פתיחת התפריט הראשי

ביאור:קהלת יב - מעומד

ביאור:כותרת עליונה חמש מגילות - מעומד

חיי האדם ודעיכתם בזיקנה (המשך)

החלוקה הנוצרית קוטעת את הדיון בחיי האדם באמצעם. הנה הכתוב מן ה"פרק" הקודם:

שְׂמַח בָּחוּר בְּיַלְדוּתֶיךָ, וִיטִיבְךָ לִבְּךָ בִּימֵי בְחוּרוֹתֶךָ,
וְהַלֵּךְ בְּדַרְכֵי לִבְּךָ וּבְמַרְאֵי עֵינֶיךָ,
וְדָע כִּי עַל כָּל אֵלֶּה יְבִיאֲךָ הָאֱלֹהִים בַּמִּשְׁפָּט.

ימי הזקנה:
אבדנות: אינו רוצה לחיות, או: תשישות וחוסר מאוויים
חשיכה נפשית - כל מקורות האור אפילו הקלושים הולכים ונחשכים
טחב ושיגרון: הגוף מתקרר - אוירה ומזג האויר סגרירי טחוב, קר, חשוך, ומעונן
השיניים מתנדנדות, והרגליים עקומות השומרים ואנשי החיל, או: השיניים החותכות
השיניים חסרות: אבני הריחיים הפועלות תמיד - עתה בטלות ועומדות ללא שימוש,
עיוורון העיניים - והחומר הזגוגי בחלונות נעכר ומלא פיח
עצירוּת: ננעלו השערים של השוק ההומה,
אין פעילות מעיים: המפעל המרעיש ליצור קמח - עתה שותק
בעיות שינה, ירידת שמיעה או: קולו אובד
נכות ובהלה: מגבלת תנועה מפחד גבהים ופחד נפילה
האשכים יקטנו: השקדים ירקבו, אין אונות או זקפה: החגב אינו יכול לקפוץ,
אין תאווה: האביונה אינה משמיעה את קולה 'המבטיח', או: המבט הריק של העניה כשאינה נענית
אוירת נכאים: אפילו שמחת החיים בשוק עצובה כעת ונגועה במוות

היעלמות הוורידים, והניצוץ בעיניים: הורידים והעורקים ייעלמו, והניצוץ שבאישון העין ייעלם (מאור העיניים)
בליעה ונשימה: הלשון תעצר ובית הבליעה או קנה הנשימה יפסיקו לפעול
רגע המוות כמו שנאמר: וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים... (ר' בראשית, פרשיית בריאת האדם) ...כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב (בחטא עץ הדעת)

וְהָסֵר כַּעַס מִלִּבֶּךָ, וְהַעֲבֵר רָעָה מִבְּשָׂרֶךָ,
כִּי הַיַּלְדוּת וְהַשַּׁחֲרוּת הָבֶל.

(לקרוא בקול בס עמוק ונוגה תוך משיכת סופי הפיסקאות וירידת הצליל)

הידרדרות לקראת מוות

וּזְכֹר אֶת בּוֹרְאֶיךָ בִּימֵי בְּחוּרֹתֶיךָ,
עַד במשמעות כל עוד אֲשֶׁר לֹא יָבֹאוּ או פירוש אחר: לשון סגינהור, ובכך הוא נמנע כאן כביכול מדיבור שלילי יְמֵי הָרָעָה ימי הזיקנה

וְהִגִּיעוּ שָׁנִים אֲשֶׁר תֹּאמַר: אֵין לִי בָהֶם חֵפֶץ רצון, או מאוויים!
עַד שְׂמַח כל עוד אֲשֶׁר לֹא תֶחְשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ וְהָאוֹר וְהַיָּרֵחַ וְהַכּוֹכָבִים,
וְשָׁבוּ הֶעָבִים אַחַר הַגָּשֶׁם על אף שכבר הורידו גשם.
בַּיּוֹם שֶׁיָּזֻעוּ ירעדו שֹׁמְרֵי הַבַּיִת בהשאלה: השיניים מתנדנדות, וְהִתְעַוְּתוּ אַנְשֵׁי הֶחָיִל החזקים, עליהם נשענו וסמכנו עד כה,
וּבָטְלוּ הפסיקו לעבוד הַטֹּחֲנוֹת אבני הריחיים כִּי מִעֵטוּ התמעטו, וְחָשְׁכוּ הָרֹאוֹת הזגוגיות או העלים השקופים המעבירים אור בָּאֲרֻבּוֹת בחלונות, או בחורים שבתקרה.
וְסֻגְּרוּ דְלָתַיִם בַּשּׁוּק דלתות שער הכניסה לשוק, דלת מקורה בהדליה עם חבל בקצהו העליון שבשחרורו היה עוצר את סיבוב הדלת על צירו בִּשְׁפַל קוֹל בקול חלש. שפל ודלות בעברית מקראית פירושן ירידה הַטַּחֲנָה טחנת הקמח,
וְיָקוּם יתעורר משנתו (שאינה עמוקה) לְקוֹל הַצִּפּוֹר שירת וצפירת הציפורים עם בוקר, הצפרא, וְיִשַּׁחוּ ישפל, מלשון השתחוויה - יחלשו כָּל בְּנוֹת הַשִּׁיר מקהלת המזמרות, ואולי הכוונה לציפורי השיר.
גַּם מִגָּבֹהַּ יִרָאוּ פחד גבהים, או פחד מפגיעה של דברים הנופלים עליהם, וְחַתְחַתִּים ותקלות: חריצים או אבני חצץ קטנות בַּדֶּרֶךְ,
וְיָנֵאץ יהפוך מאוס הַשָּׁקֵד פרי השקד, וְיִסְתַּבֵּל יסחב, מלשון סבּל, כביכול על גבו משא כבד הֶחָגָב ולא יוכל לקפוץ כהרגלו וְתָפֵר לא תתקיים ההבטחה של, או ל- הָאֲבִיּוֹנָה כנראה חיה המשמיעה המיה בדומה ליונה, או אשה עניה...
- כִּי הֹלֵךְ הָאָדָם אֶל בֵּית עוֹלָמוֹ הבית בו יעלם מאיתנו ויהיה שם בהמשך - כל עוד העולם קיים, וְסָבְבוּ בַשּׁוּק ההומה ששימש אותנו כמשל לחיים הַסֹּפְדִים משחק מלים עם "סוף דבר" בהמשך.


עַד שמח בבחרותיך... עד... אֲשֶׁר לֹא יֵרָחתֵק ינתק חֶבֶל הַכֶּסֶף שרשרת כסופה וְתָרֻץ תרוצץ - תנופץ גֻּלַּת הַזָּהָב תכשיט עגול מזהב,
וְתִשָּׁבֶר כַּד הכלי לאיסוף המים מתוך עַל הַמַּבּוּעַ המעין, מקור המים המשמיע קול בעבוע וְנָרֹץ יפול ב"ריצה" כלומר במהירות, או: ירוצץ וישבר. מקור המילה אולי מתפיסת הנחש הארוך וחביטת ראשו וצליל הרציצה, וכאן בדומה, הגלגל והחבל הַגַּלְגַּל המשמש לגילגול החבל, למשיכת המים מן הבור אֶל הַבּוֹר בור המים.
וְיָשֹׁב הֶעָפָר הגוף הנותר ללא חיים יתפורר לאבק עַל הָאָרֶץ כְּשֶׁהָיָה,

וְהָרוּחַ תָּשׁוּב נשיפה אחרונה של האדם אֶל הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ.

סיום הספר

הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר הַקּוֹהֶלֶת, הַכֹּל הָבֶל.
וְיֹתֵר ומלבד זאת שֶׁהָיָה קֹהֶלֶת חָכָם, עוֹד לִמַּד דַּעַת אֶת הָעָם, וְאִזֵּן האזין לחכמים, או השווה משקלות - איבר שיווי המשקל נמצא בתוך האוזן וְחִקֵּר, תִּקֵּן מְשָׁלִים הַרְבֵּה...
בִּקֵּשׁ מלבד החכמה שלימד ביקש גם קֹהֶלֶת לִמְצֹא דִּבְרֵי חֵפֶץ בעלי ערך - משחק מלים עם הפיסקה הקודמת, וְכָתוּב יֹשֶׁר וספרים העוסקים בדברי יושר - דִּבְרֵי אֱמֶת.
דִּבְרֵי חֲכָמִים כַּדָּרְבֹנוֹת הם כמו מקל חד, המשמש לזרז את הבהמות ולכוון אותם בדרכם, וּכְמַשְׂמְרוֹת נְטוּעִים וכמו מסמרי עץ האוחזים את לוחות העץ במקומם
בַּעֲלֵי אֲסֻפּוֹת דברים שאספו החכמים (מקביל לדברי חכמים, נִתְּנוּ מֵרֹעֶה אֶחָד מהקב"ה.
וְיֹתֵר מֵהֵמָּה מדברי החכמים שנאספו בספר זה, בְּנִי, הִזָּהֵר עֲשׂוֹת מלעשות סְפָרִים הַרְבֵּה אֵין קֵץ,
וְלַהַג כי קריאה (בקול) בספרים אלו הַרְבֵּה יְגִעַת בָּשָׂר היא רק מעייפת את הגוף.

נצל את חייך כל עוד אתה חי לתחושת שמחה מתוך טוּב מוסרי. שכן הראינו שאין כל טעם לא ברכוש ולא ברגשות מנותקים

סוֹף דָּבָר:
הַכֹּל נִשְׁמָע כבר בחנתי הרי את כל הצדדים, והמסקנה היחידה היא!
אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא!! וְאֶת מִצְֹתָיו שְׁמוֹר!! - כִּי זֶה כָּל הָאָדָם.
כִּי אֶת כָּל מַעֲשֶׂה - הָאֱלֹהִים יָבִא בְמִשְׁפָּט,
עַל כָּל נֶעְלָם אפילו על מעשים נסתרים, אִם טוֹב וה' ישפוט אם טוב עשה האדם וְאִם רָע.