משנה אהלות י ד

וכבר קדם שכלי טמא אינו חוצץ, וכאשר היתה הטומאה ובגגה פותח טפח הנה העליה טמאה להוצאת הטומאה לה. ולזה כאשר נתן הדבר שהוא מקבל טומאה על ארובה אשר בגג הבית, הנה כבר נטמא זה הכלי ונטמא הבית. וכאשר הבית כולו טמא ובגגה פותח טפח, יצאתה הטומאה מן זאת הארובה ונטמאה העליה גם כן, לפי שזה הכלי לא יחוץ בין הבית והעליה להיותו כלי טמא. אולם אם שם זה הכלי על הארובה העליונה אשר בגג העליה, הנה הוא מבואר שהוא יטמא העליה והבית.

ואם היה כלי שאינו מקבל טומאה, הנה הוא חוצץ בפני הטומאה, ולזה אם שמהו על הארובה אשר בגג הבית יהיה הבית טמא והעליה טהורה. ואם שמהו על הארובה אשר בעליה, הנה הבית והעליה טמאים, וכל מה שיהיה נוכחי לזאת הארובה ממעל עד לשמים טהור:

פירוש רבינו שמשון

[עריכה]

ארובות זו ע"ג זו. כגון ארובה שבין בית לעליה ויש עוד ארובה אחרת בגג העליה מכוונת כנגדה ובכל אחת פותח טפח בין מלמעלה בארובה העליונה בין מלמטן בארובה התחתונה:

הכל טמא. אפילו מה שבעליה אע"פ שנתן בתחתונה ולא בעליונה דכיון דדבר המקבל טומאה הוא ואינו חוצץ בפני הטומאה שבבית אמרינן גוד אסיק ורואין אותן כאילו הוא נתון על פי ארובה ועירב את הטומאה ומיהו לא יתכן כלל לפרש כן דאטו מי עדיף משאם היתה טומאה בעליה עצמה כנגד ארובה ונראה לפרש דהכל טמא היינו בין מה שתתת המאהיל בין מה שלמעלה כנגד ארובה א"נ בין מלמעלן בין מלמטן לא שנתנן בזה או בזה אלא שנתנן בשתיהן ולכך אע"פ שטומאה בבית גם העליה טמאה דאין דבר טמא חוצץ והרי נסתמה הארובה העליונה ומערבת את הטומאה. ואם נתן דבר שאינו מקבל טומאה ממנו ולמטן טמא דמערב טומאה. ממנו ולמעלן טהור דחוצץ בפני הטומאה:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

ארובות זו על גב זו - כגון שיש ארובה בין בית לעליה ויש עוד ארובה אחרת בגג העליה מכוונת כנגדה, ובכל אחת ואחת פותח טפח:

בין מלמעלן - בארובה העליונה:

בין מלמטן - בארובה התחתונה:

הכל טמא - אפילו מה שבעליה. אע"פ שנתן בתחתונה ולא בעליונה. דכיון דדבר המקבל טומאה הוא ואין חוצץ בפני הטומאה שבבית, רואין אותו כאילו הוא נתון בפי הארובה העליונה ועירב את הטומאה ^ה:

ממנו ולמטן טמא - דנעשה אוהל סתום וכל מה שבתוכו טמא:

ממנו ולמעלן טהור - דחוצץ בפני הטומאה:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

הכל טמא. פי' הר"ב אפי' מה שבעליה. אעפ"י שנתן בתחתונה כו' רואין אותו כאילו הוא נתון בפי הארובה העליונה ועירב את הטומאה. אבל הר"ש כתב על זה. וז"ל. ומיהו לא יתכן כלל לפרש כן דאטו מי עדיף משאם היתה טומאה בעלייה עצמה כנגד ארובה. ונראה לפרש. דהכל טמא היינו בין מה שתחת המאהיל. בין מה שלמעלה כנגד ארובה. א"נ בין מלמעלן בין מלמטן. לא שנתנן בזה או בזה. אלא שנתנן בשתיהן ולכך אע"פ שטומאה בבית גם העליי' טמאה. דאין דבר טמא חוצץ. והרי נסתמה הארובה העליונה ומערבת את הטומאה. ע"כ. והכ"מ [פט"ז מהט"מ הלכה ג'] כתב הכל טמא. שאין כלי טמא חוצץ. ע"פ מה שנתבאר ברפ"ו. אדם וכלים שנעשו אהל על הטומאה. שאם היו כלים על גבן אפי' שלא כנגד הטומאה טמאים ע"כ. וזה כדברי הר"ש הראשונים. דכל שכנגד הארובה דוקא ולא שעל התקרה בכלל כלל. [*שהאדם וכלים מביאין כשמאהילים. ואין חוצצין. אבל הבית חוצץ]:

ודבר שאינו מקבל טומאה ממנו ולמטן טמא כו'. הכא לא קתני בין מלמעלן בין מלמטן. כדקתני בסיפא גבי אין בארובה פותח טפח. וקתני נמי ממנו ולמטה טמא כו'. ובסיפא קתני אין טמא אלא תחתון וצ"ע אמאי שני בלישניה. ונ"ל דלא ה"מ למתני בין מלמעלן בין מלמטן שיש במשמעות זה הלשון נמי שנתן למעלן ולמטן. וא"כ היכי ליתני עלה ממנו ולמטן טמא. ולא ידעינן אי ממנו ולמטה של תחתון קאמר. אי ממנו ולמטן של העליון. אבל השתא דקתני ודבר שאינו מקבל טומאה סתמא. ניחא. דמשמע אם נתן באחד מאותן שני מקומות ששנינו ברישא דבר שאינו מקבל טומאה. ובארובה שניה לא נתן כלום. ממנו ולמטן טמא וכו'. אם נתן בארובה התחתונה ממנו ולמטן טמא. ואם בעליונה ולא בתחתונה ממנו ולמטן טמא. ואם תאמר ליתני בסיפא נתן דבר שאינו מקבל טומאה ממנו ולמטן טמא וכו' כמו ברישא. ונראה לי דזה אינו. דאפי' נתן בעליונה דבר שאינו מקבל טומאה. ולא נתן בתחתונה כלום. אין טמא אלא תחתון. דכיון דאין בארובה פותח טפח אפילו טומאה כנגד ארובה. די לנו בזה שדבר שאינו מקבל [*טומאה] שלמעלה בארובה העליונה מערב את הטומאה בכל הבית התחתון במקום שהטומאה מונחת שם. אבל לא חזינן ליה כאילו הטומאה נמי בעלייה. אבל דבר המקבל טומאה כגון נתן רגלו. חזינן כאילו הטומאה נמי בעליה. דדבר המקבל טומאה אינו חוצץ. והשתא ניחא. דקתני בסיפא נתן דבר שאינו מקבל טומאה בין מלמעלן בין מלמטן כו' כיון דבעי למתני דבכל ענין אין טמא אלא תחתון בין שנתן למעלן ולמטן. בין שנתן למעלן ולא למטן. בין שנתן למטן ולא למעלן. דכל זה ישנו בלשון. בין למעלן בין למטן אין טמא אלא תחתון. אבל ברישא לא ה"מ למתני הכי. כדפרישית. מהר"ם:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(ה) (על הברטנורא) קשה, דמי עדיף משאם היתה הטומאה בעלייה עצמה כנגד ארובה. ונראה לפרש, דהכל טמא בין מה שתחת המאהיל בין מה שלמעלה כנגד ארובה. אי נמי, בין מלמעלן ובין מלמטן פירוש שנתנן בשתיהן, ולכך אע"פ שטומאה בבית גם עלייה טמאה, דאין דבר טמא חוצץ והרי נסתמה ארובה עליונה ומערבת את הטומאה. הר"ש:

(ו) (על המשנה) טמא. הכא לא תני בין למעלה ובין כו', כמו בסיפא, ותני נמי הכא ממנו ולמטה, ובסיפא תני אין טמא אלא תחתון. ונארה לי, דלא מצי למתני בין כו', שיש במשמע שנתן בשתיהן, ואם כן היכי ליתני עלה ממנו ולמטה טמא ולא ידעינן אי מתחתון אי מעליון, אבל השתא דתני סתמא, ניחא, דפירוש, אי נתן רק באחד מאותן ב' מקומות ששנינו ברישא ובארובה שניה לא נתן בלום, ממנה (מאותה שנתן), אם מתחתונה ואם מעליונה, ממנו ולמטה טמא. ובסיפא לא מצי למיתני ממנו ולמטן טמא, משום דאפילו נתן רק בעליונה אין טמא אלא תחתון, דכיון דאינה בפותח טפח, אפילו טומאה כנגר ארובה די לנו בזה דדבר שאינו מקבל טומאה שבעליונה מערב הטומאה בכל הבית התחתון במקום שטומאה מונחת שם, אבל לא חזינן כאילו הטומאה נמי בעלייה. מה שאין כן בדבר המקבל טומאה דחזינן כאלו הטומאה בעלייה, דדבר טמא אינו חוצץ כו'. מהר"ם:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

ארובות זו על גב זו. שיש ארובה בין בית לעליה וארובה אחרת בעליה. בין מלמעלה בין מלמטה. לכאורה משמע שנתן על זו או על זו טמא כל מה שבבית ובעליה אף אם נתן על ארובה שבבית ואמרינן גוד אסיק ורואין כאילו הוא נתון על ארובה שבעליה ועירב את הטומאה ולא מיסתבר דמי עדיף משאם היתה טומאה בעליה עצמה וי"מ הכל טמא מה שתחת המאהיל ומה שלמעלה הימנו כנגד ארובה ולישנא דהכל לא משמע הכי ונראה לפרש בין מלמעלה בין מלמטה לא שנתן בזו או בזו אלא שנתן בשתיהן הלכך הכל טמא אע"פ שהטומאה בבית העליה טמאה שאין דבר טמא חוצץ וארובה העליונה שבעליה הרי נסתמה ומערבת את הטומאה. ממנו ולמטן טמא. אם נתן בשתיהן. טומאה בבית העליה טהורה. טומאה בעליה הבית טהור אם נתן בעליה ולא בבית טומאה בין בבית בין בעליה הכל טמא. ממנו ולמעלה טהור. אם נתן בבית העליה טהורה. הרא"ש ז"ל וצ"ע קצת:

הטומאה בין בבית בין כנגד ארובות הבית טהור. מלות הבית טהור לא גרסי' להו:

תפארת ישראל

יכין

[עריכה]

ארובות זו על גב זו: בב' תקרות. והארובות מכוונות זו למעלה מזו:

ויש בהן פותח טפח: שיש בכל ארובה רוחב טע"ט כלעיל סי' ב':

בין מלמעלן בין מלמטן: ר"ל בין שנתן הדבר רק על ארובה העליון בין שנתן דבר גם על התחתון:

הכל טמא: כל מה שבבית וכל מה שבעלייה נטמא. דכשנתן הכלי רק על הארובה העליון. הבית והעליה שניהן טמאין דדל מעזיבה שביניהן באמצע הרי העליונה שמונח שם דבר לסתום הארובה היא מאהלת על כל החלול שתחתיה. וכב' זיזין שבכותל בית שהעליון מעדיף על התחתון וטומאה תחת התחתון תחתיהן וביניהן טמא [וכפט"ו מ"ה] רק נקט בין בין לרבותא. דאפי' הניח בשניהן אין התחתון חוצץ למנוע את העליון מלהביא הטומאה לכל העליה. אלא הכסוי התחתון מביא את הטומאה מתחת מעזיבת הבית לתחת הארובה התחתונה ומדאין סתימה זו חוצץ. להכי ע"י העליון מתפשטת בקוע טומאה הזאת גם לכל העליה שע"ג:

ודבר שאינו מקבל טומאה: ר"ל ואם הניח על הארובה דבר שאמק"ט. ואפי' לא הניחו רק בא' מב' מקומות שזכרנו דהיינו או בארובה התחתון או בארובה העליון:

ממנו ולמטן טמא: דהיינו כל החלול שלמטה מהסתימה שבארובה טמא. דאף דבר שאמק"ט. עכ"פ מביא טומאה לכל שתחתיו [כלעיל פ"ח ורמב"ם פי"ב מטו"מ]:

ממנו ולמעלן טהור: דאע"ג דכל כלים אפי' כשהן כלי גללים וכדומה שאמק"ט אפ"ה אין חוצצין בפני הטומאה [כרפ"ח]. היינו בלי דפנות אהלים. אבל הכא דמונח הכלי על המעזיבה שסביב להארובה מביא וחוצץ. ורק כלי הבא במדה דינו כאהל ממש. ולפיכך אפי' בלי סיועת דפנות אהלים חוצץ עכ"פ למן הצד [ועמ"ש בס"ד רפ"ט]. אבל כלי המק"ט אפי' בסיועת דפנות אהלים מביא ואינו חוצץ. כדחזינן הכא ברישא. דהכל טמא. ורק בשיעשה בכלי זו מעשה. וכגון שיקבענו במסמרים בהמעזיבה וכדומה. אז אפי' כלי המק"ט חוצץ [כתוס' ב"ב די"ט ב' ד"ה ותיפוק ועי' עוד בקול מחצצים סי' ה' ו']. והא דנקט הכא דבנתן דבר שאמק"ט בארובה א' מב' הארובות. ממנו ולמטה טמא. ממנו ולמעלה טהור. ה"ה בנתן דבר שאמק"ט על הארובה התחתון וגם על העליון. אין טמא רק מהתחתון ולמטה. דכיון דהתחתון אמק"ט וחוצץ מה מזיק תו שהארובה העליון ג"כ מכוסה. הרי לא בקעה הטומאה כלל מהבית להעלייה:

בועז

[עריכה]

פירושים נוספים

כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
מהדורת ויקיטקסט המבוארת