ביאור:תוספתא/אהלות/א

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת אהלות פרק ראשון

התפשטות טומאת המת

(א)

אחד הנוגע אחד המאהיל ואחד המסיט - כולן מונין במת

אין לך שנטמא במשא המת אלא אדם בלבד.

ראו ספרי במדבר קל, שם המסיט אינו נטמא במת.
וראו משנה א, ב-ג, לעניין הפתרון של החידה שבמשנה א שם.
בעניין הנזיר ראו נזיר ז, ב.
בעניין החייב על טומאת מקדש – י"א שכאן מדובר בחובת הכרת על טומאה במזיד בלבד ויש המסבירים בדרכים אחרות, ומכל מקום קשה, והשוו תוספתא שבועות א, ד, שם חייבים על כל הטומאות.

האוכלין והמשקין והכלים - אין מיטמאין במשא המת
אמר ר' יוסי: כדרך זו אתה יכול לומר: כל המטמא במת טמא שבעה - טמא בזב טומאת ערב.
כל המטמא במת טומאת ערב - טהור בזב מכלום.
באיזה צד? אדם באדם שנים, ואחד בזב. כלים בכלים - שלשה במת, ושנים בזב
כלים אדם וכלים - ארבעה במת, ושלשה בזב
בד"א? בתרומה ובקדשים, אבל אין הנזיר מגלח אלא על המת בלבד
ואין חייבים על טומאת מקדש אלא על המת בלבד.
אמר ר"ע: יש לי חמשה: השפוד התחוב באהל הכנוס בו...
אמרו לו: האהל והשפוד שם אחד הן.

מי נחשב "מת"?

(ב)

העובד כוכבים שמת והבהמה, ובן שמנה, וכלי האוכלים חרס, והמשקין הנוגעין במת

כלים הנוגעין בהן – טהור מטומאת מת

ראו משנה א, ז, להשוואה בין אברי אדם לאברי השרץ והנבלה.

וכשם שאבר מן המת ואבר מן החי שחסר עצם שאין בו עצם וגם לא כזית בשר באדם – טהור, כך בנבלות ובשרצים - טהור.
אבר שאין עליו בשר כראוי, באדם – טמא. בנבלות ובשרצים - טהור.
המוח - בין באדם ובין בבהמה, ובין בחיה ובין בעופות, ובין בנבלות ובין בטרפות
ובין בשקצים ובין ברמשין – טמא. וחייבין עליו משם פיגול נותר וטמא
ומטמא כזית במשא, וכעדשה במגע.
כללו של דבר - מוח הרי הוא כבשר לכל דבר.

(ג)

תשעה בראש - והלחי עמהן. חמשה בארכובה: שנים מכאן ושנים מכאן, והפיקה באמצע.

כל שיש בו גידים ועצמות הרי זה אבר, ושאין בו גידים ועצמות אינו אבר

ראו משנה א, ח. לעניין מספר קכ"ה ראו משנה ב, א.
החי המגוייד (משנה א, ו,) שנחתכו ידיו ורגליו, ראו עדיות, סוף פרק ו.

והיתר עולה מן המנין. חסר שאין בו אלא מאתים, ויתיר שיש בו מאתים ושמנים
כולן מצטרפים לקכ"ה.
החי ואין בו ממנין, שאין בו 125 עצמות ואין בו רובע עצמות או שאין בו רובע עצמות - טהור.