ביאור:תוספתא/אהלות/ד

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת אהלות פרק רביעיעריכה

מגע, משא ואהלעריכה

(א)

רבי יוסי אומר: מלא תרווד רקב מטמא במגע ובמשא ובאהל.

ר"ש אומר: שלש טומאות פורשות מן המת. שתים בכל אחת, והשלישית אין בהן


מלוא תרווד רקב לדעת ר' יוסי הוא כמו הגולל והדופק לדעת ר' אליעזר, במשנה ב, ד. אבל גם הוא מודה שיש מקרים שמטמאים במשא ובאהל ולא במגע, כגון פחות מכזית מן המת.



אלו הן: גולל ודופק, ועצם כשעורה, מלא תרווד רקב
גולל ודופק מטמאין במגע ובאהל, ואין מטמאין במשא. והיכן הוא משאן? עצם כשעורה.
עצם כשעורה מטמא במגע ובמשא, ואין מטמא באהל. והיכא הוא אהל? מלא תרווד רקב.
מלא תרווד רקב מטמא במשא ובאהל, ואין מטמא במגע
וכן היה ר' יוסי אומר: כזית מן המת שחלקו אפי' לעשרה
מטמא במשא ובאהל, ואין מטמא במגע.

ר' עקיבא וטומאות משני מתיםעריכה

(ב)

אמר ר' יהודה: ששה דברים היה ר"ע מטמא וחזר בו.
מעשה שהביאו קופות של עצמות מכפר טביא והניחום באויר ביהכ"נ בלוד
ונכנס תיאודריס הרופא וכל הרופאין עמו,

ואמרו: אין כאן שדרה ממת אחד ולא גולגולת ממת אחד


לדעת ר' שמעון ר' עקיבא המשיך לטמא את ששת הדברים, אבל במקרה המדובר לא רצה להתעמת עם חבריו. הוא נוקט בלשון שנותנת אפשרות לטענה שר' עקיבא חזר בו לאחר שמת. הלשון הזו נראית כאירוניה.
ששת הדברים מופיעים במשנה ב, ב, ו-ז.



אמרו: הואיל ויש כן מטמאים ויש כן מטהרין נעמוד למנין
התחילו מר"ע וטיהר. אמרו לו: הואיל ואתה שהייתה מטמא טהרת - יהו טהורין
אמר ר"ש: ועד יום מיתתו של ר"ע היה מטמא. ואם משמת חזר בו - איני יודע.

(ג)

חלב המת שהיה שלם וחתכו - טמא

היה מפורד וחתכו והתיכו – טהור, שאין חיבורי אדם חיבור.


ראו משנה ג, ד. המונח "חיבור" קשור להצטרפות לעניין שיעור, וראו תוספתא עוקצין א, ד. חיבור בידי אדם אינו חיבור.
בסוף הברייתא מניחים שהכמות שהיתה לפני שהתחלקה היא אותה הכמות גם לאחר מכן. זו תמונת ראי של ההנחה בתחילת הברייתא. רביעית מים – לנטילת ידים, ראו ידים א, א.
אם העבירו מנחה מכלי לכלי – כשרה, וראו גם זבחים ג, ב. אבל אם התרחק משם והסיח דעתו, לדעת רשב"ג המנחה פסולה, וראו גם תוספתא ברכות ד, כ.
בניגוד למנויים במשנה ב, ו, כזית מן המת, או מן הנצל, ומלוא תרווד רקב משני מתים - מצטרפים. אבל אם נוסף גם עפר כדי להשלים מלוא תרווד – לדעת ר' יהושע אין הרקב מטמא.



אתרוג שנפרץ, ותחבו בכוש או בקיסם חיבר את החלקים המופרדים - אינו חיבור, שאין חיבורי אדם חיבור.
קולית המת עצם המת שהיא פחות מרובע, אבל עם הסכין יש בה רובע שעשאו יד לסכין - ה"ז אינו חיבור, שאין חיבורי אדם חיבור
כזית מן המת שנחלק לשנים - טמא ואינו חושש שמא חיסר.
אתרוג שנחלק לשנים ונשארו מחוברים ע"י קליפה וכדומה - כשר ואינו חושש שמא חסר.
רביעית מים שנחלקה לשנים - כשרה ואינו חושש שמא חסרה.
מנחה שבללוה חמשה כהנים בזה אחר זה – כשרה, ואינו חושש שמא חסרה.
פינה מכלי לכלי - כשרה. רשב"ג אומר: אם הפליג התרחק והסיח דעתו - הרי זו פסולה
בכזית מן המת, ובכזית נצל, מלא תרווד רקב משני מתים - מצטרפין זה עם זה
מלא תרווד רקב בשעות שיש בו עפר כל שהוא - טמא
ור' יהושע מטהר, מפני שבטל.

(ד)

רביעית דם שנבלעה בכסות, כיצד משערין אותה?

