משנה אהלות י א
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת אהלות · פרק י · משנה א | >>
ארובה שהיא בתוך הבית ויש בה פותח טפח, טומאה בבית, כנגד ארובה טהור.
טומאה כנגד ארובה, הבית טהור.
הטומאה בין בבית ובין כנגד ארובה, נתן את רגלו א מלמעלן, עירב את הטומאהב.
מקצת טומאה בבית ומקצתה כנגד ארובה, הבית טמא, וכנגד הטומאה טמא.
אֲרֻבָּה שֶׁהִיא בְּתוֹךְ הַבַּיִת
- וְיֵשׁ בָּהּ פּוֹתֵחַ טֶפַח,
- טֻמְאָה בַּבַּיִת,
- כְּנֶגֶד אֲרֻבָּה טָהוֹר;
- טֻמְאָה כְּנֶגֶד אֲרֻבָּה,
- הַבַּיִת טָהוֹר.
- הַטֻּמְאָה בֵּין בַּבַּיִת וּבֵין כְּנֶגֶד אֲרֻבָּה,
- נָתַן אֶת רַגְלוֹ מִלְּמַעְלָן,
- עֵרֵב אֶת הַטֻּמְאָה.
- נָתַן אֶת רַגְלוֹ מִלְּמַעְלָן,
- מִקְצָת טֻמְאָה בַּבַּיִת וּמִקְצָתָהּ כְּנֶגֶד אֲרֻבָּה,
- הַבַּיִת טָמֵא,
- וּכְנֶגֶד הַטֻּמְאָה טָמֵא:
- הַבַּיִת טָמֵא,
ארובה שהיא בתוך הבית, ויש בה פותח טפח -
- טומאה בבית - כנגד ארובה טהור.
- טומאה כנגד ארובה - הבית טהור.
- הטומאה בין בבית, בין כנגד ארובה -
- נתן את רגלו מלמעלן - עירב את הטומאה.
- מקצת טומאה בבית, ומקצתה כנגד ארובה -
- הבית - טמא,
- וכנגד הטומאה - טמא.
אמרו ארובה שהיא בתוך הבית - רוצה לומר בגג הבית ממה שימשך לשמים, כמו שתהיה זאת הארובה מגולה לא יהיה עליה צל.
וכאשר היתה הטומאה תחת גג הבית, הנה הבית כולו טמא מפני הגג אשר יכללהו, לא המקום מהבית אשר יהיה נוכחו לארובה המגולה לשמים שהוא טהור. וכן אם היתה הטומאה תחת הארובה הנה כל הבית כולו טהור, לפי שאין הטומאה תחת אוהל.
ואם שם אחד ידו או רגלו על זאת הארובה, הנה כבר הגיע לגג וכאילו אין שם ארובה, שאדם נעשה אוהל לטמא לפי מה שהשרשנו בפרק ששי מזאת המסכתא. ולזה כאשר היתה הטומאה הבית כולו טמא וזה האיש גם כן טמא, וזהו עניין אמרו עירב את הטומאה.
ואמרו מקצתה בבית, מקצתה כנגד ארובה - שיהיה קצת השיעור אשר יטמא תחת הגג וקצתו תחת הארובה, יטמא הבית כולו רוצה לומר כל מה שתחת הגג, ולא נאמר חצי שיעור לבד נכנס לתוך הבית, וכן כל מה שיהיה נוכחי לחצי שיעור אשר תחת הארובה מחלל לארובה טמא, ולא נחשוב זה גם כן בדמיון חצי שיעור מונח באוויר אשר לא יטמא. ואמנם יתחייב זה להתחבר השיעור כולו להיותו גשם אחד, על דמיון מה שהתבאר בשלישי מזאת המסכתא:
ארובה שהיא בתוך הבית. כשרואה את האויר איירי. דליכא אהל כנגדה מלמעלה:
כנגד ארובה טהור. כלים המונחים למטה בארץ כנגד הארובה ורואין פני הרקיע ובפ"ק דסוכה (דף יח.) בעי למידק מהכא דאין לבוד באמצע ודחי שאני טומאה דהילכתא גמירי לה:
נתן את רגלו מלמעלן. על פי ארובה:
עירב את הטומאה. הכל טמא הבית טמא וגם אותו שנתן רגלו:
מקצת טומאה. שאנו מושכים כל טומאה לבית לחומרא:
וכנגד הטומאה טמא. שהזית נמשך לכאן ולכאן:
ארובה שהיא בתוך הבית - ומגולה לאויר, שאין עליה גג מלמעלה:
כנגד ארובה טהור - כלים המונחים למטה בארץ כנגד הארובה ורואים פני הרקיע, טהורים:
מלמעלן - על פי הארובה:
עירב את הטומאה - והכל טמא. הבית טמא והנותן רגלו גם כן טמא:
וכנגד הטומאה טמא - שהזית נמשך לכאן ולכאן:
נתן את רגלו. לאו דוקא. אלא שדברו בהווה ורגיל ' להיות. ולשון הרמב"ם ידו או רגלו. ועי' בפ' דלקמן משנה ב. וז"ל מהר"ם. לאו דוקא רגלו. דה"ל דבר המקבל טומאה. דה"ה דבר שאינו מקבל טומאה עירב את הטומאה כדמוכח לקמן בפירקין. ומשום סיפא דאין בארובה פותח טפח. דהתם יש חילוק בין רגלו לדבר שאין מקבל טומאה. נקטיה נמי ברישא ע"כ:
עירב את הטומאה. שאדם נעשה אהל לטמא. לפי מה שהשרשנו ברפ"ו. הרמב"ם:
מקצת הטומאה בבית כו'. ולא נאמר חצי שיעור לבד נכנס לתוך הבית. וכן כל מה שיהיה נכחי לחצי שיעור אשר תחת הארובה [מחלל] הארובה טמא. ולא נחשוב זה ג"כ בדמיון חצי שיעור מונח באויר. אשר לא יטמא. ואמנם יתחייב זה להתחבר השיעור כלו להיותו גשם א'. על דמיון מה שנתבאר בג' [במשנה ד] מזאת המסכתא. הרמב"ם:
(א) (על המשנה) רגלו. לאו דוקא רגלו דהוי דבר המקבל טומאה, דהוא הדין דבר שאין מקבל טומאה עירב את הטומאה. ומשום סיפא דאין בארובה כו' דהתם יש חילוק בין רגלו כו', נקטיה נמי ברישא. מהר"ם:
(ב) (על המשנה) עירב כו'. שאדם נעשה אוהל לטמא. הר"מ:
ארובה שהיא בתוך הבית וכו'. פ"ק דסוכה דף י"ח בעי למידק מהכא דאין לבוד באמצע מדקתני כנגד ארובה טהור אלמא אין לבוד באמצע למהוי כסתום ואפילו בפחות מטפח כדתנן ברישא דאידך מתני' וכדפי' שם רעז"ל. ודחי שאני טומאה דהלכתא גמירי לה פירוש ומהלכתא לא גמרי' מידי אחרינא אלא ההוא דאתמר בה:
