זהר חלק א מו ב


דף מו ב

כמה דאת אמר אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, ואמרינן בה' בראם וההוא (ס"א דלעילא) לעילא אבהן דכלא הוא, איהי עבידתא ועל דא ארעא עבדת תולדות, דהא היא מתעברא כנוקבא מן דכורא. רבי אלעזר אמר, כל חילין הוו בארעא ולא אפיקת חילהא ואינון תולדותיה עד יום (חמישי) הששי, דכתיב תוצא הארץ נפש חיה, ואי תימא והא כתיב ותוצא הארץ דשא, אלא אפיקת תקון חילהא לאתיישבא כדקא יאות, וכלא הוה גניז בה עד דאצטריך, דהא בקדמיתא כתיב צדייא וריקניא כתרגומו, ולבתר אתתקנת ואתיישבת, וקבילת זרעא ודשאין ועשבין ואילנין כדקא יאות, ואפיקת לון לבתר, ומאורות הכי נמי לא שמשו נהורא דלהון עד דאצטריך:

"יהי מארת ברקיע השמים" -- (ד"א מארת כתיב חסר), לאכללא חויא בישא, דאטיל זוהמא, ועבד פרודא דלא ישמש שמשא בסיהרא מארת לווטין, ועל דא גרים דאתלטייא ארעא, דכתיב ארורה האדמה, ובגין כך מארת כתיב חד. יהי מארת דא סיהרא, רקיע השמים דא שמשא, ותרווייהו בכללא חדא, לאזדווגא לאנהרא עלמין לעילא ותתא, משמע דכתיב על הארץ, ולא כתיב בארץ, דמשמע לעילא ותתא. חושבן דכלא בסיהרא הוא, רבי שמעון אמר, גימטריאות וחשבון תקופות ועבורין, כלא הוא בסיהרא, דהא לעילא לאו איהו, א"ל רבי אלעזר ולא, והא כמה חושבנין ושיעורין קעבדי חברייא, א"ל לאו הכי אלא חושבנא קיימא בסיהרא, ומתמן יעול בר נש למנדע לעילא, א"ל והא כתיב והיו לאותות ולמועדים, א"ל לאתת כתיב חסר, א"ל הא כתיב והיו, א"ל הויין כלהון דיהוון ביה, כאספוקא דא דאתמליא מכלא, אבל חושבנא דכלא בסיהרא הוא. תא חזי נקודה חד אית, ומתמן שירותא לממני, דהא מה דלגו דההיא נקודה לא אתידע ולא אתייהב לממני, ואית נקודה לעילא סתים דלא אתגליא כלל ולא אתידע, ומתמן שרותא לממני כל סתים ועומקא, הכי נמי אית נקודה לתתא דאתגליא, ומתמן הוא שרותא לכל חושבנא ולכל מנין, ועל דא הכא הוא אתר לכל תקופות וגימטריאות ועבורין וזמנין וחגי ושבתי, וישראל דדבקי בקב"ה עבדי חושבן לסיהרא, ואינון דבקין ביה וסלקין ליה לעילא, דכתיב (דברים ד י) ואתם הדבקים ביהו"ה אלהיכ"ם וגו':


"ישרצו המים שרץ נפש חיה" -- אמר רבי אלעזר הא אוקמוה דאינון מיין רחישו ואולידו כגוונא דלעילא והא אתמר, ועוף יעופף על הארץ, יעוף מבעי ליה מהו יעופף, א"ר שמעון רזא הוא, ועוף דא מיכא"ל דכתיב (ישעיה ו ו) ויעף אלי אחד מן השרפים, יעופף (ד"א ל"ג יעוף מבעי ליה אלא) דא גבריא"ל דכתיב (דניאל ט כא) והאיש גבריאל אשר ראיתי בחזון בתחלה מועף ביעף, (ד"א ל"ג ודא הוא יעופף). על הארץ (נ"א דא אליהו דאשתכח תדיר בארעא, ולא מסטרא דאבא ואמא אשתכח, דאיהו (ס"א ואיהו טאס עלמא) בד' טאסין, דכתיב (מ"א יח יב) ורוח יהו"ה ישאך ע אשר לא אדע, ורוח יהו"ה חד, ישאך תרין, על אשר תלת, לא אדע ארבע, על פני דא מלאך המות) דהוא (אית דלא גרסי) (חשיך ארעא, על פני) (נ"א אחשיך פני עלמא וכתיב ביה וחשך על פני תהום), רקיע השמים, כדאמרן עולה ומסטין וכו'. אמר רבי אבא, והא מלאך המות בשני אתברי, אלא על הארץ דא רפא"ל, דאיהו ממנא לאסוותא דארעא, דבגיניה אתרפיאת ארעא, וקיים בר נש עלה, ורפי לכל חיליה, על פני רקיע השמים דא אוריא"ל, וכלא הוא בקרא, ובגין כך כתיב בתריה ויברא אלהי"ם את התנינים הגדולים. אמר רבי אלעזר (ד"א הא אוקימנא אלין לויתן ובת זוגו), דבר אחר) אלין אינון שבעין ממנן רברבן על שבעין עמין, ובגין כך אתבריאו כלהו למהוי שליטאן על ארעא, ואת כל נפש החיה הרומשת, אלין אינון ישראל, דאינון