התורה והמצוה על דברים טו א
<< | התורה והמצוה על דברים • פרק ט"ו • פסוק א' | >>
• א • ב • ג • ד • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
מִקֵּ֥ץ שֶֽׁבַע־שָׁנִ֖ים תַּעֲשֶׂ֥ה שְׁמִטָּֽה׃
פירוש מלבי"ם על ספרי על דברים טו א:
קכב.
מקץ שבע שנים . הראב"ע פי' בתחלת שנה השביעית, וכן עלה על דעת הרמב"ן. והוא אומר שמ"ש תעשה שמטה ר"ל על שמטת קרקע, שמתחלת (=שמתחילה) בתחלת הז' שנים. ומוסיף שגם שמוט כל בעל משה ידו היינו שמטת כספים.
וחז"ל קבלו שאינו משמט עד סוף שבע - בער"ה של שמינית.
ובאמת לשון " מקץ " אינו מכריע. שמצאנו מקץ שבע שנים תשלחו איש את אחיו העברי (ירמיה לד) והוא בתחלת השביעית! וע"כ למד לה בגז"ש.
ולדעתי הלמוד הוא ממ"ש בסמוך מקץ שלש שנים , שע"כ פירושו בסוף. דהא לקמן אמר כי תכלה לעשר (כנ"ל ראה קטו ). וא"כ מבואר שגם מקץ שבע שנים , ג"כ פירושו בסוף.
קכג.
תעשה שמטה. וזה דבר השמטה שמוט כל בעל משה ידו . שעור הכתוב מקץ שבע שנים שמוט ידו כל בעל משה , שכל מלוה ישמט ידו מתבוע את החוב מן הלוה.
אולם מ"ש תעשה שמטה הוא תמוה, דהא שם " שמטה " נופל על כל השנה, ונקראת תמיד שנת השמטה, ומתחיל מתחלת השנה עד סופה. ואיך יאמר שיעשה שמטה בסוף השבע שנים?
וע"כ (=ועל כרחך) , שמ"ש תעשה שמטה הוא כעין מאמר מוסגר. ור”ל מקץ שבע שנים [שאז תעשה שמטה כל השנה] אז יהיה זה דבר השמטה, שישמט ידו מן חוב של כספים, כמו ששמט ידו כל השנה מן השדות.
ובא ללמד, ששמטת כספים תלוי בשמטה העקרית הנוהגת בשנה זו. וכמ"ש רבי (גיטין לו וקדושין לח ומועד קטן ב), בשתי שמטות הכתוב מדבר - א' שמטת קרקע וא' שמטת כספים וכו'.
קכד.
תעשה שמטה. וזה דבר שמטה . כבר כתבנו שהם דברים מיותרים, והיל"ל מקץ שבע שנים שמוט כל בעל משה ידו ! ופי', מפני שאז הייתי אומר שנחשב הז' שנים מיום ההלואה, כמו שנים של עבד עברי, שחשבינן לכ"א מיום המכירה; כמ"ש משפטים יט . ולא תאמר, הלא יותר נדמה אותה לשמטת קרקע, כי גם שמטת כספים תלויה בשמטת קרקע, ובה חשבינן לשנות עולם; כי אינו דומה לשמטת קרקע, שאינו נוהג אלא בא"י, ושמטת כספים נוהג גם בח"ל. לכן אמר שבע שנים תעשה שמטה , ששמטה הכללית נחשבת לשנות עולם, ומלמד שממנה מסתעף שמטת כספים. וא"כ גם שבע שנים דידה, חשבינן לשנות עולם.
ומ"ש "ריה"ג אומר וכו'“, כן גרס הגר"א. וכן בפרש"י בחומש. וכן מבואר בספרי על פסוק קרבה שנת השבע , שמלשון קרבה שנת השבע ר"ל שעי"ז לא תרצה להלוות לחברך, כמבואר ששמטת כספים חל בשנת השמטה הכללית, שהוא לשנות עולם.
[גירסת "דנים דבר שתלוי בשמטה" הוא גירסת הגר"א].
קכה.
תעשה שמטה וזה דבר השמטה . כבר התבאר ( ראה קכג ) שמלמד בזה שבזמן שאינו משמט קרקע, כגון בהיותם במדבר או עכשיו שבטלה קדושת הארץ, אינו משמט כספים. וע"ז שואל, שי"ל שתלוי גם במקום - שבח"ל, ששם אין נוהג שמטת קרקע, לא תנהג שמטת כספים גם בזמן הבית! עז"א דכתיב כי קרא שמטה לה' . (ועיין בתוס' קדושין לח ד"ה השמטת).
והגר"א מחק הפסקא של סי' ראה קכג , ובכאן העתיק כלשון הגמ' (שם) רבי אומר וכו', וא"צ.
התורה והמצוה על דברים · טו · א · >>
קיצור דרך: mlbim-dm-15-01