פתיחת התפריט הראשי

ביאור:תוספתא/בבא מציעא/ז

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת בבא מציעא פרק שביעיעריכה

שכירות וביטולהעריכה

(א)

השוכר את הפועלים, בין שהטעו את בעל הבית ובין שבעה"ב הטעה אותן

אין להם זה על זה אלא תרעומות


ראו משנה ו, א.
שכרם משלם – השוו לעיל ד, ז.
חישוב חצי המלאכה, לדעת ת"ק, ביחס להסכם, אף אם התייקרה או הוזלה המלאכה בינתיים.
לדעת ר' דוסא מנכה בעל הבית את מה שנשאר משכר הפועל ונותן לו את השאר, או נותן לו לפי ערך נוכחי של עבודתו – הנמוך מביניהם, וידו של בעל הבית על העליונה.
מטען – מקזז את מה שעשו ממה שמבטיח להם בסיום, אומר להם חצי אמת.



במה דברים אמורים? - בזמן שלא הלכו
אבל שכר החמורין והלכו ולא מצאו, תבואה שכר את הפועלים והלכו ומצאו את השדה כשהיא לחה
נותן להם שכרם משלם
שאינו דומה העושה מלאכה ליושב בטל ואינו דומה הבא טעון לבא ריקן
במה דברים אמורים? - בזמן שלא התחילו
אבל אם התחילו - הרי אלו שמין להם
כיצד? קבלו הימנו קמה לקצור בשתי סלעים, שהם ארבעה שקלים, או שמונה דינרים קצר חצייה והניח חציה
טלית לארוג בשתי סלעים, ארג חציה והניח חציה
הרי אלו שמין לו: אם היה מה שעשה יפה ו' דינרין - נותן לו סלע או יגמור מלאכתו
ואם היה יפה סלע - נותן לו סלע
ר' דוסא אומר: שמין על מה שעתיד להיעשות
אם היה מה שעתיד להיעשות יפה ה' דינרין שעלה מחיר העבודה מארבעה לחמישה דינרים - נותנין לו שקל ומחצה, העליה היא על חשבון הפועל או יגמור מלאכתו
ואם היה יפה שקל ירד מחיר העבודה משני שקלים לאחד - נותנין לו שקל
בד"א? - בדבר שאינו אבוד. אבל דבר האבוד - שוכר עליהן או מטען
כיצד? אומר לו: סלע פסקתי לך, הריני נותן לך שתים -מטען
הולך ושוכר ממקום אחר, בא ונוטל מזה ונותן לזה שוכר עליהם
במה דברים אמורים בזמן שפוסק עליו במקום שאינו מוצא לשכור
אבל ראה חמרין ממשמשין ובאין, ואמר לו צא ושכור לך א' מאלו - אין לו עליו אלא תרעומת.

(ב)
השוכר את הספינה ופרקה עליו באמצע הנמל ביטל את השכירות בנמל, כשיכול לשכור ספינה אחרת - אין לו עליו אלא תרעומת.


ימי אבל ומחלה על חשבון הפועל.
אם עבד, גם אם לא הצליח – זכאי לשכר.



השוכר את הפועל ומת לו לפועל מת, או שאחזתו חמה חלה - הרי אלו שמין לו
כיצד שמין לו? - אם היה שכיר חדש - נותנים לו לפי שכירותו, קבלן - נותנים לו לפי קבלנותו.
השוכר את הפועל להביא שליחות ממקום למקום, והלך ולא הביא כי בעל הבית טעה - נותן לו שכרו משלם.
השוכר את הפועל להביא קנים ודקרנים לכרם, והלך ולא הביא כי לא מצא - נותן לו שכרו משלם.
השוכר את הפועל להביא ענבים ותפוחים ודרמסקנות לחולה, והלך ומצאו שמת או שהבריא
לא יאמר לו "טול מה שהבאת את הענבים וכו' בשכרך", אלא נותן לו שכרו משלם.

(ג)

השוכר את הפועל לחרוש - לא יאמר לו בא ונכש; לנכש - לא יאמר לו בא וחרוש

לחרוש בשדה זו - לא יאמר לו בא וחרוש בשדה אחרת


ראו מכילתא משפטים א, שם לומדים משכיר לעבד.
כשם שבעל הבית אינו יכול להכריח את הפועל לעבוד במקום אחר כך הפועל אינו יכול לדרוש שכר על עבודה נוספת.
בסיפא, שיכול להכריח אותו להמשיך במלאכה קלה, מדובר ששכר אותו סתם ולא אמר לו לעידור או לניכוש.



לנכש בשדה זו - לא יאמר לו בא ונכש בשדה אחרת
שכרו לנכש וגמר את שדהו - לא יאמר לו בא ועדר שתי גפנים
שכרו לעדר וגמר את שדהו - לא יאמר בא ונכש את שתי גפנים
גמר בחרישו היום – לא יאמר לו אינו יכול להכריח אותו בא וחרוש בשדה אחרת
שיאמר לו: פרנס לי מלאכה מתוך שלך, או תן לי שכרי במה שעשיתי לחצי יום עבודה
גמר ניכוש בחצות היום - לא יאמר לו בא ונכש בשדה אחרת
שיאמר לו פרנס לי מלאכה מתוך שלך, או תן לי שכרי במה שעשיתי
וכן הוא, שגמר חרישו בחצי היום - לא יאמר לו הריני חורש בשדה פלוני שהוא שלך
גמר את נכושו בחצי היום - לא יאמר לו הריני מנכש עמך בשדה פלוני
ואם התנה עליה מתחלה ע"מ כן - הרי זה מותר.
רשאי בעה"ב לשנותו למלאכה קלה, אבל לא למלאכה חמורה
הא כיצד? שכרו לנכש מלאכה קלה בשדהו וגמר את שדהו - אומר לו מדעתו "בא ועדר שתי גפנים"
שכרו לעדר מלאכה קשה וגמר את שדהו - אומר לו על כרחו "בא ונכש שתי גפנים".

(ד)

השוכר את הפועלים לעשות בתוך שלו, וטעו באשמתו, שלא הסביר להם היטב ועשו בתוך של חברו
הוא נותן להם שכרן משלם, וחוזר ונוטל מבעל הבית מה שההנו אותו
הראם בתוך שלו והלכו ועשו בתוך של חבירו
הוא אין נותן להם כלום, והן הולכין ונוטלים מבעל הבית מה שההנו אותו.

(ה)

השוכר את החמור והבריקה או נשתטתה – אינו חייב המשכיר להעמיד לו חמור

מתה או שנטלתה אנגריא הוחרם ע"י נציג הרומאים - חייב להעמיד לו חמור


ראו משנה ו, ג. לפי המשנה גם באנגריא אין המשכיר אחראי לחמור, ואילו לפי הברייתא הוא אחראי לכך.
רשב"א מחלק בין שני סוגי אנגריא:אם תופסים בהמות בדרך – הרי שהולכת החמור בדרך ע"י השוכר גרמה לתפיסתו, ואינו חיב לפצות אותו; אבל אם האנגריא כוללת גם חיפוש באורוות, הרי החמור היה נתפס בכל מקרה ולכן חייב המשכיר לתת לו חמור חלופי.
אם החמור מיועד למשא – אפשר בדוחק להשתמש בו גם אם התעוור או השתטה, אבל חמור המיועד לרכיבה דינו שונה.
פועל שהתחיל לעבוד אצל הרומאים בשכר, והוחלף באמצע היום ע"י פועל אחר שעובד בחינם, אינו יכול לדרוש שכרו לכל היום אלא רק על הזמן שעבד.



רשב"א אומר: אם בדרך הליכתה נטלה - אינו חייב להעמיד לו חמור
אם שלא כדרך הליכתה נטלה - חייב להעמיד לו חמור
וכן היה רשב"א אומר: האומר לחבירו "שכור לי חמורך, וארכב עליה מכאן ועד מקום פלוני"
והבריקה או נשתטתה - חייב להעמיד לו חמור.
השוכר את הפועל ונזדמנה לו אנגריא, לא יאמר "הרי זה לפניך" אלא נותן שכרו במה שעשה.
המשכיר בהמה לחבירו - לא ישנה לו את הבהמה:
השכיר לו חמור - לא יושיבנו על הפרד, פרד - לא יושיבנו על הסוס, סוס - לא יושיבנו בקרון.

(ו)

השוכר את החמור להביא לתך 15 סאין חטין, והביא ט"ז סאין שעורין – פטור. אם הוסיף על משאו - חייב

וכמה יוסיף על משאו ויהא חייב? סומכוס אומר משום רבי מאיר:


ראו משנה ו, ה: הברייתא מרחיבה את התוספות בנשכרים שונים.
יכול בעל הבית או החמר להוסיף מעט משא לחמור או לחמר.
אם סחר בסחורה שהשלטון אוסר, ושיחד כנהוג – הפסד החמור ע"ח בעה"ב. והשוו לעיל ב, י, וראו גם מדרש תהלים קיח



קב לכתף, ג' סאין לעגלה וספינה - לפי מה שהיא.
השוכר את החמור להרכיב איש - לא ירכיב אשה; מפחדת ולכן כבדה יותר אשה - מרכיב איש
להרכיב אשה - מרכיב אשה עליה, בין מעוברת בין מיניקה.
השוכר את החמור לרכוב עליה - בעל הבית נותן כסותו ומזונותיו וכל כלי תשמישו
יתר על כן - שוכר מעכב על ידו.
חמר - נותן שעורים ותבן ומזונותיו עד שמגיע ללינה; יתר על כן - בעל הבית מעכב על ידו.
השוכר את החמור וטענו דברים האסורים, במסחר לפי הוראת השלטון נטלם ממנו חרמין או מוכסין את החמור עם הסחורה - חייב
ואם הודיעו שהוא מוכס משלם שוחד כדרך המוכסין - פטור.

(ז)
שיירא שהיתה במדבר, ונפל עליה גייס וטרפה


שיירה שנשדדה בדרך – מחלקים מה שנשאר לפי ערך הסחורות שהיו. את שכר המאבטח משלמים לפי ערך הסחורה ולפי מספר האנשים.
כשמשליכים סחורות מספינה – ההשלכה וההתחשבנות בין הנוסעים היא לפי משקל הסחורות.



מחשבין לפי ממון ואין מחשבין לפי נפשות. ואם שלחו תייר לפניהם - אף מחשבין לפי נפשות
ואין משנין ממנהג הולכי שיירא.
ספינה שהיתה באה בים, ועמד עליה נחשול והקילו ממשאה
מחשבין לפי משאוי ואין מחשבין לפי נפשות
המשכיר לחבירו ספינה או קרון מחיר נסיעה בספינה או בעגלה - מחשבין לפי משאוי ולפי נפשות, ואין מחשבין לפי ממון.

אומן שסיים את מלאכתועריכה

(ח)
גרדי אורג שהניח נר בצד הבגד ודלק - חייב לשלם, מפני שהוא כנושא שכר


אפילו אם נשבה רוח שאינה מצויה והדליקה את האריג, או הפילה עליו לכלוך – חייב, וראו גם משנה ו, ו.



נפלה עליו נפולת; עד שלא נגמר מלאכתו - חייב
משנגמרה מלאכתו; אם הודיע לבעליו – פטור, ואם לאו - חייב.
גמרו ונגנב או אבד; אם הודיע בו לבעליו - פטור, ואם לאו - חייב.

(ט)

אמר לו: חלוק אמרתי לך! והוא אומר: טלית אמרת לי! - על בעל הבית להביא ראיה

רבי יהודה אומר: אם היה עושה אצל בעל הבית - יקבל בעה"ב את שלו


מה בדיוק היתה ההזמנה? – ראו גם ב"ק ט, ד.
הויכוחים על המחיר, אם התרחשו בו ביום שנתן לו את הסחורה, הם כויכוח על שכר השכיר. וראו שבועות ז, א.



אצל אומן, ובעל הבית נכנס ויוצא עליו - יקבל בעל הבית את שלו
אצל אומן ואין בעל הבית נכנס ויוצא עליו - אומן צריך להביא ראיה
אמר לו: סלע אמרתי לך! והוא אומר: שתים אמרת לי!
כל זמן שאצל אומן, בעל הבית צריך להביא ראיה
אצל בעל הבית לאחר זמנו - אומן צריך להביא ראיה; בתוך זמנו - גרדי נשבע ונוטל.

(י)

הנותן כליו לאומן לעשות לו, ונגמרה מלאכתו, ונגנב או שאבד
עד שלא נתקבל שכרו - הרי הוא כנושא שכר; משנתקבל שכרו - הרי הוא כשומר חנם

אימתי? בזמן שתבעו, ואומר לו בא וטול את שלך


אם לא הודיע לו שהסתיימה המלאכה, או אם הודיע לו אבל לא קיבל את שכרו – הוא כשומר שכר, וכמי שהלוה לו על משכון, שהרי הסחורה עדיין אצל האומן, וראו משנה ו, ז.
שמור לי ואשמור לך הוא שכר, כמו במשנה הנ"ל, למרות שנראה כאילו הוא שומר חינם.



לא תבעו, ולא אמר לו בא וטול את שלך - אף על פי שמתקבל שכרו הרי הוא כנושא שכר.
האומר לחבירו: השאילני ואשאילך, שמור לי ואשמור לך
הרי הוא כשומר חנם, ואינו אלא כנושא שכר
אבא שאול אומר: מותר אדם להשכיר משכונו של עני בפחות, להפחית מהחוב ושל עשיר - אין רשאי ליגע בו.