התורה והמצוה על שמות יג י
<< | התורה והמצוה על שמות • פרק י"ג • פסוק י' | >>
• א • ג • ה • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וְשָׁמַרְתָּ֛ אֶת־הַחֻקָּ֥ה הַזֹּ֖את לְמוֹעֲדָ֑הּ מִיָּמִ֖ים יָמִֽימָה׃
פירוש מלבי"ם על מכילתא על שמות יג י:
קטו. ושמרת את החקה הזאת . במנחות (דף לו ע"ב) פליגי בה רבי יוסי הגלילי ורבי עיקבא. ר"ע סבירא ליה דבחוקת הפסח מדבר, ורבי יוסי הגילי סבירא ליה דבחוקת תפילין מדבר. ואזיל פה כשיטת רבי יוסי הגלילי, על כן אמר זו מצות תפילין. כי בפרשה זאת דבר תחלה מחוקת הפסח ובסוף דבר מחוקת תפילין. וכלל אצלנו שמלת זאת, מציין תמיד נרמז קרוב והוא מצות תפילין שבא בסוף, לא על מצות הפסח הרחוק.
וזה שאמרו במה הענין מדבר בתפילין, ואמרו ושמרת שמורה תמיד השמירה היתירה, שצריך לשמרה מהסח הדעת, שעל זה אמרו שרבנן דבי רב אשי, כל אימת דמשמשי בהו- מברכי. לפירוש כמה גדולי הראשונים כמ"ש בארץ יהודה (סי' כח) בארך. ובזה מוציא קטן שאינו יודע לשמור וכמ"ש בסוכה (דף מב).
קטז. ושמרת את החקה מימים ימימה. לשון מימים ימימה מצאנוהו שמציין משנה לשנה, כמו מימים ימימה תלכנה בנות ישראל לתנות לכת יפתח ארבעת ימים בשנה (שופטים יא), הנה חג לה' בשילה מימים ימימה (שם כא), ועלה האיש ההוא מעירו מימים ימימה (שמואל א' א). ששם ימים בא גם על שנת המחזור כמו שאמרו בהר ( בהר ז) ופי' משנה לשנה. וזה יתכן למאן דאמר שמדבר בחוקת הפסח. אבל למ"ד שמדבר בחוקת תפילין שזה קבוע בכל יום, היה לו לומר מיום ליום או מלת תמיד וכדומה. ועל כן פירשו בית הלל שמרמז שצריך לשמור לבדקו בכל י"ב חדש, ובית שמאי סבירא ליה שיש לפרש ימים ממש.
ועיין בירושלמי פ' המוצא תפילין ה"א, ובנזיר (דף ה) על מה שאמרו ומגלח אחד לשנים עשר חדש, שנאמר ויהי מקץ ימים ויליף ימים ימים מבתי ערי חומה. מקשה -ואימא מהכא מימים ימימה, ומשני מנא ידעינן דכל תלתא ירחין חד זמנא וכו' עיי"ש. ועיין במנחות (דף לו) רבי יוסי הגלילי למד מן מימים ימימה, ורבי עקיבא למד שבתות ויום טוב, מן לך לאות. דסבירא ליה שושמרת מדבר במצות הפסח וזה דעת ר' יצחק. אולם שיטת ריה"ג שממעט מימים פרט לשבתות ויום טוב, אינו רצוף בלשון.
וכבר בארתי זה בארצות החיים (סי' ל) על פי מה דפליגי ר' יוחנן וריש לקיש בבכורות (דף ד) דר"י סבירא ליה קדשו בכורות במדבר וריש לקיש סבירא ליה לא קדשו בכורות במדבר. וסבירא ליה לרבי יוחנן דמצוה זו חל תיכף, ומה שנאמר והיה כי יביאך, היינו עשה מצוה זו שבשבילה תכנס לארץ. ואמרתי שבשיטתם פליגי כן גם לענין מצות תפילין ואזלי ר' יוחנן וריש לקיש לשיטתם בגיטין (דף ס). שר' יוחנן סבירא ליה שם, דתורה מגלה מגלה נתנה, ולדידיה נתן להם אז ארבע מגלות, שהם קדש והיה כי יביאך שמע והיה אם שמוע. והתחילו להניח תפילין ולקדש הבכורות תיכף. וריש לקיש לשיטתיה דסבירא ליה בגיטין שם דתורה חתומה נתנה, לא היה אפשר שיניחו תפילין אז עד סוף ארבעים שנה שנתנה להם כל התורה.
ומבואר במנחות (דף לו) שר' יוחנן אזיל בשיטת רבי יוסי הגלילי ואמר, דהמניח תפילין בלילה עובר בלאו, ואם כן כשנאמר להם ביום ראשון של פסח מצות תפילין, לא יכלו עדיין להניח תפילין עד עביר ימי החג להאוסרים להניח תפילין בחול המועד. ועל זה אמר להם, שישמרו מימים ימימה ולא כל ימים, חוץ מיום טוב- רוצה לומר שיתחילו בהנחתם אחר יום טוב ויניחום כל השנה.
והתנה מימים ולא כל ימים להוציא יום טוב. ועל כן לא יכול לכתוב ושמרת תמיד, שיורה שיניחום גם ביו"ט. וכבר בארתי בחבורי אה"ח שלא סמך על למוד זה לבדו, וכדעת הרמב"ם דשבתות ממועט מן לאות וכמו שאמרו בירושלמי על זה שכל דבר שאינו מבורר היטב סומכין אותו ממקומות הרבה.
<< · התורה והמצוה על שמות · יג · י · >>
קיצור דרך: mlbim-jm-13-10