זהר חלק ב פה ב
דפים אחרים ברחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה
הדף באתרים אחרים: באתר "ספריא" • באתר "תא שמע"
דף פה ב
מתוך: זוהר חלק יג (עריכה)
הוצאתיך מארץ מצרים-- דא יובלא, כמה דתנינן מסטרא דיובלא נפקו ישראל ממצרים, ובגין כך חמשין זמנין אדכר יציאת מצרים באורייתא, חמשין יומין לקבלא אורייתא, חמשין שנין לחירו דעבדין. מבית עבדים כמה דכתיב (שמות יב כט) "הכה כל בכור בארץ מצרים", ותנינן אלין כתרין תתאין דאתרחיצו בהו מצראי. כמה דאית ביתא לעילא, אית ביתא לתתא. ביתא קדישא לעילא דכתיב (משלי כד ג) "בחכמה יבנה בית", ביתא תתאה לתתא דלא קדישא כמה דכתיב "מבית עבדים".
תאנא, בשעתא דאתמר אנכי, כל אינון פקודי אורייתא דמתאחדן במלכא קדישא עלאה בסטרא (ס"א דא), כלהו הוו כלילן בהאי מלה, כמה דתנינן כל פקודי אורייתא מתאחדן בגופא דמלכא, (ד"א במלכא קדישא עלאה), מנהון ברישא דמלכא, ומנהון בגופא, ומנהון בידי מלכא, ומנהון ברגלוי, ולית מאן דנפיק מן גופא דמלכא לבר. ובגין כך, מאן דפשע בחד מפקודי אורייתא, כמאן דפשע בגופא דמלכא, כמה דכתיב (ישעיה סו כד) ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי, בי ממש, ווי לחייביא דעברין על פתגמי אורייתא, ולא ידעין מאי קא עבדין, דאמר רבי שמעון, ההוא אתר דאיהו חב לגביה, ההוא אתר ממש גלי חוביה, (ואמר רבי שמעון, קודשא בריך הוא ממש גלי חוביה) חב בקודשא בריך הוא, קודשא בריך הוא גלי חוביה, דכתיב (איוב כ כז) יגלו שמים עונו וארץ מתקוממה לו, יגלו שמים עונו, דא קודשא בריך הוא, וארץ מתקוממה לו, דא קודשא בריך הוא, (נ"א דא כנסת ישראל). תניא שמים גליין חוביה דבר נש, ובשעתא דאיהו גלי חוביה, ארץ עביד דינא בבר נש, דכתיב וארץ מתקוממה לו, למעבד דינא ביה.
אמר רבי יוסי, תנינן משמיה דרבי שמעון, בשעתא דאתיהיבת אורייתא, אימא ובנין בשלימותא אשתכחו, דכתיב (תהלים קיג ט) "אם הבנים שמחה".
אנכי יהוה אלהיך - "אנכי" כמה דתנינן בת היתה לו לאברהם אבינו היא שכינתא, ודא בת. יהו"ה אלהי"ך דכתיב (שמות ד כב) "בני בכורי ישראל", וכתיב (משלי ג יח) "עץ חיים היא למחזיקים בה", הא בן. אשר הוצאתיך מארץ מצרים דכתיב (ויקרא כה י) "יובל היא קדש תהיה לכם", וכתיב "אם הבנים שמחה". [כתיב][1] "וקדשתם את שנת החמשים שנה וקראתם דרור"-- הא אימא ובנין, יתבא אימא יתבין בנין, (ועלמין) כלהו בחדוה בשלימותא, ועל דא כתיב "אם הבנים שמחה". מתעברא אימא כלהו מתעברן מדוכתייהו, וכתיב (דברים כב ו) "לא תקח האם על הבנים" ותנינן, לא יעביד בר נש חובי לתתא, בגין דאתעבר אימא מעל בנין.
אמר רבי יצחק, כלא קודשא בריך הוא, כלא הוא, כלא חד, ומלין אלין למחצדי חקלא אתגליין, זכאין אינון בעלמא דין ובעלמא דאתי.
תאני אמר רבי אלעזר, כתיב "בראשית ברא אלהי"ם את השמים ואת הארץ", וכתיב (בראשית ב ד) "ביום עשות יהו"ה אלהי"ם ארץ ושמים". במאי אוקימנא הני קראי? הא תנינן דתרווייהו כחדא אתבריאו, מלמד שנטה הקדוש ברוך הוא קו ימינו וברא השמים, ונטה קו שמאלו וברא את הארץ, בקדמיתא "את השמים ואת הארץ" ולבתר "ארץ ושמים".
תנן, כתיב (הושע ב כג) "ביום ההוא אענה נאם יהו"ה אענה את השמים והם יענו את הארץ" - "אענה את השמים"-- שמים ממש, דכתיב (ישעיה סו א) "השמים כסאי"; "והם יענו את הארץ"-- הארץ ממש, דכתיב "והארץ הדום רגלי". שמים שמים עלאין, וארץ ארץ עלאה. דתניא, כד אתקן שמים דא בתיקונוי, (אתקן) לקבליה דהאי ארץ, ותיאובתיה לקבלה בחד דרגא דאקרי צדיק, כמה דכתיב (משלי י כה) "וצדיק יסוד עולם", ואתדבק בהאי ארץ, ומרישא דמלכא עד ההוא אתר דשארי האי צדיק, אתי חד נהרא
- ^ ה"ג ד"ז