ברטנורא על אהלות י

משנה אהלות, פרק י':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

(א)

ארובה שהיא בתוך הבית - ומגולה לאויר, שאין עליה גג מלמעלה:

כנגד ארובה טהור - כלים המונחים למטה בארץ כנגד הארובה ורואים פני הרקיע, טהורים:

מלמעלן - על פי הארובה:

עירב את הטומאה - והכל טמא. הבית טמא והנותן רגלו גם כן טמא:

וכנגד הטומאה טמא - שהזית נמשך לכאן ולכאן:

(ב)

אין בארובה פותח טפח - הא קא משמע לן דאפילו בפחות מטפח לא אמרינן בטומאה לבוד :

נתן את רגלו - טהור הנותן, דכסתום דמי לגביה. שאין טומאה נכנסת לאוהל ולא יוצאה ממנו בפחות מפותח טפח:

אם טומאה קדמה את רגלו טמא - שהרי בעת שנתן רגלו האהיל על הטומאה:

ואם רגלו קדמה את הטומאה טהור - שקודם שבאה הטומאה כבר נעשה אוהל סתום, ובשעה שנכנס בו הטומאה אין שם בארובה פותח טפח כדי שתצא ממנה הטומאה:

שתי רגלים זו על גב זו - של שני אנשים, ונתן הראשון רגלו על פי ארובה ורגל של שני מונח על רגלו של ראשון, ואח"כ נכנסה טומאה בבית תחת הארובה, ואח"כ הסיר הראשון את רגלו ונמצאת רגל השני מונחת על פי הארובה, אע"פ ששני זה האהיל על הטומאה כשהסיר הראשון את רגלו, השני טהור, מפני שקדמה רגלו של ראשון את הטומאה. ואין הלכה כר' שמעון ולא כר' מאיר:

(ג)

כנגד ארובה - בארובה שאין בה פותח טפח:

וכנגד הטומאה טמא - היינו המאהיל על הטומאה:

כדי שתחלק - שיהיה במקצת הטומאה שיעור כדי לטמא באוהל, דהיינו כשיהיה בכולה שני זיתים. או יותר. והלכה כר' יוסי :

(ד)

ארובות זו על גב זו - כגון שיש ארובה בין בית לעליה ויש עוד ארובה אחרת בגג העליה מכוונת כנגדה, ובכל אחת ואחת פותח טפח:

בין מלמעלן - בארובה העליונה:

בין מלמטן - בארובה התחתונה:

הכל טמא - אפילו מה שבעליה. אע"פ שנתן בתחתונה ולא בעליונה. דכיון דדבר המקבל טומאה הוא ואין חוצץ בפני הטומאה שבבית, רואין אותו כאילו הוא נתון בפי הארובה העליונה ועירב את הטומאה :

ממנו ולמטן טמא - דנעשה אוהל סתום וכל מה שבתוכו טמא:

ממנו ולמעלן טהור - דחוצץ בפני הטומאה:

(ה)

אין טמא אלא התחתון - דכיון דטומאה בבית שלא כנגד ארובה, אין טומאה יוצאה בפחות מטפח, וטהורה העליה אע"פ שארובה של עליה סתומה:

הכל טמא - דכיון דטומאה כנגד ארובות ודבר טמא אינו חוצץ רואין אותו כאילו הוא נתון בפני הארובה העליונה ועירב את הטומאה:

(ו)

ארובה - שהיא רואה את האויר:

וקדירה נתונה תחתיה - בארץ כנגד הארובה. ואינה רחבה כל כך שאם תעלה כנגד הארובה שיהיו שפתותיה נוגעות בארובה, אלא יוצאת ונכנסת בריוח:

טומאה בוקעת ועולה - והבית טהור, וכל המאהיל עליה שלא כנגד הטומאה טהור. אבל כנגד הטומאה טמא, דאע"ג דאין כלי חרס מטמא מגבו, הכא דטומאה בוקעת תוכה נמי טמא, אע"ג דטומאה תחתיה. וכל מה שבקדירה טמא ואפילו שלא כנגד הטומאה :

תחתיה והבית טמא - שהקדירה מאהלת על הטומאה, הואיל וגבוהה טפח:

תוכה וגבה טהור - שהקדירה חוצצת בפני הטומאה ומצלת עם דפנות אהלים :

בתוכה או על גבה הכל טמא - תוכה וגבה ותחתיה והבית. דטומאה שעל גבה בוקעת תחתיה, והרי גבוהה טפח, ושוב אין מצלת כיון דקדירה טמאה:

(ז)

היתה נתונה - אקדירה קאי:

בצד האמקופה - שהיתה מונחת על האסקופה מבחוץ ומשוכה לפנים כל כך שאם תעלה יש ממנה טפח תחת המשקוף. וכגון שהקדירה רחבה מלמטה הרבה וצרה מלמעלה כלפי פיה, דכי קיימא טפח תחת המשקוף עדיין כל פיה לחוץ:

טומאה תחתיה - ברצוצה איירי:

בוקעת ועולה - והבית טהור. וכגון שהטומאה מן המשקוף ולחוץ, דאי בטפח המשוך לפנים היה הבית טמא:

תחתיה והבית טמא - כיון דאיכא טפח ממנה לפנים שמביא את הטומאה לבית:

תוכה וגבה טהור - דנצולת עם דופן הבית:

הכל טמא - דנטמאה הקדירה ואינה חוצצת, ורואין את הטומאה כאילו היא תחתיה והבית טמא:

או מודבקת - שאין הקדירה תחת המשקוף כלל אלא למעלה דבוקה בצד המשקוף, ואין רוחב דביקתה טפח :

אין טמא אלא תחתיה - כיון דליכא טפח תחת המשקוף אין מביא טומאה לבית, והבית ותוכה וגבה הכל טהור: