זהר חלק ב מ א
דפים אחרים ברחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה
הדף באתרים אחרים: באתר "ספריא" • באתר "תא שמע"
מתוך: זוהר חלק יב (עריכה)
מלה דא ליה על ידוי דאברהם, דכתיב (בראשית טו יז) "ויהי השמש לבוא ותרדמה נפלה על אברם, והנה אימה חשכה גדולה נופלת עליו" -- 'אימה' כתרא חדא, 'חשכה' כתרא אחרא, 'גדולה' האי דהיא רברבא מכלא. ואף על גב דאוקימנא קרא דא על שאר שעבודייהו דישראל, וכלא הוה.
כגוונא דא (שמות יז יד) "כי מחה אמחה"-- אתון מתתא, ואנא מעילא.
תנא לא נפקו ישראל ממצרים עד דאתברו כלהו שלטונין דלעילא (משלשולהון) משולטניהון, ונפקו ישראל מרשותהון, ואעלו לרשותא קדישא עלאה דקודשא בריך הוא, ואתקטירו ביה, הדא הוא דכתיב (ויקרא כה נה) כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם, מאי טעמא עבדי הם, אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים, דאפקית להו מרשותא אחרא, ועאלית לון ברשותי.
והיינו דאמר רבי שמעון, מאי דכתיב "אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם, כי כל אוכל מחמצת"? אלא הכי אוקימנא, האי שאור והאי מחמצת דרגא חד אינון, וכלהו חד רשו אוחרי, אינון שלטנין דממנן על שאר עמין, וקרינן להו יצר הרע, רשותא אחרא, אל נכר, אלהים אחרים, אוף הכי שאור ומחמצת וחמץ וכלא חד, אמר קודשא בריך הוא, כל הני שני קיימיתו ברשותא אחרא עבדין לעם אחרא, מכאן ולהלאה דאתון בני חורין, אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם, כל מחמצת לא תאכלו, ולא יראה לך חמץ. אמר רבי יהודה, אי הכי כל ימי שתא נמי, אמאי שבעת יומין, דכתיב שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם, שבעת ימים ולא יתיר, אמר ליה, כל זמנא דאתחייב בר נש לאתחזאה גרמיה בן חורין הכי אצטריך, כל זמנא דלא אתחייב לא אצטריך. למלכא דעבד לחד בר נש רופינוס, כל אינון יומין דסליק להאי דרגא, חדי ולביש לבושי יקר, לבתר לא אצטריך, לשתא אחרא נטיר אינון יומין דסליק ליקירו דא, ולבש אינון לבושין וכן בכל שתא ושתא.
כהאי גוונא ישראל, כתיב "שבעת ימים שאור לא ימצא", דאינון יומי חדוותא יומין דסליקו ליקרא דא ונפקו משעבודא אחרא, ובגין כך נטרין בכל שתא ושתא יומין דסליקו להאי יקר, ונפקו מרשותא אחרא ועאלו ברשותא קדישא, ועל דא כתיב שבעת ימים מצות תאכלו.
אמר רבי שמעון, "מצת" כתיב כמה דאת אמר (יחזקאל א א) "מראת אלהי"ם". ולמה אתקרי "מצת"? --דינא; דינא קדישא; דינא דאתאחדא בשמא קדישא; דינא דלא הוה תקיפא כל ההוא זמנא בגווייהו דישראל, דהא קיימא סיהרא בפגימותא. ועל דקיימא סיהרא בפגימותא (דברים טז ג) "לחם עני" כתיב. מאי טעמא קיימא בפגימותא? בגין דלא אתפרעו ולא אתגליא האי את קדישא, גזירין הוו ולא אתפרעו. אימתי אתפרעו? בשעתא דכתיב (שמות טו כה) "שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו". ואף על גב דאוקימנא האי קרא במלה אחרא, כלא הוה ויאות. ואי תימא דבימי יהושע אתפרעו -- לאו הכי, אלא אינון דכתיב (יהושע ה ה) "וכל העם הילודים במדבר בדרך וגו'".
בתר דאתפרעו אמר קודשא בריך הוא, בקדמיתא אכלתון מצות דקיימא סיהרא בפגימותא, ואקרי "לחם עני". מכאן ולהלאה האי לחם מאתר אחרא להוי. מאי הוא? דכתיב (שמות טז ד) "הנני ממטיר לכם לחם מן השמים"-- לא מן סיהרא כההוא זמנא, אלא מן השמים ממש, כמה דכתיב (בראשית כז כח) "ויתן לך האלהי"ם מטל השמים".
וישראל קדישין נטרין אינון יומין דעאלו תחות גדפוי דשכינתא, ונטרין ההוא נהמא דאתיא מסטרהא. ועל דא כתיב (שמות כג טו) "את חג המצות תשמר וגו'", וכתיב "ושמרתם את המצות". מהו "ושמרתם את המצות"? כמה דאת אמר (שם יט ה) "ושמרתם את בריתי", וכלא בחד דרגא סלקא ואתאחד.
ואי תימא משה היך לא פרע להו? אלא בגין דלא יתעכבון ישראל תמן עד דיתסיאו, ועל דא כתיב (דברים טז ג) "שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עני" - מאי טעמא לחם עני?