ביאור:איכה ג - מעומד

ביאור:כותרת עליונה חמש מגילות- מעומד

בקינה זו נכתב: עיני עוללה לנפשי מכל בנות עירי. הכוונה שהמקונן בוכה אף יותר מנערות שנהגו להביע בכי (לעומת הגברים הלוחמים) כחלק מתרבותן. אך יש המבינים את המילים הללו כדברי מקוננת אישה. לפי הסבר זה כותרת הקינה: "אני הגבר ראה עוני" היא כתיבה שירית ומשמעותה: אני כמו איש מעונה שחטף מכות ממקל ההליכה של המנהיג

אֲנִי הַגֶּבֶר האיש רָאָה נזכר במראות עֳנִי סבל, עינויים בְּשֵׁבֶט מקל הליכה, קרש או ענף עבה עֶבְרָתוֹ כעסו - ומשמעו: אני האיש הנזכר במראות הקשים של מכות שחטפתי במקל ההליכה (של המנהיג) כשהוא כעס עלי. (בהמשך יתברר שמדובר בקב"ה).
אוֹתִי נָהַג הוביל, הוליך, מלשון היגוי בהמות, ומקורו בקולות דרבון הרועים: "הַג'!" וַיֹּלַךְ חֹשֶׁךְ וְלֹא אוֹר.
אַךְ בִּי רק בי - כלומר יש לי תחושת נרדף יָשֻׁב יַהֲפֹךְ יָדוֹ שוב ושוב יטה את ידו מצד לצד כדי להכות בי כָּל הַיּוֹם. {ס}
בִּלָּה גרם לבליה, לכך שיהיו "בלי" ובלויים, רפים ואובדי צורה בְשָׂרִי שריריי וְעוֹרִי! שִׁבַּר עַצְמוֹתָי!
בָּנָה עָלַי יצר סביבי וַיַּקַּף והקיף אותי בחומות של רֹאשׁ מרירות, ראש הוא צמח מריר (ומקור שמו ברשרוש הנשמע ממנו ומזהיר את טועמיו). זהו משחק מלים עם "הקפת פיאות הראש" האסורה בְּאֵבל על מתים וּתְלָאָה צרה.
בְּמַחֲשַׁכִּים הוֹשִׁיבַנִי כְּמֵתֵי עוֹלָם כמו המתים מן העולם (שעזבו את העולם שמעל לאדמה ועברו ל"תהום החשיכה" שתחתיו. {ס}


הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

גָּדַר בַּעֲדִי וְלֹא אֵצֵא כך שלא אוכל לצאת, הִכְבִּיד נְחָשְׁתִּי שם על רגלי שרשרת נחושת כבידה.
גַּם כִּי אֶזְעַק וַאֲשַׁוֵּעַ - שָׂתַם סתם את פתחי השמים כדי שלא תעבור (וראו בהמשך העננים) תְּפִלָּתִי.
גָּדַר דְּרָכַי בְּגָזִית בגדר העשוייה מאבני גזית, אבנים חצובות, נְתִיבֹתַי עִוָּה עיוות, עיקם, כלומר הרס את המעברים והכבישים.{ס}
דֹּב אֹרֵב הוּא לִי, אֲרִיה בְּמִסְתָּרִים.
דְּרָכַי סוֹרֵר מילא בקוצים (הנקראים סירים - היא הסירה הקוצנית, ומכאן 'סורר') וַיְפַשְּׁחֵנִי פגע ברגלי, מלשון פיסח. מילה יחידאית. ואולי: ביקע אותי, שָׂמַנִי שֹׁמֵם הפך את ארצי לשממה - מקום ריק מאדם וחקלאות.
דָּרַךְ קַשְׁתּוֹ הכין קשתו ליריה. ונקרא כך כי היו דורכים על הקשת ברגל וַיַּצִּיבֵנִי כַּמַּטָּרָא לַחֵץ.{ס}
הֵבִיא בְּכִלְיוֹתָי בכליות שלי, בבטן שלי בְּנֵי אַשְׁפָּתוֹ את החצים המניחים בכלי הנקרא 'אשפה'.
הָיִיתִי שְּׂחֹק לְכָל עַמִּי, נְגִינָתָם הם שרים עלי שירי לעג עצובים. מלשון "היגיון" ומקורו בצליל הפריטה על מיתרי הכינור המקראי (שאינו כלי קשת) הג' הג'. כָּל הַיּוֹם.
הִשְׂבִּיעַנִי האכיל אותי הרבה מזון - עד שהייתי כביכול "שַׂבֵעַ" בַמְּרוֹרִים צמח מר, הִרְוַנִי השקה אותי הרבה משקה - עד שהייתי כביכול רווי ולא צמא יותר לַעֲנָה צמח מר ביותר.{ס}
וַיַּגְרֵס בֶּחָצָץ שבר כמו חצץ שִׁנָּי, הִכְפִּישַׁנִי לכלך אותי. ומקורו בצליל הפשפוש בעת התפלשות בעלי חיים בָּאֵפֶר תוצאת שריפה - המלכלכת את האדם, או שם נרדף לעפר ואבק.
וַתִּזְנַח מִשָּׁלוֹם נַפְשִׁי נפשי זנחה אפשרות של שלום, כלומר: איבדתי כל תקוה לנשימה שלווה, נָשִׁיתִי טוֹבָה שכחתי. ומשמעו: איבדתי תקוה לטוב, או: שכחתי לחלוטין איך היו החיים הטובים. נשיה בעברית מקראית ובערבית: שיכחה.
וָאֹמַר: אָבַד נִצְחִי אין סיכוי לכך שאנצח בויכוח, או: אין לי עתיד (מלשון: נצח) וְתוֹחַלְתִּי ואיבדתי גם את התקווה לישועה. מלשון החִיל והרעדה בעת בקשה גורלית, וקולות הלחלוח המושמעים בעת בקשה זו מֵיְהוָה! {ס}


זְכָר עָנְיִי וּמְרוּדִי היותי ירוד ועלוב לַעֲנָה וָרֹאשׁ צמחים מרים. ומשמעו: שים לב לתחושתי כאילו בלעתי לענה וראש.
זָכוֹר תִּזְכּוֹר וְתָשׁיוֹחַ עָלַי ותתכופף או תנמיך עצמה. שוח - התכופפות כמו השתחווה. שיח - הוא עץ נמוך וכפוף. נַפְשִׁי נשימתי. (ומקור המילה בצליל הנשיפה מהאף) ומשמעו: שים לב איך אני בקושי נושם. או: איך "מצב-רוחי" - מצבי הנפשי הידרדר לשפל!
זֹאת את הנאמר בהמשך אָשִׁיב משחק מלים: במשמעות תשובה, אך גם במשמעות נשיבת הרוח, ומתכתב אם הנאמר לעיל אֶל לִבִּי, עַל כֵּן אוֹחִיל אקוה לישועה מה'. וראו לעיל משמעות "חילה": {ס}
חַסְדֵי יְהוָה כִּי לֹא תָמְנוּ תמו, הסתיימו. ובהבנה מילולית: זוהי הבעת שמחה על כך שנותרנו, ששריד נותר וניצל מהאסון, כִּי לֹא כָלוּ נגמרו, מלשון כליה וכליל, עוטפת כל. רַחֲמָיו.
חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים בכל בוקר מחדש, רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ נאמנותך (שכן האדם "קם לתחיה" שוב אחרי שנת הלילה).
"חֶלְקִי? יְהוָה! מה נותר לי? רק הקב"ה" - אָמְרָה נַפְשִׁי, "עַל כֵּן המשך דברי הנפש אוֹחִיל לוֹ אתחנן אליו. וראו לעיל פירוש 'אוחיל'!" {ס}
טוֹב יְהוָה לְקֹוָו למקווים אליו, - לְנֶפֶשׁ תִּדְרְשֶׁנּוּ טוב ה' לאלו שיחפשו אותו ויבקשו ממנו הצלה. 'דרש' במקרא הוא חיפוש מאומץ. ומקורו בצליל הפיכת הדברים ונפילתם בעת חיפוש. ודומה לו סרטש בשפות לטיניות
טוֹב וְיָחִיל וְדוּמָם שאדם יקווה (או: יתפלל) בשקט. ושיעורו: טוב ויחיל לתשועת ה' - ודומם. לִתְשׁוּעַת יְהוָה להצלה שלו מאת ה'. שוע הוא צליל הקריאה הנואשת להצלה, וישועה או תשועה היא המענה לקריאה זו.
טוֹב לַגֶּבֶר כִּי יִשָּׂא עֹל את עול היסורים בִּנְעוּרָיו ולפי הסופר הרב חיים סבתו: זהו משל לכך שהעם סבל בתחילת דרכו, כמו טירונות קשה ומייסרת המחשלת את החייל לקרב, ועבודה קשה ומפרכת המכינה את האיש לשוק העבודה. {ס}
יֵשֵׁב בָּדָד וְיִדֹּם ישתוק כִּי נָטַל עָלָיו ה' הטיל עליו את ה"עוֹל" - הצרה הזו.
יִתֵּן בֶּעָפָר פִּיהוּ ממילא אינו יכול לדבר אחרי ש"הוכפש באפר". לכן עדיף ש"יוחיל" ויתפלל בשקט. וחז"ל פרשוהו: ישתחווה עד הארץ ויתפלל - אוּלַי יֵשׁ תִּקְוָה!
יִתֵּן לְמַכֵּהוּ לה' לֶחִי כלומר: יגיש אליו את הלחי לקבלת המכות, יִשְׂבַּע בְּחֶרְפָּה ישבע את המרורים בשקט. והנוצרים באופן נלעג פירשוהו כאחד מעיקרי תורתם, בין בני האדם. {ס}
כִּי המשך הסיבות לייחול לקב"ה לֹא יִזְנַח לְעוֹלָם שיעורו: לא לעולם יזניח אֲדֹנָי האדונים שלי. כלומר: האלהים).
כִּי אִם הוֹגָה גם אם הוא מביא יגון? וְרִחַם אחר כך הוא ירחם כְּרֹב חֲסָדָו.
כִּי לֹא עִנָּה מִלִּבּוֹ אין זה שרירותי, אינו בודה מליבו את העינויים, אלא עושה כך על פי דין וצדק!! וַיַּגֶּה בְּנֵי אִישׁ ואינו מביא על בני אדם יגון (ללא סיבה)?! {ס}
לְדַכֵּא לדוך, לפורר לעפר דק. המשך דברי הצדק האלוהי שאינו נעשה לשווא תַּחַת רַגְלָיו כֹּל אֲסִירֵי אָרֶץ הקשורים בחבל או שלשלאות אל האדמה. ביטוי ציורי לבני אדם שאינם יכולים להגיע לשמים -
לְהַטּוֹת מִשְׁפַּט גָּבֶר נֶגֶד מול פְּנֵי עֶלְיוֹן פני ה' (שאין לראותם) ושיעורו: היתכן שהוא מטה את המשפט ודורס את בני האדם? והרי ברור שמשפטו משפט צדק! ?
לְעַוֵּת לעקם, מלשון עיווי. כלומר: להטות את המשפט מן הצדק אָדָם בְּרִיבוֹ במשפטו? "אֲדֹנָי לֹא רָאָה כך אומר הכופר, וכל הדברים הללו אינם נכונים"?! {ס}
מִי זֶה אָמַר וַתֶּהִי הרי אתם השומעים והקוראים יודעים בוודאי מיהו זה שברא את המציאות! !? אֲדֹנָי לֹא צִוָּה?
מִפִּי עֶלְיוֹן לֹא תֵצֵא הָרָעוֹת וְהַטּוֹב?
{{ב|מַה יִּתְאוֹנֵן אָדָם חָי? גֶּבֶר? עַל חֲטָאָו!! {ס}
נַחְפְּשָׂה דְרָכֵינוּ נחפש את הרע במעשינו וְנַחְקֹרָה, וְנָשׁוּבָה עַד יְהוָה!
נִשָּׂא לְבָבֵנוּ אֶל כַּפָּיִם וניקח אותו בידינו, כאילו ליבנו נתון בכף ידינו וגלוי לה', אֶל אֵל בַּשָּׁמָיִם.
נַחְנוּ פָשַׁעְנוּ וּמָרִינוּ, אַתָּה לֹא סָלָחְתָּ. {ס}
סַכֹּתָה כיסית. סיכול אותיות כסות, וגם משמש במילה סוכה. כביכול כיסית אותנו ושמת אותנו בכלוב. ובהמשך: כיסית עצמך מאיתנו שלא נוכל לבקש מחילה בָאַף בכעס (מלשון החרון המושמע מהאף בעת כעס, ודומה לצלילי החרחור של בעלי חיים) וַתִּרְדְּפֵנוּ! הָרַגְתָּ! - לֹא חָמָלְתָּ!
סַכּוֹתָה בֶעָנָן לָךְ כיסית את עצמך (בעברית מקראית לעצמך) בעננים, כביכול התפילה אינה עולה ולהגיע ל"שמים" (הים הכחול שמעבר לעולם ומעליו) מֵעֲבוֹר תְּפִלָּה.
סְחִי דבר מאוס, דוחה. ומקורו בקולות המושמעים בידי אדם הנגעל. ובעברית בימינו: איחסה, או יאק! וּמָאוֹס תְּשִׂימֵנוּ בְּקֶרֶב הָעַמִּים. {ס}
פָּצוּ השמיעו בפיהם קוצות צקצוק ופצפוץ לעגניים עָלֵינוּ פִּיהֶם כָּל אֹיְבֵינוּ.
פַּחַד וָפַחַת בור מלכודת (על פי ישעיהו). ומשחק מלים עם הפחה - הנציב הבבלי והפרסי הָיָה לָנוּ, הַשֵּׁאת שאיה, חורבן, ומשמעותו: היה לנו גם שאת ושבר וְהַשָּׁבֶר קולות זעקה, או: שבירה וחורבן.
פַּלְגֵי מַיִם תֵּרַד עֵינִי אבכה ודמעותיי יהיו כמו נהרות מים עַל שֶׁבֶר חורבן או: זעקות, וראו לעיל בַּת עַמִּי. {ס}
עֵינִי נִגְּרָה נשפכה כלומר הפכה נוזלית, מרוב דמעות וְלֹא תִדְמֶה תשתוק או: תפסיק. מלשון דומיה ודום מֵאֵין הֲפֻגוֹת בלי הפסק. ושיעורו: עיני ניגרה מכך שאין הפוגות, ולא תידום. -
עַד יַשְׁקִיף וְיֵרֶא יְהוָה מִשָּׁמָיִם!
עֵינִי עוֹלְלָה לְנַפְשִׁי התעללה בנשימתי - ביטוי ציורי לבכי, הדמעות כביכול מפריעות לנשימה מִכֹּל אני בכיתי יותר מכל בְּנוֹת עִירִי אם המקונן הוא גבר: הכוונה שהוא בכה אף יותר מאשר בנות בוכות. אם המקונן אישה, הפתיח "אני הגבר" הוא ציורי בלבד! {ס}
צוֹד משחק מלים עם האות צד"י - שמשמעותו המקורית וציורו: # מצודה, רשת ללכידת בעלי חיים צָדוּנִי כַּצִּפּוֹר - אֹיְבַי, חִנָּם ללא תמורה, כלומר בלי שעשיתי להם כל רע!
צָמְתוּ נקשרו (מלשון צמיתות - חוזה תמידי וקשור שאין לפתחו לעולם) בַבּוֹר צינוק הכלא - חַיָּי, וַיַּדּוּ זרקו, מלשון פעולת זריקת האבן ביד. לא רק שנלכדתי, אלא מתעללים בי אֶבֶן בִּי.
צָפוּ השליכו מים להטביע אותי מַיִם עַל רֹאשִׁי, אָמַרְתִּי חשבתי ש נִגְזָרְתִּי נגזר עלי דין מות. . {ס}
קָרָאתִי שִׁמְךָ יְהוָה מִבּוֹר תַּחְתִּיּוֹת בור עמוק, או: מתחתית הבור. משחק מלים עם האות צד"י!
קוֹלִי שָׁמָעְתָּ?! אַל תַּעְלֵם תתעלם אָזְנְךָ לְרַוְחָתִי לכך שביקשתי שירווח לי, כלומר שיפסיקו "צרותי" (רווח, מרחב, צרה, וצר - מלים מושאלות שבמקרא קשורות ללחץ ולרוגע)! לְשַׁוְעָתִי לקריאתי לעזרה, מלשון ישועה. ומקורו בקריאת "שוע!!" המומשמעת בפי אדם המבקש ישועה.!!
קָרַבְתָּ - בְּיוֹם אֶקְרָאֶךָּ! אָמַרְתָּ: "אַל תִּירָא!" {ס}
רַבְתָּ אֲדֹנָי רִיבֵי נַפְשִׁי נגד אלו שתוקפים את נפשי. אויבי המנסים להרגני, גָּאַלְתָּ חַיָּי!
רָאִיתָה יְהוָה עַוָּתָתִי את עיוות דיני? שָׁפְטָה מִשְׁפָּטִי!
רָאִיתָה כָּל נִקְמָתָם? כָּל מַחְשְׁבֹתָם לִי?! {ס}
שָׁמַעְתָּ חֶרְפָּתָם את הדברים שהם מחרפים אותי. מקור המילה בצלילי מילות החירוף הנאמרות בלחישה רמה בעת כעס - יְהוָה? כָּל מַחְשְׁבֹתָם עָלָי?
שִׂפְתֵי המשך הדברים. האם שמעת את לחישות שפתי קָמַי הקמים עלי, אויבי וְהֶגְיוֹנָם יללות התלונה שלהם נגדי, ומקורו מצליל פריטת מיתרי הכינור המקראי באצבעות "הג' הג'" עָלַי כָּל הַיּוֹם?
שִׁבְתָּם וְקִימָתָם המשך הדברים: שים לב שמרגע שהם קמים בבוקר, ואפילו אם הם יושבים רגע לנוח הַבִּיטָה: אֲנִי מַנְגִּינָתָם מושא קולות הלעג שלהם או שירי הלעג שלהם. וראו 'הגיון' לעיל! {ס}
תָּשִׁיב לָהֶם גְּמוּל, יְהוָה, - כְּמַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם!
תִּתֵּן לָהֶם מְגִנַּת שיברון, אולי מלשון גנאי וגנות - כלומר: שיהיו עצובים, הנחוש בתאוטת פעימות הלב לֵב, תַּאֲלָתְךָ קיללתך, מלשון אַלַּה ומקורו כנראה מקולות הגנאי כמו ארור לָהֶם.
תִּרְדֹּף בְּאַף וְתַשְׁמִידֵם, מִתַּחַת שְׁמֵי יְהוָה.

{פ}