זהר חלק א ק א
דפים אחרים ברחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה
הדף באתרים אחרים: באתר "ספריא" • באתר "תא שמע"
דף ק א
זהר
מתוך: זוהר חלק ה (עריכה)
לאמשכא לון לגבייהו.
כגוונא דא מאן דבעי לאתדבקא לעילא ברוח קודשא, דהא בעובדא ובמלין וברעותא דלבא לכוונא, בההיא מלה תלייא מלתא לאמשכא ליה לגביה מעילא לתתא ולאתדבקא בההיא מלה. והוו אמרי כמה דבר נש אתמשך בהאי עלמא, הכי נמי משכין ליה כד נפיק מהאי עלמא, ובמה דאתדבק בהאי עלמא ואתמשך אבתריה -- הכי אתדבק בההוא עלמא. אי בקודשא - בקודשא, ואי במסאבא - במסאבא. אי בקודשא -- משכין ליה לגבי ההוא סטר ואתדבק ביה לעילא, ואתעביד ממנא שמשא לשמשא קמי קב"ה בין אינון שאר מלאכין, כמה דהכי אתדבק לעילא וקאים בין אינון קדישין דכתיב (זכריה ג, ז) "ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה".
הכי נמי כגוונא דא, אי במסאבא -- משכין ליה לגבי ההוא סטר ואתעביד כחד מנייהו לאתדבקא בהו, ואינון אקרון 'נזקי בני נשא', ובההיא שעתא דנפיק מהאי עלמא נטלין ליה ושאבין ליה בגיהנם בההוא אתר דדייני לון לבני מסאבא דסאיבו גרמייהו ורוחייהו, ולבתר אתדבק בהו, ואיהו נזקא כחד מאינון נזקי דעלמא.
אמינא לון בני קריבא דא למלין דאורייתא, אבל אית לכו לאתרחקא (מגו) מאינון ספרין (אלין), בגין דלא
סתרי תורה
מתוך: זוהר חלק ה (עריכה)
קדישין.
"והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע" (דניאל יב, ג) -- זה"ר זהרא דזהרין בדליקו זהרא זה"ר דאנהיר דאדליק ונציץ לכמה סטרין, זה"ר סליק ונחית, זה"ר נציץ לכל עיבר, זה"ר נגיד ונפיק, זה"ר דלא פסיק לעלמין, זה"ר דעביד תולדין, זה"ר טמיר וגניז נציצו דכל נציצין ושרגין, כלא ביה נפיק וטמיר, סתים וגלי, חזי ולא חזי (זה"ר) ספרא דא מבועא דבירא, נפיק ביממא טמיר בליליא, אשתעשע בפלגות ליליא בתולדין דאפיק, זה"ר דזהיר ואנהיר לכלא, כללא דאורייתא, ודא איהו דאתחזי, וכל גוונין סתימין ביה, ואתקרי בשמא דאדנ"י, תלת גוונין אתחזי לתתא מהאי.
תלת גוונין לעילא, מאלין עלאין אתמשך כלא (ס"א, לגבי זהר) (אינון עלאין, זהר) דלא אתחזי, ונציץ בתריסר נציצין וזהירין דנציצין מניה, תליסר אינון ברזא דשמא
מדרש הנעלם
מתוך: זוהר חלק ה (עריכה)
ואי עניינא לפטירת איניש מעלמא היא, נסתור כל פרשתא, או נוקים פרשתא בהאי או בהאי, מהו יוקח נא מעט מים ורחצו רגליכם וגומר, ואקחה פת לחם וגומר, וימהר אברהם האהלה אל שרה וגומר, ואל הבקר רץ אברהם וגומר, ויקח חמאה וחלב וגומר, כד אתא רב דימי אמר, לא מצאה הנשמה תועלת לגוף, אלמלא מה שרמז בכאן רמז הקרבנות, בטלו הקרבנות לא בטלה התורה, האי דלא אעסק בקרבנות, ליעסק בתורה ויתהני ליה יתיר, דאמר רבי יוחנן, כשפירש הקדוש ברוך הוא הקרבנות, אמר משה, רבונו של עולם תינח בזמן שיהיו ישראל על אדמתם, כיון שיגלו מעל אדמתם מה יעשו, אמר לו, משה, יעסקו בתורה ואני מוחל להם בשבילה יותר מכל הקרבנות שבעולם, שנאמר (ויקרא ז, לז) זאת התורה לעולה ולמנחה וגו', כלומר זאת התורה בשביל עולה בשביל מנחה בשביל חטאת בשביל אשם.
אמר רבי כרוספדאי, האי מאן דמדכר בפומיה בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, עניינא דקרבניא ותקרובתא ויכוון בהו, ברית כרותה הוא, דאינון מלאכיא דמדכרין חוביה לאבאשא ליה, דלא יכלין למעבד ליה אלמלא טיבו, ומאן יוכח, האי פרשתא יוכח, דכיון דאמר והנה שלשה אנשים נצבים עליו, מהו עליו, לעיין בדיניה, כיון