פתיחת התפריט הראשי

סעיף אעריכה


(א) שצריך שיאמר:    ואפי' אם עידי הגט בעיר ואינם במעמד נתינת הגט צריך שיאמר ב"נ וב"נ ואסור לישא אותה עי' בתשובת הרא"ש שהבי' הטור סוף סימן קמ"א:


(ב) ואם כנס:    בסי' הקודם כתבתי הנוסח' בירושלמי וכאן יש חשש איסור א"א יש להחמיר ואם קידש לא יכנוס ואם התרה בו יוציא:


(ג) לא יוציא:    הרשב"א חולק ע"ז ופסק יוציא כיון דיש כאן חשש א"א וב"ח הביא דברי תוספות שכתבו על הסוגי' דמדמה חכם שאסר את האשה על בעלה לנטען על שפחה דתנא אם כנס אל יוציא והקשו תוספות למה לא מדמה לנטען על א"א דתנא יוציא ותרצו דשם יש חשש איסור דאוריית' אבל חכם שאסר אפי' אם אסרה שלא כדין ליכ' א"ד ש"מ כל מקום דאיכ' חשש א"ד תצא וכן משמע לכאורה מהרא"ש שכתב על הבעי' כנס מהו שיוציא דקאי על חכם שאסר ש"מ בעד המעיד יוציא כיון דאיכ' א"ד ופסק לחומר' אפילו אם כנס יוציא ויש לדחות כי מה שמדייק מהרא"ש לית' דהא כתב בתשובה להיתר כמ"ש בסי' י"ז ומה שמדייק מתוספות יש לדחות ג"כ דהא קשה מה קושיא של תוספות מנטען על א"א דשם באמת א"צ להוצי' אא"כ בע"כ או קדל"פ ובחכם ליכ' אלא חשד אלא קושי' קאי אליב' המ"ד הוציאה תנן וברינון בעלמ' ומ"מ יוציא אבל לפסק הלכה דקי"ל כנס אל יוציא משום רינון מ"ה גם בעד המעיד אל יוציא וכן הוא בנ"י שכתב מה שמדמה בש"ס חכם שאסר לנטען על שפחה ולא מדמה לנטען על א"א משום נטען על א"א איכ' ע"כ או קלא דל"פ אבל הנטען על שפחה ליכ' אלא רינון וכן חכם ועד וכיון רוב הפוסקים פסקו אם כנס לא יוציא כן הוא עיקר ולא כב"ח וכ"פ בח"מ וט"ז:


(ד) שאצ"ל ב"נ:    משמע אפילו בא"י דמהני אם אמר ב"נ דתו הבעל א"י לערער מ"מ אינו בכלל העד המעיד מיהו לקמן ריש סימן קמ"ב איתא האידנא צ"ל ב"נ אפי' בא"י ומ"ש בהג"ה וי"א אף בשנים וה"ה בג' דאין חילוק בין שנים לשלשה ולא כהג"ה פרישה ט"ז ע"ל סוף סימן ק"ל:

סעיף בעריכה


(ה) חכם להתירה:    ש"מ אפילו מה שראוי להבעל להפיר ולא הפיר יכול החכם להתיר עיין מהרי"ק שורש נ':


(ו) ביחיד מומחה:    עיין ביורה דעה סי' רכ"ח האידנ' ליכ' מומחה:

סעיף דעריכה


(ז) שהיו להם נשים:    ולא חשדינן שהיה רצונו לישא את זו ג"כ פרישה:


(ח) הנשים:    הן שהרגילו ואם הי' להם קטטות קודם לזה מבואר ברש"י ונ"י לתירוץ קמא בש"ס דמותר בה אף על גב בחולנית כתב הנ"י דאסור' כמ"ש בסמוך וא"ל מנ"ל לרש"י ונ"י זאת דלמ' מה שתירץ בש"ס הא דהוי קטטה ה"ק שהיה להם קטטה בעת העדות אז היא אסורה לו כמו בחולנית וכן הקשה בח"מ וי"ל דא"כ קשה על מתניתין דתנא מתה ולא תנא נתגרשה משום דהי' לו עמיה קטטה מ"ה אסורה לו לפ"ז קשה למה במתו מותרת דלמ' נתן עיניו בזו והיה בדעתו לגרשה אלא דמתה ולא בא לידי גירושים וא"כ צריך לחלק אם מתו סמוך לזה או אחר זמן רב אלא ודאי להיפוך הוא ואם היה להם קטטה קודם לזה אין חשש ומתני' דתנא מתה איירי דלא היה להם קטטה מ"ה לא תנא נתגרשה דכל שנתגרשה מסתמ' היה להם קטטה ומתניתין לא איירי בקטטה מ"ה תנא מתה מיהו לפי תירוץ אחרון בש"ס י"ל אם הי' להם קטטה אסורה כמ"ש בח"מ: