ביאור:תוספתא/עבודה זרה/ה

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת עבודה זרה פרק חמישי

תקנות של ארץ ישראל, ומצוות המגורים בה

(א)

אין אוצרין בארץ ישראל דברים שיש בהן חיי נפש, כגון שמנים יינות וסלתות ופירות

אבל דברים שאין בהן חיי נפש, כגון כמון ותבלין הרי זה מותר

תקנה שנועדה להוריד את מחירי הסחורות הבסיסיות בא"י.
אסור לאגור מוצרי יסוד שלא בשנת שביעית. ולהעלות כך את מחיר השוק. מותר לאדם לאגור מתוצרת שלו, אבל לא לקנות מהשוק ולאגור. כמו כן אסור לייצא סחורות יסוד מהארץ. רבי מתיר לייצא יין לסוריה.
יש איסור נוסף להרויח הרבה מתבואה, אבל איסור זה אינו חל על יין ושמן.

ואוצרן שלש שנים ערב שביעית ושביעית ומוצאי שביעית
במה דברים אמורים? בלוקח מן השוק. אבל בכונס בתוך ביתו - אפילו עשר שנים מותר לאלתר
ובשנת בצורת - אפילו חרובין לא יאציר, מפני שמטיל מארה בשערים
אין משתכרין בתבואה, אבל משתכר ביין ובשמן וקטניות
אמרו על ר' אלעזר בן עזריה שהיה משתכר ביין ובשמן כל ימיו
אין מוציאין לסוריא דברים שיש בהן חיי נפש, כגון יינות שמנים וסלתות
רבי אומר: אומר אני שמוציאין יין לסוריא מפני שממעט את התפלה
וכשם שאין מוציאין לסוריא כך אין מוציאין להפרכיא. ר' יהודה מתיר מהפרכיא להפרכיא.

(ב)

ישרה אדם בארץ ישראל, אפילו בעיר שרובה עובדי כוכבים

ולא בחו"ל אפי' בעיר שכולה ישראל

הקהילות בחו"ל היו יהודיות יותר מאלו שבארץ! חז"ל מנסים לעצור את הירידה מא"י לחו"ל ומגייסים לשם כך גם את הדרשה החריפה הזאת, המאשימה את היהודים שבחו"ל כעובדי ע"ז; אבל כידוע המאבק נכשל, וכמה דורות אחרי תקופת התנאים עבר גם מרכז התורה לבבל.

לעניין חומרת המצווה של ישיבת א"י השוו ספרי דברים פ, שגם מי שדרשו את הדרשה לא הסיקו ממנה מסקנה מעשית ונשארו בחו"ל.
גם מי שירדו מהארץ באו להיקבר בה.
מותר לצאת לחו"ל רק אם אינו יכול לעמוד במחירי השוק בארץ.
הדרשה על אלימלך מנסה לטעון שלא כדאי לצאת לחו"ל.
הדרשות שאחריה מנסות לטעון ששלטון ה' ואלוהותו הם דווקא בא"י, כלומר ה' הוא אל לוקאלי. לכן יעקב קושר את אלוהותו עם ישיבתו בא"י, וראו גם ספרי דברים לא, וכן ספרא בהר פרשה ה ד.
הסתירה בין הפסוקים ביהושע משמשת לטענה שנוכחות ישראל בארץ מחזקת את שלטון ה' בה. לכן אפילו דוד, שעבר לארץ פלישתים, ונשאר בא"י, מכנה מעבר זה "גרשוני מהסתפח בנחלת ה'."
בסוף הברייתא קושר רשב"א את החיים בחו"ל עם חיים בשכנות לעובדי ע"ז, ונראה שלדעתו עדיין בא"י יש פחות גויים מאשר בחו"ל, בניגוד לדרשת הפתיחה של הברייתא.

מלמד שישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל מצות שבתורה.
והקבור בארץ ישראל - כאילו הוא קבור תחת המזבח.
לא יצא אדם לחוצה לארץ, אא"כ היו חטין סאתים בסלע
אמר רבי שמעון: במה דברים אמורין? בזמן שאינו מוצא ליקח
אבל בזמן שמוצא ליקח - אפילו סאה בסלע לא יצא
וכן היה ר"ש אומר: אלימלך מגדולי הדור ומפרנסי צבור היה
ועל שיצא לחוצה לארץ מת הוא ובניו ברעב
והיו כל ישראל קיימין על אדמתן, שנאמר (רות א יט) ותהום כל העיר עליהן
מלמד שכל העיר קיימת, ומת הוא ובניו ברעב.
הרי הוא אומר (בראשית כח כא) ושבתי בשלום אל בית אבי
שאין ת"ל והיה ה' לי לאלהים
ואומר (ויקרא כה לח) לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלהים
כל זמן שאתם בארץ כנען - הריני לכם אלוה
אין אתם בארץ כנען - איני לכם לאלוה
וכן הוא אומר (יהושע ד יג) כארבעים אלף חלוצי הצבא עברו לפני ה' למלחמה
ואומר (יהושע ב ט) כי נתן ה' לכם את הארץ.
וכי עלתה על דעתך שישראל מכבשים את הארץ לפני המקום?
אלא כל זמן שהם עליה כולה נכבשה, אינן עליה - כולה אינה נכבשת
וכן דוד אמר (שמואל א כו יט) כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' וגו'
וכי תעלה על דעתך שדוד המלך עובד עבודת כוכבים?
אלא שהיה דוד דורש ואומר: כל המניח את ארץ ישראל בשעת שלום ויוצא
כאילו עובד עבודת כוכבים
דכתיב (ירמיהו לב מא) ונטעתים בארץ הזאת באמת בכל לבי ובכל נפשי
אינן עליה - אין נטועין לפני באמת, לא בכל לבי ולא בכל נפשי.
ר' שמעון בן אלעזר אומר: ישראל שבחוצה לארץ - עובדי עבודת כוכבים בטהרה הן
כיצד? עובד כוכבים שעשה משתה לבנו והלך וזימן את כל היהודים שבעירו
אע"פ שהן אוכלין משלהן ושותין משלהן, ושמש שלהן עומד ע"ג
עובדי עבודת כוכבים הן, שנא' (שמות לד טו) וקרא לך ואכלת מזבחו.

איסורי מסחר עם גויים

(ג)

אלו הן עורות לבובין? כל הקרוע כנגד לבן, ועשה כמין ארובה

אבל אם היה משוך הרי זה מותר

ראו משנה ב, ג-ו.

הכבשין ושלקות של עובדי כוכבים, שדרכן לתת בהן יין וחומץ
וחרס הדריני - אסור בהנאה, דברי ר"מ. וחכמים אומרים: אין איסורן איסור הנאה
זיתים השלחים הנמכרים על פתחי מרחצאות - אסורים באכילה ומותרין בהנאה
ר' יוסי אוסרן אף בהנאה, מפני שמזלפין עליהן חומץ כדי שיהו חולצין את גרעיניהן.

(ד)

הדרורין והקרבות של עובדי כוכבים, ויין ישראל בהן - אסור בשתייה ומותר בהנאה
העיד שמעון בן גודיא לפני בנו של רבן גמליאל, משם רבן גמליאל הזקן, שמותר בשתיה ולא הודה לו.

נודות העובדי כוכבים, רבן שמעון בן גמליאל אומר משם ר' יהושע בן קפוסיי

ראו משנה ב, ד. רשב"ג אוסר ליהנות מהנאדות ולכן אוסר להשתמש בהם אפילו כשטיחים לאוכף בהמה. אבל נאדות חדשים שעדיין לא זופתו מותרים.
אפילו אם זיפתו, אם עשו זאת בהשגחה של ישראל שוידא שלא ערבבו בזפת יין – מותר.
קנקנים מחרס ניתן לנקות מחשש יין נסך ע"י מילוי מים לשלושה ימים, או ע"י מילוי של ציר ומורייס לחבית.

אין עושין שטיחין לבהמה
נודות העובדי כוכבים גרודין – מותרין. חדשים זפותין - אסורין
עובדי כוכבים עובדים וזופתים, וישראל עומד על גביו - כונס לתוכו יין ואינו חושש
קנקנין של עובדי כוכבים חדשות – מותרות, וישנות - אסורות
שכנסו בה עובדי כוכבים מים - מותר ישראל להכניס לתוכו יין
ושכנסו בה עובדי כוכבים יין - ישראל ממלא אותה מים ג' ימים מעל"ע
ומכניס לתוכו יין ואינו חושש
ושכנס בה עובד כוכבים יין, וישראל ציר ומורייס - מותר ישראל אחר להכניס לתוכה יין.

(ה)

לוקחין מן העובדי כוכבים תבואות, קטנית וגרוגרות, ושום ובצלים, מ"מ
ואינו חושש משום טומאה

האוג בכל מקום טהור; האורז בכל מקום טהור.

אין לחשוש שהסחורות הנמכרות בשוק נרטבו והוכשרו לקבל טומאה
כשם שמאמינים לצייד המבחין בין עוף טמא לטהור – כך מאמינים לעם הארץ ולגוי שלא הרטיבו את הכבשים. אבל הדייגים אינם נאמנים, כי בדרך כלל הם מרטיבים את הדגים לאחר שמתו.
מים חמים שחוממו ע"י גוי מותרים, אבל ביצה קשה אסורה משום בישולי גויים.
השמן היה אסור והותר.
לחם שנאפה ע"י יהודי מותר, גם אם הגוי לש אותו, ודומה לזה דין הגבינה, והשוו משנה ב, ה-ו.
אם יהודי בסביבה מותר להשתמש בחלב שחלב הגוי, אפילו אם לא ראה את החליבה עצמה, בניגוד למשנה ו הנ"ל.

נאמן הצייד לומר: זה עוף טמא וזה עוף טהור.
נאמן עם הארץ לומר: כבשין אלו טמאין וכבשין אלו טהורין, ולא רבצתי עליהן את המשקין
אבל אין נאמן לומר: דגים אלו צדתים בטהרה, ולא נערתי עליהן את המכמורת
הקפריסין המוטליא והחמין שלהן מותרין. ביצה צלויה שלהן אסורה
ר' יהודה ובית דינו התירו שמן של עובדי כוכבים במנין.
פת שאפאה עובד כוכבים שלא במעמד ישראל - הרי זו אסורה
פת שאפאה ישראל, אע"פ שהעובד כוכבים לשה
וגבינה שהעמידה ישראל, אע"פ שהעובד כוכבים עבדה - הרי זו מותרת
ישראל יושב בסוף עדרו והעובד כוכבים חולב ומביא לו, ואינו חושש.

היתרי קניה מגויים

(ו)
איזו היא טרית שאינה טרופה? כל שהשדרה והראש נכרין

ראו משנה ב, ז. אם יש הרבה דגים דומים, גם אם רואים את הסנפיר והקשקשת רק באחד מהם – כל הדגים מותרים.
מורייס אומן וחילק אומן עשויים בלי יין ולכן הם מותרים. גם מוצרי יין שאינם מיועדים לשתיה אסורים.

איזהו ציר שיש בו דגה? כל שכלבית אחת או שתי כלביות משוטטות בתוכו
חתיכה שיש בה סימן טהרה בין בכולן בין במקצתן, אפי' באחד ממאה - ה"ז מותרת
מעשה שהביאו גרבין של חתיכות ממין אחד בעכו, ולא נמצא סימן אלא באחד מהן
ובא מעשה לפני חכמים והתירו את כולן
מורייס אומן - הרי זה מותר. רבי שמעון בן גמליאל אומר: אף חילק אומן - הרי זה מותר
יין מבושל ואלונתית תחבושת עם יין - הרי אלו אסורים, מפני שתחלתן יין
אלונתית תחבושת כברייתה - הרי זו מותרת, יין תפוחין מן הפתיק ומן האוצר מן הספינה - הרי זה מותר
ואם היה נמכר בקטלזון – מותרת. יין תפוחים מן השוק - הרי זה אסור, מפני שמזדייף. שמוסיפים לו יין ענבים
חגבין והקופרין מן הפתיק מן האוצר ומן הספינה - הרי אלו מותרין
והמוכר בסלילא לפני חנוני – אסורין, מפני שמרביצין עליהן יין כדי שיהיו יפין למראית העין.
מלח סלקונטית שחורה – מותרת, לבנה - אסורה, דברי ר' מאיר
ר' יהודה אומר: שחורה – אסורה, לבנה מותרת
ר' יהודה בן גמליאל אומר משום ר' חנינא בן גמליאל: זו וזו הרי זו אסורה.

(ז)

אין לוקחין גבינת בית היניאקי אלא מן המומחה, ושלוקה נלקחת מכל מקום

אין לוקחין קורט של חלתית אלא מן המומחה, והעלה נלקח מכל מקום

חזרה על חלק מהדינים בהלכה ו: המומחים אינם מערבים יין, אבל היצרנים החובבניים כן.

אין לוקחין יין מסוריא אלא מן המומחה, ולא מורייס אלא מן המומחה
ולא חתיכה שאין בה סימן אלא מן המומחה, ולא מלח סלקונטית אלא מן המומחה
ולא גבינת בית היניאקי אלא מן המומחה, ולא קורט של חלתית אלא מן המומחה
וכולן נאכלין אצל מי שאינו מומחה ואינו חושש.