ביאור:תוספתא/ערובין/ו

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת ערובין פרק ששי

שיתוף המבוי

(א)

שיתוף מבוי כיצד? מניח אדם חבית של יין ושל שמן ושל תבואה ושל גרוגרות ושל זיתים

בין משלו בין משל חבירו, ואומר: הרי זו לכל בני מבוי

ראו משנה ז, ו-ז.
אם אבד העירוב לפני כניסת השבת על המערב להודיע למשתתפים. כמובן שאין לו במה לזכות אותם.

היתה משלהן - א"צ לזכות. היתה משלו - מגביהה מן הארץ ואומר: זכיתי לכם ולכל שנתוספו עליכם
נתוספו עליהן - מזכה ואין צריך להודיע
א"ר יהודה: מעשה והיינו שרויין בית גלודה בלוד והיינו מבשלין קדרה של עדשים
וא' עומד על פתח מבוי ואומר: זכיתי לכם בקדרה של עדשים
היין - כדי לשתות בו מזון שתי סעודות, והשמן - כדי לאכול בו מזון שתי סעודות
והחומץ - כדי לטבל בו מזון שתי סעודות
תחלתו וסופו כשיעור הזה. רבי שמעון אומר: תחלתו כשיעור הזה, אף על פי שאין סופו כשיעור הזה
כלה החפץ - מודיע וא"צ לזכות.

(ב)
ארשב"א: פעם א' היינו יושבין לפני ר"מ בערדסקין, ואמר אחד ערבתי בבצלים

ר' יהודה בהלכה א, ורשב"א בהלכה ב קובעים שאפשר לערב בכל מזון, גם בעדשים ובבצלים, וראו משנה ז, י.
רשב"א מוסיף שכמות המזון היא המינימום בין שיעור האכילה של אותו אדם ושיעור האכילה של אדם בינוני. אין תוספת לרעבתנים.

והושיבו ר"מ בד"א שלו
וכן היה רשב"א אומר: מערבין לחולה ולאסטניס ולקטן במזונו, ולרעבתן בבינוני של כל אדם.

(ג)
אין משתתפין, לא באוצר ולא במבוי, אא"כ יחד לו מקום

ראו משנה ו, ח. לגבי הנשים ראו היבט נוסף של חוסר עצמאותן במשנה ז, ו.
למרות שמספיק לערב בחצר ולא לשתף במבוי או ההפך (ראו משנה ו, ח, הנ"ל), ממליץ ר' מאיר לעשות את שניהם מטעמים חינוכיים.

האנשים שנשתתפו שלא לדעת הנשים - שיתופן שיתוף
ונשים שנשתתפו שלא לדעת אנשים - אין שיתופן שיתוף
ומשתתפין במבוי, ואם רצו לערב - מערבין בחצרות, אבל אין רשאין להשתתף
משתתפין במבוי ומערבין בחצרות שלא לשכח עיקר העירוב, דברי ר"מ
וחכ"א: או מערבים או משתתפים.

(ד)
שיתוף מבוי - צריך שיהא עמהם החבית במבוי

לעניין השותפים ראו משנה ו, ה.
לדברי ר' מאיר ראו משנה ז, יא. גם הוא מסכים שאם השאיל לחברו עיסה או תבשיל – אינו צריך להביע במפורש את רצונו בעירוב.

עירוב חצירות - צריך שיהא עמהם בחצר
שנים ששותפין זה לזה, בין ביין בין בשמן - צריך שיהא עמהן במבוי
אמר ר"מ: מפני מה אמרו אין מערבין לאדם אלא לדעתו?
לפי שאין רוצה שישתתפו אחרים עמו בחלקו
אבל אם היתה לו תבשיל או עיסה אצל חבירו - זכה לו תבשילו.

עירוב תחומין לאחרים ולעצמו

(ה)
המערב ע"י בני עירו שילכו עמו לבית האבל או לבית המשתה וקבלו עליהן שיבאו

ראו משנה ח, א-ב. בעל המשתה או האבל מערב לכל אנשי העיר, אבל אם לא הניח מספיק אוכל לכולם – אינם יכולים לבוא, או שרק חלקם יכולים לבוא.

ה"ז מערב עליהן בקופות של תמרים ובקופות של גרוגרות ובקופות של זיתים
אם יש מזון שתי סעודות לכל אחד ואחד - יבואו ואם לאו - לא יבואו
קבלו עליהן זה אחר זה הראשונים, שיש להם – יבאו; אחרונים - לא יבואו.

(ו)

מערב על ידי עצמו לרוח אחת כל ימות השנה, ואמר: רציתי – אלך, רציתי - לא אלך

רצה מבעוד יום – מותר, משחשיכה - אסור

אם הכין לעצמו עירוב תחומין קבוע עליו לחשוב אם רוצה להשתמש בו מבעוד יום. ראו משנה ח, א, וראו גם משנה ג, ה.

שאין מערבין משתחשך המערב
ע"י עצמו לשתי רוחות לכל ימות השנה, ואמר: למקום שארצה אלך
רצה מבע"י - עירובו עירוב. משחשיכה - הרי זה חמר גמל.

(ז)
לא יערב אדם ע"י בנו ובתו הגדולים, וע"י עבדו ושפחתו העברים, ועל ידי אשתו - אלא מדעתן

ראו משנה ז, יא. לאשה, לעבד ולקטן אפשר לערב גם שלא מדעתם.
לעניין האשה ראו לעיל הלכה ג, שהיא אינה יכולה לערב לעצמה אלא מדעת בעלה.

אבל מערב הוא ע"י בנו ובתו הקטנים, וע"י עבדו ושפחתו הכנענים - בין מדעתן בין שלא מדעתן
וכולן שערבו לעצמן או שערבו אחרים על ידיהן - יוצאין בשל עצמן
חוץ מן האשה, מפני שהאשה יכולה למחות על ידי בעלה. להימחות, בעלה יכול לבטל את העירוב שלה.

(ח)
עבד עברי ומי שחציו עבד וחציו בן חורין - יוצאין בשל עצמן

עבד עברי או חצי משוחרר יכול לצאת רק בעירוב משלו.
לגבי עבד של שני שותפים השוו לעיל ג, ד.

עבד של שני שותפין יוצא בעירוב שניהן:
מהלך בצפון בעירובו של זה בדרום, ובדרום בעירובו של זה בצפון
ואם מיצעו את התחום אל יזוז ממקומו
קטן שצריך לאמו - יוצא בעירוב אמו,
ושאין צריך לאמו - מערבים עליו מזון שתי סעודות בעירובי תחומין.

כותל, ביטולו ופרצה

(ט)

כותל חצר שנפרץ מארבעה טפחים עד עשר אמות – מותר, מפני שהוא כפתח

יתר מכאן - כנגד הפרצה אסור

ראו כלאים ד, ד, וכן משנה א, ח.
לעניין שתי חצרות ראו משנה ו, ט, וכן משנה ז, א-ד. כאן דנים בדרכים לבטל את המחיצה בכוונה, "ממעטה".

נפרצו בו פרצות הרבה, אם העומד מרובה על הפרוץ - מותר
אם הפרוץ מרובה על העומד כנגד עשרה בתים - בטלה מחיצה
שתי חצירות זו לפנים מזו, בין זו לזו ד' טפחים - מערבין שנים ואין מערבין אחד
היתה אחת מהן גבוהה עשרה טפחים - ממעטה באבנים בכפתים ובסולם הצורי
או שהביא נסר שרוחב ארבעה טפחים וקבעו בה - מערבין שנים ואם רצו מערבין אחד
פחות מכן - מערבין אחד ואין מערבין שנים
היתה אחת מהן גבוהה עשרה טפחים עושין לה מחיצה גבוהה חמשה טפחים ומבטלה.

(י)

כותל שבין שתי חצירות, גבוה עשרה טפחים ורחב ארבעה
מערבין שנים ואין מערבין אחד
מיעטו באבנים בכפתים ובסולם הצורי, או שהביא נסר שרוחב ארבעה טפחים וקבעו בה
מערבין שנים ואם רצו מערבין אחד
פחות מכן מערבין אחד ואין מערבין שנים.

(יא)

מתבן שבין שתי חצירות, גבוהה עשרה טפחים - מערבין שנים ואין מערבין אחד

אלו מאכילין מכאן ואלו מאכילין מכאן

ראו משנה ז, ה.

נתמעט התבן מעשרה טפחים במהלך השבת - שניהן אסורין
אלא אם רצה סותם את פתחו ומבטל את רשותו, הוא אסור וחבירו מותר
וכן בכותל של תבן מבין שתי חצירות.

טלטול מי ביוב

(יב)
ר"מ אומר: סילונות שבכרכין מחזיקין סאתים, אע"פ שהן נקובין - שופכין לתוכם מים בשבת

ראו משנה ח, ט. ר' מאיר אינו דורש שהעוקה תהיה מהנקב ולמטה.
אם יש עוקה, אפילו אם היא מלאה וכל המים ישפכו לרה"ר – שופכים אליה מים בשבת.

וחכמים אוסרין עד שיפוקו שיסתמו בפקק
אחרים אומרים: ביב שקמור ד' אמות ברשות הרבים - שופכין לתוכו מים בשבת
עוקה שבחצר מחזקת סאתים, אף על פי שנתמלאת מע"ש - שופכין לתוכה בשבת
אחת עוקה ואחת גסטרא, מחזיקין סאתים, אף על פי שנתמלאו מע"ש - שופכין לתוכן.

(יג)
הגג ומרפסת, החצר והאכסדרא - מצטרפין לד' אמות

איזורים שבאותו גובה, כגון גג ומרפסת או חצר ואכסדרה (ראו הגדרות במשנה ח, ג) – מצטרפים לארבע אמות המתירות לשפוך מים בלי עוקה, ואם אינם באותו גובה – לא, וראו משנה ח, ט.
לאיסור לשפוך ישירות לביב ראו משנה ח, י.

הבית והעלייה, החצר והגג - אין מצטרפין לד' אמות
דיוטה שהיא מאה אמה - לא ישפוך על פי הביב, אבל שופך הוא לגג והן יורדין לביב
אין עושין לה צנור, אבל עושין לה מזחילה, שלא יאמרו צנורו של פלוני מקלח מים בשבת.

טלטול מי שתיה

(יד)
צנור המקלח לרשות הרבים, א' מים וא' יין, קולט בין ביד בין בכלי ושותה

ראו משנה י, ו. התוספתא מוסיפה שאין לשתות ישירות מהצינור אם הוא בא מרשות היחיד.

ובלבד שלא יצרף פיו עם פי החבית, ביין, או עם פי הצינור במים אם רשות הגג למעלה מעשרה טפחים, וישתה
אבל מצרף הוא פיו לצנור למטה מעשרה טפחים ושותה
לא יצרף אדם ידו עם הכותל ועם המזחילה, אם רשות הגג למעלה מעשרה טפחים, ושותה
אבל מצרף הוא ידו לצנור למעלה מעשרה טפחים ושותה
אם יש פי צנור ארבעה על ארבעה טפחים – אסור, שאין מטלטלין מרשות לרשות.

(טו)
בור ברשות הרבים, אין בינו לכותל ארבעה טפחים כדי שיהלך אדם

ראו משנה ח, ג. פי הבאר שיש בו ארבעה על ארבעה מותר לאנשי החצר והעליה, ואילו פי הצינור שבהלכה יד אסור לאנשי רשות הרבים.

בני חצר מותרין ובני עלייה אסורין
אם יש בינו לכותל ארבעה טפחים כדי שיהלך אדם - בני חצר אסורין ובני עלייה מותרין
באר שלפני החלון - משלשל וממלא הימנו בשבת
ובלבד שלא יהא בינו לכותל ארבעה טפחים כדי שיהלך אדם
אם יש בפי הבאר ד' על ד' טפחים - בין כך ובין כך משלשל וממלא הימנו בשבת.

(טז)
בור שבין שתי חצירות - משלשל וממלא הימנו בשבת

ראו משנה ח, ו. אם הבור מחבר שתי רשויות שונות, הגדלתו ועשייתו לרשות בפני עצמה אוסרת על השימוש בו, כבהלכה יד ובניגוד להלכה טו.

ובלבד שלא יהא בינו לכותל ארבעה טפחים כדי שיהלך אדם
אם יש בפי הבור ארבעה על ארבעה טפחים – אסור, שאין מטלטלין מרשות לרשות.

(יז)
אמת המים שלפני חלון - משלשל וממלא הימנו בשבת

הדגמת הלכה טו. וראו גם משנה י, ז.

ובלבד שלא יהא בינה לכותל ארבעה טפחים כדי שיהלך אדם
זה היה מעשה באמה של פרטלי', ובא מעשה לפני רבן שמעון בן גמליאל
ואמר הואיל ואין בינה לבין הכותל ארבעה טפחים כדי שיהלך אדם
בין כך ובין כך משלשל וממלא הימנו בשבת.

(יח)
אמת המים שעוברת בחצר - אין ממלאין ממנה בשבת

ראו משנה ח, ז. האמה מטלטלת מים מרשות לרשות, בניגוד לבור.

אא"כ עשו לה מחיצה גבוהה י' טפחים בכניסה וביציאה
עשו לה בכניסה ולא ביציאה, ביציאה ולא בכניסה - אין ממלאין הימנה בשבת
אא"כ עשו לו מחיצה גבוהה י' טפחים בכניסה וביציאה
היתה רחבה מראשה אחד וצרה מראשה אחד, ה"ז מרחיב את מקום הצר
ואין צריך לעשות מחיצה אלא לרוחב בלבד
וכן אתה מוצא בביבין המקשקשין תחת הבתים ותחת החצירות.

(יט)
ר' יהודה אומר: כתלים שעל גביהן נדונין כמחיצה

ראו שם.

אמר ר' יהודה מעשה באמת המים שהיתה באה מאבל לצפורי
והיינו ממלאין ממנה על פי זקנים בשבת
אמר לו מפני שלא היתה עמוקה עשרה ורחבה ד'.

(כ)
גזוזטרא שהיא למעלה מן הים אין ממלאין הימנה בשבת

ראו משנה ח, ח. ר' מאיר מתיר למלא מהים גם בלי מחיצה.
ר' חנניא מתיר לעשות חור בגזוזטרה ולשאוב דרכו ממי הכנרת.

אלא אם כן עשו לה מחיצה גבוהה י' טפחים
למטה מן המים, אע"פ שהמים צפין על גבה מציפים אותה - אין בכך כלום
ר' מאיר אומר: אף מלמעלה
רבי חנניא בן עקיבה אומר: גזוזטרא שהיא למעלה מן הים גבוהה עשרה טפחים
נוקבה וממלא ממנה בשבת.