התורה והמצוה על שמות יג א
<< | התורה והמצוה על שמות • פרק י"ג • פסוק א' |
• א • ג • ה • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃
פירוש מלבי"ם על מכילתא על שמות יג א:
קא. קדש לי כל בכור . שם בכור הוא שם כולל, ונכלל בו גם הנקבה, ותאמר הבכירה אל הצעירה. שלכן אמר בפ' בכור זכר, כי יש בכור נקבה. וכן נכלל בו מי שאינו פותח רחם, כגון יוצא דופן או שהיה נפל לפניו. ועל כן אמר פה בכור פטר רחם , ואמר כל הבכור אשר יולד הזכר, כל מקנך תזכר.
ובמכילתא קרא זה בשם פרט הצריך לכלל. וכל זה מובא בבכורות (דף יט) ושם הוסיף בבא שלישית. אי פטר רחם יכול אפילו יצא אחר יוצא דופן -תלמוד לומר בכור. ובבא זה לא נמצא במכילתא.
ורש"י שם פירש שבבא ראשונה, יכול אפילו נקבה אינו כלל שצריך לפרט, כי הוא כלל ופרט גמור. כמו מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן. ומה שאמרו שהוא כלל הצריך לפרט ופרט הצריך לכלל, הם שתי הבבות האחרונות עיי"ש. וזה אי אפשר לומר בדברי המכילתא שלא נמצא פה רק שתי הבבות הראשונות, והשלישית חסרה.
וברור בעיני דסתם מכילתא זו ר' שמעון הוא, שסובר בבכורות (דף מז ע"ב) שהיוצא דופן והבא אחריו, הראשון בכור לנחלה והשני בכור לחמש סלעים. ומפרש בגמרא ר' שמעון לטעמיה שמה שאמר הראשון בכור לנחלה, משום דסבירא ליה תלד- לרבות יוצא דופן. ומה שאמר והשני בכור לחמש סלעים, משום דקסבר בכור לדבר אחד הוה בכור. ולכן לא הביא במכילתא הבבא השלישית אי פטר רחם יכול אפילו אחר יוצא דופן. כי לרבי שמעון יצא אחר יוצא דופן הוה בכור ולא מתמעט מן בכור. דבכור משמע בכור לדבר אחד, ויצא אחר יוצא דופן, הגם שאינו בכור לולדות ולזכרים, הוא בכור לרחם ובכור לדבר אחד הוה בכור.
ועל כן משונה דעת המכילתא מן דעת הגמרא לפרש"י. שרש"י מפרש בגמרא שבבא ראשונה אינו כלל הצריך לפרט. כי הגמרא אזלא בשיטה דבכור לדבר אחד לא הוה בכור כמו שכן דעת אבי, דדעת רבינא אדחי שם. ועל כן בכלל קדש לי כל בכור כלל כולם, והפרטים ממעטים את הכלל. וזה דומה כמו מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן . שבהמה כולל כל מיני בהמות, והפרט פורט רק בקר וצאן לבד. ושפיר כתב רש"י שזה כלל ופרט גמור.
אבל לפי ברייתא שבמכילתא פה שאזיל בשיטת ר"ש שסבירא ליה שגם בכור לדבר אחד הוה בכור. אם כן במה שאמרו קדש לי כל בכור, אינו כולל כולם, כי גם בכור לדבר אחד הוה בכור ולא ידענו פירוש של בכור, ומפרש לה שיהיה זכר ופטר רחם זה כלל שצריך לפרט. ובענין כלל הצריך לפרט כבר האריכו בס' מדות אהרן ובספר יבין שמועה עיין עליהם.
קב. באדם ובבהמה . כבר בארנו ( איילת השחר כלל קס ) ששני שמות הבאים ביחוס אחד מוקשים זה לזה, וזה אחד מיסודות ההיקש.
על פי זה ערך פה ג' דרושים על מה שנמצא ג' פעמים שמקיש בכור אדם ובכור בהמה זה לזה. שממה שנאמר אך פדה תפדה את בבור האדם ואת בכור הבהמה הטמאה תפדה , דרש דרוש האחד למעט הלוים, כמו שאמרו בבכורות (דף ד). [שאי אפשר לומר שדרוש זה מפה. דאם כן יפטרו מבכור בהמה טהורה כמו שאמרו בגמ' שם].
וממה שנאמר פה פטר רחם באדם ובבהמה דרוש להקיש אדם לבהמה שהנפלים פוטרים בו כמו שלמד מ וכל שגר בהמה.
ומה שנאמר, מה בכור אדם אתה רשאי לתנה בכל מקום, למד ממה שכתוב בפרשת קרח כל פטר רחם בישראל באדם ובבהמה לך יהיה [ועיין בספרי ראה עז ].
ומה שנאמר מה בכור אדם מטפל בו שלשים יום למדו ממה שכתוב בפרשת משפטים כן תעשה לשורך לצאנך כמו שלמדנו בבכורות (דף כו ע"ב).
ומאמר זה הוכפל בספרי קרח ( קרח לב ).
התורה והמצוה על שמות · יג · א · >>
קיצור דרך: mlbim-jm-13-01