• לדף התרגום על כל הפרק •

הושע ד טו-טז: " "אם זונה אתה ישראל" "-" "אל יאשם יהודה" "," "ואל תבואו הגלגל" "," "ואל תעלו בית און" "," "ואל תשבעו חי ה" "'" ". " "כפרה סוררה סרר ישראל" "," "על" "-" "כן ירעם ה" "'" "ככבש במרחב" "..." ". למי פונות המילים המודגשות , ומה משמעותן ?

1. המילים הראשונות בפסוק טו פונות בבירור לבני ממלכת ישראל - מלכות שומרון - שבה חי ופעל הנביא הושע . לכן פירש מצודת דוד , שהקטע כולו פונה לבני ממלכת ישראל ואומר להם " אם אתם חוטאים בזנות - אל תאשימו את יהודה ; אמנם , בגלל המלחמה שביניכם , לא יכולתם לעלות לבית המקדש שנמצא בתחום יהודה , אבל זה לא תירוץ לחטוא , כי בני יהודה לא הכריחו אתכם ללכת לעבוד אלילים בגלגל ובבית אוון ". מדוע הזכיר הנביא דווקא את הגלגל ואת בית אוון (= בית אל )? - על - פי ספר עמוס , נראה ששני המקומות הללו היו מקומות פולחן שבהם בני ישראל עשו פשעים ( עמוס ד ד): " "בואו בית" "-" "אל" "ופשעו" "," "הגלגל " "-" "הרבו לפשוע" ";" "והביאו לבקר זבחיכם" "," "לשלשת ימים מעשרתיכם" ".

• אולם , המוקד העיקרי של עבודת האלילים במלכות שומרון , מלבד בית - אל , היה דן - שם הציב ירבעם את העגל השני ; ולכן אין זה ברור מדוע הושע לא הזכיר אותו .

2. אך יש עוד דבר משותף לשני המקומות הללו - גלגל ובית אוון נמצאו בדרום ממלכת שומרון , ליד הגבול שבין שומרון לבין יהודה . לכן ייתכן שכוונת הנביא היא " אם אתם חוטאים בזנות - אל תקלקלו גם את יהודה ; אל תעשו את הפשעים שלכם בערים הסמוכות לגבול יהודה , כדי שבני יהודה לא יראו אתכם ולא יתפתו להצטרף אליכם ; ואל תישבעו בשם ה ' כדי שבני יהודה לא יחשבו שאתם עובדים את ה ', שלא יחשבו שהפשעים שלכם מהווים דרך לגיטימית לעבוד את ה '".

• אולם, לפי פירוש זה קשה להבין את הפסוקים הבאים, שמדברים על ישראל בגוף שלישי.

3.  לכן ייתכן (כדברי מלבי"ם), שהמילים המודגשות מופנות אל בני ממלכת יהודה , ומטרת הנביא היא להזהיר אותם שלא יושפעו מחטאי ממלכת ישראל :  " "ואל תבואו הגלגל" "," "ואל תעלו בית און" " - אל תבואו למקומות שבהם בני ממלכת ישראל כביכול עובדים את ה ', כי המקומות הללו מלאים פשעים ( כמו שאמר עמוס ).

לפי זה, אפשר לפרש את סוף הפסוק " "ואל תשבעו חי ה'" "" " בשתי דרכים: אחת - ע"פ רש"י כאן - "ואל תישבעו עמהם חי ה'"; אל תשתתפו בטקסים שבהם הם נשבעים בשם ה', כי זו רק רמאות, הם לא באמת מאמינים בה'. והשניה - ע"פ רש"י רות ג יג - אל תחשבו שאתם יכולים להשביע את היצר שלכם שלא יתגבר עליכם ( כמו שבועז השביע את יצרו כשהיה עם רות בגורן ), כי לא תצליחו, היצר חזק מדי ואתם תתפתו ללכת בדרכם הרעה.

בהמשך הקטע , הנביא מסביר לבני יהודה , שלא כדאי להם ליצור קשרים קרובים מדי לממלכת ישראל :

• ד 16: " "כי כפרה סוררה סרר ישראל" "," "עתה ירעם ה'" "" "ככבש במרחב" ":

אמנם ממלכת ישראל היא גדולה וחזקה כמו "פרה" ,

אבל הם "סררו" = מרדו ועזבו את ה ', ולכן ה '

יהפוך אותם "לכבש" קטן וחלש , כלומר , יקטין את שטחם ואת כוחם ,

"וירעה" אותם כמו "כבש" בודד "במרחב" גדול ( ע "

ע אשמת הצאן , הפרה שהפכה לכבש )

ד 17: " "חבור עצבים אפרים" "," "הנח לו" ": אל תחשבו שתצליחו לקרב את בני אפרים לעבודת ה ', כי בני אפרים מחוברים חזק לעצבים (= לאלילים ), ולכן כל שאתם יכולים לעשות הוא - להניח להם לנפשם , לא לנסות להחזיר אותם למוטב ולא להתערב איתם , כדי שלא תושפעו מהם לרעה ( לגבי פירוש חז"ל לפסוק זה ע' כאן

פירוש אחר ניתן למצוא כאן ).

ד 18: " "סר סבאם" "," "הזנה הזנו" "," "אהבו הבו קלון מגיניה" " - מנהיגיה של ממלכת שומרון , האמורים להגן עליה מהתדרדרות רוחנית , הם שיכורים ומכורים לטיפה המרה ( סר = מר ); הם זונים בעצמם ומזנים אחרים , ויזנו גם אתכם ; הם אוהבים לתת ( הבו ) קלון לאנשים אחרים , והם יביאו קלון גם עליכם , אם תתחברו אליהם .

ד 19: " "צרר רוח אותה בכנפיה" "," "ויבושו מזבחותם" " -

"רוח" זנונים ( שנזכרה בפסוק יא) "צוררת" =

מטילה מצור "בכנפיה" על ממלכת שומרון ; הרוח חוסמת אותם ואינה מאפשרת להם להתקרב אל ה ';

גם "הזבחים" שהם זובחים לה '

הם "יבשים" ואין בהם טעם וכוונה אמיתיים ; ולכן אין טעם להתקרב אליהם .

עוד על יחסי ישראל ויהודה בזמן הושע ניתן לקרוא כאן, בחלק ב .