זהר חלק ב פג ב
דפים אחרים ברחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה
הדף באתרים אחרים: באתר "ספריא" • באתר "תא שמע"
דף פג ב
מתוך: זוהר חלק יג (עריכה)
דכיא, ואשתאבא בההוא טלא דלעילא, ואסחר בסחרניהון דישראל, ותבת בהון נשמתהון, ואסחר ומתגלפא באתריה בלוחי אבנא, וכן כל מלה ומלה.
אמר רבי שמעון, כל מלה ומלה הוה מליא בכל אינון טעמין, בכל אינון מלין גזרין אגרין ועונשין, רזין וסתרין כאסקופא (נ"א כאספוקא) דא דאיהי מליא מכלא. ובשעתא דהוה נפיק ההוא מלה אתחזי חד, וכד הוה מתגלפא באתרוי אתחזון בההוא מלה שבעין ענפין דסלקין בגוה, וחמשין כתרין (נ"א רתיכין) חסר חד מהאי גיסא, וחמשין חסר חד מגיסא אחרא, כפטישא דא בזמנא דאיהו בטש בטנרא, כמה דאת אמר (ירמיה כג כט) וכפטיש יפוצץ סלע, והוו חמאן כל ישראל עינא בעינא, והוו חדאן. וכלהו דרין בתראין כלהו אזדמנו לתמן, וכלהו קבילו אורייתא בטורא דסיני, דכתיב (דברים כט יד) כי את אשר ישנו פה וגו', ואת אשר איננו פה עמנו היום, וכלהו כל חד וחד כדקא חזי ליה, וכלהו חמאן ומקבלין מלין.
"אלהי"ם"-- דא גבורה. "את"-- דאתכליל בימינא, כמה דתנינן "את השמים" דאיהו ימינא "ואת הארץ" דאיהו שמאלא דכתיב (ישעיה מח יג) "אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים" וימינא דא הוא 'את'. "כל"-- לאכללא כל שאר כתרין. "הדברים"-- מתקשרן דא בדא. "האלה"-- כל אינון טעמין כל אינון רזין כל אינון סתרין גזרין ועונשין. "לאמר"-- למהוי ירותא לכלא, דכתיב (דברים לג ד) "תורה צוה לנו משה מורשה וגו'", דאי תימא לגלאה מה דלא אצטריך לגלאה לכל בר נש, כתיב "אנכי יהו"ה אלהי"ך", כמה דאנא טמירא וסתים, כך יהיו מלין אלין טמירין וסתימין בלבך.
דבר אחר: "וידבר אלהי"ם"-- חד. 'את, כל, הדברים, האלה, לאמר'-- הא חמש דרגין אחרנין. רבי יהודה אמר, "וידבר אלהי"ם"-- גבורה. "את"-- ימינא. "כל"-- דא ודא. ["האלה"-- אינון דאתגליין, דכתיב "וכל העם ראים את הקולת"].
[דבר אחר: "כל"--] אמר רבי יצחק, לאכללא אברהם, דכתיב (בראשית כד א) "ויהו"ה ברך את אברהם בכל". "הדברים"-- לאכללא שאר כתרין דאתכסיין. "האלה"-- אינון דאתגליין, וכתיב "וכל העם ראים את הקולת". "לאמר"-- דא הוא דכתיב (משלי יב ד) "אשת חיל עטרת בעלה", וכתיב (ירמיה ג א) "לאמר הן ישלח איש את אשתו".
אמר רבי יצחק, אמאי אתיהיבת אורייתא באשא וחשוכא? דכתיב (דברים ד יא) "וההר בוער באש עד לב השמים חשך ענן וערפל", דכל מאן דישתדל באורייתא אשתזיב מאשא אחרא דגיהנם, ומחשוכא דמחשכין כל שאר עמין לישראל, דבזכותיה דאברהם אשתזיבו ישראל מאשא דגיהנם דתניא אמר ליה קודשא בריך הוא לאברהם, כל זמנא דבניך ישתדלון באורייתא ישתזבון מאלין, ואי לא הא נורא דגיהנם דשלטא בהו, וישתעבדון ביני עממיא, אמר ליה בתרי קטורי לא מזדקפן מלין, אלא אי ניחא קמך ישתזבון מנורא דגיהנם, וישתעבדון ביני עממיא, עד דיתובון גבך, אמר ליה, יאות הוא ודאי, הדא הוא דכתיב (דברים לב ל) אם לא כי צורם מכרם, מאן הוא צורם, דא הוא אברהם, דכתיב (ישעיה נא א) הביטו אל צור חצבתם, ויהו"ה הסגירם, דא קודשא בריך הוא דאסתכם על ידוי.
אמר רבי יהודה, מיומא דנפקו ישראל ממצרים, עד יומא דאתיהיבת אורייתא, חמשין יומין הוו. מאי טעמא? אמר רבי יהודה, משום אינון שני דיובלא, דכתיב (ויקרא כה י) "וקדשתם את שנת החמשים שנה". תאנא אמר רבי שמעון, ההוא יובלא אפיק לון לישראל ממצרים, ואי תימא דיובלא ממש, אלא מסטרא דיובלא הוה, ומסטרא דיובלא אתער דינא על מצראי, ובגיני כך חמשין יומין אלין דיובלא הוו.
תאנא לקבל דא חמשין זמנין אתמר ואדכר באורייתא נמוסין דמצרים, ושבחי אינון כלהו: