פתיחת התפריט הראשי

ביאור:תוספתא/בבא מציעא/ד

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת בבא מציעא פרק רביעיעריכה

ריבית במכירה והשכרהעריכה

(א)

המוכר פירות לחבירו בחזקת שיש לו, ונמצא שאין לו - לא כל הימנו לאבד זכותו של זה

מרבין על השכר ואין מרבין על המכר,


אם מכר פירות במחיר מסויים והתברר שאין לו מלאי, והפירות יקרים ממה שסיכמו – זכותו של הקונה לחייב את המוכר לספק את הפירות, ואין בכך משום ריבית.
מרבים על השכר – ראו משנה ה, ב-ג. שכירות אינה ריבית כי אין השוכר חייב למשכיר.
רשב"ג מתיר לממונה על ההקדש להרבות גם על המכר, ולא רק על השכר, בניגוד לתוספתא שקלים ב, יב.
השכרת המעות לשולחני נחשבת השכרה ולכן אין בה ריבית, שהרי מחזיר לו את אותן מטבעות שקיבל. אבל אם עשה בהם עסקות והשתרש בהם – אסור משום ריבית. המשתמש בהקדש, אפילו בדרך של שכר – מעל, כאמור במעילה ה, א – בלי קשר לריבית.
לעניין בתי ערי חומה ראו ערכין ט, ג.



שנאמר (שמות כב כד) אם כסף תלוה את עמי וגו' כנושה
מה מלוה מיוחדת, לא מה שאת נותן לו את נוטל ממנו
יצאו אלו שמה שאת נותן לו - את נוטל הימנו
רשב"ג אומר: אף מרבין על המכר בהקדש
כיצד? משכיר אדם מעותיו לשלחני, להתנאות בהן ולהתלמד בהן ולהתעטר בהן
נגנבו או אבדו חייב באחריותן. ניטלו מלפניו באונס הרי היא כנושא שכר
נשתרש עליהם - אסור משום רבית. אם עשה כן בהקדש - הרי זה מעל.
שנה האמורה בבתי ערי חומה - הרי זו רבית, אלא שהתירתו תורה.
חייב לו מעות וכתב לו שדהו מכר; בזמן שהמוכר אוכל פירות – מותר. הלוקח - אסור
רבי יהודה אומר: בין זה ובין זה מותר
א"ר יהודה: כך היה בייתוס בן זונין עושה, ע"פ רבי אלעזר בן עזריה
אמרו לו: משם ראיה? אלא שהמוכר אוכל פירות היה.

(ב)

יש דברים שהן רבית ואינן רבית: לוקח אדם הלואתו של חבירו בפחות, מערך ההלואה ושטרותיו בפחות

יש דברים שאינן רבית, אבל אסורין מפני ערמות רבית


הדוגמא כאן היא לעיסקה סיבובית: הלווה התחייב להחזיר מנה, כי קבל מאה סאים של חיטה, אבל למעשה מכר אותם בחזרה למלוה במחיר מופחת, של 96 זוז. אמנם אין זו ריבית אבל אסור לעשות כך משום אבק ריבית.



כיצד? - א"ל "הלויני מנה", א"ל "אין לי מנה, טול לך מאה של חטין"
אף על פי שחזר ולקח ממנו כ"ד סלעים - אינן רבית, אבל אסורין משום ערמות רבית.

(ג)
המוכר שדה לחברו, ואמר לו "ע"מ שאהא בה אריס", ו"על מנת שאהא בה שותף"


גם אם בתמורה לתנאים הללו הפחית ממחיר השדה – מותר.



ו"על מנת שהמעשרות שלי אם המוכר הוא לוי", "כשתמכרנה מכרה לי בדמים הללו", "אימתי שארצה אני בא"
נותן לו דמיה ונוטלה מותר.

(ד)

היה חייב לו מעות, והשכיר לו בית מדינר לחדש, והיה יפה סלע בחדש - אסור.

השכיר ממנו בדינר בחדש, אם היה יפה סלע בחדש - מותר


ראו משנה ה, ב. מותר ללווה לשכור בזול מהמשכיר אף אם מקדים את פרעונו בתמורה.
אסור לו לקבוע מראש את מחיר המשכון, שלא כמו בהלכה ג, שבה אין הלוואה.



משכן לו בית, משכן לו שדה, ואמר "כשתמכרם - מכרם לי בדמים הללו" - אסור
אם אמר לו בשויהן - מותר.

(ה)

היה מוליך חבילה ממקום למקום, ואמר לו "תנה לי, ואני נותנה לך כדרך שאתה נותן לי ממקום פלוני"

בזמן שבאחריות הנותן - מותר, והמקבל - אסור


המקבל את החבילה מוכר אותה ביוקר ומחזיר את הסכום לנותן, ובתמורה משתמש בכסף במשך הזמן. אם החבילה עדיין באחריות הנותן, המקבל הוא שליחו ומותר. אם קבל עליו המקבל אחריות לחבילה – אסור, כי מכר לו בזול והחזיר לו ביוקר כריבית.
במקרה השני המקבל מחליף את הפירות הזולים בפירותיו הנמצאים במקום היוקר. אם יכול לקיים את ההבטחה מותר.
מותר למכור פירות בזול בלי להרויח עליהם.
מותר לו לקנות מעות בדינר וטריסית כי החליף מטבע במטבעות ומשלם עמלה על ההחלפה.



היה מוליך פירות למקום היוקר ממקום הזול
ואמר לו "תנם לי, ואני אעמידנו לך במקום היוקר בשער הזול, מפירות שיש לי"
אם יש לו באותו מקום – מותר, ואם לאו - אסור
אבל חמרין מקבלין מבעה"ב, ומעמידים במקום היוקר כשער הזול, ואין חוששין
היו חמרין ופועלין עומדין עליו בשוק, ואמר לשלחני "תן לי בדינר מעות ואפרנסם
ואני נותן לך יפה דינר וטריסית ממעות שיש לי בכיס", אם יש לו בכיס – מותר, ואם לאו - אסור.

(ו)
"מה שאירש מאבא מכור לך" ו"מה שתעלה מצודתי מכור לך" - לא אמר כלום


כיוון שלא מכר לו כלום ברישא, כי לא קבע זמן - הכסף שקיבל הוא ריבית. בסיפא, שמחזיר לו בו ביום – מכר לו, ולכן אינו ריבית, וראו מכילתא דרשב"י שמות כב כד.



"מה שאירש מאבא היום" ו"מה שתעלה מצודתי היום מכור לך" - דבריו קיימין.

מחצית שכרעריכה

(ז)

המושיב את חבירו בחנות למחצית שכר - הרי זה נותן לו שכרו כפועל בטל, דברי ר' מאיר

ר"י אומר: אפילו אכל פתו בציר ואפי' אכל עמו שתי גרוגרות - זה הוא שכרו


ראו משנה ה, ד. ר' יהודה מיקל בגובה השכר.
נראה שר' שמעון מחייב אותו לשלם יותר מפועל בטל, שהרי ישב בחנות, לפעמים בחמה, ולא התבטל.
יכול לחלק את הרווחים ביחס של שליש – שני שליש ואז להימנע מלשלם לו שכר כלל.
בסוף הברייתא מפורט מה המחוייבות של היושב בחנות: לא לעשות מלאכה אחרת (אם הוא לבד) ולא לעסוק במסחר פרטי בכסף שלו בנוסף לעבודת החנות.



ר"ש אומר: נותן לו שכרו משלם
אינו דומה העושה מלאכה ליושב ובטל, ואינו דומה היושב בחמה ליושב בצל
אבל אם אמר לו "בשליש אתה שותף לי, והשליש עשוי עליך הדבר כבטלה" - מותר.
המושיב את חבירו בחנות למחצית שכר, אם היה אומן לא יעסוק באומנתו
לפי שאין עיניו על החנות בשעה שעוסק באומנתו
ואם היה שותף עמו בחנות - מותר
המושיב את חבירו בחנות למחצית שכר - לא יהא לוקח ומוכר דברים אחרים
ואם לקח ומכר - השכר לאמצע.

(ח)

הנותן מעות לחבירו, ליקח בהן פירות למחצית שכר - הרי זה מחשב עמו שכר בטלה

ואי זה שכר בטלה? בשעה שלוקח ובשעה שמוכר


זה אחד המקורות החשובים להיתר עסקא, שהונהג מאוחר יותר. וראו במשנה הנ"ל.
אם יש כמה עובדים בחנות, מחלקים את המשכורת ביניהם בשווה אפילו אם אחד עובד יותר.
גם כאן יכול להגדיל את חלקו של המקבל ולהימנע מלשלם לו, אבל חייב לציין זאת בפירוש.
יכול המוכר לקזז את שכר הכתף, כלומר שכר ההובלה של הפירות לחנות – משכר האכסון בחנות.



א' לוקח וב' מוכרין - מחשב עמן שכר מכירה
אחד מוכר וב' לוקחין - מחשב עמן שכר לקיחה
אחד לוקח ואחד מוכר, שנים לוקחין ושנים מוכרין, אף על פי שמעדיפין זה על זה - אין בכך כלום
אבל אם אמר לו "שכר בית משלי, ושכר בטלה משלך"
"בשליש אתה משותף לי, והשליש עשוי עליך בבטלה" - מותר.
הנותן מעות לחבירו, ליקח בהן פירות למחצית שכר
לא יאמר לו "הרי הן עשויות עליך למחצה, לשליש ולרביע"
אלא מחשב עמו שכר בטלה
היו פירותיו מופקדין אצלו, ואמר לו הרי הן עשויות עליך למחצה לשליש ולרביע
הרי זה מחשב עמו שכר בית, שכר בטלה מעכשיו
אם אמר לו יצא שכר כתף בשכר עלייה - מותר.

(ט)

הנותן מעות לחבירו, ליקח בהן פירות למחצית שכר
ואמר לו קרוב להפסד ורחוק לשכר - מותר משום רבית, וזו היא מדת צדיקים

קרוב לשכר ורחוק להפסד - אסור משום רבית, וזו היא מדת רשעים


אם התנאי הוא לא בדיוק מחצית שכר, אלא במקרה של הפסד לוקח הנותן מחצית מההפסד, ואילו ברווח מקבל הנותן פחות מזה – זו מידת חסידים מומלצת. אם סיכם ההפך – זו מידת רשעים, ואסורה משום ריבית.
אם החזיר לו המקבל סכום גדול כדי להימנע מההתחשבנות – אסור, כי יש סיכוי שנתן לו יותר מדי ועבר על ריבית. אם בטוח שמגיע לנותן לפחות מנה כי הפירות התיייקרו – מותר.



קרוב זה וזה ורחוק זה וזה - מותר משום רבית וכך כל אדם נוהגין.
הנותן מעות לחבירו, ליקח בהן פירות למחצית שכר
ואמר לו "הילך מנה ואין אני יכול לעמוד על הפרוטרוט" - אסור
ראה פירות שהוקרו, ואמר "הילך מנה ויכולני לעמוד על הפרוטרוט" - מותר.

(י)
הנותן מעות לחבירו, ליקח בהן פירות למחצית שכר


אם נותן הכסף או המקבלו רצו לדחות את מכירת הפירות ואת ההחזר, ולא הסכימו על כך שניהם – אינו רשאי לעשות כך.
לדעת ר' יהודה בערב שביעית, שבה מקובל להשאיר את הפירות לשביעית ולמכרם ביוקר – מותר גם אם לא סיכמו על כך בפירוש.
בדרך כלל מכירת הזרע ומכירת היין היא באחד משלושת הפרקים שנזכרו כאן. לגבי הבדיקה של היין, שלא החמיץ - ראו גיטין ג, ח, שם מפורטים הזמנים.



ורצה אחד מהן ליישנן - חבירו מעכב עליהן על ידו
רבי יהודה אומר: אם היתה ערב שביעית – מותר, שמתחלה לא לקחו אלא ע"מ כן
וכן היה רבי יהודה אומר: בג' פרקים מוכרין את הזרע: בפני הזרע, ובשעת הזרע, ובפרס הפסח
ובג' פרקים מוכרין את היין: בפרס הפסח, ובפרס העצרת, ובפרס החג
ובודקין אותו בג' פרקים. והשמן - מוכרין אותו מן העצרת ועד החג.

(יא)
הנותן מעות לחבירו, ליקח בהן פירות למחצית שכר


מעות שניהם שוות – כדי שיהיה למקבל המעות אינטרס להרויח ממכירת הסחורה, היא חייבת להיות בשותפות.
אם נתן לו את הכסף כדי לקנות סחורה מסוימת, וקנה סחורה אחרת – ידו של הקונה על התחתונה. אבל אם לא אמר לו מה לקנות – הוא יכול לקנות מה שירצה, חוץ מדברים שאינם סחירים כגון עצים או כסות.
המקבל יכול להוסיף משלו על הסחורה, בתנאי שיוסיף מאותו המין וימכור את כל הסחורה ביחד.
אם לא קנה אלא החזיר את הכסף שקיבל כמו שהוא – אין לנותן אלא תרעומת עליו, וראו משנה ד, ב ומשנה ו, א. כמובן אם יש עדים ששיקר – ישלם.



לא יהא לוקח בשלו חטין ובשל חבירו שעורים, אלא או בכולן חטים - או בכולן שעורים
כדי שיהו מעות שניהן שוות בחבילה.
הנותן מעות לחבירו, ליקח בהן חטין - ולקח בהן שעורין, שעורין - ולקח בהן חטין
ידו על התחתונה: אם פחתו - פחתו לו, ואם הוסיפו - הוסיפו לאמצע
הנותן מעות לחבירו, ליקח בהן פירות למחצית שכר
רשאי הלוקח ליקח בהן כל מה שירצה, ובלבד שלא יקח בהן לא כסות ולא עצים.
הנותן מעות לחבירו, ליקח בהן פירות למחצית שכר
רשאי הלוקח ליקח באותו המין, וכשהוא מוכר - אין מוכר אלו בפני עצמן ואלו בפני עצמן
הנותן מעות לחבירו, ליקח בהן פירות למחצית שכר
ובאחרונה אמר לו "לא לקחתי" - אין לו עליו אלא תרעומת
ואם יש עדים שלקח ומכר - מוציאין ממנו על כרחו.

(יב)
היה חייב לו מעות, ובא ליטול ממנו פירות בגורן


במקרה הראשון יש חשש ריבית אם יתיקרו הפירות, שהר הוא משלם לו פירות בעתיד על חובו הנוכחי.
במקרה השני מותר, כי המחיר יהיה נייד לפי הערך בשוק באותו זמן.
המקרה השלישי הוא שכירות.
אם הביצים של אחת והתרנגולת של השניה – המקרה דומה למושיב את חברו בחנות למחצית שכר,וראו לעיל הלכה ז.



אמר לו "צא ועשה לי בשער השוק, ואני נותן לו מכאן ועד שנים עשר חדש"
הרי זו רבית, שלא באיסרו בא.
הרי שבא ואמר לו "הלויני כור אחד של חטין, ואני נותן לך כשער שאתה מוכר בו - מותר.
משכרת אשה לחברתה תרנגולת לישב על הביצים, בשני אפרוחין בשנה, ואינה חוששת
האשה שאמרה לחברתה "תרנגולת משלי וביצים משליכי, ואנו חולקים את האפרוחין"
רבי יהודה מתיר ור"ש אוסר.