מביא מים במדה, ומכבסה בהן, ומביא מים אחרים ונותן לתוכה רביעית דם

אם היה מראן שוה - הרי זו טמאה. אם לאו - הרי זו טהורה.
ר' יוסי אומר: זקנים הראשונים אומרים:
מקטפרס ולפנים - הבית טמא. מקטפרס ולחוץ - הבית טהור
חזרו לומר: קטפרס, בין מבפנים בין מבחוץ - הבית טהור.
המת מבחוץ ושערו מבפנים, אע"פ שאין באהל אלא כל שהוא - הבית והמאהיל עליו טמא.
העצם שיש עליו כשני חצאי זיתים, אחד תחוב בידי אדם ואחד תחוב בידי שמים
הכניס את התחוב בידי אדם לפנים הבית – טהור, מפני שאין חבירו מצטרף עמו.
הכניס את התחוב בידי שמים לפנים הבית – טמא, שהרי חבירו מצטרף עמו
שני עצמות ועליהם כשני חצאי זיתים, והכניס ראשיהן לפנים
יהודה בן נקוסא אומר משום ר' יעקב: אפי' שניהן תחובין בידי שמים - הבית טהור
שאין שני עצמות מצטרפין לכשני חצאי זיתים
איבד כזית מן המת בתוך הבית, ובקשו ולא מצאו - הבית טהור
לכשימצא - הבית מטמא למפרע.

(ה)
כל משקה המת – טהורין, חוץ מדמו

וכל מראה דמים במת - הרי אלו טמאין.

דם תבוסה, הנזיר והמקדשעריכה

(ו)

ואיזו היא תבוסה? ר"א בן יהודה אומר: הרוג שיצא ממנו רביעית דם בחייו ובמותו
ספק בחייו יצא, ספק במותו יצא, ספק בחייו ובמותו - זה הוא דם תבוסה

וחכ"א: ספיקו ברה"י – טמא, ברה"ר - טהור

אלא איזהו דם תבוסה? הרוג שיצא הימנו רביעית דם בחייו ובמותו, ועדיין לא פסק
ספק רובו בחייו ומיעוטו במותו, וספק רובו במותו ומיעוטו בחייו - והוא דם תבוסה.
ר' יהודה אומר: הרוג שהיה מוטל במטה, ודמו מנטף לגומא - טמא
מפני שטיפה של מיתה מעורבת. וחכ"א: טהור, מפני שראשון ראשון נפסק.
ר"ש אומר: צלוב שדמו שותת, ונמצאת תחתיו רביעית דם - טהור
אבל מת שדמו מנטף, ונמצא תחתיו רביעית דם - טמא
ור' יהודה מטהר, שאני אומר: טיפה האחרונה של מיתה עמדה לה ע"ג העץ.
כשתמצא אומר: שלשה רביעיות הן. כיצד?
לקה מכת מות ומפרפר, ויצא הימנו רביעית דם
ועקרוהו בחזקת שהוא חי, והוליכוהו למקום אחר, ויצא הימנו רביעית דם
ראשונה - דם חיים, ושניה דם המיתה, ושלישית דם תבוסה.
ומה בין דם המיתה לדם התבוסה? - אלא שדם המיתה הנזיר מגלח עליו
וחייבין עליו על טומאת מקדש וקדשיו
ודם התבוסה אין הנזיר מגלח עליו ואין חייבין על טומאת מקדש וקדשיו.

(ז)

אמר ר"א: בראשונה היו זקנים חלוקין. מקצתן אומרים רביעית דם ורובע עצמות

ומקצתן אומרים חצי קב עצמות וחצי לוג דם


ראו תוספתא נזיר ה, ג. הנוסח קשה, שהרי נזיר אינו מגלח על טומאת שרץ. יתכן שזה תוכן דברי ר' אלעזר, ומדובר בטעות של ר' מאיר.



בית דין שאחריהן אמרו: רביעית דם ורובע עצמות - לתרומות ולקדשים
חצי קב עצמות וחצי לוג דם - לנזיר ולמקדש.
אמר ר"א: כשהלכתי לאדסקיס מצאתי את ר"מ ואת רבי יהודה בן פתירוש
שהיו יושבין ודנין בהלכה. יהודה בן פתירוש אומר: רביעית דם אין הנזיר מגלח עליה
ואין חייבין עליה על טומאת מקדש וקדשיו.
אמר לו ר"מ: תהא זו קלה מן השרץ? מה שרץ הקל - נזיר מגלח עליו
חייבין על טומאת מקדש וקדשיו
רביעית דם חמורה - אין דין שיהא נזיר מגלח עליה וחייבין עליה על טומאת מקדש וקדשיו?
שתק יהודה בן פתירוש. נמתי לו: ר"מ אל תבוז לי. בקי היה לך מיהושע בן ממל?
נם לי: הן, ובעל הלכות היה. נמתי לי: בלשון הזה אמר לי משם ר' יהושע
כל טומאה מן המת שהנזיר מגלח עליה - חייבין על טומאת מקדש וקדשיו
וכל טומאה מן המת שאין הנזיר מגלח עליה - אין חייבין עליה על טומאת מקדש וקדשיו.