גיטין טז ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
כשר אלמא קסבר שנים שהביאו גט ממדינת הים אין צריכין שיאמרו בפנינו נכתב ובפנינו נחתם אמר ליה אביי אלא מעתה סיפא דקתני שנים אומרים בפנינו נכתב ואחד אומר בפני נחתם פסול ורבי יהודה מכשיר טעמא דאין הגט יוצא מתחת ידי שניהם הא גט יוצא מתחת ידי שניהם מכשרי רבנן אמר ליה אאין וכי אין גט יוצא מתחת ידי שניהם במאי פליגי מר סבר גזרינן דלמא אתיא לאיחלופי בקיום שטרות דעלמא בעד אחד ומר סבר לא גזרינן לישנא אחרינא אמרי לה אמר רב שמואל בר יהודה אמר רבי יוחנן אפי' גט יוצא מתחת ידי שניהם פסול אלמא קסבר שנים שהביאו גט ממדינת הים צריכין שיאמרו בפנינו נכתב ובפנינו נחתם אמר ליה אביי אלא מעתה סיפא דקתני שנים אומרים בפנינו נכתב ואחד אומר בפני נחתם פסול ור' יהודה מכשיר אפילו גט יוצא מתחת ידי שניהם פסלי רבנן אמר ליה אין במאי קא מיפלגי מר סבר לפי שאין בקיאין לשמה ומר סבר לפי שאין עדים מצויין לקיימו לימא דרבה ורבא תנאי היא לא רבא מתרץ כלישנא קמא ורבה אמר לך דכולי עלמא בעינן לשמה והכא במאי עסקינן לאחר שלמדו ובגזירה שמא יחזור הדבר לקלקולו קמיפלגי דמר סבר גזרינן ומר סבר לא גזרינן וליפלוג נמי רבי יהודה ברישא הא אתמר עלה אמר עולא חלוק היה רבי יהודה אף בראשונה מתיב רב אושעיא לעולא רבי יהודה מכשיר בזו ולא באחרת מאי לאו למעוטי אחד אומר בפני נכתב ואחד אומר בפני נחתם לא למעוטי בפני נחתם אבל לא בפני נכתב סלקא דעתך אמינא הואיל ולא גזר רבי יהודה גזירה שמא יחזור דבר לקלקולו דלמא אתי לאחלופי בקיום שטרות דעלמא בעד אחד נמי לא גזר קא משמע לן אתמר נמי אמר רב יהודה שנים שהביאו גט ממדינת הים באנו למחלוקת רבי יהודה ורבנן רבה בר בר חנה חלש עול לגביה רב יהודה ורבה לשיולי ביה בעו מיניה שנים שהביאו גט ממדינת הים צריכין שיאמרו בפנינו נכתב ובפנינו נחתם או אין צריכין אמר להם אין צריכין מה אילו יאמרו בפנינו גירשה מי לא מהימני אדהכי אתא ההוא
רש"י
עריכה
כשר - ואע"ג דלא כלום קאמרי דלחד אצרכוה למימר תרוייהו דלא ליחלפו בקיום שטרות דעלמא אפ"ה כשר דקסבר שנים שהביאו גט אין צריכין לומר כו' דטעמא משום שאין עדים מצויין לקיימו והרי עדים מצויין לקיימו ואי קשיא כיון דסוף סוף שנים הן מה לי שניהם שלוחים מה לי אחד מהם הרי עדים מצויין לקיימו לא פלוג רבנן בין בא עם חבורת אנשים לבא יחידי דאין מבחין ובודק באלה דלא מוכחא מלתא ואם באת להכשיר את זה יכשירו את זה אבל כששנים הביאוהו מלתא דמוכחא ולא שכיחא היא ולא אחמור בה רבנן:
סיפא דקתני - פלוגתא דר' יהודה ורבנן על כרחיך בשאין הגט יוצא מתחת ידי שניהם הוא דאי שניהם שלוחין מכשרי רבנן ואע"ג דאמירה דידהו לא כלום היא דהא שנים שהביאו גט אין צריכין לומר:
במאי פליגי - הואיל ואחד מביאו והוא לא אמר כתיקון חכמים אמאי קמכשר ר' יהודה:
ת"ק סבר - אף על פי שהגט יוצא מתחת עד החתימה והשליח הימנוהו רבנן כתרי אפילו הכי כיון דלא אמר נמי בפני נכתב פסול גזירה דלמא אתי לאיחלופי כו':
ורבי יהודה סבר - כיון דאצרכיניה תרי אחריני במקומו לאסהודי אכתיבה תו לא אתי לאיחלופי:
צריכין - ואלו לא אמרו כתיקון חכמים דכיון דחד הוא דאסהיד אחתימה אתי לאיחלופי הואיל ואיהו לא אמר אכתיבה:
סיפא דקתני - פלוגתא נימא דומיא דרישא דאפילו גט יוצא מתחת ידי שניהם פסלי דהא צריכין לומר והני לא כלום קאמרי דאי גט יוצא מתחת ידי עדי הכתיבה האי דחתימה לאו כלום הוא שאינו שליח בדבר ואי מתחת יד אחד מאלו ועד החתימה או שלשתן שלוחין בו כיון דאחתימה חד הוא דאסהיד ואיהו לא אמר אכתיבה אתי לאיחלופי בעלמא:
במאי פליגי - כלומר ר' יהודה אמאי אכשר:
תנא קמא סבר לפי שאין בקיאין לשמה - הלכך שנים שהביאו גט צריכין לומר והני לא כלום אמרו כדאמרן:
ורבי יהודה סבר לפי שאין מצויין לקיימו - הלכך שנים שהביאו גט אין צריכין לומר ולא איכפת לן:
רבא מתרץ כלישנא קמא - דאין גט יוצא מתחת ידי שניהם דאי שנים הביאוהו דכולי עלמא כשר דאין צריכין לטעם לפי שאין עדים מצויין והכא כשהביאו א' אותו שהעיד על החתימה וטעמא דר' יהודה כדאמרן לעיל דכיון דאיכא תרי אחריני אכתיבה לא אתי לאיחלופי:
ורבה - מוקי לה כלישנא בתרא ואמר לך הכא דמכשיר רבי יהודה לאו משום דשנים המביאין גט אין צריכין אלא לאחר שלמדו עסקינן דלמאי ניחוש לה אי לשמה הא איכא אי לקיימו הא איכא דשנים הם ורבנן דפסלי גזרי שמא יחזור דבר לקלקולו ורבי יהודה סבר לא גזרינן דתרי דמייתי גיטא לא שכיחא ולא גזרו בה רבנן:
ולפלוג נמי רבי יהודה ברישא - באחד אומר בפני נכתב ואחד אומר בפני נחתם כיון דיוצא מתחת ידי שניהם דלקיימו ליכא למיחש ולשמה נמי הא למדו ולקלקול לא חייש:
לא למעוטי בפני נחתם אבל לא בפני נכתב - דחד הוא ופסולי' משום גזירה דלמא אתי לאיחלופי הוא:
אתמר נמי - כלישנא בתרא דרבי יוחנן דבגט יוצא מתחת ידי שניהם מחלוקת:
תוספות
עריכה
אלמא קסבר שנים שהביאו גט אין צריכין כו'. פי' בקונטרס דטעמא משום דאין עדים מצויין לקיימו ונראה דאפילו למ"ד לפי שאין בקיאין לשמה איירי הכא דלאחר שלמדו בבי תרי דלא שכיח לא גזרינן שמא יחזור לקלקולו אבל מאן דסבר שנים שהביאו גט צריכין ע"כ סבר לפי שאין בקיאין לשמה כרבה דלרבא אפילו לא אמר זה בפני נכתב וזה בפני נחתם כשר כיון שאומרים שהבעל שלחם דמה אילו יאמרו בפנינו גירשה וא"ת ולרבא נמי דלמא בעלמא צריכין והכא דכשר משום דחד מינייהו מסהיד אכתיבה וחד אחתימה ואין לומר דכיון דלא מסהיד אכוליה מילתא לא דייק דהא תנן אחד אומר בפני נכתב ושנים אומרים בפנינו נחתם כשר אלמא מהימן חד אע"ג דלא מסהיד אלא אכתיבה לחודא ולא אמרינן דלא דייק וי"ל דאם איתא דצריכין בעלמא גם כאן לא היה מועיל דכיון שאין כאן אלא אחד שמעיד על החתימה לבד אתי לאיחלופי בקיום שטרות דעלמא אע"ג דאידך מעיד על הכתיבה מאחר דהאי דמסהיד אחתימה לא מסהיד אכתיבה דרבה נמי אית ליה טעמא דאיחלופי דכיון דכבר תקנו בפני נכתב משום לשמה תקנו נמי דצריך לומר משום איחלופי כדפרישי' לעיל בפ"ק (דף ה.) אע"פ שכיון שהם שנים אין צריכין להעיד משום קיום אלא משום לשמה מ"מ כיון דצריך מיהא עדות משום לשמה יסברו העולם דעדות זה משום קיום הוא ואתי לאיחלופי משום קיום שטרות דעלמא:
הא גט יוצא מתחת ידי שניהם מכשרי רבנן. מדקדק כן לפי. שרוצה לישאל וכי אין גט יוצא כו' במאי פליגי דבגט יוצא מתחת ידי שניהם ניחא ליה דפליגי כמו שמפרש בלשון שני ובלשון שני איפכא וניחא ליה טפי דפליגי באין גט יוצא כו' כמו שמפרש כאן בלשון ראשון וכעין סוגי' זו איכא באלו טרפות (חולין דף נח.) גבי ולד טרפה:
אלמא קסבר צריכין כו'. היינו כרבה כדפירשנו:
במאי פליגי. וא"ת ולימא דפליגי באיחלופי כמו . ללשון ראשון ואומר ר"י דבשלמא ללישנא קמא איכא למימר דטעמא דרבי יהודה משום דלא חייש לאיחלופי כיון דאין גט יוצא אלא מתחת יד עד החתימה מוכחא מילתא משום דעד חתימה נאמן ביחידי לפי שהוא שליח הגט מדמצרכינן אכתיבה תרי משום דלא הוו שלוחים אבל להאי לישנא דמוקי לה בגט יוצא מתחת יד שניהם איכא למיחש לאיחלופי דהשתא אין כאן הוכחה כיון דעד המעיד על הכתיבה ישנו נמי שליח הגט:
ומר סבר לפי שאין עדים מצויין לקיימו. השתא הוה. מצי לאקשויי ולפלוג רבי יהודה ברישא:
ורבה אמר לך דכולי עלמא כו'. הוא הדין דמצי לשנויי דרבה כלישנא קמא דלדידיה נמי בי תרי דמייתי גיטא אין צריכין משום דלא שכיחא כדאמרן בפ"ק (לעיל ה.):
ומר סבר לא גזרינן. פי' בקונטרס דלא גזר רבי יהודה שמא יחזור דבר לקלקולו דבי תרי דמייתי גיטא מילתא דלא שכיחא ולא גזרו ביה רבנן ובחנם פירש כן דאפי' בחד נמי לא גזור דהא מסיק למעוטי בפני נחתם אבל לא בפני נכתב ומפרש טעמא משום איחלופי ולא קאמר טעמא שמא יחזור דבר לקלקולו והיינו טעמא דנראה לו לגמרא כיון דרבנן לא מפלגי וגזרו בין בחד בין בתרי לרבי יהודה נמי לא מיסתבר לחלק כיון דלא גזר בתרי הוא הדין בחד:
עין משפט ונר מצוה
עריכהמתוך: עין משפט ונר מצוה/גיטין/פרק ב (עריכה)
טז א מיי' פ"ז מהל' גירושין הלכה י"ד והלכה טו, סמ"ג עשין נ, טור ושו"ע אה"ע סי' קמ"ב סעיף י"ט:
ראשונים נוספים
אלמא קסבר שנים שהביאו גט ממדינת הים אין צריכים שיאמרו בפנינו נכתב ובפנינו נחתם. ואי ק"ל מנא לן הא מילתא לעולם אימא לך שצריכים ושאני הכא משום דקאמרי הני וא"ת אמירה דהני לית בה ממשא כיון דלא אמר חד בפני נכתב ובפני נחתם הא לאו מילתא היא דהא אמרינן לקמן לא שנו אלא שהגט יוצא מתחת יד עד כתיבה דנעשה כשנים מעידים על זה ושני' מעידין על זה וכו'. אלמא אע"ג דלא אמר חד בפ"נ ובפ"נ אלא חד מנייהו נאמן הכא נמי נהימניה לכל חד.
וא"ל כי המנוה רבנן ה"מ ביוצא מתחת יד א' אבל ביוצא מתחת יד ב' אין היחי' נאמן והא טריא דבכל אשמעת' משמע דב' עדיפי מחד ולא גריעי ועו' דא"כ ניתני נמי מתני' אחד אומר בפני נכתב ונחתם פסול כשהביאו שנים.
אלא טעמא דמילתא משום שאין היחיד נאמן לומר בפני נחתם דאתי לאחלופי בקיום שטרות דעלמא.
וא"ת ולוקמה כרבה דלא גזר ואי משום דר' יוחנן סבר לה כרבא כדאמרינן בפ"ק הא ללישנא בתרא כרבה אמר ולא קשיא לן. כבר פירשתי בפ"ק דרבה אית ליה דרבא כדאמרי' בפ"ק לגמרי וגזר נמי משום דאתי לאחלופי בקיום שטרות דעלמא ומ"ה שמעינן מדר' יוחנן הכא דקסבר ב' שהביאו גט ממדינת הים אין צריכים לומר בפנינו נכתב ובפנינו נחתם.
והכי מוכחא שמעתא כולה דאמר בלישנא בתרא ואפילו גט יוצא מתחת שניהם פסול אלמא קסבר ב' שהביאו גט ממדינת הים צריכים שיאמרו וכו' ונהי נמי דצריכין להימנוהו להני כיון שהגט יוצא מתחת יד שניהם דהוו להו כב' מעידים על זו וב' מעידים ע"ז כדאמרן והאי לישנא כרבה אתיא דאלו לרבא לעולם א"א לומר בב' שהביאו גט שצריכים לומר כלום כדמפרש בגמ' וכן הא דתנן ב' אומרים בפנינו נכתב וא' אומר בפני נחתם פסול ומפרשינן בגמ' דקסבר לפי שאין בקיאין לשמה כרבה ואמאי פסול לא מיבעיא ביוצא מתחת ידי שניהם כלומר מתחת יד א' מעידי כתיבה ועידי חתימה דומיא דרישא דכשר אלא אפילו ביוצא מתחת ידי חתימה כשר וכדתני סיפא א' אומר בפ"נ וב' אומרים בפנינו נחתם כשר ואוקמוה ביוצא מתחת יד היחיד ואי ס"ד לית ליה משום גזירה דלמא אתי לאחלופי מ"ש נכתב ומ"ש נחתם אפי' ברישא נמי משכחת כה"ג דכשר כגון כשיוצא מתחת יד היחיד שהוא נאמן על ידי עצמו משום דאמרינן נעשה כשנים מעידים ע"ז ושנים מעידים ע"ז כסיפא וההיא לישנא דלא כרבא אלא כרבה וש"מ רבה אית ליה דרבא לגמרי וחייש נמי משום חלופי שאר שטרות הילכך א' אומר בפני נחתם עדותו אינה כלום אפילו יוצא מתחת ידו ומ"ה דייק הכא אלמא קסבר ב' שהביאו גט ממדינ' הים אין צריכים שיאמרו בפנינו נכתב ובפנינו נחתם.
וכי אין גט יוצא מתחת יד שניהם במאי פליגי. פי' בשלמא בגט יוצא מתחת יד שניהם בהא פליגי דמ"ס לפי שאין בקיאין לשמה כלישנא בתרא וגזרינן דלמא אתי לאחלופי בקיום שטרות דעלמא ולר' יהודה נמי משום לשמה ומיהו לא גזרינן משום חלופי שאר שטרות א"נ השתא ניחא ליה לאביי בפלוגתא דרבה ורבא כדמתרץ בלישנא אחרינא ובההוא לישנא הוה ניחא ליה לאוקומה כלישנא קמא.
מ"ס גזרינן דילמא אתי לאחלופי בקיום שטרות. פי' לרבא וה"ה לרבה ולאחר שלמדו וביוצא מתחת יד שניהם מודה רבא דמילת' דלא שכיחא היא ומ"ס לא גזרינן כיון שיש עדו' שלימה על הכתיבה בב' וגט יוצא מתחת יד עד א' חתימה שהוא נאמן על החתימה עדותן קיימת אבל ברישא מודה ר' יהודה דכיון דאין על הכתיבה אלא עד א' ואין גט יוצא מתחת ידו הדבר ידוע שאין היח' נאמן ע"י עצמו ואתי לאחלופי דמימר אמרי עדות כתיבה לא קבלוה רבנן מיניה דיחיד ומשום עידי חתימה קיימוה ש"מ משום קיום הגט הוא ואפי' בשאר שטרות נמי.
אפילו הגט יוצא מתחת יד שניהם פסלי רבנן. פי' מתחת יד א' מעידי כתיבה ועידי חתימה, ולאו למעוטי יוצא מתחת ידי שלשתן אלא מעידי כתיבה ועידי חתימה לישנא ע"מ נקט שהדבר ידוע שאין לחלק בין יוצא מתחת ידי שני' אלו ליוצא מתחת ידי שלשתן א"נ שניהם לאו דוקא אלא כולן וסרכא נקט וכ"ש יוצא מתחת ידי עידי כתיבה שאין צ"ל שפסול.
מ"ס לפי שאין בקיאי לשמה. פי' אף משום לשמה וה"ה דבעי נמי לקיימו דהא רבה אית ליה דרבא הילכך אפילו ב' שהביאו גט ממדינת הים צריכי' שיאמרו בפנינו נכתב ובפנינו נחתם כדאמרינן בפ"ק ואלו אע"פ שאומרי' כן כיון שהגט מתקיים בחותמיו ע"פ היחיד שמכיון שאמר בפני נחתם אע"פ שהבעל מערער לומר מזוייף אינו נאמן חיישינן דילמ' אתי לאיחלופי בקיום שטרות דעלמא.
ומ"ס לפי שאין עדים מצויין לקיימו הילכך כיון דאתיו' בי תרי לא צריכי למימר כלום וה"ה דפליג ר' יהודה ברישא.
והב"ע לאחר שלמדו ובגזירה שמא יחזור הדבר לקלקולו. פי' להאי לישנ' דרב שמואל א"ר גזירה שמא יחזור הדבר לקלקולו פי' להאי לישנא פליגי. ומיהו אפשר ה"ל לרבה לתרוצה כלישנא קמא וכדרבא דלאחר שלמדו רבה ורבא שוין בדבר ואע"ג דשמעו ליה לרבה דאמר בפ"ק גזירה שמא יחזור הדבר לקלקולו הוא מצי למימר תרי דמייתו גיטא מילת' דלא שכיחא היא ולא גזרינן אלא לתרוצה להך לישנא דר' יוחנן מהדר דלא לאפוקה לי' מיהת מדרבה ועוד דלישנ' קמא לרבה לא אתיא ליה דמאי דוחקיה דר"י לאוקמ' למתני' קודם שלמדו כפשטה ובאין גט יוצא מתחת יד שניהם לאחר שלמדו אין צריכין וחד מהני לישנ' דר"י בעי לרבה לתרוצי כשמעתיה.
ומיהו אי בעי רבה מצי מוקים מתני' קודם שלמדו ואפי' גט יוצא מתחת ידי שניהם ומצי למימר הא לאחר שלמדו וגט יוצאמתחת ידי שניהם לא צריך תדע דהא בפ"א מיית' ת"ש דבעא מיני' שמואל מרב הונא ב' שהביאו גט וכו' וא"ל אין צריכין ומקשינן מיניה לרבה קשיא ופריק ליה וההיא ודאי לאו להאי לישנ' אתיא דהא קאמרינן הכא ב' שהביאו גט לרבנן צריכים ורב הונא לאו כר' יהודה פשט ליה ש"מ דרבה נמי מצי מוקי למתניתין דלא בהך אוקימת' דמוקי הכא אלא כסברא דאין צריכים וכדפרישית ומ"ה אוקמה לפלוגתייהו בשמא יחזור דת"ק סבר גזירה הילכך אפילו ביוצא מתחת ידי כולם פסול שכיון שהם צריכים לומר בפנינו נכתב ובפ"נ משום לשמה נהי נמי דגזירה היא מ"מ קיום הגט נתקיים ע"פ היחיד שאמר בפני נחתם וכיון שכן אתי לאחלופי בקיום שטרות דעלמ' ור' יהודה סבר לא גזרינן הילכך לא בעי למימר כלל ומיהו כי אמרי נמי לא מהני משום קיום גט ואי אתי בעל ומערער משגיחין ביה שאם אתה אומר ואי עביד מהני הוה לי' למיגזר נמי משום דילמ' אתי לאיחלופי כדגזרינן בא"י וכדכתיבנ' בפ"ק זהו תורף פי' רש"י ז"ל בשמועה זאת, והפורש ממנו כפורש מחיים.
ומיהו קשה לי לוקמה לרבה בקודם שלמדו וביוצא מתחת ידי שניהם רבנן פסלי משום עידי חתימה דהוא יחיד ואתי לאחלופי ור' יהודה לית ליה חלוף כלל ונכתב גופיה משום לשמה הוא הילכך מכשיר היה אפילו בראשון.
וי"ל סברא דגמ' הוא להך לישנ' דכולהו גזרו משום חלוף ואורח' דתלמוד' הוא דנאדי בחד לישנא מסברא דאידך דאי ס"ד בחלוף פליגי מאי חזית דמוקמת מתני' לחומרא ביוצא מתחת יד שניהם לוקמא לקולא כלישנא קמא אלא מסתברא דכולהו אית להו גזירה דחלוף ועוד מדקתני בברייתא זו למעוטי נחתם ולא נכתב ואי קודם שלמדו א"נ לאחר שלמדו וגזירה שמא יחזור דבעי כתיבה לשמה ולא מצי לתרוצי כדמתרץ גמרא סד"א וכו'. ועוד פרש"י ז"ל דטעמיה דר' יהודה דלא גזר שמא יחזור הדבר לקלקולו משום דתרי דמייתו גיטא מילת' דלא שכיח' הוא ולא גזרינן והא דאקשי' וליפלוג ר' יהודה ברישא ה"נ קאמר לכשר ביוצא מתחת ידי שניהם ומיהו לא מחוור משום דאמרינן לא למעוטי בפני נחתם אבל לא נכתב סד"א הואיל ולא גזר ר' יהודה משום שמא יחזור הדבר לקלקולו דלמ' אתי לאיחלופי לא גזר קמ"ל שמא משום דהתם דתרי דמייתו גיטא מילתא דלא שכיחא היא ולא גזרינן אבל ברישא גזירנן שמה יחזור הדבר לקלקולו וא"ל אה"נ אלא כיון דאיכא גזירה דהשתא עדיפא ליה מלמימר גזירה שמא יחזור הדבר ומיהו תרווייהו איתנהו ולא מחוור אלא ר' יהודה לא גזר והכא בכולה שמעתא לא אמר תרי דמייתו גיטא מילת' דלא שכיחא היא.
אתמר נמי א"ר יהודה א"ר שני' שהביאו גט ממדינ' הים באנו למחלוק' ר' יהודה ורבנן. פי' איתמר נמי כהאי לישנ' דר' יוחנן דאמר אפי' ביוצ' מתחת ידי שניהם איכ' האי אוקמתא דאמרינן בדרבא ורבה פליגי ודאי ב' שהביאו גט באנו למחלוקת ר' יהודה ורבנן וא"נ מתני' בלאחר שלמדו כיון דמר אית ליה גזירה שמא יחזור הדבר לקלקולו אפי' בשנים הם צריכים לומר בפנינו נכתב ובפ"נ ולמר דלית ליה גזרה אפי' ביחיד א"צ לומר כלום דמשום קיום ליכא ומשום לשמה נמי ליכ'.
והא דאמר ר' יוחנן אפי' גט יוצא מתחת יד עידי חתימה כשר ודייקינן קסבר ב' שהביאו גט ממדינת הים אין צריכין וכו' לאו דמתני' שהביאו ב' היא דאי הכי בריש' נמי בב' אומרים בפנינו נכתב וא' אומר בפני נחתם משכח' לה דכשר ביוצא מתחת ידי השנים אלא ביוצא מתחת יד א' מעידי חתימה קאמר וקא דייק כיון דבקיום הגט סגי ש"מ נמי דב' שהביאוהו אין צריכין דבעידי קיום הוא וכדפרישי' בפ"ק ודאמר ר' יוחנן ללישנ' אחרינ' דרב שמואל וללישנ' קמא דר' אמי שנים שהביאו גט ממדינת הים צריכין שיאמרו בפנינו וכו' הני תרי לישני אהדדי איתמר ושמעת מתרוייהו דקסבר בעינן לשמה וליתא דהא אסיקנ' בפ"ק תסתיים דר"י כרבא ס"ל אלא ללישנ' קמא דרב שמואל וללישנ' בתר' דר' אמי עיקר והדר ביה מלישנ' קמא. ולפום הני לישני אסתיים התם דר' יוחנן (לרבא) [כרבא].
אלמא קסבר שנים שהביאו גט ממדינת הים אין צריכין שיאמרו בפני נכתב ובפני נחתם: פירוש, ואפילו לרבה ולאחר שלמדו, ופירש רש"י ז"ל דטעמא משום דאין עדים מצויין לקיימו הוא והרי מצויין לקיימו וזה מוכיח דלאו דוקא כתב ז"ל גט יוצא מתחת יד שניהן [ששניהם] אדוקין בו דהא טעמא משום דמצויין לקיימו היא לפי דבריו ז"ל, והקשה הוא ז"ל כיון דסוף סוף שנים הן מה לי שניהן שלוחין מה לי אחד מהן הרי עדים מצויין לקיימו, ותירץ דלא פלוג רבנן בין בא בחבורת אנשים לבא יחידי שאין מבחין ובודק באלה, וכל זה אינו אלא לפי שיטתו שפירש בריש שמעתא קמייתא דמכילתין (ב, ב) גבי איכא בינייהו דאתיוה בי תרי דלרבא ליכא שאם יערער עליו הבעל הרי יש כאן שנים מצויין לקיימו. וכבר כתבנו למעלה דאינו מחוור, אלא בי תרי דאתיוה משום טעמיה דרב הונא הוא דאמר (לעיל ה, א) מה אילו אמרו בפנינו גירשה מי לא מהימני והלכך כששניהן שלוחין או שנמסר לאחד מהן בפני חבירו הוא דאיכא למימר כי האי טעמא אבל בא בחבורת אנשים שאינן שלוחים ולא עדים בנתינת הגט ליד זה לא.
ואם תאמר היכי מוכח מהכא דקסבר שנים שהביאו אין צריכין לומר, דילמא שאני הכא דחד מסהיד אכתיבה וחד מסהיד אחתימה, וכי תימא דכיון דלא מסיק חד כוליה דיבורא לא דייק שפיר ומיקרי ואמר, ואי נמי לא תיקון רבנן אלא דלימא חד כוליה דבורא, הא ליתא דהא תנן (לעיל טו, א) אחד אומר בפני נכתב ושנים אומרים בפנינו נחתם כשר אלמא אף על גב דמאן דמסהיד אחתימה לא מסהיד אכתיבה כשר, ואפילו לרבה דבעי בפני נכתב משום לשמה, ורבי יהודה נמי (שם במשנה) בשנים אומרים בפנינו נכתב ואחד אומר בפני נחתם אכשורי קא מכשר ואף על גב דמאן דמסהיד אחתימה לא מסיק כולא דיבורא.
ותירצו בתוספות דאם איתא דשנים צריכין שיאמרו אחד אומר בפני נכתב ואחד אומר בפני נחתם ודאי לא היה מועיל משום דכיון דמאן דמסהיד אחתימה לא קא מסהיד אכתיבה וחד הוא בלחוד דקא מסהיד אחתימה אתי לאיחלופי בקיום שטרות בעד אחד, ואפילו לרבה נמי איתא להאי טעמא דאף על גב דאיהו לא חייש לאיחלופי, היינו דלכתחילה משום איחלופי לבד לא הוי מתקני דליצטריך לומר בפני נכתב, אבל ודאי מודה הוא דכיון דאיתקון בפני נכתב משום לשמה אתקון בכולהו דלימא הכי משום איחלופי וכדכתבינן לעיל (ה, א ד"ה הא דאמרינן) גבי מתניתין דאפילו מהגמוניא להגמוניא, ובסמוך נמי בשמעתין מוכח הכין אלא ודאי מדמכשרינן באחד אומר בפני נכתב ואחד אומר בפני נחתם בשהגט יוצא מתחת ידי שניהן שמע מינה דקסבר שנים שהביאוהו אין צריכין שיאמרו בפנינו נכתב ובפנינו נחתם.
כי אין גט יוצא מתחת ידי שניהן במאי פליגי: כלומר, מאי טעמא דרבי יהודה דמכשיר, דבשלמא אי אמרת דבגט יוצא מתחת ידי שניהן קא מיפלגי מוקמינן פלוגתייהו בפלוגתא דרבה ורבא כדמוקי לה בסמוך דכי קאי הכא ניחא ליה לאוקמי פלוגתייהו כלישנא בתרא, וכי מוקמינן לה כלישנא בתרא הוה ניחא ליה לאוקומה כלישנא קמא, וכיוצא בזו אשכחן בשבועות (י, ב) גבי שעירים ובחולין (נח, א) בסוגיא דביצת טריפה דקאמר אלא הא דתנן ולד טריפה וכו' דללישנא קמא הוה ניחא ליה טפי אי אמרינן כלישנא בתרא ובלישנא בתרא הוה ניחא ליה טפי אוקמתא קמייתא או אוקמתא בתרייתא אלא דבלישנא קמא קשיא ליה מאי טעמא דרבי יהודה וללישנא בתרא קשיא ליה מאי טעמייהו דרבנן וכענין שאמרו ברוב המקומות בתלמוד היכי דמי אי בהכי קשיא רב יהודה אי בהכי קשיא רבנן ומידק דייק ואזיל רבי יהודה ורבנן דמתניתין במאי פליגי, וזה לפי מה שאני סבור דמאי דקא מקשה ללישנא בתרא במאי פליגי טעמייהו דרבנן קא קשיא ליה, ושלא כדברי רש"י ז"ל (בד"ה במאי) ור"י הזקן ז"ל (בתוס' ד"ה במאי) שפירשו דאף ללישנא בתרא טעמיה דרבי יהודה הוא דקשיא ליה וכמו"ש בסמוך (בד"ה אלמא קסבר) בסייעתא דשמיא.
הא דאמרינן: אלמא קסבר שנים שהביאו גט ממדינת הים צריכין שיאמרו: קשיא לי דלמא לעולם אינן צריכין ושאני הכא דכיון דחד הוא דאמר בפני נחתם ולא מסיק כוליה דיבורא מאן דחזי סבר דצריכין לעדותו של זה ואפילו הכי הימנוהו רבנן יחידי ואתי לאיחלופי בקיום שטרות ואי הוה אמרינן הכי לא הוה קשיא ליה לקמן במאי פליגי דהשתא נמי לאוקמתא בתרייתא מוקמינן פלוגתייהו בגזירת איחלופי כדאוקימנא לה ללישנא קמא, וי"ל דאם איתא דשנים שהביאוהו אין צריכין שיאמרו תו לא גזרינן משום איחלופי דכיון דקא חזו דכי שתקי מכשרינן ליה ודאי מידע ידעי דמאי דקאמר האי בפני נכתב ואחד אומר בפני נחתם ואפילו גט יוצא מתחת יד שניהם, שמע מינה ודאי דקסבר דשנים שהביאוהו צריכין שיאמרו והיינו דקשיא ליה לקמן במאי פליגי כלומר מאי טעמייהו דרבנן דפסלי דהשתא אי אפשר לאוקומי בגזרת איחלופי דאי משום הכי שנים שהביאו לא הוו צריכין לומר בפנינו נכתב ובפנינו נחתם, וכיון שכן אף בשנים אומרים בפנינו נכתב ואחד אומר בפני נחתם הוי להו לרבנן לאכשורי דהא תו ליכא גזרת איחלופי כדפרישית. כנ"ל.
אבל רש"י (בד"ה במאי) ור"י ז"ל בעל התוספות (בד"ה במאי) פירשו ההיא דבסמוך במאי פליגי דטעמא דרבי יהודה קא קשיא ליה, ופירש ר"י ז"ל בשלמא ללישנא קמא פליגי בחיישינן לאיחלופי דרבי יהודה לא חייש משום דמוכחא מילתא דמשום דעד חתימה שליח גט נאמן ביחידי, מדאצרכינן אכתיבה תרי משום דלא הוי שלוחין, אבל הכא ליכא טעמא דלא למיחש לאיחלופי דכיון דעד כתיבה המעיד בפני נכתב ישנו שליח הגט אין כאן הוכחה במאי ששניהם מעידים על הכתיבה שמה שאחד נאמן על החתימה משום דהוי שליח הגט דהא אין עדות כתיבה בשנים מטעם שאין עד כתיבה שליח הגט. עד כאן לשונו.
ולי נראה שאין זו שיטת התלמוד שאם כן מאי קאמר אמר ליה אביי אלא מעתה סיפא דקתני שנים אומרים בפנינו נכתב ואחד אומר בפני נחתם פסול ורבי יהודה מכשיר ואפילו יוצא מתחת יד שניהם פסלי רבנן במאי פליגי, דלכאורה ודאי משמע דרבנן קא קשיא לי' דאי דרבי יהודה קא קשיא ליה הכין הוה ליה למימר אמר ליה אלא מעתה סיפא דקתני וכו' ורבי יהודה מכשיר במאי פליגי, אלא אם כן נדחוק דאביי לא בעי במאי פליגי ולא מסקנת דברי אביי הוא ותלמודא הוא דקא בעי לה ואביי אוקמתא דסיפא דמתניתין בלחודא, דקא בעי במאי, והאי אלא מעתה בניחותא מפרשינן ליה. וזה נראה לי דחוק, ואלא מיהו נראה לי שהזקיקם ז"ל לפרש כן דאדרבי יהודה קא קשיא להו מדאמטי לאקשויי במאי פליגי עד דבריר לה לסיפא דמתניתין דאי לרבנן קא קשיא להו מיד הוה להו לאקשויי ארישא גופיה מאי טעמא קא פסיל דהא ליכא משום איחלופי, ועוד צריכא עיונא.
ולפי פירושו של ר"י ז"ל אתי שפיר הא דאיבעיא להו בסמוך להאי לישנא בתרא וליפלוג נמי רבי יהודה ברישא ולא איבעיא להו בלישנא קמא, דללישנא קמא איכא למימר דאף רבי יהודה מודה באחד אומר בפני נכתב ואחד אומר בפני נחתם דגזרינן משום איחלופי כיון דליכא הוכחה דמשום דהוי שליח הימנוה ביחידי. ואף רש"י ז"ל כן פירש למעלה דרבי יהודה מודה הוא ללישנא קמא ברישא דעד כאן לא קאמר רבי יהודה דלא חיישינן לאיחלופי אפילו אין גט יוצא מתחת ידי עדי כתיבה אלא משום דאיכא הוכחה בששניהם אומרים בפנינו נכתב אבל ברישא דעד כתיבה אינו אלא חד ואינו שליח בהא מודה דאיכא למיגזר משום איחלופי. אבל לפי מ"ש איכא למימר דנטר ליה עד סופא והוא הדין ללישנא קמא דמצי למיבעי לה.
וכדבריהם נראה יותר, דאם איתא דרבי יהודה ללישנא קמא לית ליה גזרת איחלופי כלל וכי קא בעי הכא וליפלוג נמי רבי יהודה ברישא אפילו ללישנא קמא קא בעי לה אם כן כי אקשינן מזו ולא באחרת מאי לאו למעוטי אחד אומר בפני נכתב ואחד אומר בפני נחתם ופרקינן לא למעוטי אחד אומר בפני נחתם אבל לא בפני נכתב מאי קא פריק דמאי שנא הא מהא דלמאן דלא חייש לאיחלופי כלל אין צריך שיאמר אלא בפני נחתם ותו לא וכדאמרינן בריש מכילתין (ג, א) ורבה מאי טעמא לא אמר כרבא אם כן ליתני בפני נחתם ותו לא.
ואם תאמר השתא נמי מה הפרש בין זה לזה ואיזו הוכחה יש באחד אומר בפני נכתב ואחד אומר בפני נחתם דהשתא כיון דמאן דאמר בפני נחתם לא מסיק כולי דיבורא איכא נמי למיגזר משום איחלופי, י"ל דכל היכא דאיכא מאן דאמר נמי בפני נכתב סבר רבי יהודה דיש כאן הוכחה.
במאי קא מיפלגי מר סבר לפי שאין בקיאין לשמה: כלומר וקודם שלמדו, ומר סבר לפי שאין מצויין לקיימו. וקשיא לן ואילו למאן דאית ליה שאין בקיאין לשמה אמאי פסול דהא איכא תרי דמסהדי אכתיבה ואיכא חד נמי דמסהיד אחתימה, ולדידיה מאי שנא שנים אומרים בפני נכתב ואחד אומר בפני נחתם, משנים אומרים בפנינו נחתם ואחד אומר בפני נכתב דמכשרינן ליה לכולי עלמא דאי משום איחלופי אפילו לרבא דאית ליה דעיקר תקנתא משום איחלופי בתרי דמייתו גיטא אין צריך שיאמרו ואי אמר חד מנייהו בפני נחתם לא מפסיד ולא מהנה וכל שכן לרבה דלית ליה גזרת איחלופי בעיקר תקנתא. וי"ל כיון דסבירא לן השתא דמאן דאית ליה משום לשמה אפילו בשנים שהביאוהו מצריך לומר בפנינו נכתב ובפנינו נחתם כי לא מסהיד אחתימה אלא חד אתי לאיחלופי בקיום שטרות בעד אחד ואף על גב דמשום קיום לא הוה צריך למימר בפני נחתם דהא מייתו ליה תרי ואילו אמרי בפנינו גרשה מהימני מכל מקום כיון דצריך לומר מיהא משום לשמה מאן דחזי סבר דמשם עדות קיום נמי מצרכינן ליה ואפילו הכי מקבלין ליה יחידי ואתי לאחלופי בקיום שטרות. ומכאן ראיה דרבה נמי אית ליה משום איחלופי כדכתבינן לעיל (בד"ה אלמא קסבר).
הא דאמרינן: רבא מתרץ כלישנא קמא: הוא הדין נמי דהוה מצי למימר דרבה מתרץ לה נמי כלישנא קמא ולאחר שלמדו דלדידיה נמי בתרי דמייתו גיטא אין צריכין לומר בפני נכתב ובפני נחתם דמילתא דלא שכיחא היא ולא גזרו בה רבנן כדאיתא בריש פרק קמא (ה, א), אלא דלארוחה למתניתין לרבה קאמר, ועוד נראה לי דכיון דרבה אוקי מתניתין (לעיל ב, א) דפרק קמא משום שאין בקיאין לשמה כל היכא דמצי לאוקומי כולה מתניתין בהכין מחזר ומוקי.
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה