משנה אהלות י ו

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת אהלות · פרק י · משנה ו | >>

[עריכה]

ארובה שהיא בתוך הבית וקדרה נתונה תחתיה שאם תעלה אין שפתותיה נוגעות בארובה, טומאה תחתיה, בתוכה או על גבה, טומאה בוקעת ועולה, בוקעת ויורדת^ט.

היתה גבוהה מן הארץ טפח, טומאה תחתיה, או בבית, תחתיה והבית, טמא.

תוכה וגבה, טהור.

בתוכה או על גבה, הכל טמא.

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

ארובה שהיא בתוך הבית,

וקדירה נתונה תחתיה,

שאם תעלה, ואין שפתיה נוגעות בארובה -

טומאה תחתיה, בתוכה, או על גבה - טומאה בוקעת ועולה, בוקעת ויורדת.

היתה גבוהה מן הארץ טפח -

טומאה תחתיה, או בבית -

תחתיה, והבית - טמא,

תוכה, וגבה - טהור.

בתוכה, או על גבה - הכל טהור.

פירוש הרמב"ם

[עריכה]

שאם תעלה, ואין שפתיה נוגעות בארובה - עניינו שיהיה הכלי נוכחי לארובה, ותהיה הארובה גדולה מעצם הקדרה עד חשבנו שהכלי יעלה על עמוד ניצב יצא מן הארובה ולא יגע בצדדים בשום פנים, וכאשר היתה הקדרה על זה המצב והיתה הטומאה באיזה שיהיה מן הקדרה, הנה תטמא כל מה שיהיה נוכחי אליה לבד ולמעלה או למטה, להיות הטומאה רצוצה ואינה תחת אוהל אחד או מגולה לשמים ולא יתפשט מעשיה ולא יראה, כמו שביארנו בעניין בוקעת ועולה.

ואם היה גובה הקדירה מן הארץ טפח וטומאה תחתיה, הנה כבר האהיל על הטומאה ויטמא הבית בכללו. וכבר קדם לך בזה הפרק בהיות הטומאה תחת הארובה, שהוא אם נתן רגלו מלמעלה עירב את הטומאה, וכל מה שיהיה בתוכה או על גבה הנה הוא טהור לפי שאינו תחת אוהל מגולה מפני שהוא כנגד ארובה. ואם היתה הטומאה בתוכה או על גבה והיתה זאת הקדירה גבוהה טפח כמו שזכרנו, הכל טהור, רוצה לומר הבית כולו טהור, לפי שהטומאה כנגד הארובה, וכן תחת הקדירה טהור לפי שהוא אוהל להיותה גבוהה טפח לפי מה שהשרשנו, ואמנם יטמא כנגד הטומאה לבד עד לרקיע:

פירוש רבינו שמשון

[עריכה]

ארובה גדולה הרואה את האויר וקדירה נתונה תחתיה בארץ כנגד הארובה ואינה רחבה כ"כ שאם תעלה שפתותיה נוגעות בארובה אלא יוצאת ונכנסת בריוח ובאינה גבוהה מן הארץ טפח איירי:

טומאה בוקעת ועולה. והבית טהור וכל המאהיל עליה נמי שלא כנגד הטומאה טהור אבל כנגד הטומא' טמא דאע"ג דאין כלי חרס מיטמא מגבו היינו בשאר טומאות או במוקף צמיד פתיל או בגבוה טפח כדקתני סיפא אבל הכא דבוקעת תוכה נמי טמא אע"ג דטומאה תחתיה וכל מה שבקדירה נמי טמא כדפרישית בפירקין דלעיל (מט"ז) גבי חבית שהיא יושבת על שוליה באויר דאם היתה טמאה וטומאה תחתי' בתוכה ועל גבה הכל טמא דאע"ג דבעלמא אין אדם וכלים מיטמאין מאויר כלי חרס הכא בטומאת מת מיטמאין כ"ז שהטומאה שם מטעם חיבורין והא דקתני בוקעת ועולה דמשמע כנגד הטומאה טמא שלא כנגד הטומאה טהור היינו דוקא במה שחוץ לקדירה:

תחתיה והבית טמא. אע"פ שאם תעלה אין הקדירה נוגעת בארובה וכגון דיכולה לקבל מעזיבה רכה כמו גבי סככות דלעיל פ"ח (מ"ב) והא דקתני בתוספתא שאם תעלה עולה והולכת בארובה תוכה וגבה והבית טהורין התם באין יכולה לקבל מעזיבה ועוד דאין שפתיה נוגעות בארובה לא שיהא אויר כלל בין קדירה לארובה אלא לעולם באופצת כל הארובה ואם תעלה עולה ויושבת שאין יכולה לצאת כי אם בדוחק ולמעוטי אם היתה קדירה רחבה מעט מן הארובה שאם תעלה שפתותיה נוגעות בתקרה כל שהוא שאז יש דין אחר כדתניא בתוספתא אבל אי אפשר להיות פי' זה דמתני' קתני בתוכה או על גבה הכל טמא ובתוספתא קתני באופצת כל הארובה בתוכה או על גבה כנגדו עד הרקיע טמא משמע וכל השאר טהור:

תוכה וגבה טהור. אע"ג דתנן בפירקין דלעיל (פ"ט מט"ז) גבי חבית או גבוהה מן הארץ טפח טומאה תחתיה הכל טמא שאני התם דיושבת באויר אבל הכא דבבית כנגד ארובה מצלת עם דפנות אהלים כדפרישית בפרקין דלעיל ובהדיא תניא הכי בתוספתא בתוכה או על גבה הכל טמא תוכה וגבה ותחתיה והבית דטומאה שעל גבה בוקעת תחתיה והרי גבוהה מן הארץ טפח ושוב אין מצלת כיון דקדירה טמאה:

תניא בתוספתא [פי"א] היתה נתונה תחת ארובה שאם תעלה ושפתיה נוגעות בתקרה כל שהוא טומאה תחתיה והיא רוצצת טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת היתה גבוהה מן הארץ טפח וטומאה תחתיה או בתוכה או על גבה הכל טמא שאם תעלה עולה ויושבת בארובה ואופצת על כל [כאן צ"ל סד"ה ומה"ד ארובה וטומאה] הארובה וטומאה תחתיה והיא רוצצת טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת: היתה גבוהה מן הארץ טפח טומאה תחתיה או בבית תחתיה והבית טמא תוכה וגבה טהור בתוכה או על גבה כנגדו עד לרקיע טמא שאם תעלה עולה והולכת בארובה ואין בינה לארובה פותח טפח וטומאה תחתיה והיא רוצצת טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת: היתה גבוהה טפח וטומאה תחתיה תחתיה טמא תוכה וגבה והבית טהורין מפני שניצלת עם דופנו של אהל בתוכה או על גבה הכל טמא שאם תעלה עולה והולכת בארובה ויש בינה לארובה פותח טפח וטומאה תחתיה והיא רוצצת טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת היתה גבוהה מן הארץ טפח וטומאה תחתיה תחתיה טמא תוכה וגבה והבית טהורין מפני שנידונים כשיפועי אהלים בתוכה או על גבה הכל טמא והבית טהור בבית אינו טמא אלא הבית: פי' ושפתיה נוגעות בתקרה כל שהוא שהקדירה רחבה מעט מן הארובה ואין יכול' לא לצאת ולא ליכנס לתוכה: וטומאה תחתיה או בתוכה או על גבה הכל טמא במתני' קתני טומאה תחתיה תוכה וגבה טהור דמתני' בנכנסת ויוצאת דנצולת עם דופנו של אהל אבל הכא דאינה יוצאה חשובה ככלי הבית ואינה ניצולת עם דופנו של אהל: אופצת כל הארובה סוגרת כל הארובה ואין נכנסת ויוצאת כי אם בדוחק ואם הית' יושבת ע"פ ארובה לא היתה נופלת אלא א"כ דוחקין בה. תוכה וגבה טהור כי מתני': בתוכה או על גבה כנגדו עד לרקיע טמא ותחתיה והבית טהור דבהא לא דמיא למתני' דמתני' הבית נמי טמא כיון דנכנסת ויוצאת אבל הכא כיון דאופצת נחשבת כתקרת הבית ואע"ג דאשכחן בפ' לא יחפור (דף יט:) דחבית בחלון ופומא לגאו אינה חוצצת ויצאה טומאה לצד אחר משום דחבית טמאה וה"נ דטומאה בתוך הקדירה הרי טמאה הא לא דמי להתם כי חזית לה לחבית כמאן דליתה נמצאת טומאה יוצאה לבית אחר דרך חלון אבל הכא אי משוית לה לקדירה כמאן דליתא הרי טומאה מונחת כנגד ארובה ותנן לעיל טומאה כנגד ארובה הבית טהור ומיהו קצת קשה דמהאי טעמא דחשיבא טומאה כמונחת בקרקע תבקע נמי עד התהום ומדקתני עד לרקיע ולא קתני בוקעת ועולה בוקעת ויורדת כדקתני בשאר דוכתי משמע דתחתיה אפי' כנגד הטומאה טהור: תוכה וגבה הבית טהור במתני' קתני טומאה תחתיה תחתיה והבית טמא תוכה וגבה טהור משום דמתני' כשהקדירה ממלא את כל הארובה אלא שאינה אופצת וכיון שממלאה את כל הארובה נחשב תחתיה והבית כאהל אחד ומערבת הטומאה אבל כאן שאינה ממלאה את כל הארובה דאיכא אויר בין קדירה לארובה אלא דליכא טפח הילכך הבית טהור כשטומאה תחתיה דאין נחשב כאהל אחד: בתוכה או על גבה הכל טמא משמע אפי' הבית מדלא קתני והבית טהור כדקתני בסיפא ואע"ג דתנן לעיל טומאה כנגד ארובה הבית טהור ואפי' אין בארובה פותח טפח והכא הרי קדירה וטומאה שבתוכה ושעל גבה כנגד הארובה לא דמי דמיירי הכא באופצת מצד אחד ומצד אחד פחות מטפח והילכך במקום שהקדירה טמאה כגון תוכה ועל גבה מתערבת טומאה לבית אע"ג דבטומאה תחתיה שהקדירה טהורה בית נמי טהור' מפני שנידונית כשיפועי אהלים כרישא דאין בינה לארובה פותח טפח משום דנחשב כאהל משופע מצלת דדמי לאהל משופע שהתקרה למעלה וקדירה למטה וצריך עיון בברייתא שהבאתי לעיל בסוף פרק חמישי דקתני נמי כי האי גוונא דגבי קדירה שהיא נתונה בצד דופנו של אהל מבחוץ וגבוהה מן הארץ טפח קתני התם טומאה תחתיה תחתיה טמא תוכה וגבה טהור מפני שמצלת עם דופנו של אהל וגבי היתה כפישה דקתני התם מפני שנידונים כשיפועי אהלים והיה ראוי לפרש טעם אחד הכא והתם: הכל טמא והבית טהור אע"ג דמצד אחד אפוצה לארובה כדפרישית כיון דאיכא מצד אחד פותח טפח האי לחודיה קאי ולכך הבית טהור כדתנן גבי נתונה בצד האסקופה שאם תעלה ואינה נוגעת בשקוף בפותח טפח טומאה תחתיה אין טמא אלא תחתי' והא דתנן פ' אחד עשר (מ"ב) גבי אכסדרה שנסדקה נתן את הקנה בארץ גבוהה טפח מביא את הטומאה ולקמן נמי פי"ב (מ"ה) גבי קורות הבית והעליה קתני עלה בתוספתא (פי"ג) ומייתי לה פ"ק (צ"ל שני) דסוכה (דף יח) [כב. ע"ש ועי' בהר"ש לקמן פי"ב מ"ה] היו עליונות נראות סותמות בבין התחתונות טומאה תחתיהן או ביניהן תחתיהן וביניהם טמא שאני התם שכל האויר המקיפן נסתם דקנה נמי בהכי איירי שממלא כל הסדק אבל הכא איכא מצד אחד טפח אויר וכן בנתונה בצד האסקופה איכא אויר העולם מצד אחד הילכך אין מערב את הטומאה אלא א"כ נפתח תחתיו טפח אם תעלה ולפירוש אחר שאפרש בסמוך לא יקשה כל זה נמצאו השתא חמשה דינין בקדירה שתחת ארובה חד דמתני' וארבע דברייתא:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

ארובה - שהיא רואה את האויר:

וקדירה נתונה תחתיה - בארץ כנגד הארובה. ואינה רחבה כל כך שאם תעלה כנגד הארובה שיהיו שפתותיה נוגעות בארובה, אלא יוצאת ונכנסת בריוח:

טומאה בוקעת ועולה - והבית טהור, וכל המאהיל עליה שלא כנגד הטומאה טהור. אבל כנגד הטומאה טמא, דאע"ג דאין כלי חרס מטמא מגבו, הכא דטומאה בוקעת תוכה נמי טמא, אע"ג דטומאה תחתיה. וכל מה שבקדירה טמא ואפילו שלא כנגד הטומאה ^ח:

תחתיה והבית טמא - שהקדירה מאהלת על הטומאה, הואיל וגבוהה טפח:

תוכה וגבה טהור - שהקדירה חוצצת בפני הטומאה ומצלת עם דפנות אהלים ^י:

בתוכה או על גבה הכל טמא - תוכה וגבה ותחתיה והבית. דטומאה שעל גבה בוקעת תחתיה, והרי גבוהה טפח, ושוב אין מצלת כיון דקדירה טמאה:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

טומאה בוקעת ועולה. כתב הר"ב ותוכה נמי טמא אע"ג דטומאה תחתיה. וכל מה שבקדירה טמא ואפי' שלא כנגד הטומאה. כדפי' הר"ב בס"פ דלעיל גבי חבית שהיא יושבת על שוליה כו'. דמטמא מטעם חיבורין [*כ"כ הר"ש. ועיין מה שהקשיתי לעיל שם]. ומסיים הר"ש. והא דקתני בוקעת ועולה. דמשמע כנגד הטומאה טמא שלא כנגד הטומאה טהור. היינו דוקא במה שחוץ לקדירה. ע"כ:

בוקעת ויורדת. לא יורדת עד התהום כטומאה רצוצה. שהרי זו אינה רצוצה. שהרי היא בתוך הקדירה או על גבה אלא בוקעת את הקדירה ומטמא כלים שתחתי' בינה ובין הארץ מפני שהיא כלי טמא ואין כלי טמא חוצץ. מכל מקום כיון שאין ע"ג טפח על טפח שהרי פתוחה לאויר. אינו מביא את הטומאה לצדדין. אבל מטמא מה שתחתיו. עד הארץ. לשון הראב"ד בפט"ז מהט"מ [הלכה ה']. וכתב הכ"מ וא"ת תינח כשהיא בתוכה או על גבה אבל כשהטומאה תחתיה. הרי היא רצוצה. ולמה לא תרד עד התהום. ודוחק לומר דלצדדין קתני. ואפשר דכיון דקיימא לן דאין כלי טמא חוצץ. אע"פ שהטומאה תחתיה ה"ל כאילו היא מגולה. ע"כ:

תוכה וגבה טהור. ל' הר"ב שהקדרה חוצצת בפני הטומאה ומצלת עם דפנות אהלי'. וכ"כ הר"ש. לשטתייהו אזלי שמפרשין במ"ה פ"ה דמצילין עם דפנות אהלים היינו כשמונחים באהל. וכבר כתבתי שם [ד"ה מפני] שהוא דוחק. גם הר"ש נתלבט בכאן בפירושו על התוספתא. ועיין במשנה דלקמן. ותו קשי' לי הכא דהתם לא אמרי' אלא בכלי' הטהורים. אבל הכא הא מיירי בכלי המקבל טומאה. ומצאתי למהר"ם שכת' וז"ל. דגב כ"ח שאינו מקבל טומא' מציל עם דפנות אהלים. וארובה שבאמצע הבית מקרי דפני' אהלים. כדמשמע לעיל פ"ה ע"כ. והרמב"ם גורס בסיפא נמי הכל טהור. ודברי תימה הן. דהא אפי' כלי גללים שאין במינם קבלת טומאה. אפ"ה אין נעשים אהלים לטהר. כדתנן ברפ"ו. וכבר השיגו הראב"ד [שם]. גם הכ"מ הניחו בצ"ע. והקשה ג"כ [לשיטת הראב"ד] אדהכא אמאי גבה ותוכה טהור. ולא זכר לדברי הר"ש והר"ב. אבל כתב דאפשר דשאני הכא שאהל הכלי ואהל הבית כחד חשיבי. הלכך לא מפלגינן בינייהו. וכיון שאהל דתחת הכלי מיעוטא הוא. הוי טפילה לאהל הבית ודינו כמוהו. ע"כ. ומ"מ אמתניתין דלקמן מייתי לה ללשון הר"ש. דמצלת עם דופני אהלים:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(ח) (על הברטנורא) מטעם חבורין כמו שכתב הר"ב בסוף פרק דלעיל ועיין שם. והא דתני בוקעת ועולה דמשמע דשלא כנגד הטומאה טהור, היינו בטה שחוץ לקדירה. הר"ש:

