התורה והמצוה על דברים טו כא


פירוש מלבי"ם על ספרי על דברים טו כא:

קסו.

וכי יהיה בו מום . מלשון " יהיה " נוכל לטעות, שר"ל רק מום המתהוה אחר יצירה, לא מום שבתולדה. ומרבה אותו ממ"ש כל מום רע . [ובאמת מדברי הספרא צו פד וזבחים קב מבואר, שיותר יש לרבות בעל מום מתולדה. רק פה נטעה כן, מלשון " יהיה " שמורה הויה חדשה].

ומ"ש "מנין לבעל גרב וכו'" מפרש בגמ', דהיינו באלה שי"ל (=שיש להם) רפואה, שהוא מום עובר. וכן העתיק הרמב"ם והרמב"ן בספר המצוות (מצוה ה').

והנה במ"ש "מה פסח ועור מיוחדים וכו'" פי' בבכורות לז, שדריש בכלל ופרט וכלל. מה הפרט מפורש מומים שבגלוי ואינם חוזרים וכו'. ומקשה, ואימא מה הפרט מפורש מומים שבגלוי, ובטל ממלאכתו ואינו חוזר? ומשני, כל מום רע , רבויא הוא. ומקשה, אי הכי מום עובר נמי? ומתרץ מום עובר סברא הוא; השתא מיפרק לא פרקינן עלויה, משחט שחטינן עלויה! דתניא, ואם כל בהמה טמאה, אשר לא יקריבו ממנה קרבן לה' , בבעל מום הכתוב מדבר וכו'. יכול יפדו על מום עובר? ת"ל אשר לא יקריבו , משאינה קרבה כל עיקר וכו'. איבע"א, א"כ פסח ועור למה לי!

והספרי, לשטתו שאמר למעלה ( ראה כה ), ללמוד שפסולי המקודשים, אין נשחטים אלא על מום קבוע; דיליף גז"ש " שעריך " " שעריך " מבכור, ולא ס"ל למעט מום עובר מן אשר לא יקריבו . וא"כ אא"ל (אי אפשר לומר) כתירוץ הראשון, שכל מום רבויא הוא; רק כתירוץ השני, שדרשינן בכלל ופרט.

ומה שאמרינן כעין הפרט, מום שבגלוי ואינו חוזר, משום דכתיב תרי פרטי פסח או עור, ולכן למד לה בספרי בכלל ופרט. ועיין בז"א ב"ש בשם ספר צ"ק והבן.



קיצור דרך: mlbim-dm-15-21