התורה והמצוה על שמות יג יב

תבנית:ניווט קטעים זמני


פירוש מלבי"ם על מכילתא על שמות יג יב:

קיח. והעברת כל פטר רחם . לתנא קמא פירושו שמצוה להקדישו עיין מה שאמרו בספרא בחקותי ( בחוקותי קז ), ורצונו לומר שלשון העברה בא מפני שהיה דרכם להעביר את הבכור למולך כמו שנאמר (יחזקאל כ) ב העביר בניכם באש, צוה שיעבירו אותם אל הקדושה. ושמעון בן עזאי סובר דתפס לשון העברה, ללמוד למעשר, כי הוא סבירא ליה דיתום כשר בקדשים.

ואי אפשר ללמוד למעט יתום במעשר מגזירה שווה דתחת תחת מקדשים, כמו שאמרו בבכורות (דף נז), והתבאר בספרא אמור ( אמור קכה ) שר' ישמעאל בנו של ריב"ק אמר תחת אמו פרט ליתום וגמר למעשר גזירה שווה תחת תחת. ורבי יוסי הגלילי מחלק בין מה שאמרו בבכור שבעת ימים יהיה עם אמו, דממעט יתום ובין מה שנאמר בקדשים תחת אמו, שפי' במקום אמו כ"נ. וכן במכילתא משפטים יש פלוגתא בזה.

ולמאן דאמר זה, צריך גזירה שווה העברה העברה, כי לא נוכל ללמוד מקדושים. ויש לומר דרבי יוסי הגלילי לשיטתו דסבירא ליה אפשר לצמצם ויצויר זה פורש למיתה ווה פורש לחיים ברגע אחד ונכנס תחת אמו ובמקומה. ותנא קמא סבירא ליה אי אפשר לצמצם, ואם כן אם אמו מתה תחלה הוא יוצא דופן, ואם מתה בגמר לידה והוא חי אחר כך, אינו תחת אמו רק עם אמו, עיין חולין (דף לח).

קיט. כל פטר שגר בהמה . שגר הוא הנופל מן הרחם וכמו שאמרו בבכורות (דף ג') שגר בבהמה. ואמר ברוך שגר אלפיך , רצונו לומר גם העוברים יהיו ברוכים. ואם טנפה או הפילה חררת דם, הבא אחריו פטור מן הבכורה. וגם השליא מותר להשליך לכלבים, כי חזקת הנולדים מחצה זכרים ומחצה נקבות, כמו שכתב הרמב"ם (פ"ד מה' בכורות הלכה י').

קכ. אשר יהיה לך . רק אם העובר שלו, לא אם מכרו לנכרי. ובגמרא ממעט גם אם מכר מקצת מן האם, שצריך שהכל יהיה לך ושלך. ואם קנה עובר מנכרי מוציא

ממה שנאמר אשר יולד בבקרך ובצאנך , עיין בחולין (דף קלב ע"ב) ובכורות (דף יג).

ומה שנאמר הזכרים לה' בלשון רבים, סבירא ליה לרבי יוסי הגלילי דיצויר שני זכרים שיהיו בכורים, ומובא במשנה דבכורות (דף יז).

ומה שכתוב בשה ולא בעגל וכו' כן הוא במשנה דבכורות (דף יב), ושם אומר דיליף מפסח.



קיצור דרך: mlbim-jm-13-12