גור אריה על רש"י ויקרא ג

פסוק א עריכה

[א] יש בהן שלום וכו'. שהאימורים למזבח (פסוקים ג-ה), והחזה והשוק לכהנים (להלן ז, לא-לב), והבשר לבעלים (תו"כ כאן). ומלשון "שלמים", דמשמע שני שלומים, דרש הכי; שמטילים שלום בעולם, וגם יש שלום למזבח וכו':

[ב] להביא חלב שעל הקיבה כו'. פירוש, דסבירא ליה כיון דמרבינן מ"ואת כל החלב" - הוי דומיא דחלב דעל הקרב, מה החלב שעל הקרב קרום ונקלף, ופירש רש"י (חולין דף מט:) קרום דק יש על החלב שעל הקרב, ונקלף ממנו ואינו אדוק בו, אף כל שהוא קרום ונקלף, וחלב הקיבה הוא קרום ונקלף, וכל שכן חלב הדקין, שהוא ריש אמתא ממקום שבני מעים מתחילין להיות נמשכים, דהוא גם כן קרום ונקלף. ורבי עקיבא סובר דלא מרבינן אלא דוקא חלב הדקין, שהוא לגמרי דומה לחלב הקרב; דמה חלב הקרב שהוא תותב קרום ונקלף. פירש רש"י (שם) שהוא תותב - שהוא פרוש על הבשר כשמלה, ואינו אדוק בבשר, ולאפוקי חלב הקיבה שאינו פרוש על הבשר כשמלה, וכשמפרישין החלב מהן נשאר מן החתיכות אצלם, ולא תותב הוא, אלא אדוק בהם. ולפיכך, הא דקאמר רבי ישמעאל 'להביא חלב הקיבה', לא להוציא חלב הדקין, דודאי כל שכן הוא חלב הדקין, שהרי הוא תותב קרום ונקלף, ולא גרוע מקיבה שהוא קרום ונקלף בלבד. וכבר הארכנו בזה בפרשת תצוה, עיין שם:

פסוק ד עריכה

[ג] שיטול מן הכבד עמה. מדכתיב "על הכבד", רוצה לומר לבד הכבד, ואם כן בודאי נוטל גם כן מן הכבד, דאם לא כן מאי "על הכבד" שפירושו לבד הכבד, דמשמע גם כן הכבד נוטל. ואין להקשות שמא יש ליקח אותה כולה, זה אינו, דהא כתיב (להלן ט, י) "ואת היותרת מן הכבד", משמע שלא יטול הכבד כולה, אם כן על כרחינו צריך לומר דהא דכתיב "על הכבד" אינו רק שיטול מן הכבד עמה, אבל עיקר הכבד לא יטול, ולפיכך הוי שפיר "היותרת מןהכבד". ומביא רש"י ראיה שפירוש שיקח מעט ולא כולה, דכתיב (שם) "היותרת מן הכבד", משמע שלא יטול כולה. ומפני שעתה קשה מאי לשון "על", בשלמא אם יטול הכבד כולה - הוי לשון "על" כמו 'עם', אבל אם אינו נוטל כולה - מאי "על", שאין לפרש שיקח מעט, דהא "על הכבד" כתיב, דמשמע כולה, ולפיכך פירש "על הכבד" 'לבד הכבד', ופירושו לבד הכבד, שיקח מעט ממנה גם כן, שזה לשון 'לבד'. ומדקאמר 'לבד הכבד' שמע מינה שגם כן הוא נוטל מן הכבד, שאם לא כן לא יתכן לומר 'לבד'. וכן למעלה פירש (רש"י) "על כל הלבונה" (ר' לעיל ב, ב) שאף הלבונה בהקטרה, ופירש "על הלבונה" לבד הלבונה (שם). ופירוש זה פשוט, והרא"ם לא עיין בדבריו:

פסוק ה עריכה

[ד] שתקדים עולת תמיד. מדכתיב "על העולה", שמע מינה שהעולה קריבה כבר, דפירוש "על" הוא 'מלבד' כמו שאמרנו למעלה (אות ג), ומאחר שהכתוב אומר שהקרבה זאת 'מלבד עולת התמיד', אם היה עולת תמיד קריבה אחריו - אם כן בשעת הקרבת השלמים עדיין אין כאן עולת תמיד, ומדכתיב 'מלבד' שמע מינה שבעת הקרבת השלמים כבר ישנו להקרבת התמיד. ומזה למדנו שכל מקום דכתיב 'מלבד' - שאותו שנאמר עליו 'מלבד' הוא קודם לו:

פסוק ז עריכה

[ה] לפי שיש באימורים וכו'. דאם לא כן, למה לא כללו עם עז כמו שכלל בפרשת עולה (לעיל א, י). והא דלא כללו יחד בפרשת עולה בקר וצאן ועז, אף על גב שכולם דין אחד להם, מפני שבא לומר דחשיב יותר בקר משיקריב צאן:

פסוק ח עריכה

[ו] ואינו נותן באצבעו וכו'. רוצה לומר, דאין לפרש "וזרקו" - זריקה באצבעו, דלא כתיב "אצבעו" אלא בחטאת, שמע מינה שאין נתינה באצבעו אלא בחטאת. ומה שלא פירש זה למעלה (פסוק ב) גבי שלמים של בקר, היינו מפני שלעיל אין כל כך ראיה, דשמא הזריקה באצבע, אף על גב דלא כתב 'אצבע' - שמא באצבעו הוא, וילפינן סתום מן המפורש (יומא דף נט.) הנכתב בחטאת, לכך המתין עד סוף כל הקרבנות, ורוצה לומר כיון שלא לשתמיט אצל שום קרבן לכתוב "באצבעו", רק בחטאת לבד כתב "באצבעו", שמע מינה שלא היה נותן באצבעו כי אם גבי חטאת בלבד. והיה ראוי לכתוב זה גבי עז (פסוק יג) שהוא האחרון, רק שכבר פירש למעלה (רש"י פסוק ז) שכבש ועז הוא אחד, וכמו שכתב גבי עז גם כן, ואין חילוק בפרשיות שלהם:

פסוק ט עריכה

[ז] המובחר וכו'. דאין לפרש כמשמעו, שהרי האליה לאו חלב היא, שאינו אסור באכילה (חולין דף קיז.). ואין להקשות, דשמא אין הכי נמי, ויהיה אסור באכילה ולומר דאליה חלב, דחלב הוא נפרד מן גוף הבהמה, ועל זה יפול שם "חלב", אבל האליה אינו נפרד ממנו. והיינו דקאמרינן (חולין דף מט:) 'מה חלב שעל הקרב תותב קרום ונקלף וכו, דשמעינן מזה שענין החלב שהוא נפרד מן הבהמה. ואם כן, איך נאמר שיהיה חלב האליה - שהוא האליה ממנו - דין חלב עליו:

פסוק יז עריכה

[ח] יפה נדרש. וכך נדרש; חקת עולם - לבית עולמים, "לדורותיכם" - אף לדורות יהא נוהג, "בכל מושבותיכם" - אף בחוצה לארץ. פירוש, דהווה אמינא שאין איסור חלב אלא דווקא במדבר באהל מועד, והיינו טעמא, דאיסור חלב בענין קרבנות כתיב, והווה אמינא שעיקר איסור החלב בשביל הקרבן. והכי אמרינן בפרק קמא דקידושין (דף לז:) 'מושבות דכתב גבי חלב כו, והווה אמינא במשכן שנאסר להם בשר תאוה, והכל קרב למזבח חוץ מבעל מום - חלב אסור, לכך כתב "חקת [עולם]". ואי לא כתב (בכל מושבותיכם) ["לדורותיכם"], הוי אמרינן שאין איסור חלב אלא בזמן בית המקדש, שהחלב קרב על גבי המזבח, אבל בזמן שאין בית המקדש קיים הווה אמינא דהוא מותר, לכך צריך קרא לאסור לדורות. ועוד הווה אמינא, שאין איסור חלב אלא בארץ ישראל, ששם שייך להקריב קרבנות, אבל בחוצה לארץ הווה אמינא אין איסור חלב, לכך צריך קרא "בכל מושבותיכם":