(ט) (על המשנה) ויורדת. לא שיורדת עד התהום, שהרי אינה רצוצה, אלא ר"ל תחתיה עד הארץ, שאין כלי טמא חוצץ. ומ"מ כיון שאין על גבה טפח על טפח שהרי פתוחה לאויר, אינו מביא הטומאה לצדדין. הר"א. ואם תאמר, כשהטומאה תחתיה הויא לה רצוצה ותרד עד התהום. ויש לומר, כיון דאין כלי טמא חוצץ הוי לה כאילו היא מגולה. כ"מ:

(י) (על הברטנורא) הר"ש. ולשטתייהו אזלי דמשנה ה' פרק ה'. אבל הוא דוחק. ועוד קשה, דעד כאן לא אמרינן התם אלא בכלים הטהורים אבל לא במקבלי טוטאה. ומהר"ם בתב דגב כלי חרס מציל עם דפנות אהלים, וארובה שבאמצע הבית מיקרי דפנות אהלים כדמשמע לעיל פרק ה'. ועתוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

ארובה שהיא בתוך הבית וקדרה נתונה תחתיה. כצ"ל:

בפי' ר"ע ז"ל. שאם תעלה כנגד הארובה שפתותי' נוגעות וכו'. אמר המלקט בס' כתיבת יד ישן מצאתי כתוב שאין שפתותי' וראשון עיקר והיא היא. ומיירי שהקדרה אינה גבוהה מן הארץ טפח כדמוכח מסיפא:

טומאה בוקעת ועולה. והבית טהור וכל המאהיל עליה נמי שלא כנגד הטומאה טהור אבל כנגד הטומאה טמא דאע"ג דאין כלי חרס מיטמא מגבו היינו בשאר טומאות או במוקף צמיד פתיל או בגבוהה טפח כדקתני סיפא אבל הכא דבוקעת תוכה נמי טמא אע"ג דטומאה תחתיה וכל מה שבקדרה טמא ואפי' שלא כנגד הטומאה מטעם חבורין כדפרי' בפירקין דלעיל גבי חבית שהיא יושבת על שוליה באויר דאם היתה טומאה תחתיה בתוכה או על גבה הכל טמא מטעם חבורין והא דקתני במתני' בוקעת ועולה דמשמע כנגד הטומאה טמא שלא כנגד הטומאה טהור היינו דווקא במה שחוץ לקדרה. הר"ש ז"ל:

תחתיה והבית טמא. אע"פ שאם תעלה אינה נוגעת בארובה כיון דיכולה לקבל מעזיבה רכה טומאה יוצאה מזה לזה כדאמרינן לעיל גבי סככות. הר"ש והרא"ש ז"ל:

תוכה וגבה טהור. אע"ג דתנן בפירקין דלעיל גבי חבית או גבוהה מן הארץ טפח טומאה תחתיה הכל טמא שאני התם דיושבת באויר אבל הכא דבבית כנגד ארובה מצלת עם דפנות אהלים כדפרישית בפירקין דלעיל ובהדיא תניא נמי הכי בתוספתא. הר"ש והרא"ש ז"ל:

בתוכה או על גבה הכל טמא. הרמב"ם ז"ל גריס הכל טהור ופי' שר"ל הבית כולו טהור לפי שהטומאה כנגד הארובה וכן תחת הקדרה טהור לפי שהוא אהל להיותה גבוהה טפח אמנם יטמא כנגד הטומאה עד לרקיע והראב"ד ז"ל השיגו בפט"ז מהלכות טומאת מת וכתב שם מהרי"ק ז"ל דכן מוכיח בתוספתא כפירושו וכגירסתו של הרמב"ם ז"ל שאמרו בה כנגדו עד לרקיע טמא משמע שהשאר טהור ומ"מ קשה שמאחר שאפילו כלי גללים נעשין אהלים לטמא אבל לא לטהר לא עדיפא קדרה מינייהו וצ"ע ע"כ:

תפארת ישראל

יכין

[עריכה]

ארובה שהיא בתוך הבית וקדרה נתונה תחתיה:    שהקדירה מונחת למטה על קרקע הבית נגד הארובה:

שאם תעלה:    ר"ל שהקדירה מונחת למטה. באופן שישוער שבאם תעלה הקדירה להוציאה דרך הארובה:

אין שפתותיה נוגעות בארובה:    שהקדירה תצא דרך הארובה ברווח. כך פי' הר"ב. ול"מ היה נ"ל דר"ל דנשער שאם נעלה הקדירה מכוון למקום הארובה לא יהיו חוד שפתות הקדירה נוגעות בתחתית שפת הארובה. וע"י שפתות התחתונות אלה לא תוכל הקדירה לכנוס תוך חלול הארובה. אלא מיירי שאין שפתות הקדירה נוגעות בשפה תחתונה של הארובה. ועי"ז כשתעלה הקדירה לתוך חלול הארובה. תשאר תחוב תוך חלול הארובה. ובכה"ג דיינינן להקדירה כאילו דבוקה באמת בהארובה:

טומאה בוקעת ועולה:    דנהי דהוה כדבוקה בהמעזיבה עכ"פ טומאה רצוצה היא תחתיה. ובוקעת לתוך הקדירה ולמעלה ממנה עד לרקיע. ורק מה שבתוך הקדירה אפי' שלא כנגד הטומאה טמא ואפי' מה שבתוכה לא נגע בהקדירה בפנים. אפ"ה מדנטמאת הקדירה נטמא כל מה שבתוכה בחיבורין [כלעיל פ"ט סי' ק"ח]. אבל למעלה מהקדירה רק כנגד הטומאה טמא. אבל כל הבית שסביב להארובה. כולה טהור. דהואיל ואין הטומאה רחבה כרוחב חלול הארובה. נמצא שיש בהארובה אויר מפסיק בין האויר של בקוע הטומאה להחלול שבהבית תחת המעזיבה [ועפ"ו מ"ז ודו"ק]:

בוקעת ויורדת:    ואף דבמכוון רוחב הקדירה כחלול הארובה הול"ל גוד אחית שפת הארובה עד לשפת הקדירה. ונידן להטומאה כאילו מונחת בהמעזיבה [וכלעיל פ"ו מ"ד]. י"ל מדעכ"פ מונחת הטומאה רצוצה תחת הקדירה. דנינן לכל הרווח שבין הארובה להקדירה כאלו יש שם עמוד. והרי כשהטומאה תחת עמוד כזה ג"כ בוקעת וכו' [כפ"ו מ"ו]. ואם הטומאה ממעל להקדירה או בתוכה. אע"ג שבעיקר מקום הטומאה אינה רצוצה. עכ"פ כיון דכלי אינה חוצצת. לפיכך בוקעת הטומאה להמקום רצוצה שתחת הקדירה. והו"ל כמונחת הטומאה רצוצה תחת הקדירה [כך כתב הרא"ש. ונ"ל ראיה לדבריו מלעיל ספ"ט ודלא כרתוי"ט]:

טהור:    דמדמכוונת הקדירה כרוחב חלול הארובה הו"ל כאילו תחובה הקדירה בהארובה. והרי גבה נגד הטומאה ומצלת על כל מה שלמעלה מהכלי. דלא דמי לסוף פ"ט. דכשיש טע"ט אויר בין שולי הכ"ח לקרקע שהטומאה שם. דכל מה שלמעלה נגד תחתית הכלי טמא. הכא שאני שמחוברת הכלי עם דפנות אהלים. ופשוט שאינו מציל הכא רק אוכלים ומשקין וכ"ח [כלעיל פ"ה מ"ג]:

הכל טמא:    תחתיה ותוכה וע"ג וכל הבית דמדנטמא הכלי לא מהני דפנות אהלים [כפ"ה מ"ג] וא"כ בקעה טומאה לתחתיה. ומדגבוה טפח. נטמא כל החלול ההוא ומטמא גם למעלה ולמטה. נגד כל תחתית הכלי ומשם התפשטה הטומאה גם להבית:

בועז

[עריכה]

פירושים נוספים

• כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
• דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
• מהדורת ויקיטקסט המבוארת