהודה הוה אזיל מקפוטקיא ללוד למחמי לרבי שמעון דהוה תמן, והוה רבי חזקיה אזיל עמיה. אמר רבי יהודה לרבי חזקיה, הא דתנינן קמי רבי שמעון
- ^ בס"א ד"א ל"ג תנא, ולא נראה לגרוס