ועירב את הטומאה הכל טמא. גרסי'. נ"א גרסי' עירב את הטומאה בלא וי"ו ול"ג הכל טמא וכן נראה שהיא גירסת רעז"ל שפי' עירב את הטומאה והכל טמא וגם אותו שנתן רגלו. ועיין במ"ש לקמן פי"א סוף סימן ב'. ועוד נראה שצ"ל בפי' רעז"ל כך [א"ה דע כי בפי' הרע"ב דפוס ראשון (וויניצא ש"ח ש"ט) כתב בזה"ל עירב את הטומאה והכל טמא הביה וכנגד הטומאה שהזית נמשך לכאן ולכאן והנותן רגלו ג"כ טמא ע"כ והנוסחא שלפנינו הוא לפי הגהת התוי"ט. ובזה תבין דברי המחבר. ובאמת דברי הר"ב בנוסח שלפנינו תמיה דלמה פרט הבית באמרו הכל טמא דזה לא שייך אלא בטומאה כנגד ארובה ולא אמר שגם כנגד הארובה טמא בטומאה בבית וע"כ יותר מיושב הגהת המחבר דהר"ב לא הזכיר בהכל טמא לא בית ולא כנגד ארובה דידוע דהכל טמא ר"ל הבית וכנגד הארובה אלא שהוסיף להודיענו שגם הנותן רגלו טמא ומלות הבית הוא מהתחלת הדבור הסמוך.] הבית טמא וכנגד הטומאה טמא שהזית נמשך לכאן ולכאן לחומרא דהמאהיל על מקצת הזית כמאהיל על כולו כיון שהוא חתיכה אתת וכן הוא בהרא"ש ז"ל. ומלות והנותן את רגלו ג"כ טמא שבסוף פי' רעז"ל טעות הן דשייכי אבבא דלעיל דבסמוך כמ"ש כבר:
יכין
ארובה שהיא בתוך הבית: דהיינו שהארובה במעזיבת התקרה ופתוח לאויר:
ויש בה פותח טפח: שהארובה פתוחה טע"ט. דדוקא לענין שיטמא תחת משקוף שחוץ לדלת נעול של אהל המת. משום דסוף טומאה לצאת דרך שם. אז אם יש מת שלם באהל אין אומרין סוף טומאה לצאת רק בשהפתח הנעול הוא דעד"ט ובאינו מת שלם סגי בשהפתח הנעול הוא טע"ט. ואין חלוק לאיזה תכלית עשה הפתח [כפ"ג מ"ו]. אבל לענין התפשטות הטומאה דרך ארובה פתוח אין חילוק בין מת שלם או חסר כל שיש טע"ט פתוח להאהל מתפשטת הטומאה דרך שם להאהל שבצדו. וזה דוקא בעשאו להארובה לתשמיש. דהיינו להושיט דרך שם שום דבר וכדומה אבל בעשאו למאור שיעורו כמקדח. שהוא גדול כאגרוף. והוא טפי מטפח. ובנעשה החור ממילא שיעורו כראש כל אדם [כלקמן רפי"ג]:
טומאה בבית: ר"ל אם הטומאה מונחת תחת מעזיבת הבית:
כנגד ארובה טהור: ר"ל אפי' אותן כלים שמונחין תוך הבית אם הם תחת הארובה טהורים:
הטומאה בין בבית ובין כנגד ארובה: ר"ל שמונחת כאן או כאן:
נתן את רגלו מלמעלן: ממעל לארובה ועי"ז סתם הארובה. וה"ה בסתם הארובה אפי' בכלי שאמק"ט אפ"ה עירב הטומאה. דהרי אדם וכלים נעשין אהל לטמא אבל לא לטהר [כרפ"ו] רק אורחא דמלתא נקט. דאדם רגיל לפסוע ברגלו בעליה ממעל לארובה. והא דלא נקט הכא או קנה [כלקמן פי"א מ"ב] י"ל התם אף שהקנה דק. אפ"ה מערב הטומאה מחלק לחלק שבמעזיבה גופה. אבל הכא דלהני להביא טומאה תחת הקנה. הרי קנה דקה אין בה טע"ט:
עירב את הטומאה: דמשום דאדם וכלים נעשים אהל לטמא ולא לטהר. לפיכך הו"ל הכל כאהל א' ונטמא כל הבית וגם האדם שנתן רגלו נטמא:
מקצת טומאה בבית ומקצתה כנגד ארובה: וכולו רק כזית ולא נתן דבר למעלה:
הבית טמא: ר"ל כל מה שתחת המעזיבה טמא:
וכנגד הטומאה טמא: ר"ל וגם כל הכלים שלמעלה ושלמטה ממקצת הטומאה שהוא נגד הארובה טמאים. ואע"ג שבכאן ובכאן לא האהיל רק על מקצת הזית. סגי בהכי [כפ"ג מ"ג]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת