דורות הראשונים/כרך ג/פרק כד


אמנם להיפך גם זה ודאי שנסדרו כל המסכתות האלה מיד אחר החרבן.

והדבר גם אין צריך ראיה כלל, לפי שאך זה הי׳ חסר ביסוד המשנה, מפני שכל ימי הבית לא הי׳ מקום לזה ככל דרכי יסוד המשנה כמו שנתבאר.

‫עכשיו שנחרב הבית הי׳ זה חובת ראשי חכמי ישראל ״כי לא תשכח‬ מפי זרעו."

והנה הדבר גם מפורש בגמ׳ על מס׳ יומא ומדות (ומזה גם מס' תמיד) כי נסדרו על ידי זקני הדור אחר החרבן ר׳ שמעון איש המצפה ור׳ אליעזר בן יעקב.

וכן הוא גם בנוגע לסידור מעשי פרה בפרק גדול מיוחד לעצמו במם׳ פרה פרק ג׳ ובא הסגנון הזה עצמו כמו במס׳ יומא:

שבעת ימים קודם לשרפת הפרה מפרישין כהן גדול השורף את הפרה מביתו ללשכה שעל פני הבירה צפונה מזרחה ובית אבן היתה נקראת ומזין עליו וכו׳ חצרות היו בירושלים בנויות וכו׳ מביאין נשים וכו׳ ובפתח העזרה הי׳ מתוקן קלל של חטאת וכו׳ לא היו עושין לא חטאת על גבי וכו' וכבש היו עושין מהר הבית להר המשחה וכו׳ וזקני ישראל היו מקדימין ברגליהם להר המשחה ובית הטבילה הי׳ שם ומטמאין היו וכו' ועצים היו וכו׳ אחד ניתן בחיל ואחד ניתן בהר המשחה ואחד הי׳ מתחלק לכל המשמרות."

ובאו שם כבר במשנה א׳ דברי ר׳ חנינא סגן הכהנים:

‫״ר׳ חנינא סגן הכהנים אומר על הכהן השורף את הפרה מזין כל שבעת הימים ועל של יום הכפורים לא היו מזין עליו אלא בשלישי ושביעי בלבד."

ומבוארים לפנינו(מד) שני הצדדים יחד, מצד אחד הננו יודעים שהי׳ כל הסידור הזה אחר החרבן, ככל ענין סגנון הדברים כולם וכמו שבכר נתבאר‪.

ומצד השני ידענו שהי׳ זה מיד אחר החרבן בימו ראשי זקני דור העבר כמו שהוא ר׳ חנינא סגן הכהנים, וגם הוא יאמר בלשונו "ועל של יום הכפורים לא היו מזין" וכו׳. ‫ והוא גם ענין הדברים במס׳ שקלים פרק א׳ משנה ד׳:

"אמר ר׳ יהודה העיד בן בוכרי ביבנה כל כהן ששוקל אינו חוטא אמר לו רבן יוחנן בן זכאי לא כי אלא כל כהן שאינו שוקל חוטא אלא שהכהנים דורשים מקרא זה לעצמן כל מנחת כהן כליל תהי׳ לא תאכל הואיל והעומר ושתי הלחם ולחם הפנים שלנו היאך נאכלים."

ודברי ר' יהודה מעדות בן בוכרי ביבנה ודברי רבן יוחנן בן זכאי על זה‬ הם בנוגע לדברי המשנה שלפני זה ששם נאמר:

"בעשרים וחמשה (באדר) ישבו במקדש משישבו במקדש התחילו למשכן‬ את מי ממשכנין לוים וישראלים גרים וכו׳ ואין ממשכנין את הכהנים״ וכו׳. ובסדרם שם את הדברים מה שהי׳ נהוג ובא בימי הבית שלא היו ממשכנין את הכהנים אז נולד הספק בבות הוועד אם זה שלא משכנו את הכהנים הוא מפני שהכהנים פטורים, או שגם הם חייבין ובכל זה לא משכנו אותם.

וככל דבר עדות בכל מקום אשר באה להכרעת הספק בבית הוועד(מה) כן בא גם בזה עדות בן בוכרי ודברי רבן יוחנן בן זכאי נגד דבריו.

‫ועל כן בהכריעם כדברי רבן יוחנן בן זכאי סידרו "ואין ממשכנין את הכהנים מפני דרכי שלום" כלומר אבל מעיקר הדין חייבין גם הם.

‫ואך על פי זה גם נבין את אשר נשתנה בזה כל לשון המשנה.

‫כי בדברי בן בוכרי בא "כל כהן ששוקל אינו חוטא" ובדברי רבן יוחנן בן זכאי בא "לא כי אלא כל כהן שאינו שוקל חוטא".

ולשונם הי׳ צריך להיות "העיד בן בוכרי ביבנה שהכהנים פטורים מלשקול ואם בא לשקול שוקל רבן יוחנן כן זכאי אומר חייבין״.

אבל כן הדבר כי דבריהם באו על חקירת הוועד בחקרם אז בכל הדברים האלה לסדרם לדורות עולם.

ותהי חקירתם דבר שני הצדדים, המה ידעו כי את הכהנים לא משכנו, ולהיפך הי׳ בכל זח הרבה כהנים ששקלו שקליהם וקבלו מהם.

ועל כן היתה אז חקירתם להבין מעשי הדברים משני הצדדים, אם הם חייבין אם כן יקשה מדוע לא משכנו את הכהנים הבלתי משלמים(מו),

ולהיפך אם הם פטורים איך קבלו שקלי הכהנים המשלמים, שהרי אם כן קרבן צבור קרב משל יחיד.

‫ועל כן היתה באמת עדותו של בן בוכרי על הצד הזה,

שכן הדבר שהכהנים פטורים ובכל זה "כל כהן ששוקל אינו חוטא" לפי‬ שאין כאן קרבן צבור קרב משל יחיד לפי שהוא מוסרו לצבור, אף שאין זה בתור חוב של מחצית השקל‪.‬‬

ועל כן ישיב רבן יוחנן בן זכאי על דבריו גם הוא בלשון הזח עצמו: ‫

"אמר לו רבן יוחנן בן זכאי לא כי אלא כל כהן שאינו שוקל חוטא אלא שהכהנים־ וכו'.

ועל פי דבריו הכריעו וסדרו במשנתנו "ואין ממשכנין את הכהנים מפני דרכי שלום".

‫ומבואר מדברי רבן יוחנן בן זכאי ודבר עדות בן בוכרי ביבנה שהי׳ כל זה בבית הוועד ביבנה זמן קצר אחרי החרבן, בזמן כל ראשי זקני דור העבר ורבן יוחנן בן זכאי בראשם.

‫וכל דבר אשר הי׳ אפשר לחברו אל יסוד המשנה, קבעו זה שם.

כמו במס׳ כלים פרק ו׳ משנה ב׳ אצל המשנה:

"האבן שהי׳ שופת עליה ועל התנור, עליה ועל הכירה, עליה ועל הכופח טמאה, עליה ועל האבן עליה ועל הסלע עליה ועל הכותל טהורה.״

סדרו שם‪: "וזו היתה כירת הנזירים שבירושלים שכנגד הסלע."

וכן הוסיפו אז במס׳ מנחות במקום דיני העומר כל דברי המעשים במנחת העומר, וכמו שנתבאר שמשחרב המקדש הי׳ הכרח גמור שיהי׳ גם כל זה קבוע וטבוע בהמשנה.

‫ובא במנחות דף ס"ג פרק י׳ משנה א׳‪:

"ר׳ חנינא סגן הכהנים אומר בשבת הי׳ נקצר ביחיד ובמגל אחד ובקופה אחת ובחול בשלשה ובשלש קופות ובשלשה מגלות וחכמים אומרים אחד בשבת ואחד בחול בשלשה ובשלש קופות ובשלשה מגלות."

ומדבר ר׳ חנינא סגן הכהנים עצמו ומלשונו יחד הננו יודעים שהי' כל זה בבית הועד אחר החרבן.

וחכמים החולקים עמו הנם גם הם ראשי זקני הדור, אשר אחר החרבן השתדלו כולם יחד לקיים לדורות את כל פרטי פרטים הנוגעים לעבודת המקדש, אשר כמבואר לא באו בימי הבית ביסוד המשנה.

‫ואחר זה במשנה ג׳ בא שם‪:

"כיצד היו עושין שלוחי בית דין יוצאים מערב יום טוב" וכו'.

וכל הדברים יתאימו יחד ויבררו לנו כי עסקו אז בזה ראשוני ראשי זקני הדור מיד אחר החרבן.

ולפנינו יבואר כי בית שמאי בכללם נמשך זמנם עד ערך כעשר שנים אחר החרבן, דהיינו עד אחר הבירור הכללי ביבנה לכל מחלוקותיהם, אחת אחת.

ועל כן הנה בהיות מעשי זקני הדור בכל זה זמן קצר אחרי ימי החרבן אחרי אשר נחו מאויביהם מעט, הנה אז עדיין לא נתבטלו בית שמאי בכללם.

והן הדברים במס׳ מעשר שני פרק ה׳ משנה ז׳:

"מי שהיו לו פירות בזמן הזה והגיע שעת הביעור בית שמאי אומרים צריך לחללן על כסף ובית הלל אומרים אחד שהן כסף ואחד שהן פירות."

והדברים האלה היו בהגיע שנת הביעור הראשון אחר החרבן.

וכן הם הדברים בברייתא מנחות דף ס"ג ת"ר בית שמאי אומרים האומר‬ הרי עלי מרחשת יהא מונח עד שיבוא אליהו מספקא להו וכו' ובית הלל אומרים כלי הי׳ במקדש ומרחשת שמה ודומה כמין" וכו׳.

וכל זה הי׳ בזמן ההוא הקרוב לימי החרבן.

ואז גם הוסיפו במס׳ מעשר שני שם פרק ה׳ משנה י׳:

״במנחה ביום טוב האחרון היו מתודין כיצד הי׳ הוידוי בערתי הקדש מן הבית״ וכו׳.

וכן הוסיפו אז בסדר המשנה במס׳ בכורים פרק ג׳ משנה ב':

"כיצד מעלין את הבכורים כל העיירות שבמעמד מתכנסות לעיר של מעמד ולנים ברחובה של עיר ולא היו נכנסין לבתים ולמשכים הי׳ הממונה אומר קומו ונעלה ציון אל בית ד׳ וכו׳ השור הולך לפניהם וכו׳ החליל מכה לפניהם עד שמגיעין להר הבית הגיעו להר הבית אפי׳ אגריפס המלך נוטל הסל על כתפו ונכנס עד שמגיע לעזרה" וכו׳.

ומפני שכל זקני הדור ראו את מעשי אגריפס הראשון, אשר בימי היותו מלך בירושלים התנהג בכל דרכי התורה, וזה דרכם של מאורי ישראל לבלי‬ לקפח שכר מעשי הטוב כללו גם זה בתוך זכרון המעשים.

וכן הוסיפו אז במס׳ פסחים את כל מעשי הפסה וכמו שכבר נתבאר כללו גם בזה את כל דבר המעשים.

וכן הוסיפו אז פרק ה׳ ממס׳ סוכה, ועוד כיוצא בזה.

הערות

הערה (מד): ודברי ר׳ יוסי אשר באו שם אין ספק שקבל זה ‬מרבותיו שגם אביו וגם ר׳ יוחנן ב‬ן נורי רבו חיו גם בימי הבית וחם חלקו על דברי חמשנה שנסדרה גם הייא אחר החרבן. ‫ הערה (מה): ויבואר מתוך כל דברינו "בימי יבנה״ בגוגע למס׳ עדיות.

הערה (מו): דברי רבותינו בעלי התוס׳ במנחות ד׳ כ׳׳א אשר צרפו לזה גם את הלוים תמוהים מאד והרמב״ן ז"ל בנמוקי החומש פרשת כי תשא כתב בפשיטות שלא כדברי התוס׳ ויאמר שם:

״וכן נראה לי כי שלש תרומות שרמז כאן האחת לקרבנות הצבור איננה על ידי המנין האמור בחומש הפקודים כדברי הרב כי שם נאמר אך את מטה לוי לא תפקוד והשקלים של קרבנות לוים הייבים בהם לדברי הכל (אפי' לבן בוכרי) וכדברי חכמים אף הכהנים, וכן הלכה כמו שמפורש במס׳ שקלים.״

ויבואר לפנינו בדברינו על הדרשות בכלל‪.‬