זהר חלק א ק ב
דפים אחרים ברחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה
הדף באתרים אחרים: באתר "ספריא" • באתר "תא שמע"
זהר
מתוך: זוהר חלק ה (עריכה)
יסטי לבייכו לאלין פולחנין, ולכל אינון סטרין דקאמר הכא, דילמא ח"ו (לא) תסטון מבתר פולחנא דקב"ה, דהא כל ספרים אלין אטעיין לון לבני נשא, בגין דבני קדם חכימין הוו, וירותא דחכמתא דא ירתו מאברהם דיהב לבני פלגשים, דכתיב (בראשית כה, ו) "ולבני הפלגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנות וישלחם מעל יצחק בנו בעודנו חי קדמה אל ארץ קדם", ולבתר אתמשכו בההיא חכמה לכמה סטרין. אבל זרעא דיצחק חולקא דיעקב לאו הכי, דכתיב (שם ה) "ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק" -- דא חולקא קדישא דמהימנותא דאתדבק ביה אברהם, ונפק מההוא עדבא ומההוא סטרא. יעקב מה כתיב ביה (שם כח יב) "והנה יהו"ה נצב עליו", וכתיב (ישעיה מד, א) "ואתה יעקב עבדי וגו'", בגיני כך בעי ליה לבר נש לאתמשכא בתר קב"ה ולאתדבקא ביה תדיר, דכתיב (דברים י כ) "ובו תדבק".
תא חזי (תהלים כד ג) מי יעלה בהר יהו"ה וגו', ולבתר אהדר ופירש נקי כפים, דלא עביד בידוי טופסא ולא אתתקף בהו במה דלא אצטריך, ותו דלא אסתאב בהו, ולא סאיב בהו לגופא, כאינון דמסאבין גרמייהו בידין לאסתאבא ודא הוא נקי כפים, ובר לבב, כגוונא דא דלא אמשיך רעותיה ולביה לסטרא אחרא, אלא לאתמשכא בתר פולחנא דקב"ה, אשר לא נשא לשוא נפשי, נפשו כתיב נפשי קרי, והא אוקמוה
סתרי תורה
מתוך: זוהר חלק ה (עריכה)
קדישא וגו', רזא דאין סוף יהו"ה אקרי.
כד אתחבר זהר תתאה אדנ"י בזהר עלאה יהו"ה אתעביד שמא סתים, דביה ידעי נביאי קשוט, ומסתכלאן לגו זהרא עלאה ודא יאהדונה"י, חיזו טמירין (נ"א, חיוון טמירין), דכתיב (יחזקאל א ד) כעין החשמל מתוך האש:
מתניתין עלאין רמאין טבין דימינא, תשע נקודין דאורייתא נפקין ומתפלגין באתוון, ואתוון בהו נטלין (מטלטלן), מטלנוי דקיקין ברזי (פלטין) פליגין, אלין תשע שליטין על אתוון.
אתוון מנייהו אתפשטו, אשתארו נקודין לאעלאה לון, לא נטלין בר כד אינון נפקין, אלין אינון ברזא דאין סוף, כלהו אתוון (מטללן) מטלנין ברזא דאין סוף, כמה דאינון נטלי לון, הכי נמי נטלי אלין סתימין, אתוון גליין ולא גליין, הני טמירין על מה דשריין.
אתוון תשע שמהן, גליפן בעשר, ואינון קדמאה אהיה יו"ד ה"א, אהי"ה
מדרש הנעלם
מתוך: זוהר חלק ה (עריכה)
דחמא נשמתא דצדיקיא כך, מה כתיב וימהר אברהם האהלה וגומר, מהו האהלה, בית המדרש, ומהו אומר מהרי שלש סאים, ענין הקרבנות ונשמתא מתכוונת בהו, הה"ד ואל הבקר רץ אברהם, וכדין נייחא להו ולא יכלין לאבאשא ליה.
רבי פנחס פתח קרא, דכתיב (במדבר יז, יא) והנה החל הנגף בעם, וכתיב ויאמר משה אל אהרן קח את המחתה וגו', וכתיב ותעצר המגפה, כתיב הכא מהרה, וכתיב התם מהרי שלש סאים, מה להלן קרבן לאשתזבא, אף כאן קרבן לאשתזבא.
אמר רבי פנחס, זמנא חדא הוינא אזלי בארחא, וערעית ביה באליהו, אמינא ליה לימא לי מר מלה דמעלי לברייתא, אמר לי קיים גזר קודשא בריך הוא, ועאלו קמיה כל אלין מלאכיא דממנן לאדכרא חובי דבר נש, די בעדנא דידכרון בני אנשא קרבניא דמני משה, ושוי לביה ורעותיה בהו, דכלהו ידכרון ליה לטב, ועוד, בעדנא דיערע מותנא בבני אנשא, קיימא אתגזר, וכרוזא אעבר על כל חילא דשמיא, דאי ייעלון בנוהי בארעא בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, ויימרון ברעות נפשא ולבא עניינא דקטרת בוסמין דהוו להו לישראל, דיתבטל מותנא מנייהו.
אמר רבי יצחק, בא וראה מה כתיב, ויאמר משה אל אהרן קח את המחתה ותן עליה אש מעל המזבח ושים קטרת, אמר לו אהרן למה, אמר כי יצא הקצף מלפני יהו"ה וגו', מה כתיב וירץ אל